כולהו נמי — לענין פטור ייבום מדרשא אתיין מאחות אשה:
עיקר איסורייהו — שאסורים משום ערוה בכל מקום בהדיא כתיב בהו אבל בתו מאנוסתו דאיירי בה במתני' עיקר איסורה מדרשא אתיא:
אתיא הנה הנה — לאיסורא אתיא זמה זמה לשריפה. דבתו מאשתו וכן בת בתו ובת בנו ילפא מערות אשה ובתה לא תגלה והרי בתו מאשתו בכלל בת אשתו אבל בתו מאנוסתו לא משתמעא דכתיב ערות אשה ולשון אישות דעל ידי קידושין משמע וגלי רחמנא בבת בתו ובת בנו מאנוסתו בהאי קרא ערות בת בנך או בת בתך והכא לשון אישות לא כתיב ואכתי בתו לא כתיב הכא וילפינן בג"ש כתיב הכא בקרא דאנוסה כי ערותך הנה וכתיב בקרא אחרינא דאישות שארה הנה מה התם בתו כבת בתו אף כאן בתו כבת בתו:
אתיא זמה זמה — לשריפה כתיב הכא בבתו מאשתו זמה היא וכתיב בשריפה זמה היא באש ישרפו מה להלן שריפה אף כאן שריפה ובתו מאנוסתו הא ילפינן מהנה הנה מבת אשתו:
ליתני אחות אשה לבסוף — דכולהו מינה ילפי' לענין פטור ייבום לקמן:
להאי בבא — כל איסור [אחוותא] ליתני לבסוף ויקדים כלתו לאחותו כי היכי דתיהוי אחות אשה לבסוף:
קורבי קורבי — הנך דקריב ליה טפי נקט ברישא:
דקרובי עצמו — ואין בכולן קרובות כאלו:
למטה דידה — דאשתו ואע"ג דהנך לאו משום קורבה דידיה אסירן ליה:
למעלה דידה — חמותו. ולמעלה דידיה לא מצי למיתני מידי דהא אמו לא אתיא ליה לייבום שהרי אסורה לאחיו מאביו משום אשת אביו:
ותני אחותו ואחות אמו דקרובי עצמו — טפי מכלתו דכלתו לאו קרובתו היא אלא מכח קדושי בנו נאסרה עליו:
ובדין הוא דליקדמה לכלתו מקמי אשת אחיו שלא היה בעולמו דלאו משום קורבא הוא דאסור - כלומר וכיון דקרובין נקט ואזיל וכלתו ואשת אחיו שלא היה בעולמו ואשת אחיו מאמו לאו משום קורבא דידיה הוא דאסירן ליה בדין הוא דליתני כלתו מקמי אשת אחיו שלא היה בעולמו ומקמי אשת אחיו מאמו נמי משום דכלתו חמירא טפי מנייהו והוה ליה למנקט חומרי כיון דלא מצי למינקט קורבי:
מאי איריא דקתני פוטרות — דמשמע פטורות הן ואי בעי מייבם:
ליתני אסורות — דהא ודאי אסורות הן מאחר שאינן זקוקות לייבום וקיימי באיסור אשת אח:
ה"א אוסרות — לייבום. וחליצה לא משתמעא מהכא שאין איסור בחליצה והוה אמינא מיחלץ חלצי על כרחו שאין אשת אח מאב בלא בנים נפטרת בלא חליצה:
מאי קעביד — והלכך לא שייך לשון איסור בחליצה אלא לשון פטור:
אלמה לא — שייך [לשון] איסור הא ודאי שייך שאם אתה אומר חולצת אתי למימר מתייבמת:
כיון דבמקום מצות יבום הוא דאסירה — צרת הבת וכדמפרש במתני' דמשפטרה הכתוב מזיקת ייבום קיימא ליה באשת אח שיש לו בנים:
שלא במקום מצוה שריא — כגון נכרי שנעשה חתנו ולו אשה אחרת ומת מותרת אשתו לחמיו כדתנן לקמן (יבמות דף יג.) גבי שש עריות חמורות מאלו במתני':
משום הכי תנא פוטרות — דאי תנא אוסרות משמע שהבת אוסרתה עליו ליקח [וק"ו] שלא במקום מצוה אבל פוטרות לא משתמע איסורא משום צרתה של בת אלא הבת פוטרתה מייבום ואיסורא שכיב עלה ממילא דהויא באיסור אשת אח שיש לה בנים ומשום אשת אח הוא דמיתסר שלא במקום מצוה דליכא איסור אשת אח עלה שריא:
וליתני מן הייבום לחודיה — דהא עיקר מצוה היא וחליצה ממילא משתמע:
ה"א מיחלץ חלצה — שלא להפקיע מצות ייבום אבל יבומי לא משום גזירת הכתוב דלצרור קמ"ל מתני' הואיל ופטרה הבת מזיקת יבום פטורה מן החליצה דכל העולה לזיקת ייבום עולה לזיקת חליצה וכל שאין עולה לזיקת ייבום פטורה מן החליצה וכל היכא דאמרינן חולצת ולא מתייבמת משום ספקא הוא:
וניתני ייבום ברישא — דהוא עיקר דהא כתיב אם לא יחפוץ האיש לקחת וחלצה (דברים כ״ה:ז׳) הא אם חפץ לייבם מייבם אלמא מצות ייבום ברישא:
אבא שאול היא — בפ' החולץ (לקמן יבמות לט:) אבא שאול אומר הכונס יבמתו לשום נוי ולשום אישות כאילו פוגע בערוה וקרוב בעיני להיות הולד ממזר:
מנינא דרישא — דמשמע ט"ו ותו לא:
מנינא דסיפא — הרי אלו פוטרות דמשמע אלו ותו לא:
