שן תותבת — שנפלה שינה והושיבה שן אחר באותו מקום ועומד בכיעור:
ועשה לה ר' ישמעאל שן — באותו מקום של זה משלו והיינו שייפוה:
בכינה — עליו:
ימותו כל בני אלמנה — כלומר ימות הבעל ותהא היא אלמנה ואח"כ ימותו בניה:
לא יזוז שמעון ממקומו — שיטעום תבשילה ולהכי לא רצה לטעום כי היכי דלא לירגלי למידר שלא יהיו קלים בנדרים:
האי לזילותא — דרשב"ג קמיכוון וכל כמה דלא ירקא באנפיה ממש ליכא זילותא ואי לא לא הוה מותרת דאיהו על דעת כן אמרה כדי לזלזלו:
א"ל מידק לר"ג זילותא רבה היא — דאדם חשוב הוא:
מום יפה שביך — דמשום שהיה בה כ"כ מומין קאמר לה אם יש בה שום דבר יפה:
שמא ראשה נאה — ולכך הדירה שתראהו לו:
סגלגל — דומה לאניצי פשתן שראשיהן סגלגלים עגולין:
טרוטות — רכות:
בלום — סתום:
צוארה שקוט — שראשה מונח בין כתיפותיה:
אמר להן יפה אתם קורים אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין — זה השם יפה לה והיינו ודאי מום יפה שבה ועל דעת כן הדירה שתודיעני אותו דבר יפה דשמה יפה לה ששמה לכלוכית ואיהי נמי מלוכלכת. ע"א יפה אתם קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין דכיון דאין בה דבר יפה להראות ודאי על דעת כן הדירה בעלה שהיה יודע שאין בה דבר יפה ואין יכולה להראות והואיל ואין בה שום דבר יפה נמצא שאין הנדר חל עליה:
בשילי לי תרי טלפי — שני רגלי בהמה ובישלה ב' עדשים שלא היתה מכרת בלשונות שלהם בא"י לא היו טוענין כך ואית דגרסי בשילי טלופחי כלומר מעט עדשים שכן אדם נוהג לומר ואיהי סברה דשתי עדשים קאמר לה ובשלה לו שתי עדשים בלבד ולא רצתה לשנות על דבריו:
ורתח עלה — למחר אמר אי אמינא לה נמי תרי תעביד לי כאיתמל ואמר לה בשילי לי גריוא מידה גדולה דסבר כי היכי דתטרח עלה דמילתא ולא תבשיל אלא כדי סעודה:
תרי בוציני — לשון שני שרגי שני מנורות דתרוייהו נקראו בוציני בלשון ארמי:
תברינהו על רישא דבבא — על ראש הפתח ומחמת כעס אמר לה ואיהי סברה דקאמר לה למיתבר יתהון על רישא דבבא בן בוטא דהוה יתיב תמן:
מתני' נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה — ולהכי נקט נערה דדוקא נערה שהיא ברשות אביה כדאמרי' נמי במס' כתובות האב זכאי בקדושי בתו ובמעשה ידיה ובמציאתה ובהפרת נדריה בזמן שהיא נערה ומפיק לה מהאי קרא:
