לא תימא מתני' ר"מ היא — גבי שני קדרים קאי לקמן בהאי פרקין (בבא קמא דף לא.):
אלא הא קמ"ל — ר' יוחנן:
דמפקיר נזקיו דהכא — דתחלתו אונס הוא דפטרי רבנן אבל מפקיר נזקיו דעלמא כגון שהשליכו מדעת וכגון בור ברשות הרבים מחייבי וה"ק לאחר נפילה מחלוקת כלומר האי מחלוקת דפליגי ר"מ ורבנן בהפקיר נזקיו לאחר נפילה הוא שתחילתו ע"י נפילה אבל ע"י השלכה לא פליגי ולא תידוק מרבי יוחנן דבשעת נפילה לא פליגי:
אליבא דר"מ כ"ע לא פליגי — דהשתא בהפקיר נזקיו הבא ע"י אונס מתחילה מחייב כ"ש הפקר שתחילתו ברצון:
בור ברה"ר — אלמא סבירא ליה לר"א דחיובא דבור ברה"ר היא:
משש שעות ולמעלה — אין חמץ ברשותו (דאע"ג) דאיתיה אסור בהנאה ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא:
ההופך את הגלל — זבל המופקר ברה"ר והפכו ממקום למקום:
חייב בנזקו — דקנייה בהגבהה וממונו הוא:
שנתכוין לזכות בו — כשהגביהו וחייב משום ממונו דלאחר שקנייה אע"פ שהניחו שם לא הפקירו אלא נתכוין ליטלו משם לאחר זמן:
אבל לא נתכוין לזכות בה — לכשהגביהו:
פטור — ואע"ג דכרה בור ברה"ר כשהפכו ונתקל האדם במקום שזרקו שם ואם היה במקומו הראשון ולא נתקל בו זה אלמא לר"א בור ברה"ר פטור והוא הדין למפקיר נזקיו דהא מאן דמחייב מבור ברה"ר יליף לה שלא היתה שלו מעולם:
שהחזירה למקומה — דלא כרה בור והוי כמי שלא נגע בה מעולם דלאו כורה בור הוא:
וחזר וגילהו — דפטור:
וקמה ליה ברשותיה — ומחייב והאי נמי כשהגביהו אסתלקו מעשה ראשון ונסתם הבור וכשחזר והשליכו הוה ליה כורה:
אלא אמר רב אשי — הא דמוקי רבי אלעזר למתניתין הכא לא נתכוין לזכות בה פטור:
כשהפכה לפחות מג' — דמתחילה לא הגביה שלשה הלכך לאו הגבהה היא דכבור פתוח דמי ולא נסתם הבור מעולם וכיון דלא נתכוין לקנותה דליכא לחיוביה משום ממונו משום כורה בור נמי לא תחייביה ומיהו היכא דנתכוין לזכות מחייב משום ממונו דאיכא למ"ד חבטה בהפקר קני בלא הגבהה בפרק הבית והעלייה (ב"מ דף קיח.):
ואע"ג דלא נתכוין — הואיל וסבירא ליה דמפקיר נזקיו חייב:
המצניע את הקוץ ואת הזכוכית — ברה"ר:
והגודר גדרו בקוצים — שעשה גדר של קוצים דסתם גדר של אבנים הוא דכתיב וגדר אבניו נהרסה (משלי כ״ד:ל״א):
וגדר — אבנים שנפל לרה"ר כו':
לא שנו — דגודר בקוצים חייב:
אלא במפריח — ראש קוצותיה ברה"ר דה"ל בור ברה"ר:
אבל צמצמן — לתוך שלו דה"ל בור ברשותו ואע"ג דהפקיר רשותו שהקצהו לרה"ר פטור:
להתחכך בכתלים — וזה שנתחכך והוזק משונה הוא ומפריח היינו טעמא דחייב שהרי ממונו הוא ולא הפקירן והפריחן למקום מהלך בני אדם:
ומי אמר רבי יוחנן הכי — דמפקיר נזקיו פטור:
בור ברה"ר — אלמא חיובא דבור ברשות הרבים הוא:
