תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי — דאילו בועז חדא לילה ופלטי שנים רבות:
דורו של משה ויהושע — עסקו בתורה הרבה ודורו של חזקיהו יותר מהם כדכתיב (ישעיהו י) וחובל עול מפני שמן ואמרינן בחלק (לקמן סנהדרין דף צד:) חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי מדרשות עד שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ:
מתכסין בטלית אחת — עניים היו:
רבי יהודה אומר לעולם — לפני המטה יוצאות שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר ואי ס"ד נשים אחר המטה אורחיה דדוד להלך עם הנשים:
בתחילה להכרותו — שהיו סבורין שמאתו היתה הריגת אבנר:
ולבסוף להברותו — שידעו הבירור שלא מאת דוד נהרג אבנר:
למחות בשאול — בהריגת נוב עיר הכהנים:
ידיך לא אסורות — אדם חשוב היית לשאול והיה לך למחות ולפי שלא מחית כנפול לפני בני עולה נפלת:
מכדי מחויי מחית — והכי קאמר ידיך לא אסורות היו לא ניהגת בעצמך כאדם חשוב אלא בכל כוחך גילית בדעתך ומחית בשאול:
ששהה מלכות בית דוד — שהעמיד את איש בושת למלך ואם לא המליכו אבנר היו ממליכין את דוד ומשמלך איש בושת עד יום שמלך דוד על כל ישראל היו שתי שנים ומחצה שתי שנים לאיש בושת וחצי שנה בין מיתתו למלכות דוד שמשמת שאול מלך דוד בחברון וכתיב בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים צא מהן חמש שנים שבין מיתת שאול למלכות איש בושת דתניא בסדר עולם (ולקמן סנהדרין דף קז.) והימים אשר מלך דוד על וגו' נמצאת מלכות ישראל בטילה חמש שנים אלמא חמש שנים היו בלא מלך נשתיירו שתי שנים ומחצה ממלכות איש בושת למלכות בית דוד:
דרגש ערסא דגדא — נוהגין היו לערוך מטה ושלחן בבית ולא היו משתמשין בהן כלל אלא למזל הבית מונחת משום ניחוש גדא מזל ודומה גד גדי וסנוק לא (שבת דף סז:):
עד השתא לאו אותביניה — עד הנה לא ישב על אותה מיטה שהרי מונחת היא לנוי הבית:
והשתא — דאבל הוא בעינן לאותביה עלה מהיכא תיפוק לן:
השתא מוכלינן ליה — משל אחרים:
אלא אי קשיא — אדעולא הא קשיא עלה דתניא בעלמא (מו"ק דף כז.) דרגש אין צריך האבל לכפותו:
מתיר קרביטין — בימי אבלו קרביטין לולאות:
קרביטין מי אית ליה — הלא כשאר מטות עושין אותה מטה:
גילדאי — רצענין:
ערסא דצלא — מטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצין לנטותו עונבין הרצועות בארוכות המטה וכשמתירין אותה הוא נופל והן הן קרביטין וחס הוא עליו לכפותו שלא יתקלקל העור בלחלוח הקרקע שלא היו ראשי כרעיו גבוהין מסירוגו למעלה וקאמר ת"ק זוקפו על דופן הכרעים וארוכותיו למעלה ואמר ליה רבן שמעון מתיר קרביטין והוא נופל:
