בוני התלמוד

    מסכת מכות דף ט״ו עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אמרו לואחרים ששמעוהו משמו ולא שמעוהו מפיו אמרת דבר זה:

    אמר להם לאחזר בו:

    כתיבא ותנינאמצינו כתוב לא תעשה שקדמו עשה ותנינן עליה דלוקין ולא סגי ליה בקיום העשה:

    תנינא הבא אל המקדש טמאקא חשיב ליה באלו הן הלוקין:

    משום דקשיא ליה אונסנערה בתולה דאשכחן ביה לא תעשה שקדמו עשה דכתיב (דברים כ״ב:כ״ט) ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה ותניא עלה שיקיים את העשה אם גירשה ויחזירנה ויפטור אלמא לאו שניתק לעשה חשיב ליה:

    אם ישראל הואשיכול לקיים העשה ויחזירנה מחזיר ואינו לוקה:

    ואם כהן הואשאסור בגרושה לוקה ואינו מחזיר:

    ואמאיאם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אם איתא לדרבי יוחנן הא לא תעשה שקדמו עשה הוא:

    אמר עולאהאי לאו שניתק לעשה הוא דאי לאו לנתוקי לאוי אתא האי עשה לא הוה מצטריך למכתביה דאי לתחלתו ולומר שישאנה לא יאמר לו תהיה לאשה ונגמר ממוציא שם רע דכתיב ביה נמי ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה:

    אם אינו עניןלפני הגירושין ולומר שישאנה תנהו ענין לאחר הגירושין לומר שאם שלחה יחזירנה ותהיה לו לאשה ויפטר מן הלאו:

    ואכתיהא איצטריך למיכתביה וישנו ענין לפניו דאי לא כתביה אונס ממוציא שם רע לא גמר דאנא אמינא מה למוציא שם רע דין הוא שיקנסוהו לכנסה שכן לוקה ומשלם בתחלתו כדכתיב ויסרו אותו וענשו אותו ואמרינן בכתובות (דף מו.) ויסרו זה מלקות:

    מה אונס שאינו לוקהבתחלתו אמר רחמנא לו תהיה לאשה מוציא שם רע לא כל שכן:

    שהרי אשתו היאשכבר קידשה ונשאה:

    וגמר מיניהדכי היכי דמוציא שם רע לא לקי בגירושין אם החזיר אונס נמי לא לקי:

    אי בק"ומה מוציא שם רע שלוקה ומשלם בתחלתו אינו לוקה בגירושין אונס לא כל שכן:

    אלא אמר רבאהא דתניא באונס מחזיר ואינו לוקה טעמא משום דעל כרחך לאו שניתק לעשה הוא דאמר קרא כל ימיו לא הוה ליה למיכתב אלא לא יוכל לשלחה מאי כל ימיו הכי קאמר לא תהא בשילוחיה כל ימיו אלא יחזירנה ועל כרחך עמוד והחזר קאמר והכי קאמר ולו תהיה לאשה אם שלחה שלא יהו שילוחיה לכל ימיו הרי העשה אחר העברת הלאו:

    והא לא דמי לאויההא דאמר ר' יוחנן לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו הא לא דמי לאויה ללאו דחסימה שאין בו עשה והוא סמוך לפרשת מלקות:

    מיגרע גרעבתמיהה:

    ההוא לנתוקי לאויה אתאעשה שאינו מתקיים אלא לאחר עברת הלאו לנתק את הלאו מעונש מלקות הוא בא:

    הניחא למאן דתני בטלו ולא בטלו אלא למאן דתני קיימו ולא קיימו מאי איכא למימר - הא דאמרת כל ימיו בעמוד והחזר קאי עשיתו לאו שניתק לעשה והרחבת לו זמן לקיום העשה כל ימיו ולדבריך הא דתניא מחזיר ואינו לוקה לעולם קאמר כל זמן שיכול לומר אני מחזיר אין ב"ד מלקין אותו הניחא למאן דתני לקמן בלאו הניתק לעשה בטל את העשה חייב על הלאו לא בטל את העשה פטור שהלאו תלוי בביטול העשה ואינו נגמר עד שיבטל את העשה בידים ביטול עולם שלא יוכל להתקיים עוד איכא למימר כל ימיו יש לו תקנה בחזרה שאין מבטל את העשה אלא א"כ מדירה שלא תהנה ממנו נדר שאין לו הפרה כדלקמן אלא למאן דתני קיים את העשה פטור לא קיימו חייב שהעשה תיקונו של לאו הוא ואין הלאו תלוי בביטול העשה שמשעה שעבר הלאו נגמר אבל העשה ניתן לעקור המלקות ולכשיבא לבית דין או יקיים העשה ויפטר או ילקה ליכא למימר כל ימיו בעמוד והחזר קאי כדקאמרת שאם לא יחזירנה מיד כשיבא לב"ד ילקוהו דהא ליכא למימר יקיים לאחר זמן דא"כ לא קיים היכי דמי לעולם הוא יכול לומר אני מקיים:

    מכות 15 עמוד א

    1אמרו לו: אמרת? אמר להו: לא. אמר רבה: האלהים! אמרה, וכתיב״א ותנינא״: כתיב״א (במדבר ה״, ב) ״וישלחו מן המחנה [וגו']״ ״ולא יטמאו את מחניהם״. תנינא הבא למקדש טמא.

    2אלא מאי טעמא קא הדר ביה? משום דקשיא ליה אונס. דתניא: אונס שגירש, אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה. אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר.

    3אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה, אמאי? לא תעשה שקדמו עשה הוא, ולילקי!

    4אמר עולא: לא יאמר ״לו תהיה לאשה״, באונס, וליגמר ממוציא שם רע: ומה מוציא שם רע שלא עשה מעשה אמר רחמנא (דברים כב, יט) ״ולו תהיה לאשה״, אונס לא כל שכן?

    5(למה נאמר)? אם אינו ענין לפניו תנהו ענין לאחריו, שאם גירש יחזיר.

    6ואכתי, אונס ממוציא שם רע לא גמר, דאיכא למיפרך: מה למוציא שם רע, שכן לוקה ומשלם!

    7אלא: לא יאמר ״לו תהיה לאשה״ במוציא שם רע, וליגמר מאונס: ומה אונס שאינו לוקה ומשלם, אמר רחמנא ״ולו תהיה לאשה״, מוציא שם רע לא כל שכן? ולמה נאמר? אם אינו ענין למוציא שם רע תנהו ענין לאונס, אם אינו ענין לפניו תנהו ענין לאחריו.

    8ומוציא שם רע מאונס נמי לא גמר, דאיכא למיפרך: מה לאונס שכן עשה מעשה!

    9אלא: לא יאמר ״לו תהיה לאשה״ במוציא שם רע, שהרי אשתו היא. למה נאמר? אם אינו ענין למוציא שם רע תנהו ענין לאונס, ואם אינו ענין לפניו תנהו ענין לאחריו.

    10ואימא, ואם אינו ענין לפניו דמוציא שם רע תנהו ענין לאחריו דידיה, דלא לקי!

    11אין הכי נמי, ואתי אונס וגמר מיניה. במאי גמר מיניה? אי בקל וחומר אי במה מצינו איכא למיפרך (כדפרכינן): מה למוציא שם רע, שכן לא עשה מעשה!

    12אלא אמר רבא: כל ימיו בעמוד והחזר. וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן: כל ימיו בעמוד והחזר.

    13א"ל רב פפא לרבא: והא לא דמי לאויה ללאו דחסימה! א"ל משום דכתב ביה רחמנא עשה יתירא מגרע גרע?

    14אי הכי, לאו שניתק לעשה נמי, לימא: משום דכתב ביה רחמנא עשה יתירא מגרע גרע? א"ל ההוא לנתוקי לאו הוא דאתא.

    15הניחא למאן דאמר ביטלו ולא ביטלו,׃

    16אלא למאן דאמר קיימו ולא קיימו, מאי איכא למימר?

    תוספות

    תנינא הבא למקדש טמאלוקה משום דלא הוי לאו הניתק לעשה לפי שקדמו עשה ללאו וא"ת דלמא שאני התם דאיכא תרי לאוי ולא יטמאו מחניהם. ולא יטמאו מקדשי ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוין דהכי משנינן בתמורה (דף ד: ושם) גבי המר ימיר דמשום הכי לא הוי לאו הניתק לעשה משום דאיכא תרי לאוין ולא עקר חד עשה תרי לאוין וי"ל דלא דמי דשאני התם דתרי לאוין סמוכין להדדי לא יחליפנו ולא ימיר אותו אבל הכא דאינן סמוכים אי איתא דלא קדמו עשה הוה ניתק.:

    אם כהן הוא לוקה ואינו מחזירוליכא למימר דאתי עשה ודחי לא תעשה ועשה שאינו שוה בכל דהא אי אמרה לא בעינא ליה ליכא עשה כלל:

    כל ימיו בעמודוהחזר קאי. פירש בקונטרס דקאי אלא יוכל לשלחה כל ימיו שילוח שלא יהא כל ימיו ובפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עח.) פירש דקאי אלו תהיה לאשה דלעיל דהכי קאמר תהיה לאשה כל ימיו כלומר שכל ימיו הוא בלו תהיה לאשה בעמוד והחזר:

    הניחא למאן דתני בטלו ולא בטלופירש בקונטרס דקאי לשינויא דרבא דכל ימיו בעמוד והחזר ויש לו תקנה בהחזרה שאין מבטל העשה אלא אם כן הדירה דאז אינו יכול לומר עדיין אשאנה אלא למאן דתני קיימו מאי איכא למימר בכולי שמעתתא פירש הקונט' דקיימו היינו כשמזהירין אותו ב"ד לקיים העשה הוא מקיימו וקשה דאם כן מאי פריך דלמאן דאמר קיימו ולא קיימו אינו כל ימיו בעמוד והחזר הא שפיר משכחת לה דהוי בעמוד והחזר כל כמה דלא בא לב"ד לכך נראה דלא מיקרי קיימו אלא דוקא כשמקיים העשה אחר שעבר הלאו בתוך כדי דיבור וכן פי' הקונטרס בפרק שילוח הקן (חולין דף קמא.) ומיהו קצת קשה דא"כ צריך לפרש הא דקתני מחזיר ואינו לוקה שמחזיר מיד בתוך כדי דיבור אחר הגירושין וכן המשלח ואינו לוקה ולא משתמע הכי כלל דהא משמע דמהדר אתקנתא היאך יפטר ממלקות שיחזיר או ישלח ואפי' אחר כדי דיבור נמי משמע שבא לשאול עליו לבית דין אם יש לו תקנה דאי דוקא בתוך כדי דיבור הכי הוה ליה למימר אם החזיר אינו לוקה ושמא יש לישב פירוש הקונטרס דשמעתין דהכא ליכא למימר דשפיר הוי כל ימיו בעמוד והחזר דמשמע לעולם אף כשבא לב"ד כל זמן שבידו להחזיר אפילו מיאן להחזיר כשבא לב"ד דהא דרשינן ליה מיתורא דכל ימיו דהכי קאמר לא יוכל לשלחה שילוחין שיהו שילוחיה כל ימיו דהיינו באינו מחזיר כלל:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    כל לא תעשה שקדמו עשה לוקה עליו כגון וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' הרי עשה אל מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם הרי לא תעשה ולוקין עליו. וקשיא ליה לר' יוחנן אי הכי אמאי תניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר ישראל מחזיר ואינו לוקה אמאי אינו לוקה לא תעשה שקדמו עשה הוא שנאמר ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו. ובא עולא לפרק כי זה לא תעשה שניתק לעשה הוא דהאי ולו תהיה לאשה דכתב באונס אינו צריך לפניו דגמר ממוציא שם רע אלא לאחריו הוא דאתא שאם יגרש יחזור ויקחנה ולו תהיה לאשה לפיכך לא לקי. ודחי' להאי סברא הכי אונס ממוציא שם רע לא גמר דאיכא למיפרך כו'.

    אלא לא הוה צריך למכתב ולו תהיה לאשה במוציא שם רע שהרי כבר אשתו היא למה נאמר ללמד שאם גירש מוציא שם רע אחרי שלקה ונענש אינו לוקה אלא מחזירה בעל כרחו ודיו וגמר אונס ממוציא שם רע שמחזיר ואינו לוקה.

    ודחי' איכא למיפרך מה למוציא שם רע שכן לא עשה מעשה תאמר באונס שעשה מעשה ופריק רבא למה אונס אינו לוקה משום דכל ימיו בעמוד והחזר קאי ומיתקן (דלאו) [הלאו] שבו וכן א"ר יוחנן.

    ואקשינן והא לא דמי לאו שקדמו עשה ללאו דחסימהומתמהינן משום דכתב עשה יתירא גרע ליה.

    ואקשי' אי הכי לאו שניתק לעשה נמי נימא הכי משום דכתב ביה גבי נותר לא תותירו ממנו עד בקר והדר כתב והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו מיגרע גרע. ופרקינן האי והנותר ממנו עד בקר לתקוניה ללאויה הוא דאתא. כלומר אם עבר והותיר ישרפנו בבקר ודיו. ואמרינן הא ניחא למאן דתני כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה קיים עשה שבה פטור לא קיים חייב היינו דאיכא למימר לתקוניה לאוי הוא דאתא אלא למאן דתני ביטלו חייב כגון שהאכיל הנותר לכלבים הוא דחייב דהא לא אפשר למישרפיה אבל הכא אם הנותר כמות שהוא אע"פ שלא שרפו אינו חייב מאי איכא למימר ופרקינן מאן תני כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו ר' יוחנן האמר ר' יוחנן לתנא תני קיימו ולא קיימו.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מכות דף ט״ו עמוד א׳

    מסכת מכות דף ט״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־327 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אמרו לו אחרים ששמעוהו משמו ולא שמעוהו מפיו אמרת דבר זה:

    אמר להם לא חזר בו:

    כתיבא ותנינא מצינו כתוב לא תעשה שקדמו עשה ותנינן עליה דלוקין ולא סגי ליה בקיום העשה:

    תנינא הבא אל המקדש טמא קא חשיב ליה באלו הן הלוקין:

    משום דקשיא ליה אונס נערה בתולה דאשכחן ביה לא תעשה שקדמו עשה דכתיב (דברים כ״ב:כ״ט) ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה ותניא עלה שיקיים את העשה אם גירשה ויחזירנה ויפטור אלמא לאו שניתק לעשה חשיב ליה:

    אם ישראל הוא שיכול לקיים העשה ויחזירנה מחזיר ואינו לוקה:

    ואם כהן הוא שאסור בגרושה לוקה ואינו מחזיר:

    ואמאי אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אם איתא לדרבי יוחנן הא לא תעשה שקדמו עשה הוא:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Makkot 15a · Sefaria

    תוספות

    תנינא הבא למקדש טמא לוקה משום דלא הוי לאו הניתק לעשה לפי שקדמו עשה ללאו וא"ת דלמא שאני התם דאיכא תרי לאוי ולא יטמאו מחניהם. ולא יטמאו מקדשי ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוין דהכי משנינן בתמורה (דף ד: ושם) גבי המר ימיר דמשום הכי לא הוי לאו הניתק לעשה משום דאיכא תרי לאוין ולא עקר חד עשה תרי לאוין וי"ל דלא דמי דשאני התם דתרי לאוין סמוכין להדדי לא יחליפנו ולא ימיר אותו אבל הכא דאינן סמוכים אי איתא דלא קדמו עשה הוה ניתק.:

    אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר וליכא למימר דאתי עשה ודחי לא תעשה ועשה שאינו שוה בכל דהא אי אמרה לא בעינא ליה ליכא עשה כלל:

    כל ימיו בעמוד והחזר קאי. פירש בקונטרס דקאי אלא יוכל לשלחה כל ימיו שילוח שלא יהא כל ימיו ובפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עח.) פירש דקאי אלו תהיה לאשה דלעיל דהכי קאמר תהיה לאשה כל ימיו כלומר שכל ימיו הוא בלו תהיה לאשה בעמוד והחזר:

    הניחא למאן דתני בטלו ולא בטלו פירש בקונטרס דקאי לשינויא דרבא דכל ימיו בעמוד והחזר ויש לו תקנה בהחזרה שאין מבטל העשה אלא אם כן הדירה דאז אינו יכול לומר עדיין אשאנה אלא למאן דתני קיימו מאי איכא למימר בכולי שמעתתא פירש הקונט' דקיימו היינו כשמזהירין אותו ב"ד לקיים העשה הוא מקיימו וקשה דאם כן מאי פריך דלמאן דאמר קיימו ולא קיימו אינו כל ימיו בעמוד והחזר הא שפיר משכחת לה דהוי בעמוד והחזר כל כמה דלא בא לב"ד לכך נראה דלא מיקרי קיימו אלא דוקא כשמקיים העשה אחר שעבר הלאו בתוך כדי דיבור וכן פי' הקונטרס בפרק שילוח הקן (חולין דף קמא.) ומיהו קצת קשה דא"כ צריך לפרש הא דקתני מחזיר ואינו לוקה שמחזיר מיד בתוך כדי דיבור אחר הגירושין וכן המשלח ואינו לוקה ולא משתמע הכי כלל דהא משמע דמהדר אתקנתא היאך יפטר ממלקות שיחזיר או ישלח ואפי' אחר כדי דיבור נמי משמע שבא לשאול עליו לבית דין אם יש לו תקנה דאי דוקא בתוך כדי דיבור הכי הוה ליה למימר אם החזיר אינו לוקה ושמא יש לישב פירוש הקונטרס דשמעתין דהכא ליכא למימר דשפיר הוי כל ימיו בעמוד והחזר דמשמע לעולם אף כשבא לב"ד כל זמן שבידו להחזיר אפילו מיאן להחזיר כשבא לב"ד דהא דרשינן ליה מיתורא דכל ימיו דהכי קאמר לא יוכל לשלחה שילוחין שיהו שילוחיה כל ימיו דהיינו באינו מחזיר כלל:

    Tosafot on Makkot 15a · Sefaria

    רבנו חננאל

    כל לא תעשה שקדמו עשה לוקה עליו כגון וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' הרי עשה אל מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם הרי לא תעשה ולוקין עליו. וקשיא ליה לר' יוחנן אי הכי אמאי תניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר ישראל מחזיר ואינו לוקה אמאי אינו לוקה לא תעשה שקדמו עשה הוא שנאמר ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו. ובא עולא לפרק כי זה לא תעשה שניתק לעשה הוא דהאי ולו תהיה לאשה דכתב באונס אינו צריך לפניו דגמר ממוציא שם רע אלא לאחריו הוא דאתא שאם יגרש יחזור ויקחנה ולו תהיה לאשה לפיכך לא לקי. ודחי' להאי סברא הכי אונס ממוציא שם רע לא גמר דאיכא למיפרך כו'.

    אלא לא הוה צריך למכתב ולו תהיה לאשה במוציא שם רע שהרי כבר אשתו היא למה נאמר ללמד שאם גירש מוציא שם רע אחרי שלקה ונענש אינו לוקה אלא מחזירה בעל כרחו ודיו וגמר אונס ממוציא שם רע שמחזיר ואינו לוקה.

    ודחי' איכא למיפרך מה למוציא שם רע שכן לא עשה מעשה תאמר באונס שעשה מעשה ופריק רבא למה אונס אינו לוקה משום דכל ימיו בעמוד והחזר קאי ומיתקן (דלאו) [הלאו] שבו וכן א"ר יוחנן.

    ואקשינן והא לא דמי לאו שקדמו עשה ללאו דחסימה ומתמהינן משום דכתב עשה יתירא גרע ליה.

    ואקשי' אי הכי לאו שניתק לעשה נמי נימא הכי משום דכתב ביה גבי נותר לא תותירו ממנו עד בקר והדר כתב והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו מיגרע גרע. ופרקינן האי והנותר ממנו עד בקר לתקוניה ללאויה הוא דאתא. כלומר אם עבר והותיר ישרפנו בבקר ודיו. ואמרינן הא ניחא למאן דתני כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה קיים עשה שבה פטור לא קיים חייב היינו דאיכא למימר לתקוניה לאוי הוא דאתא אלא למאן דתני ביטלו חייב כגון שהאכיל הנותר לכלבים הוא דחייב דהא לא אפשר למישרפיה אבל הכא אם הנותר כמות שהוא אע"פ שלא שרפו אינו חייב מאי איכא למימר ופרקינן מאן תני כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו ר' יוחנן האמר ר' יוחנן לתנא תני קיימו ולא קיימו.

    Rabbeinu Chananel on Makkot 15a · Sefaria

    ריטב"א

    ותנינא הבא אל המקדש טמא ואיכא למידק ור׳ יוחנן דהדר ביה ורב פפא נמי דאזיל בהאי שיטתא לקמן היכא לא קשיא ליה הא מתניתין. והר"ז הלוי ז"ל תירץ דשאני מתניתין דחייב כרת הוא דחמיר ולא דמי ללאו דחסימה לנתוקי לעשה וכדאמרינן לעיל דרבינהו רחמנא למלקות מלעיני לעיניך ובתוס׳ תירצו לאינהו הוו סברי דמתני׳ לאו משום דקודמו עשה אלא משום דאיכא תרי לאוין ולא יטמאו ואל המקדש לא תבא ואמרינן במסכ׳ תמורה גבי תמורה שלוקין על אותו לאו דלא אתי חד עשה ועוקר תרי לאוין. ואע"ג דהתם תרי לאוין מקורבין והכא מרוחקין לא שני להו במילתא אבל רבה סובר דשאני התם דהוי מקורבין אבל מרוחקין אפילו תרי לאוי עוקר וטעמא דהכא משום דקודמו עשה. עוד אמרו בתוס׳ דר"י ורב פפא סברי דטעמא דלוקין בלאו דטומאת מקדש לאו משום דקודמו עשה אלא משום דאין העשה הבאה אחר עקירת הלאו מתקן כלום למפרע בעבירות הלאו כי מה שנטמ׳ המקדש כבר בכניסתו שם לא נתקן בו כלום למפרע בשלוחו דלאחר כן אלא שאמרו כן תורה כדי שלא יוסיף טומאה על טומאתו והוי לי כלאו שניתק לעשה שבו שלא לתקן כלום בלאו שלוקין עליו וכלאו דחסימ׳ אבל באונס שגירש תיקון יש באש׳ לחזרה שלא הועיל מעשיו ושנסתל׳ בזיונה דלמפרע ורב סבר דכיון שהשלוח הזה מציל מן הלאו שלא תוסיף טומאה על טומאתו תיקון הלאו יש בו וטעם דלוקין משום דקודמו עשה הוא. ולתירץ זה הסכים הרמב"ן ז"ל:

    אלא מ"ט הדר ביה וכו׳ עד ואמאי ל"ת שקודמו עשה הוא פי׳ דהא כתיב ולו תהיה לאשה מעיקרא. ולא עוד אלא דחייב לקיימו קודם הלאו דהא קיי"ל שכופין אותו שישאנה:

    אמר עולה וכו’ פי’ עולא אתא לפרושה טעמא דלא תקשי אונס לר׳ יוחנן וכדמפרש ואזיל. ואיכא נוסחי דגרסי ואלא מאי טעמא אמר ר׳ יוחנן דלוקין פי׳ דכיון דקשיא אונס דמתני׳ דמקדש הא כתיבנא דלא הויא סייעתא הכרחית ואמרינן אמר עולה וכו׳ והכל דרך אחד:

    ומה מוציא שם רע שלא עשה מעשה פי׳ שאין כאן אלא דבור דאפילו למ"ד דעקימת פה הוי מעשה מ"מ אינו כל כך כמעשה דבעילה שפגמה אונס לא כ"ש והא דחשיב לחומרא קיום עשה דלו תהי׳ לאשה משו׳ דכופין עליו וכדתנן אונס שותה בעציצו ואפילו היא חגרת ואפי׳ היא סומא כדאי׳ בפ׳ נערה שנתפתה:

    תנהו ענין לאונס לאחריו פי׳ ונמצא כי עשה זה דלאחר עקיר׳ הלאו אינו קודם ללאו כלל לא בכתיבה ולא במעשה שהעשה שהוא קודמו עשה אחרינא הוא:

    שהרי אשתו היא פי׳ ולא שייך ביה ל׳ ולו תהי׳ לאשה דמשמע הויה דהשתא:

    ואימא תנהו ענין לאחריו דידיה והא דלא פריך לעיל משום דלעיל עבדי׳ ק"ו ומשמע לן דאונס קל ודאי הכי עדיף טפי למשדייה באונס הקל אפי׳ לאחריו ולא דיליף מינה מוציא שם רע לגמרי בק"ו אבל השתא דלא אתינן עליה אלא משום לישנא דלו תהיה לאש׳ דלא שייך לפניו שהרי אשתו היאייש לנו לומר שניתן אותו לאחריו דידיה דשייך ביה ולא נשדייה אקרא אחרינא כנ"ל:

    אלא אמר רבא כל ימיו בעמו׳ והחזר קאי פי׳ דכל ימיו מיותר ואתא למידרשה לעמו׳ והחזר ולמכתב עשה אחר הלאו לנתקו לעשה. ופירש"י ז"ל דדרשינן הכי קרא לא תהא בשלוח כל ימיו דהיינו על כרחין לעמו׳ והחזר. ור"מ הלוי ז"ל ואחרים פירשו דדרשינן ליה כאלו הוא מקרא מסורס וכל ימיו אלו תהיה לאשה קאי כאלו אמר לו תהיה לאשה לעולם ואפי׳ לאחר שלוח ואין צורך לכך דכיון דכל ימיו מיותר הוא עצמו לחודיה משמע עשה ודדרשינן בפ"ק דר"ה מוצא שפתיך זו מצות עשה תשמור זו מצות ל"ת ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך הרי שמוצא שפתיך לחודיה משמע ליה מצות עשה:

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Makkot 15a · Sefaria

    מאירי

    כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה כבר ביארנו שכל שאי אפשר לקיים העשה לוקין עליו לא סוף דבר אם בטל הוא העשה בידים אלא אפילו נתבטל מאליו הואיל ולא קיימו ואי אפשר לו לקיימו הא כל שאפשר לו לקיימו אינו לוקה אפילו שהא זמן מרובה ואין חלוק בדבר זה בין שקדם לא תעשה לעשה בין שקדם עשה ללא תעשה שהרי אונס קדמו עשה ללא תעשה שנאמר ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה ואמרו עליו אונס שגרש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה שמאחר שיש שם עשה אע"פ שהוא קודם ללא תעשה ניתק לעשה הוא קרוי ולאו הניתק לעשה אינו לוקה כל שאפשר לקיים הא אם אי אפשר לו לקיים בין שבטלו הוא אלו היה בטול מועיל בו אלא שאין בטול מועיל באונס להביאו למלקות כמו שיתבאר בין שלא קיימו ר"ל שנתבטל מאליו כגון שמתה או שהיה הוא כהן שאסור בגרושה או שנתקדשה היא לאחר ונאסרה לו הרי זה לוקה וכן מוציא שם רע נאמר בו גם כן ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה וכל שגרשה עבר בלא תעשה ומחזיר ואינו לוקה ואם מתה או נתקדשה או שהיה כהן לוקה כמו שביארנו באונס הא כל שנמצאת אסורה לו אם מהמת איסור קודם כגון שהיתה לו באיסורי לאוין או אף בחייבי עשה לא ישא ואם באיסור חדש כגון שנמצא בה דבר זמה אחר שנשאה יגרש ואין כאן מלקות שאף היא אינה רוצה לישב עמו באיסור:

    שמא תאמר אחר שכן היאך טמא הנכנס למקדש לוקה והרי יש שם עשה אלא שקדם שנאמר וישלחו מן המחנה וכו' ולא יטמאו את מחניהם פי' חכמי הדורות מפני שיש בדומה לו אזהרה מיוחדת במקום אחר בלא קום עשה שנאמר ואל המקדש לא תבא וי"מ שבפירוש נתרבו חייבי כריתות למלקות מגזירה שוה האמורה למעלה מלעיני האמור בכריתות ר"ל ונכרתו לעיני בני עמם ולעיניך האמור במלקות מונקלה אחיך לעיניך אבל לא תעשה שאין בו כרת כל שיש שם עשה ואפשר לקיימו אינו לוקה:

    יש חולקין בפסק זה לומר שאינו לוקה עד שיבטל הוא את העשה ולא כשנתבטל הוא מאליו ויש חולקים לדעת שלישית לומר שאף בשלא נתבטל מאליו לוקה כל שאינו מקיימו תכף לאזהרת בית דין אלא לכשיבא לבית דין או יקיים או ילקה והם מפרשים קיים עשה שבה תוך כדי דבור של התראה ואף אחרוני גאונים שבספרד כתבוה כן בפירושיהם ואין הדברים נראין:

    ומצד שמחלקת זו תלויה בשנוי נוסחאות ושנוי פרושים הריני מעירך על שנוי הגרסאות מעט כדי שתבין מה שהביאנו לפסוק בשטה זו שכתבנו ועל איזה פי' אנו סומכין אף לכל הגרסאות והוא שבתחלת הסוגיא היה ר' יוחנן אומר שלאו שקדמו עשה לוקה עליו ואינו בכלל לאו הנתק לעשה והיה מביאה מטמא שנכנס למקדש והוקשה לו מאונס שמחזיר ואינו לוקה ותירצו לו מפני שהעשה מיותר בו שהיה לנו ללמדו ממוציא שם רע בקל וחומר ולא נאמר אלא שאם אינו ענין לפניו ר"ל לחובה בעשה שישא תנהו ענין לאחריו ר"ל שאם נשא וגרש יחזיר ולא ילקה והוקשה לו שאין ללמוד אונס ממוציא שם רע מצד שמוציא שם רע אתה מוצא בו חומר אחר שלוקה ומשלם שנאמר ויסרו אותו וענשו אותו וכן הלכה כמו שיתבאר במקומו וא"כ אף לעצמו הוצרך ללמד שישא והיה לנו לומר שילקה וכן מוציא שם רע מאונס אין למדין שהרי האונס יש לו צד חומר שעשה מעשה ובאה התשובה בסוף הענין שמוציא שם רע ואונס למדנו להם שאם גרש מחזיר ואינו לוקה על גרושיו ממה שנאמר בהם כל ימיו כלומר כל ימיו בעמוד והחזר הא כל שאר לאוין שקדם אותם עשה לוקין ואין קיום עשה מפקיען:

    והקשו והרי לאו שקדמו עשה אינו דומה ללאו של חסימה האמור בסמוך לפרשת מלקות וממנו למדין לאוין של מלקות שהרי לאו של חסימה אין בו קדימת עשה ותמהו על קושיא זו אטו משום דאית בה עשה יתירא מיגרע גרע כלומר וכל שכן שאתה ראוי לחייבו מלקות וחזר והקשה א"כ לאו שנתק לעשה נמי נימא הכי ותירץ ההוא לתקוני לאויה הוא דאתא כלומר אחרי שכתבו אחר הלאו לא בא אלא לפרש שיש ללאו זה תקון שהוא מפקיע את המלקות אבל כשקדמו העשה אינו בא לתקון הלאו ומתוך כך לוקה ולפי שטתנו אנו גורסין אח"כ הניחא למאן דאמר קיימו ולא קיימו ר"ל שכל לא תעשה הנתק לעשה קיים העשה פטור לא קיימו אע"פ שלא בטלו בידים חייב הואיל ואי אפשר לקיימו כגון שנתבטל מאליו בזו אתה רשאי לומר שהעשה בא לתקן את הלאו להפקיעו ממלקות שאין הלאו מתוקן אלא בקיום העשה אבל לדעת האומר בטלו ולא בטלו ר"ל בטלו בידים חייב לא בטלו פטור אע"פ שלא קיימו הרי אין קיומו מתקן את הלאו שאף בלא קיומו הוא מתוקן שלא ללקות כל שאין בטולו בא מחמתו שאם כן אף בלאו הנתק לעשה היה לך לומר שילקה ומאחר שאתה אומר בו שאינו לוקה אף בלאו שקדמו עשה לא ילקה ויהא דינו כלאו הנתק לעשה ותירץ מידי איריא אלא לר' יוחנן הא אמר ר' יוחנן קיימו ולא קיימו והילכך בלאו הנתק לעשה אינו לוקה הא בלאו שקדמו עשה לוקה הא לדעת ריש לקיש שאמר בטלו ולא בטלו אף לאו שקדמו עשה דנין אותו בלאו הנתק לעשה שלא ללקות ומחלקתם תלוי בהתראת ספק שלדעת ריש לקיש התראת ספק לא שמה התראה והרי עקר חיוב הלאו אינו אלא בשעת בטול הסיבה שאי אפשר להתראה עד אותה שעה שהרי הפסד התקון מאליו שמא יבא שמא לא יבא וכל שלא בטלו אין כאן התראת ודאי עד שיבטלנו שתחול התראה בודאי לבטול המעשה ולר' יוחנן אף התראת ספק שמה התראה וא"כ עקר הלאו הוא שהרי התראתו חלה מעכשיו וחיוב המלקות לכשיתברר הפסד תקונו ומעתה כל שלא קיימו ונתברר שאין בידו לקיימו עוד אע"פ שלא בטלו בידים לוקה וכבר פסקנו בהתראת ספק ששמה התראה ומעתה אנו צריכים לפסוק כלשון קיימו ולא קיימו וכן ידעת שר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן ומעתה אתה צריך ליחס לשון קיימו ולא קיימו לר' יוחנן ומ"מ לענין לאו שקדמו עשה אע"פ שטרחנו בסוגיא זו לישב שלוקה לדעת ר' יוחנן ולגלגל טעמיה באונס ומוציא שם רע צער גלגול וטורח הרבה יש ביישובן ואין לדחוק בה כל כך וכל שכן שנאמר בסוגיא שחזר בו וכששאלו לו אמריתה כפר בעקר הדברים לומר שאף לאו שקדמו עשה נתק לעשה הוא וכפשוטן של דברים באונס ומוציא שם רע אבל טמא שנכנס למקדש טעם יש בו כמו שביארנו:

    זו היא שטתנו ויש מקשים עליה אחר שר' יוחנן סובר שכל שלא קיימו חייב אע"פ שלא בטלו הוא בידים הואיל ונתבטל מאליו עד שאי אפשר לו לקיימו היאך אמר בסוגיא זו למטה שאין לנו לאו הנתק לעשה למלקות אלא שלוח הקן ופיאה שנאמר בה לא תכלה פאת שדך וכו' לעני ולגר תעזוב אותם לומר שאם עבר וקצר יעזוב או יתן ולדעתו כל שנשרף קצירו לוקה הואיל ולא קיימו והרי אתה מוצא בענין זה כמה שאף אונס בדין זה שלא היינו מפקיעין אותו מדין זה אלא לדעת האומר בטלו ולא בטלו ולא היינו מוצאין בו בטול מצדו שאף הדרה על דעת רבים אין מועיל בה שלא תהא בה הפרה ואם שימיתנה בידים קם ליה בדרבה מניה כמו שיתבאר אבל מכיון שדעתו שכל שלא קיימו חייב הרי אתה מוצאה במתה מאליה וכן גזל ומשכון שהגזל נתק לוהשיב את הגזילה והמשכון להשב תשיב לו את העבוט אע"פ שהגזל אי אתה מוצא בו מלקות שהרי ניתן לתשלומין בין שאבד הוא את הגזלה בידים בין שאבדה מאליה מ"מ משכון מיהא אע"פ שבבטלו אין בו מלקות שנתן לתשלומין הוא באבדה באונס מיהא שהוא לא קיימו בר מלקות הוא שאין שם דין תשלומין שפטור הוא באונסין אף במשכנו שלא בשעת הלואה כמו שביארנו במציעא פרק אומנין לדעת גדולי הפוסקים ויש לפרש אין לנו למלקות בין בלא קיימו בין בבטלו אלא שלוח הקן ופאה וחברותיה וי"מ מפני קושיא זו שזה שאמר ר' יוחנן בלא קיימו שחייב דוקא במקום שיש חיוב בבטלו אבל כל שאינו בחיוב בטולו כגון אונס ומוציא שם רע וגזל ומשכון כמו שביארנו אין לוקין בהן בלא קיימו ואין הדברים נראין שאם כן אחר שאמרו נפק דק ואשכח אונס שגירש וכו' היאך אמרו עליה הניחא למאן דאמר קיימו ולא קיימו והרי הואיל ובטול אין שם אף לא קיימו אין כאן אלא שהעקר כמו שתירצנו:

