ירדן — וכן שאר נהרות ותנא זה על יד הירדן היה יושב:
בלסטים מזוין — ובחזקה נטלה הימנו ומעיקרא ידע ומייאש:
שטף נהר קוריו — של זה ומצאן אחר:
הרי אלו כו' — ה"ג הרי אלו שלו מפני שנתיאשו הבעלים דכל שטיפת נהר כקורות עצים ואבנים הבעלים ידעו בה מיד דיש לה קול:
הא סתמא — הא אם היתה אבידה אחרת שאין לנו לומר שידעו הבעלים לא הויא של מוצאה קשיא לרבא:
כשיכול להציל — ודכוותה במציאה אחרת דבר שיש בו סימן דיכול ליתן סימן וליטול מודינא בה דחייב להחזיר:
אפילו אין מרדפין נמי — דסמכי אהצלה דלמחר וליומא אוחרא ולא מייאשי:
ע"י הדחק — ואם לא ימהר להציל לא יצילו הלכך אין מרדפין אפקורי אפקרינהו דהא ידעו ולא הצילו:
שלא מדעת — בעלים:
וליקט — לצורך בעל הבית:
ואם חושש — בעל הבית ומקפיד על מה שעשה זה:
משום גזל — שתרם תרומתו בלא רשותו:
כלך אצל יפות — היה לך לילך אצל יפות לתת מהן לכהן:
לא הוה ידע — אלמא כיון דלכי ידע דניחא ליה אמרינן מעיקרא נמי ניחא ליה ולענין יאוש נמי כיון דלכי ידע מייאש מעיקרא נמי הוי יאוש:
אתם גם אתם — כן תרימו גם אתם מהכא נפקא לן שלוחו של אדם כמותו לתרומה שהשליח שתרם תרומתו תרומה וכיון דשליחות מהכא נפקא לן על כרחך שלוחכם דומיא דאתם בעינן:
אף שלוחכם לדעתכם — שהבעלים מינוהו שליח:
לבוסתנא — פרדס:
לא אכל — דגזל נינהו שהבעלים לא ידעו:
אם נמצאו יפות כו' — אלמא גלי דעתיה דניחא ליה ה"נ גלי דעתיה דניחא ליה במה שנתן לנו:
לא אמרו כלך אצל יפות — דהוי גלוי דעת אלא לענין תרומה:
עודהו הטל עליהן — המעלה פירותיו לגג וירד עליהן הטל:
ושמח — בטל שירד עליהן:
הרי זה בכי יותן — והוכשרו לטומאה מעתה ועד עולם:
נגבו — עד שלא מצאן:
אע"פ ששמח — עכשיו בטל שירד עליהן:
