בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף כ׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטידאילו בועז חדא לילה ופלטי שנים רבות:

    דורו של משה ויהושעעסקו בתורה הרבה ודורו של חזקיהו יותר מהם כדכתיב (ישעיהו י) וחובל עול מפני שמן ואמרינן בחלק (לקמן סנהדרין דף צד:) חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי מדרשות עד שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ:

    מתכסין בטלית אחתעניים היו:

    רבי יהודה אומר לעולםלפני המטה יוצאות שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר ואי ס"ד נשים אחר המטה אורחיה דדוד להלך עם הנשים:

    בתחילה להכרותושהיו סבורין שמאתו היתה הריגת אבנר:

    ולבסוף להברותושידעו הבירור שלא מאת דוד נהרג אבנר:

    למחות בשאולבהריגת נוב עיר הכהנים:

    ידיך לא אסורותאדם חשוב היית לשאול והיה לך למחות ולפי שלא מחית כנפול לפני בני עולה נפלת:

    מכדי מחויי מחיתוהכי קאמר ידיך לא אסורות היו לא ניהגת בעצמך כאדם חשוב אלא בכל כוחך גילית בדעתך ומחית בשאול:

    ששהה מלכות בית דודשהעמיד את איש בושת למלך ואם לא המליכו אבנר היו ממליכין את דוד ומשמלך איש בושת עד יום שמלך דוד על כל ישראל היו שתי שנים ומחצה שתי שנים לאיש בושת וחצי שנה בין מיתתו למלכות דוד שמשמת שאול מלך דוד בחברון וכתיב בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים צא מהן חמש שנים שבין מיתת שאול למלכות איש בושת דתניא בסדר עולם (ולקמן סנהדרין דף קז.) והימים אשר מלך דוד על וגו' נמצאת מלכות ישראל בטילה חמש שנים אלמא חמש שנים היו בלא מלך נשתיירו שתי שנים ומחצה ממלכות איש בושת למלכות בית דוד:

    דרגש ערסא דגדאנוהגין היו לערוך מטה ושלחן בבית ולא היו משתמשין בהן כלל אלא למזל הבית מונחת משום ניחוש גדא מזל ודומה גד גדי וסנוק לא (שבת דף סז:):

    עד השתא לאו אותביניהעד הנה לא ישב על אותה מיטה שהרי מונחת היא לנוי הבית:

    והשתאדאבל הוא בעינן לאותביה עלה מהיכא תיפוק לן:

    השתא מוכלינן ליהמשל אחרים:

    אלא אי קשיאאדעולא הא קשיא עלה דתניא בעלמא (מו"ק דף כז.) דרגש אין צריך האבל לכפותו:

    מתיר קרביטיןבימי אבלו קרביטין לולאות:

    קרביטין מי אית ליההלא כשאר מטות עושין אותה מטה:

    גילדאירצענין:

    ערסא דצלאמטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצין לנטותו עונבין הרצועות בארוכות המטה וכשמתירין אותה הוא נופל והן הן קרביטין וחס הוא עליו לכפותו שלא יתקלקל העור בלחלוח הקרקע שלא היו ראשי כרעיו גבוהין מסירוגו למעלה וקאמר ת"ק זוקפו על דופן הכרעים וארוכותיו למעלה ואמר ליה רבן שמעון מתיר קרביטין והוא נופל:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    סנהדרין 20 עמוד א

    1תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש, כדאמרן.

    2אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב ״(משלי לא כט) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה רבות בנות עשו חיל זה יוסף ובועז ואת עלית על כולנה זה פלטי בן ליש״׃

    3אמר: רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן מאי דכתיב ״(משלי לא״, ל) שקר החן והבל היופי שקר החן זה יוסף והבל היופי זה בועז יראת ה' היא תתהלל זה פלטי בן ליש׃

    4דבר אחר שקר החן זה דורו של משה והבל היופי זה דורו של יהושע יראת ה' היא תתהלל זה דורו של חזקיה׃

    5דבר אחר שקר החן זה דורו של משה ויהושע והבל היופי זה דורו של חזקיה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה ברבי אילעאי אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה:

    מתני׳ · משנה

    6מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו רבי יהודה אומר אם רוצה לצאת אחר המיטה יוצא שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר שנאמר ״(שמואל ב ג״, לא) והמלך דוד הולך אחר המיטה א"ל לא היה הדבר אלא לפייס את העם וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש:

    גמ׳ · גמרא

    7תנו רבנן מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה יוצאות לפני המיטה יוצאות ר' יהודה אומר לעולם נשים לפני המיטה יוצאות שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר שנאמר ״(שמואל ב ג״, לא) והמלך דוד הולך אחר המיטה׃

    8אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס את העם ונתפייסו שהיה דוד יוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים ויצא מבין הנשים ונכנס לבין האנשים שנאמר ״(שמואל ב ג״, לז) וידעו כל העם וכל ישראל כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר׃

    9דרש רבא מאי דכתיב ״(שמואל ב ג״, לה) ויבא כל העם להברות את דוד כתיב ״להכרות וקרינן להברות בתחלה להכרותו ולבסוף להברותו״׃

    10אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש אבנר מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה ר' יצחק אמר מיחה ולא נענה ושניהן מקרא אחד דרשו (שמואל ב ג, לג) ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הוגשו׃

    11מאן דאמר לא מיחה הכי קאמר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הוגשו מאי טעמא לא מחית (שמואל ב ג, לד) כנפול לפני בני עולה נפלת ומ"ד מיחה ולא נענה איתמהויי מתמה הכמות נבל ימות ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים מכדי מחויי מחית מ"ט כנפול לפני בני עולה נפלת׃

    12למאן דאמר מיחה מ"ט איענש א"ר נחמן (ברבי) יצחק ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה:

    13וכשמברין אותו כו': מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא א"ל רבנן לעולא מי איכא מידי דעד האידנא לא אותביניה והשתא מותבינן ליה׃

    14מתקיף לה רבא מאי קושיא דילמא מידי דהוה אאכילה ושתיה דעד האידנא לא אכילניה ולא אשקיניה השתא קא מוכלינן ליה וקא משקינן ליה אלא אי קשיא הא קשיא דרגש אינו צריך לכפותו אלא זוקפו ואי ס"ד ערסא דגדא אמאי אינו צריך לכפותו והתניא הכופה את מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה׃

    15מאי קושיא דילמא מידי דהוה אמטה מיוחדת לכלים דקתני אם היתה מיוחדת לכלים אינו צריך לכפותה אלא אי קשיא הא קשיא רשב"ג אומר דרגש מתיר קרביטין והוא נופל מאיליו ואי סלקא דעתך ערסא דגדא קרביטין מי אית ליה׃

    16אלא כי אתא רבין אמר אמר לי ההוא מרבנן ורב תחליפא שמיה דהוה שכיח בשוקא דגילדאי ואמר ליה מאי דרגש ערסא דצלא א"ר ירמיה א"ר יוחנן דרגש׃

    תוספות

    נשים לצאת לפני המטהדכיון דשעת צער הוא ליכא למיחש להרהור ובירושלמי פליגי איכא למאן דאמר לפני המטה לפי שגרמו מיתה לעולם ואית דנהגו לאחר המטה ואנשים לפני המטה לפי שגנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהן אנשים:

    ששהא מלכות וכו'אף על גב דדרשינן (מדרש רבה פרשת וישלח) ומלכים ממך יצאו זה שאול ואיש בושת מ"מ היה יכול להתקיים במקום אחר ולא היה לו לשהות מלכות בית דוד שנמשח כבר על פי נביא:

    שתי שנים ומחצהפי' בקונטרס שמלכות ישראל היתה בטלה חמש שנה בין מיתת שאול למלכות איש בושת ב' שנים ומחצה היינו שתי שנים ממלכות איש בושת ומחצה בין מיתת איש בושת למלכות דוד ולא נהירא חדא דלמה נענש על אותה חצי שנה דבין מיתת איש בושת למלכות דוד הלא קודם מיתתו חזר אבנר ונתאמץ להמליך את דוד כדכתיב (שמואל ב ג׳:י״ב) וישלח אבנר מלאכים אל דוד וגו' ועוד דכיון דחמש שנים עמדו בלא מלך ולא המליכו את דוד א"כ למה נענש אבנר במה שנתחזק אחרי כן להמליך איש בושת ונראה לי איפכא דאותה חצי שנה היתה בין מיתת שאול למלכות איש בושת ובאותם הימים נתחזק אבנר ודבר לכל ישראל להמליך איש בושת עד שהמליכו לסוף אותה חצי שנה ומשמת איש בושת היתה מלכות ישראל בטלה חמש שנים עד שמלך דוד נמצאו ז' שנים ומחצה שמלך דוד בחברון כדכתיב בהדיא אע"ג דבאידך קרא לא חשיב רק ז' שנים היינו לפי שנצטרע כדאמרינן בחלק (לקמן סנהדרין דף קז.) והא דלא חשיב חצי שנה זאת בחשבון בטול מלכות ישראל (בחלק) היינו לפי שלא היתה סמוך לה' שנים ולא היה הבטול יחד:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ואת עלית על כולנה זה פלטי בן ליששקר החן זה יוסף והבל היופי זה בועז אשה יראת ה' [היא] תתהלל זה פלטי ד"א שקר החן זה דורו של משה. הבל היופי זה דורו של יהושע. אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה בר' אלעאי שהיו ששה תלמידים מתעטפין בטלית אחת ועוסקין בתורה:

    מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלור' יהודה אומר אם רוצה לצאת אחרי המטה כדרך שיצא דוד אחרי מטתו של אבנר יוצא:

    ת"ר מקום שנהגו הנשים לצאת אחרי המטה יוצאות לפני המטה יוצאות ר' יהודה אומר לעולם הנשים לפני המטה שנאמר והמלך דוד הולך אחרי המטה כו'. אמר רב מפני מה נענש אבנר שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה ואמרינן בגמ' בסוף נגמר הדין בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג כו'. ופירושו פירשו בירושלמי במסכת סוטה בפרק א'. רב נחמן בר יצחק אמר מיחה. ומפני מה נענש מפני שעיכב מלכות בית דוד שנתים ומחצה:

    וכשמברין אותו כל העם מסובין על הקרקע והוא על הדרגש:

    ירושלמי דרגש יש בו משום כפיית המטה [ספסל אין בו משום כפיית המטה]. המלך אינו חייב בכפיית המטה [כהן גדול חייב בכפיית המטה. תני ההספד וכל העוסקין בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה מעשה היה והפסיקו רבותינו לק"ש ולתפלה]. מאי דרגש ערסא דצלא. פי' מטה של עורות. דרגש מתיר קרביטיו ונופל מאליו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף כ׳ עמוד א׳

    מסכת סנהדרין דף כ׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־552 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי דאילו בועז חדא לילה ופלטי שנים רבות:

    דורו של משה ויהושע עסקו בתורה הרבה ודורו של חזקיהו יותר מהם כדכתיב (ישעיהו י) וחובל עול מפני שמן ואמרינן בחלק (לקמן סנהדרין דף צד:) חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי מדרשות עד שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ:

    מתכסין בטלית אחת עניים היו:

    רבי יהודה אומר לעולם לפני המטה יוצאות שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר ואי ס"ד נשים אחר המטה אורחיה דדוד להלך עם הנשים:

    בתחילה להכרותו שהיו סבורין שמאתו היתה הריגת אבנר:

    ולבסוף להברותו שידעו הבירור שלא מאת דוד נהרג אבנר:

    למחות בשאול בהריגת נוב עיר הכהנים:

    ידיך לא אסורות אדם חשוב היית לשאול והיה לך למחות ולפי שלא מחית כנפול לפני בני עולה נפלת:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 20a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    תוספות

    נשים לצאת לפני המטה דכיון דשעת צער הוא ליכא למיחש להרהור ובירושלמי פליגי איכא למאן דאמר לפני המטה לפי שגרמו מיתה לעולם ואית דנהגו לאחר המטה ואנשים לפני המטה לפי שגנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהן אנשים:

    ששהא מלכות וכו' אף על גב דדרשינן (מדרש רבה פרשת וישלח) ומלכים ממך יצאו זה שאול ואיש בושת מ"מ היה יכול להתקיים במקום אחר ולא היה לו לשהות מלכות בית דוד שנמשח כבר על פי נביא:

    שתי שנים ומחצה פי' בקונטרס שמלכות ישראל היתה בטלה חמש שנה בין מיתת שאול למלכות איש בושת ב' שנים ומחצה היינו שתי שנים ממלכות איש בושת ומחצה בין מיתת איש בושת למלכות דוד ולא נהירא חדא דלמה נענש על אותה חצי שנה דבין מיתת איש בושת למלכות דוד הלא קודם מיתתו חזר אבנר ונתאמץ להמליך את דוד כדכתיב (שמואל ב ג׳:י״ב) וישלח אבנר מלאכים אל דוד וגו' ועוד דכיון דחמש שנים עמדו בלא מלך ולא המליכו את דוד א"כ למה נענש אבנר במה שנתחזק אחרי כן להמליך איש בושת ונראה לי איפכא דאותה חצי שנה היתה בין מיתת שאול למלכות איש בושת ובאותם הימים נתחזק אבנר ודבר לכל ישראל להמליך איש בושת עד שהמליכו לסוף אותה חצי שנה ומשמת איש בושת היתה מלכות ישראל בטלה חמש שנים עד שמלך דוד נמצאו ז' שנים ומחצה שמלך דוד בחברון כדכתיב בהדיא אע"ג דבאידך קרא לא חשיב רק ז' שנים היינו לפי שנצטרע כדאמרינן בחלק (לקמן סנהדרין דף קז.) והא דלא חשיב חצי שנה זאת בחשבון בטול מלכות ישראל (בחלק) היינו לפי שלא היתה סמוך לה' שנים ולא היה הבטול יחד:

    Tosafot on Sanhedrin 20a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    רבנו חננאל

    ואת עלית על כולנה זה פלטי בן ליש שקר החן זה יוסף והבל היופי זה בועז אשה יראת ה' [היא] תתהלל זה פלטי ד"א שקר החן זה דורו של משה. הבל היופי זה דורו של יהושע. אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה בר' אלעאי שהיו ששה תלמידים מתעטפין בטלית אחת ועוסקין בתורה:

    מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו ר' יהודה אומר אם רוצה לצאת אחרי המטה כדרך שיצא דוד אחרי מטתו של אבנר יוצא:

    ת"ר מקום שנהגו הנשים לצאת אחרי המטה יוצאות לפני המטה יוצאות ר' יהודה אומר לעולם הנשים לפני המטה שנאמר והמלך דוד הולך אחרי המטה כו'. אמר רב מפני מה נענש אבנר שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה ואמרינן בגמ' בסוף נגמר הדין בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג כו'. ופירושו פירשו בירושלמי במסכת סוטה בפרק א'. רב נחמן בר יצחק אמר מיחה. ומפני מה נענש מפני שעיכב מלכות בית דוד שנתים ומחצה:

    וכשמברין אותו כל העם מסובין על הקרקע והוא על הדרגש:

    ירושלמי דרגש יש בו משום כפיית המטה [ספסל אין בו משום כפיית המטה]. המלך אינו חייב בכפיית המטה [כהן גדול חייב בכפיית המטה. תני ההספד וכל העוסקין בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה מעשה היה והפסיקו רבותינו לק"ש ולתפלה]. מאי דרגש ערסא דצלא. פי' מטה של עורות. דרגש מתיר קרביטיו ונופל מאליו:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 20a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    לעולם תהא כל מחשבתו של אדם לעסוק בתורה ואל ימנעוהו לא טרדת מלחמות ולא מבוכת העוני והדוחק ושאר הסבות המונעות וכל שמקיימה מתוך הטרדה שכרו כפול ומכופל אמרו עליו על חזקיהו שהיה חוגר חרבו תמיד למלחמות והיה תולה אותה על פתח בית מדרש ואומר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זה עד שמלאה הארץ דעה עד שאף התנוקות שבהם היו בקיאים בתלמודם ונתן לו השם שכרו ונצח את מלחמותיו בלא חרב ובלא חנית דרך צחות אמרו וחבל עול מפני שמן חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק לבתי כנסיות ובתי מדרשות וכן אמרו על דורו של ר' יהודה בר' אילעי שהיו ששה תלמידים מתעטפים בטלית אחת מרוב דחקם ועוסקים בתורה וכל המקיימה מעוני סופו לקיימה מתוך עושר:

    המשנה השלישית והכוונה בה בעניני החלק השני גם כן מת לו מת פירוש למלך אינו יוצא מפתח פלטרין שלו ר' יהודה אומר אם רצה לצאת אחר המטה יוצא שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר שהיה חכם והכל כקרוביו ואמרו לא היה הדבר אלא לפייס את העם להבין מתוך הנהגתו שלא נהרג ברצונו וכן הלכה וכשמברין אותו סעודה ראשונה שאף הוא חייב בכל דיני אבלות כל העם מסובין על הקרקע והוא מיסב על הדרגש ובגמ' יתבאר ענין דרגש שאין לה כרעים למעלה מן הסרוג כעין מטה של קרשים וחתיכת עור מסורגת סביב הארכובות שבאורך המטה ושברחבה אלא שסרוגו מתוכו בטבעות יוצאין בארכובות כלפי פנים ולא מגב הארכובות כשאר המטות ואדם יושב על העור וכן הלכה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    מקום שנהגו נשים ללוות את המת עושות ויוצאות בין לפני המטה בין לאחר המטה כפי מה שנהוג בידן ואין מוחין בידן ופירשו בתלמוד המערב אם לפני המטה הולכות שהן גרמו שוחה לעולם ואם לאחר המטה הולכות משום צניעות:

    כל שיש בידו למחות על עושה העבירה ואינו מוחה הוא נענש עליה דרך הערה אמרו מפני מה נענש אבנר מפני שהיה לו למחות בשאול בהריגת כהנים שבנוב ולא מיחה:

    האבל חייב בכפיית המטה ולא מטתו בלבד אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו ומ"מ מטה שאינה עומדת לשכיבה אלא שמיוחדת לכלים וכיוצא בהם אע"פ שלפעמים הוא שוכב עליה אין צריך לכפותה וכן מטה שאינה עומדת לכלום אלא דרך נחש שמניחין מטה מוצעת לעולם וקורין לה ערסא דגדא אין צריך לכפותה ודרגש זה שהזכרנו אינו צריך לכפותו אלא זוקפה והוא שוכב על מטה אחרת כפויה או על גבי קרקע לדעת קצתם או מתיר קרבוטיו ר"ל סירוגיו והוא נופל מאיליו ר"ל אותו העור ושוכב לו עליו שאם הוא כופהו בלא התרת קשריו יתקלקלו פני העור בלחלוח הקרקע אחר שאין לה כרעים למעלה מן הסרוג מטה שיש בארכובות שברחבה נקליטין יוצאים והם עמודים דקים לפרוש הכילה עליהם ואם כופין אותה אין אותן הנקליטין סובלין משקל המטה מתוך דקותם זוקפו והוא שוכב על מטה אחרת כפויה ודיו או על גבי קרקע לדעת קצת כמו שביארנו במקומו:

    Meiri on Sanhedrin 20a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה שתי שנים כו' היינו לפי שנצטרע כדאמרינן בחלק והא דלא חשיב חצי שנה זאת בחשבון ביטול מלכות ישראל בחלק היינו לפי כו' עכ"ל כצ"ל ואהך דסדר עולם שהביאו רש"י נמצאת מלכות ישראל בטל ה' שנים כו' קשיא להו והא דלא חשיב חצי שנה זאת כו' בין לפ"ה בין לפירוש התוספות אבל בפרק חלק לא הוזכר אלא דנצטרע חצי שנה ולא הוזכר שם כמה היה ביטול מלכות ישראל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 20a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    תָּקְפּוֹ שֶׁל בֹּעַז, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ הכונה כי אצל בועז היה היצר הרע מוצא לו מקום פתוח לדבר על לבו למהר לשכב עמה בתורת יבום כאשר בקשה ממנו רות (רות ג, ט) כי היא כבר טבלה ובאה אצלו בטענה זו לייבם אותה ואף על פי שהיה טוב מוקדם בדבר זה על בועז עם כל זה אם היה מקדים בועז ליבם מה בכך, הא אפילו ביבום האחים אם קדם הקטן ויבם מה שעשה עשוי, ולכן מצד טענות אלו היה קשה הדבר לבועז למשוך עצמו מאותה מעשה באותה הלילה ועם כל זה כבש יצרו והניח הדבר עד מחר כדי לעשותו מתוקן היטב. אבל גבי פלטי לא היה מקום פתוח ליצר הרע לדבר עמו לשכב עם מיכל מאחר שהוא יודע דמיכל אסורה לו שהיא אשת איש לדוד המלך ע"ה וגם היא יודעת כן ובודאי אם היה פלטי מבקש לשכב עמה ח"ו היתה מסרבת כי היתה צדקת ויודעת שהיא אשת איש ולא באה אל פלטי אלא מפחדה מאביה והיתה בטוחה שלא יגע אותו צדיק באצבע קטנה שלה, על כן ענין כבישת היצר אצל פלטי היה דבר קל וקטן לגביה דידיה דאיך יתכן שיהיה נפתה מצד היצר לשכב עם אשת איש ומה גם שגם היא היתה מסרבת, וכי הישובח הצדיק על אשר לא שכב עם אשת איש?! ולזה אמר תָּקְפּוֹ שֶׁל בֹּעַז שהיה קשה עליו לכבוש יצרו בשביל שהיה מראה לו טענות של היתר הנה בעז הצדיק היה נחשב בעיניו ענין שלו קל וקטן כמו עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ דהיינו כאלו בענין שלו אינו נמצא בו פתח של היתר וכאשר היה גבי פלטי שכבישת היצר היתה קלה בענין שלו שלא היה היצר הרע יכול להראות לו בה צדדי היתר כיון דאשת איש היתה והיא גם היא מעצמה לא היתה מקבלת לשכב עמה.

    "וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה", זֶה פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ (משלי לא, כט) נראה לי בס"ד הכונה שנמצא בענין פלטי בן ליש ענין אחד שלא נמצא בענין יוסף ובועז והיינו כי כבישת היצר בבועז היתה זמן קצר שהוא שיעור חצי לילה ושל יוסף הצדיק ע"ה היתה זמן קצר לגבי זמן כבישת היצר של פלטי בן ליש, יען כי ענין יוסף הצדיק ע"ה עם אשת פוטיפר היה לאיזה חודשים שלא הגיעו לשנה תמימה אבל זמן כבישת היצר של פלטי היה זמן ארוך שנמשך כמה שנים מעת שברח דוד המלך ע"ה עד אחר שנפטר שאול המלך ע"ה זמן הרבה. ולכן אף על גב דכבישת היצר בענין יוסף הצדיק ע"ה היתה תקיפה וחזקה מאד בקושי שלה אלף ידות על קושי כבישת היצר דפלטי עם כל זה הזמן של כבישת היצר דפלטי היה ארוך עשר ידות על זמן של יוסף הצדיק ע"ה ואלפים ידות על זמן של בועז ומצד אורך הזמן אמר ואת עלית על כולנה זה פלטי בן ליש אף על גב דכבישת היצר עצמה של פלטי היתה קטנה מאד לגבי של יוסף הצדיק ע"ה.

    שֶׁהָיוּ שִׁשָּׁה תַּלְמִידִים מִתְכַּסִּים בְּטַלִּית אַחַת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה (משלי לא, ל). נראה לי בס"ד הם ודאי לא היו נאספים יחד ללמוד תורה בלילות אלא רק בששה לילות החול כי בליל שבת כל אחד הולך לביתו ולכן בזכות שהיו נאספים בששת לילות השבוע ללמוד תורה באהבה וחיבה, לכך זכו שיהיה להם כח במזגם וטבעם לסבול דוחק גדול כזה שיתכסו ששה בטלית אחת ולא אכפת להו שאין מרגישים צער מחמת זה כלל וניכר כח זה בהם בכסוי הטלית כי הלימוד של התורה בלשון חכמים טלית ובלשון תורה גם כן נקרא בשם שמלה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיט:) על פסוק (ישעיה ג, ו) 'שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ' דברים שבני אדם מתכסין בהם כשמלה ישנן 'תַּחַת יָדֶךָ' ולכן ניכר שפע כח זה בטלית שהיו מתכסין בו.

    מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לָצֵאת אַחַר הַמִּטָּה, יוֹצְאוֹת לִפְנֵי הַמִּטָּה, יוֹצְאוֹת (שמואל ב ג, לא). נראה לי בס"ד כל מקום יש לו טעם במנהגו דמקום שהנשים יוצאים לִפְנֵי הַמִּטָּה טעמייהו כי המיתה סבבה אותה חוה שהיא אשה שנתנה לבעלה עץ־הדעת לכן הנשים שהם דוגמתה יוצאות לפני המטה להורות כי האשה גרמה המיתה והכי איתא בירושלמי טעם זה. ובמקום שנהגו לצאת הנשים אַחַר הַמִּטָּה נראה טעמייהו כי במעמד הר סיני פסקה הזוהמה והיה חירות ממלאך המוות ולא היה עוד מיתה שהיו חיים לעולם אך החזירו המיתה על ידי עשיית העגל וכמו שאמרו בגמרא (עבודה זרה ה.) על פסוק (תהלים פב, ו) אֲ‍נִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ, דקאי זה על אחר מתן תורה וידוע כי הנשים לא חטאו בעגל ונמצא מי החזיר המיתה האנשים. לכן נהגו שהאנשים יוצאות לפני המטה והנשים אחר המטה.

    שֶׁהָיָה דָּוִד יוֹצֵא מִבֵּין הָאֲנָשִׁים וְנִכְנָס לְבֵין הַנָּשִׁים, וְיוֹצֵא מִבֵּין הַנָּשִׁים וְנִכְנָס לְבֵין הָאֲנָשִׁים (שמואל ב' ג, לא) (שמואל ב ג, לז). נראה לי בס"ד דטעמו של דוד המלך ע"ה בדבר זה לדלג מכאן לכאן ומכאן לכאן והוא דרך האנשים שהם יודעי ספר ומביני מדע להספיד על חסרון הנוגע ברוחניות שהוא עסק התורה והמצות שהיה עוסק אבנר בחייו שעכשיו נתבטל ודרך הנשים להספיד על חסרון הנוגע לגשמיות שהוא ענין השררה והגבורה והעושר והכבוד. ודוד המלך ע"ה היה קשה עליו שני חסרונות אלו אשר חסרו במיתת אבנר והיה מצטער על שניהם ולכך היה נכנס בין האנשים להספיד על חסרון הרוחניות ונכנס לבין הנשים להספיד על חסרון הגשמיות ובזה ידעו כל העם שלא היה מאת המלך להמית את אבנר.

    דָּרַשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב: "וַיָבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד", כְּתִיב: 'לְהַכְרוֹת' וְקָרִינָן 'לְהַבְרוֹת', בִּתְחִלָּה לְהַכְרוֹתוֹ, וְלִבְסוֹף לְהַבְרוֹתוֹ (שמואל ב ג, לה). נראה לי בס"ד העם אלו חיל של אבנר שבאו עמו כי שר הצבא לא ילך לבדו בלא חיל ובעת ששלחו דוד המלך ע"ה הלכו עמו ביחד אך בעת שהחזירו יואב בערמה לא חזרו החיל שלו עמו אלא הוא חזר לבדו והם נשארו במקומם ממתינים עליו שיחזור אצלם וילכו ביחד כי ידעו שלא יתעכב דרק הוא חוזר אצל דוד המלך ע"ה בשביל דבר סתר שיש לדוד המלך ע"ה עמו לומר לו ואחר שחזר והרגו יואב הנה בתחילה חשבו שנהרג בידיעתו של דוד המלך ע"ה שהחזירו בערמה להרגו וחרה להם מאד ובאו להרוג את דוד אף על פי שידעו שגם יהיו נהרגים אך אחר ששמעו מה שעשה דוד המלך ע"ה בהספד של אבנר הבינו שהוא נקי ואז באו אצל דוד המלך ע"ה לְהַבְרוֹתוֹ בבי"ת אבל בתחילה באו לְהַכְרוֹתוֹ בכ"ף. והא דלא נתקנאו להרוג את יואב היינו מפני שיואב טען שלקח דם עשאל אחיו. נמצא אלו העם שהם חיל של אבנר בתחילה באו לְהַכְרוֹתוֹ בכ"ף ואחר כך באו להברותו בבי"ת ונראה לי בס"ד בזה רמז הכתוב וַיְדַבֵּר דָּוִד לַהֳ' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל הֳ' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל (שמואל ב' כב, א) אמר מִכַּף רמז על אות כ"ף של לְהַכְרוֹתוֹ שהיו רוצים בתחילה לְהַכְרוֹתוֹ באות כ"ף וסוף נסתלק כ"ף ונעשה אות בי"ת במקומו. ובזה יובן בס"ד מה שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי כד, ג) 'בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת' רצונו לומר בְּחָכְמָה שעשה דוד המלך ע"ה להספיד את אבנר אשר בזה האמינו שלא היתה הריגת אבנר ממנו הנה בזה יִבָּנֶה בָּיִת רצונו לומר אות בי"ת במקום אות כ"ף שבמקום לְהַכְרוֹתוֹ נעשה לְהַבְרוֹתוֹ בבי"ת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן גם אחר כך.

    מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ אַבְנֵר? (שמואל ב ג, לה) נקיט לשון 'מִפְּנֵי מַה' מפני שיש טעמים הרבה לתלות בהם כמו שאמרו בירושלמי חדא בשביל שאמר 'יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ' (שמואל ב' ב, יד) שיצא מזה תקלה שנהרגו כמה נפשות והשני לשאול המלך ע"ה בסירה נכרת המעיל ואחד מן הצבא נתן לו החנית גם הצפחת שכחו אותה בבור ומצאה והשלישי שהקדים שמו לשם דוד המלך ע"ה שכתב לו 'ממני אבנר שר צבא ישראל לדוד מלך ישראל שלום' (שמואל ב' ג, יב) והרביעי שלא מיחה בשאול כשהרג נוב עיר הכהנים ולכן שואל 'מִפְּנֵי מַה'.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 20a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף כ׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־552 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 19 מילים

      נפתחת ב״תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן…״

    2. קטע 231 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (משלי לא…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    3. קטע 333 מילים

      נפתחת ב״אמר: רבי שמואל בר נחמן אמר רבי…״

      חכמים: רבי שמואל בר נחמן, רבי יונתן, שמואל.

    4. קטע 422 מילים

      נפתחת ב״דבר אחר שקר החן זה דורו של…״

    5. קטע 541 מילים

      נפתחת ב״דבר אחר שקר החן זה דורו של…״

      חכמים: רבי אילעאי, רבי יהודה ברבי אילעאי.

    6. קטע 655 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ מת לו מת אינו יוצא מפתח…״

      חכמים: רבי יהודה, שמואל.

    7. קטע 739 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנו רבנן מקום שנהגו נשים לצאת…״

      חכמים: שמואל.

    8. קטע 841 מילים

      נפתחת ב״אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס…״

      חכמים: שמואל.

    9. קטע 922 מילים

      נפתחת ב״דרש רבא מאי דכתיב (שמואל ב ג,…״

      חכמים: רבא, שמואל.

    10. קטע 1046 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה אמר רב מפני מה…״

      חכמים: רב יהודה, רב מפני, שמואל.

    11. קטע 1150 מילים

      נפתחת ב״מאן דאמר לא מיחה הכי קאמר ידיך…״

      חכמים: שמואל.

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״למאן דאמר מיחה מ"ט איענש א"ר נחמן…״

    13. קטע 1322 מילים

      נפתחת ב״וכשמברין אותו כו': מאי דרגש אמר עולא…״

      חכמים: עולא.

    14. קטע 1460 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רבא מאי קושיא דילמא מידי…״

      חכמים: רבא.

    15. קטע 1538 מילים

      נפתחת ב״מאי קושיא דילמא מידי דהוה אמטה מיוחדת…״

    16. קטע 1627 מילים

      נפתחת ב״אלא כי אתא רבין אמר אמר לי…״

      חכמים: רב תחליפא.

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף כ׳ ע״א

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026