    וגדולי הרבנים מהפכין בעקרה של סוגיא נסחא אחרת ופי' אחר ומיחסים לדעתו של ר' יוחנן בטלו ולא בטלו וזה שאמרו הניחא למאן דאמר בטלו ולא בטלו הוא חוזר למה שאמרו למעלה כל ימיו בעמוד והחזר קאי ופי' הניחא למאן דאמר בטלו וכל זמן שלא בטלו יש לו תקנה בחזרה אתה רשאי לומר כן וכל שנתבטל מאליו הם כוללין אותו בבטלו אלא למאן דאמר קיימו ולא קיימו ומשיבא לבית דין ולא קיים העשה לאזהרתם לוקה הרי אינו כל ימיו בעמוד והחזר ופירש שאף ר' יוחנן בטלו ולא בטלו אמר ופירושו כל שנתבטל מאליו ומ"מ לענין פסק אף זו כשטתנו אלא שיש מבלבלין בדברים לחלוק בקצת דברינו ואין דבריהם כלום ושמא תאמר לגירסתנו היאך אמרו למטה על מה שאמר ר' יוחנן אין לנו אלא זאת ועוד אחרת והיו מפרשים אותה על אונס שגרש הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו והרי ר' יוחנן מיהא מ"מ קיימו ולא קיימו אמר אפשר שר' יוחנן זו שאמר אין לנו אלא זאת ועוד אחרת לא לדעתו לבד אמרה אלא לדברי הכל והוא שהקשה לו ולדעת האומר בטלו ולא בטלו היאך אתה מוצאה באונס וכן הדברים נראין:

    Meiri on Makkot 15a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא אונס לא כ"ש אם אינו ענין לפניו תנהו ענין לאחריו שאם גירש כו' דלא לקי אין הכי נמי ואתי אונס וגמר מיניה כו' אי בק"ו אי במה מצינו איכא למפרך מה למוציא כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה אמר עולא כו' דאי לתחילתו ולומר שישאנה לא יאמר ולו תהיה לאשה וניגמר כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה אם כהן הוא דהא אי אמרה לא בעינא ליה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה הניחא כו' אא"כ הדירה דאז אינו כו' אשאנה אלא למאן כו' משכחת לה דכל ימיו בעמוד והחזיר כל כו' (בע"כ) [באינו] מחזיר כלל מידי הוא טעמא תני בטלו חייב לא בטלו כו' שוין טמא שבא למקדש כו' תנינא טמא שבא למקדש דלקי כו' מזהירין לצאת ולא יצא לא מחייב כו' ודוחק הוא האי פירושא ולכך פי' הר"ר שלמה כו' עכ"ל כצ"ל והד"א ור"ל דהאי פירושא שפירש הקונטרס דהא דקאמר הניחא כו' קאי לשנויא דרבא דכל ימיו בהחזיר הוא דחוק כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Makkot 15a · Sefaria

    מהר"ם

    גמ' אלא מאי טעמא הדר ביה משום דקשיא ליה אונס וכו' נ"ל דלהאי מסקנא לאו לגמרי הדר ביה אלא ממאי דקאמר כל לא תעשה שקרמו עשה וכו' מהאי כללא הדר ביה דלאו כללא הוא דאשכחן אונס דאע"נ שקדמו עשה לא לקי וטעמא כדמפרש ואזיל אבל בעלמא לא תעשה שקדמו עשה לקי דאל"כ קשיא לר"י מתניתין דהכא מקדש טמא דלר"ל מתורץ שפיר כדתירצו התוס' לקמן דף זה ע"ב בד"ה הניחא וכו' אבל לר"י תקשי:

    תוס' ד"ה הניחא וכו' עד [ע"ב] וכן ומשלחה ואינו לוקה וכו' פי' לענין שילוח הקן:

    ד"ה מידי הוא טעמא וכו' נ"ל דהכל הוא דבור אחד ושייך לדבור דלעיל מיניה ומפרש ואזיל שיטת ההלכה לפי פרש"י ולבסוף כתב שפי' הר"ר שלמה מדרוי"ש פי' אחר:

    בא"ד הא אמר ליה ר"י לתנא תני בטלו חייב לא בטלו פטור וכו' כצ"ל:

    בא"ד וכל כמה שלא בטלו חשיב ניתק כל כמה שבידו לקיים כצ"ל:

    Maharam on Makkot 15a · Sefaria

    פני יהושע

    בגמרא אמר רבה האלקים אמרה וכתיב' ותנינא כו' הבא למקדש טמא יש לתמוה טובא דמאי ראיה מייתי מהא דמחייבין מלקות בהבא למקדש טמא למשמע מינה דהא דמחייב בלאו הניתק לעשה היינו משום דקדמו עשה דאכתי מי דמי דהא לעולם איכא למימר דאין לחלק כלל בין קדם לאו לעשה או עשה ללאו והיינו טעמא דכיון דעשה בא לתקן הלאו מש"ה יש לפוטרו ממלקות שהתורה ניתקו לעשה לומר שתקנתו בכך כדפירש"י להדיא בשמעתין ובכמה דוכתי משא"כ בטמא הבא למקדש לא שייך כלל לומר דעשה הוה תיקונו של לאו כיון דעבר על איסור כרת במזיד מה מהני מה שמשתלח לאח"כ מן המחנה סוף סוף איסור דעביד עביד תדע דהא מחייבינן ליה אפילו בששהא כדי השתחוי' ואם התרו בו אל תטמא אל תטמא חייב שתים ותדע שכן הוא דהא לקמן משמע דהך פלוגתא דר"י וריש לקיש תליא בהתראת ספק וסתם לאו שניתק לעשה לא שייך ביה התראה ודאי א"כ בפשיטות מצינן לאוקמי דהבא למקדש טמא היינו דמתרינן בי' בהתראת ודאי שלא יכנס למקדש ואם בעל קרי הוא צריך לצאת אף חוץ למחנה לויה ואי מצורע הוא אפי' חוץ למחנה ישראל והוא שינה בחטאו ועבר על התראתו ולא די שלא יצא לחוץ אלא שנכנס במזיד למקדש שיש בו כרת ואפי' בטמא מת נמי משכחת לה שפיר אפי' בנטמא בעזרה והתרו בו שלא ישהא ויצא לו בקצרה והוא נכנס ומתקרב יותר ומשהא ומרבה בטומאה וכי תעלה על דעתך לפטור בזה משום לאו הניתק לעשה כיון דעשה לא מתקן הלאו כלל והי' נלע"ד בזה לפרש דעיקר מימרא דר' יוחנן קמא דקאמר כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין היינו דאיצטריך לאשמעינן כי היכי דלא נימא דהך מלתא דלאו הניתק לעשה לאו מסברא אמרי' לה הכי דמהיכי תיתי דלפטור אדרבה הא חמור איסורא טפי אלא ה"א דגזירת הכתוב הוא משום דבעינן דוקא דומיא דלאו דחסימה דליכא אלא לאו גרידא ומש"ה הוצרך רבי יוחנן לאשמעינן דלאו גזירת הכתוב הוא אלא מסברא אמרינן הכי מש"ה לעולם אזלינן בתר סברא ויש לחלק בין קדם לאו לעשה או עשה ללאו וכה"ג בין אפשר לקיים העשה קודם ללאו או לא לפירש"י וע"ז קאמר רבה שפיר כתיבא ותנינא הבא למקדש טמא וא"כ אי ס"ד דגזירת הכתוב הוא דכל לאו דלא דמי ללאו דחסימה לא מלקינן ליה דאע"ג דחמיר איסוריה דאיכא לאו ועשה אפ"ה פטרו רחמנא מגזירת הכתוב (אפשר דטעמא נמי איכא דאדרבה כיון דחמיר איסורא טפי לא סגי במלקות כדמשמע במכילתין גבי הרגו אין נהרגין וגבי דרך ירידה ודרך עליה) א"כ תיקשי הך מתניתין דהבא למקדש טמא חייב מלקות ואמאי הא לא דמיא ללאו דחסימה דלית ביה כרת והוי לן למימר דפטור מגזירת הכתוב וטעמא נמי איכא למימר דלא סגי ליה במלקות שעי"כ לפטור מידי כרת אע"כ מדמחייבינן ליה שמעינן שפיר דלא בעינן דומיא דחסימה היכא דחמיר איסוריה דאטו מיגרע גרע כדדייקינן בסמוך. והשתא א"ש נמי הא דבעי למימר דהדר ביה מהאי דאונס שגירש והיינו דמהכא שפיר שמעינן דע"כ גזירת הכתוב הוא דאלת"ה אמאי פטרינן ליה ממלקות משום דמחזיר אכתי לילקי ולחזיר ומכ"ש למאי דק"ל בפ"ק דתמורה דאמר רבא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא א"כ ה"נ לימא הכי באונס שגירש וכדמקשינן לקושטא דמילתא התם אמימרא דרבא מהך ברייתא דאונס שגירש ומש"ה קס"ד הכא בשמעתין מעיקרא דהך ברייתא דאונס שגירש ע"כ גזירת הכתוב הוא דלא שייך מלקות כיון דלא הוי דומיא דחסימה ומסיק הש"ס שפיר דלעולם לאו גזירת הכתוב הוא והא דפטור באונס היינו משום דגלי קרא דכל ימיו בעמוד והחזר קאי והיינו הך שינויא גופא דמסיק הש"ס בתמורה אהך קושיא דאונס שגירש עליה דרבא ע"ש נמצא דלפ"ז נתיישב הסוגיא דהכא בפשיטות כמין חומר דכל השקלא וטריא דהכא היינו בהך סברא גופא דמייתי תלמודא בסמוך א"ל ר"פ לרבא והא לא דמיא ללאו דחסימה ומשני ליה רבא אטו משום דכתיב בי' עשה מיגרע גרע וא"כ מאן דקאמר מעיקרא דהדר ביה ר' יוחנן היינו משום דמשמע ליה דמהך ברייתא דאונס שגירש משמע ליה כסברא דר"פ דלעולם בעינן דומיא דחסימה כל כמה דלא אסיק אדעתיה הך סברא דרבא מקרא דכל ימיו בעמוד והחזר קאי כנ"ל נכון בעזה"י לפי שיטת רש"י ופירושו לקמן גבי הניחא למ"ד משא"כ לפירוש התוס' שם שכתבו דהעיקר כפירוש הר"ר שלמה מדריוש לא יתכן לפרש כן והדרא קושיא לדוכתא דהא בלא"ה לא שייך בטמא הבא אל המקדש כלל הך מילתא דקיימו ולא קיימו או בטלו ולא בטלו כמו שאבאר עוד וצ"ע:

