להכי איצטריך לא ימצא — משום דבעלמא לאו כממון דמי איצטריך קרא למימר דגבי חמץ מיהא מתסר:
הואיל וכי איתיה הדר — הוא גופיה למריה בעיניה וזה עדיין לא נאבד וכי אמרה ר' שמעון לההוא היכא דאינו בעין כגון גבי גונב קדשים שהיו הבעלים חייבין באחריותן אמר רבי שמעון אף על פי שאין כפל להקדש דכתיב לרעהו ולא להקדש הכא חייב דכיון דזה חייב באחריותן רעהו קרינא ביה דהא גרם לו להתחייב ממון:
ארנונא — המלך נוטל עישור מן הבהמה ומן התבואה:
חייבת בבכורה — דקיימא לן כל שיד נכרי באמצע פטורה מן הבכורה שנאמר (במדבר ג׳:י״ג) לי כל בכור בישראל אבל לא באחרים ועדר זה שעישורו של מלך בתוכו חייבת בבכורה לתת לכהן הבכורות שלהם או לא:
דמצי מסלק ליה — לנכרי במעות:
לא תיבעי לן — כיון דאכתי לא זכה נכרי בהן ודינו אינו קבוע בהן יותר ממעות איכא למימר לא יתן לו בהמות אלא מעות:
ואע"ג דמצי מסלק ליה — דכל כמה דלא סלקיה ידו שייכא בבהמות:
עיסת ארנונא חייבת — ואע"ג דעיסת נכרי פטורה ואוכל ישראל בלא חלה דהא עריסותיכם כתיב זו חייבת דלית לה קלא והרואה אומר שלו היא ואוכלה בלא חלה אבל בבהמה אית לה קלא והדתניא חייבת בעיסה הוא דתניא:
יחד לו בית — כלומר לא קיבלו עליו אלא אמר ליה הרי הבית לפניך הנח באחת מן הזויות אין זקוק לבער:
אין זקוק לבער — לא הזקיקוהו להוציא את הנכרי מן הבית כדאמרן אבל אתה רואה של אחרים:
מאי קאמר — היכי יליף מלא ימצא:
הפקידו אצלו — וקביל עליה אחריות כדמפרש ואזיל זקוק לבער:
לעולם אסיפא — ולא ימצא משמע המצוי בידך לכל חפצך היינו דקביל עליה אחריות דהוי כדידיה:
אף במקום שאמרו להשכיר — בפ"ק דע"א תנן אין משכירין בתים לנכרים בארץ ישראל אבל בסוריא משכירין וכל שכן בחוצה לארץ ואף במקום שהתירו להשכיר לא לבית דירה התיר אלא להעמיד בו בהמות ועצים ולא שידור הוא בה:
שאין מצוי בידך — שהרי אותה זוית מסורה לנכרי:
כופה עליו את הכלי — דהא לא חזי לטלטולי ואפוקי ומיהו בבל יראה לא עבר דהא בטליה בליביה מאתמול כדאמרינן לקמן הבודק צריך שיבטל בלבו אלא משום שלא ישכח ויאכלנו צריך כפיית כלי:
מיבדל בדילי מיניה — אפילו בחול למוד הוא לפרוש ממנו:
חמצו של נכרי — המופקד אצלו ולא קיבל עליו אחריות דמותר לשהותו:
עושה לו מחיצה — בארבעה עשר משום היכר שלא ישכח ויאכלנו ולא סגי ליה בכפיית כלי כל שבעה שהכלי ניטל לצורך ומיהו ההוא דלעיל לא אפשר ליה במחיצה ומשום חד יומא סגי ליה בכפיית כלי ובלילה יבערנו:
המפרש — מן היבשה לים:
בשיירא — למקום רחוק:
קודם שלשים יום — לפסח ולקמן מפרש כנגד ששואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ומאז חל עליו להיזהר בצרכי הפסח:
דעתו לחזור — בימי הפסח:
אפילו מראש השנה נמי — דכי הדר ביה בימי הפסח עבר עליה וההיא שעתא לאו ברשותיה היא דליבטליה שהרי איסור הנאה הוא ואינו שלו וכשראהו עובר עליה:
אוצר — שהכניס שם תבואה ותחתיה חמץ ואמרינן לקמן חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער:
תוך שלשים זקוק לבער — דלכתחלה לא זהו ביעורו:
קודם שלשים — לא חלה חובת ביעור עליו וכי מטי ההיא שעתא לא מחוייב כדאמרן דהא נפלה עליו מפולת:
