מסכת ברכות דף ל״ג עמוד ב׳

1אמר ליה רבינא לרבא: הלכתא מאי? אמר ליה, כי קידוש: מה קידוש אף על גב דמקדש בצלותא מקדש אכסא, אף הבדלה נמי, אע"ג דמבדיל בצלותא מבדיל אכסא.

2ר' אליעזר אומר: בהודאה.

3ר' זירא הוה רכיב חמרא, הוה קא שקיל ואזיל ר' חייא בר אבין בתריה. אמר ליה: ודאי דאמריתו משמיה דר' יוחנן, הלכה כר' אליעזר ביום טוב שחל להיות אחר השבת? אמר ליה: אין.

4הלכה מכלל דפליגי?

5ולא פליגי? והא פליגי רבנן.

6אימר דפליגי רבנן בשאר ימות השנה, ביום טוב שחל להיות אחר השבת מי פליגי?

7והא פליג ר' עקיבא!

8אטו כל השנה כולה מי עבדינן כר' עקיבא, דהשתא ניקו ונעביד כוותיה?! כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כרבי עקיבא דתמני סרי תקון, תשסרי לא תקון. הכא נמי, שב תקון תמני לא תקון.

9אמר ליה: לאו ״הלכה״ אתמר, אלא ״מטין״ אתמר.

10דאתמר, ר' יצחק בר אבדימי אמר משום רבינו הלכה, ואמרי לה: מטין.

11ר' יוחנן אמר: מודים. ור' חייא בר אבא אמר: נראין.

12אמר ר' זירא: נקוט דרבי חייא בר אבא בידך, דדייק וגמר שמעתא מפומא דמרה שפיר כרחבא דפומבדיתא.

13דאמר רחבא אמר ר' יהודה: הר הבית סטיו כפול היה, והיה סטיו לפנים מסטיו.

14אמר רב יוסף: אנא לא האי ידענא ולא האי ידענא, אלא מדרב ושמואל ידענא, דתקינו לן מרגניתא בבבל.

15״ותודיענו ה' אלהינו את משפטי צדקך ותלמדנו לעשות חקי רצונך, ותנחילנו זמני ששון וחגי נדבה, ותורישנו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל. בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת. הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך. ותתן לנו וכו'״.

מתני׳ · משנה

16האומר: ״על קן צפור יגיעו רחמיך״ ועל טוב יזכר שמך ״מודים מודים״ משתקין אותו.

גמ׳ · גמרא

17בשלמא ״מודים מודים״ משתקין אותו משום דמיחזי כשתי רשויות ועל טוב יזכר שמך נמי משמע על הטובה ולא על הרעה ותנן חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אלא על קן צפור יגיעו רחמיך מ"ט׃

18פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות׃

19ההוא דנחית קמיה דרבה ואמר אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו אמר רבה כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למריה א"ל אביי והא משתקין אותו תנן׃

20ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי׃

21ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד׃

22המתין לו עד דסיים כי סיים א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך למה לי כולי האי אנן הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו ואת אמרת כולי האי ואזלת משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו:

23ואמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ״(דברים י״, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה׃

24אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא והא"ר חנינא משום ר' שמעון בן יוחי אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר ״(ישעיהו לג״, ו) יראת ה' היא אוצרו׃

25אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא דאמר ר' חנינא משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול:

26מודים מודים משתקין אותו:

27אמר ר' זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי׃

28מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה:

29לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה והא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה׃

30אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה׃

31אמר ליה׃