    בתוספות ד"ה תנינא הבא אל המקדש כו' וא"ת דילמא שאני התם דאיכא תרי לאוין כו' ולא יטמאו מקדשי. נראה ברור שטעות נפל בספרים בלשון התוס' דלא אשכחן בכל המקרא האי לאו דלא יטמאו מקדשי וצריך להגיה לאו דואל המקדש לא תבוא דמייתי הש"ס לעיל בסמוך מקמי מימרא דר' יוחנן ובכמה דוכתי בש"ס מייתי לה האי לאו לענין טמא שנכנס ולענין טבול יום ומחוסר כיפורים ואדרבה האי לאו שייך טפי בטמא שנכנס למקדש מדכתיב אל המקדש לא תבא משמע שנטמאת בחוץ והזהיר הכתוב שלא תבא אל המקדש משא"כ האי לאו דלא יטמאו פשטא דקרא משמע דאיירי שנטמא בפנים והזהיר הכתוב שיצא וכן נראה מבואר להדיא בפירש"י בפ"ב דשבועות דף י"ז ע"ב אהא דאין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש ע"ש (מיהו בהוריות מפרש בענין אחר) ולפ"ז כ"ש דקשה טפי קושיית התוס' מאי אמרת תנינא דילמא הא דלוקה בטמא שנכנס למקדש היינו אהאי לאו דאל המקדש לא תבוא דלא ניתק לעשה. מיהו למאי דפרישית בסמוך דהא דקאמר תנינא הבא אל המקדש טמא היינו כי היכי דלא נימא דגזירת הכתוב הוא דבעינן דוקא דומיא דחסימה דלית ביה עשה כלל וא"כ אין מקום לקושית התוס' דע"ז ודאי שפיר קאמר רבה כתיבא ותנינא דאי ס"ד גזירת הכתוב היא הכא אמאי לקי ואף על גב דאיכא כמה לאוין אפילו הכי כיון דאשכחן ביה עשה לא הוי דומיא דחסימה וא"כ לפ"ז תו לא קשיא מהך דתמורה דהתם היינו לפי המסקנא דהכא דאיתא לדר' יוחנן ולאו גזירת הכתוב הוא ולא בעינן דומיא דחסימה ואם כן שפיר מפלגינן מסברא בין חד לאו לתרי לאוין:

    בגמרא אלא מ"ט הדר ביה משום דקשיא ליה אונס ולכאורה יש לתמוה מה ענין הך קושיא לדרבי יוחנן דילמא שאני התם הא דלא לקי עלה היינו מטעמא דמתניתין דלקמן דקתני להדיא כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה לא לקי עליה ולא אשכחן מאן דפליג בהא ומסקינן נמי לקמן דבאונס נמי קאי היכא דלא הדירה ולפי המסקנא אפילו מדירה נמי לא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו ולענ"ד צ"ע ליישב ולקמן בסוף הסוגיא אבאר יותר ועוד אבאר בזה בסוגיות שלפנינו:

    בגמרא אמר עולא לא יאמר ולא תהיה לאשה באונס וליגמר ממש"ר כו' ולכאורה יש לתמוה דמאי ק"ו שייך הכא דשאני התם דאשתו היא ומש"ה קנסו רחמנא שלא יגרשנה ותהיה לו לאשה כל ימיו משא"כ באונס דלאו אשתו היא שתהא קנויה לו ע"י ביאת אונס ואפילו במפותה דמדעתה עביד צריך לקדשה מחדש אם כן מהיכי תיתי נאמר מסברא שתהיה לו לאשה שלא מדעתו אלא דאפשר דהא דקאמר עולא לא יאמר ולו תהיה לאשה היינו דלא ליכתוב רחמנא בלשון עשה ליכתב רחמנא מהר ימהרנה כמו במפותה וממילא ידעינן מק"ו דמוציא שם רע דלו תהיה לאשה כל ימיו ולא יוכל לשלחה אלא דאכתי קשיא לי הא דקאמר לא יאמר ולו תהיה לאשה ותיפוק ליה דאיצטריך קרא לאשמעינן שבאם אינה ראויה לבוא בישראל אינו רשאי לקיימה כדדרשינן להדיא בכתובות דף ל"ט במתני' דמייתי עלה הך קרא שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו ונראה ליישב ע"פ מ"ש התוס' שם דף מ"ם דהא דמייתי מתניתין האי קרא דולו תהיה לאשה לאו משום דאיצטריך להך דרשא אלא דממילא כיון דכתיב ולו תהיה לאשה דמשמע מדעתה ממילא שמעינן דאם אינה ראויה לו אינו רשאי לקיימה דתו ליכא עשה כדמסיק שם בגמרא האי סברא גופא דאי אמרה לא בעינא ליכא עשה כלל והיינו כפירש"י שם דמלמדין אותה לומר דלא בעינא א"כ שפיר מצי עולא סבר דלהא נמי לא איצטריך קרא יתירא דכולה מסברא ידעינן דאי אמרה לא בעינא לא כייפינן לה שלא יהא חוטא נשכר וא"כ ממילא דמלמדין אותה כן נ"ל נכון. ובזה נתיישב לי היטב מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות נערה בתולה דאפילו בחייבי עשה גרידא או אפילו שניות מדברי סופרים אינו רשאי לקיימה ומייתי האי קרא גופא שנאמר ולו תהיה לאשה והקשה שם הכ"מ מאי ענין האי קרא לענין שניות מדברי סופרים דאינו אלא מדרבנן ולא שייך בהך מיעוטא דולו תהיה לאשה אבל למאי דפרישית אתי שפיר דלקושטא דמילתא עיקר ילפותא דמייתי מתניתין שם מהאי קרא דולו תהיה לאשה היינו משום דדרשינן מינה דבעינן מדעתה וממילא דמה"ט גופה אינו רשאי לקיימה ומלמדין אותה לומר שאינה רוצה וא"כ יפה כתב הרמב"ם ז"ל דאפילו אם אינה אסורה לו אלא באיסור דרבנן נמי אינו רשאי לקיימה ומלמדין אותה לומר שאינה רוצה כן נ"ל ברור עד שאני תמה על בעל כ"מ שבחנם נדחק שם בלשון הרמב"ם ז"ל והא דמייתי שם הך ברייתא דדרשינן מינה ולו תהיה לאשה למעוטי אשה שאינה ראויה לקיימה נראה דהיינו אליבא דשמעון התימני ור"ש בן מנסיא ולענין לפוטרו מקנס אבל אנן לא קי"ל הכי אלא כסתם מתניתין דפרק אלו נערות דאפילו חייבי כריתות יש להן קנס ואם כן שפיר קאמר עולא לא יאמר ולו תהיה לאשה:

    בגמרא הניחא למ"ד ביטלו ולא ביטלו כו' זו גירסת רש"י ותוס' דרבי יוחנן אמר ביטלו ולא ביטלו ולכך הוצרך רש"י לפרש ולהאריך כי היכי שנפרש כל האי שקלא וטריא דהניחא עד למסקנא קאי אמילתא דרבא ור' יוחנן דלעיל בסמוך אדרשא דכל ימיו בעמוד והחזר ומש"ה מפרש רש"י נמי דלמ"ד ביטלו נמי שייך מלקות באונס שגירש היכא שמדירה דאע"ג דלקמן בדף הסמוך מסקינן דאפילו בהדירה יש לו הפרה כיון דלדבר מצוה הוא אפ"ה הוכרח רש"י לפרש כן דמשמע ליה דהמקשה לא אסיק אדעתיה הך מסקנא דלקמן ולכך הוצרך התוס' להאריך בכל הדיבור עד שהוכרחו לפרש כפירוש הר"ש מדרוי"ש מיהו לפי גירסת הרי"ף בשלהי חולין מבואר דגרס איפכא דר' יוחנן סבר קיימו ולא קיימו וכן נראה מבואר מלשון הרמב"ם ז"ל בחיבורו הלכות נערה בתולה וכמ"ש הכ"מ בשם הר"ן וא"כ לפ"ז צ"ל דהכא בשמעתין נמי גרסינן איפכא הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו וא"כ אי אפשר לפרש כפירש"י ותוספות אלא כמו שאבאר לקמן ודו"ק:

    בתוספות ד"ה הניחא למ"ד ביטלו כו' בכולה שמעתא פירש הקונטרס שקיימו היינו כשמזהירין כו' וקשה א"כ מאי פריך כו' לכך נראה דלא מיקרי קימו כו' אלא תוך כדי דיבור וכן פירש הקונטרס גבי שילוח הקן עכ"ל התוספות ובאמת שלשון התוספות תמוה טובא מלבד מה שהקשו התוס' בעצמם עוד יש לתמוה הא פשטא דקרא דכל ימיו ודאי לא משמע דאיירי דוקא תוך כ"ד לאחר הגירושין ובעיקר הדברים נמי קשיא לי דמשמע מדבריהם דכל שבא לב"ד והלקוהו תו לא שייך עשה דכל ימיו בעמוד והחזר וברפ"ק דתמורה לא משמע הכי דהא קיי"ל כרבא דכל היכא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא א"כ ודאי הוי שייך הך מילתא דכל ימיו דלעולם בעמוד והחזר קאי כיון דגירושין לא מהני מידי עד שתנשא לאחר ע"ש בגמרא ובתוס' והיינו כפירש"י ומ"ש התוספות שרש"י גופא כתב כן בפ' שילוח הקן ולענ"ד אין זו ראיה כלל דודאי בפ' שילוח הקן מילתא דפשיטא היא דצריך לקיים העשה תוך כ"ד לאחר שנטלה דכל כמה דלא שילחה בקום ושלח קאי שישלחנה בפועל משא"כ הכא משמע דעיקר הלאו והעשה היינו שאינו יוכל לשלחה וא"כ אינו עובר עד שיאמר שאינו רוצה לקיימו ורוצה בשלוחה שכן נראה מלשון רש"י שאפילו כשבא לב"ד מרחיבין לו הזמן והיינו עד שנותן אמתלא לדבריו כן נראה לי ברור ליישב פירש"י וק"ל:

    Penei Yehoshua on Makkot 15a · Sefaria

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה אם וכו' דאתי עשה עיין יבמות דף ה ע"א תוס' ד"ה ואכתי איצטריך:

    Gilyon HaShas on Makkot 15a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מכות, דף ט״ו, עמוד א׳, בהיקף של כ־327 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״אמרו לו: אמרת? אמר להו: לא. אמר…״

      חכמים: רבה.

    2. קטע 225 מילים

      נפתחת ב״אלא מאי טעמא קא הדר ביה? משום…״

    3. קטע 313 מילים

      נפתחת ב״אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה, אמאי?…״

    4. קטע 431 מילים

      נפתחת ב״אמר עולא: לא יאמר ״לו תהיה לאשה״,…״

      חכמים: עולא.

    5. קטע 512 מילים

      נפתחת ב״(למה נאמר)? אם אינו ענין לפניו תנהו…״

    6. קטע 616 מילים

      נפתחת ב״ואכתי, אונס ממוציא שם רע לא גמר,…״

    7. קטע 745 מילים

      נפתחת ב״אלא: לא יאמר ״לו תהיה לאשה״ במוציא…״

    8. קטע 814 מילים

      נפתחת ב״ומוציא שם רע מאונס נמי לא גמר,…״

    9. קטע 930 מילים

      נפתחת ב״אלא: לא יאמר ״לו תהיה לאשה״ במוציא…״

    10. קטע 1014 מילים

      נפתחת ב״ואימא, ואם אינו ענין לפניו דמוציא שם…״

    11. קטע 1127 מילים

      נפתחת ב״אין הכי נמי, ואתי אונס וגמר מיניה.…״

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא: כל ימיו בעמוד והחזר.…״

      חכמים: רבא.

    13. קטע 1319 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב פפא לרבא: והא לא דמי…״

      חכמים: רב פפא, רבא.

    14. קטע 1421 מילים

      נפתחת ב״אי הכי, לאו שניתק לעשה נמי, לימא:…״

    15. קטע 156 מילים

      נפתחת ב״הניחא למאן דאמר ביטלו ולא ביטלו,…״

    16. קטע 169 מילים

      נפתחת ב״אלא למאן דאמר קיימו ולא קיימו, מאי…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מכות דף ט״ו ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026