בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף ק״ד עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ושל עיר הנדחתנמי לשריפה קיימא:

    ושל זקן העשוי לכבודולתכריכי מיתה הואיל ולאו להילוכא עביד לאו נעל הוא:

    דבי דינא נמיסנדל שהיה לב"ד ומיוחד לחליצה:

    לנגעיםכל ריב וכל נגע (דברים כ״א:ה׳) מה נגעים ראייתם ביום דכתיב (ויקרא י״ג:י״ד) וביום הראות בו אף ריבים ביום וחליצה דין הוא דגובה כתובתה:

    אפי' גמר דין נמי לאואנן תנן דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה (סנהדרין ד' לב.):

    כתחלת דין דמיאדנפקא לן בסנהדרין באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) דתחלת דין ביום:

    במוקאע"פ שאינו של עור:

    כמה רב גובריהבלשון גנאי אמרה:

    אי מוק סתמא תניאבברייתא דלעיל (יבמות דף קב:) בקב הקיטע במוק בסמיכת הרגלים:

    לילה סתמא תנינאבמתניתין חליצתה כשרה:

    ביחידי יחידאה תני להבמתני' דתנן ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר:

    רגל רגל ממצורעדכתיב על בהן רגלו הימנית (ויקרא י״ד:י״ד):

    ונאמר להלן אזןבמצורע:

    אזן אזן מופנהמשני צדדין בין במצורע בין בנרצע דקרא דמצורע עני מיותר לגמרי כדאמרן במנחות בפ"ק (דף י:) יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה אזן אזן לרציעה וגבי רציעה תרי אזנו כתיבי ורצע אדניו את אזנו (שמות כ״א:ו׳) ונתת באזנו ובדלת (דברים ט״ו:י״ז):

    לא מופנימשני צדדין אלא מצד אחד דמצורע מיותר אבל בחליצה לא וליכא אלא חד וקסבר ר' אלעזר מופנה מצד אחד למדים אם אין תשובה ואם יש להשיב משיבין:

    וכי לא מופני מאי פירכא איכאמופנה מצד אחד למדין ומשיבין והכא מאי פירכא איכא. ומהכא נפקא לן בכל דוכתא לר' אלעזר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין (שבת דף קלא.):

    מתני' חליצתה כשרהדקריאה לא מעכבא דכתיב ככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב דכי כתיב ככה דמשמע עיכובא אמעשה כתיב וקרייה דבורא בעלמא הוא:

    יבמות 104 עמוד א

    1ושל עיר הנדחת, ושל זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ, ואם חלצה חליצתה פסולה.

    2א"ל רבינא לרב אשי: מאי שנא זקן העשוי לכבודו דלאו להילוכא עביד, דבי דינא נמי לאו להילוכא עביד!

    3א"ל אילו מסגי ביה שלוחא דבי דינא, מי קפיד עליה דיינא?

    מתני׳ · משנה

    4חלצה בלילה חליצתה כשרה, ורבי אלעזר פוסל. בשמאל חליצתה פסולה, ור' אלעזר מכשיר.

    גמ׳ · גמרא

    5לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר מקשינן ריבים לנגעים, ומר סבר לא מקשינן ריבים לנגעים?

    6לא: דכ"ע לא מקשינן ריבים לנגעים, דאי מקשינן אפילו גמר דין בלילה נמי לא, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר: חליצה כתחלת דין דמיא, ומר סבר: חליצה כגמר דין דמיא.

    7רבה בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק, וביחידי, ובלילה. אמר שמואל: כמה רב גובריה דעביד כיחידאה.

    8מאי קשיא? אי מוק סתמא תניא. אי לילה סתמא תניא.

    9אלא יחידי קא קשיא ליה: היכי עביד ביחידי, דיחידאה קתני לה. דתנן: חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול חליצתה פסולה. ור"ש ורבי יוחנן הסנדלר מכשירים. ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים, ובא מעשה לפני ר"ע והכשיר.

    10ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אין הלכה כאותו הזוג. ואב"א כולהו נמי יחידאה קתני להו. דתניא, א"ר ישמעאל בר' יוסי אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק ביחידי ובלילה:

    11בשמאל חליצתה כו': מ"ט דרבנן אמר עולא ילפינן רגל (ויקרא יד, יד) רגל ממצורע מה להלן דימין אף כאן דימין׃

    12ורבי אלעזר לא יליף רגל רגל ממצורע והתניא ר"א אומר: מנין לרציעה שהיא באזן הימנית נאמר כאן אזן ונאמר להלן אזן מה להלן ימין אף כאן ימין׃

    13אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה׃

    14רבא אמר לעולם לא תיפוך אזן אזן מופני רגל רגל לא מופני׃

    15וכי לא מופני מאי פירכא איכא איכא למיפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת:

    מתני׳ · משנה

    16חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשרה. קראה ורקקה אבל לא חלצה חליצתה פסולה חלצה וקראה אבל לא רקקה רבי אלעזר אומר חליצתה פסולה ר"ע אומר חליצתה כשרה׃

    תוספות

    מר סבר חליצה כתחלת דין דמיאלכך פסולה ובירושלמי בפרק אחד דיני ממונות גרסינן מנין שדנין ביום וגומרים בלילה שנאמר ושפטו את העם בכל עת ופריך אית קרא לשעבר אלא מנין שאם טעו ודנו בלילה שדינם דין ת"ל ושפטו את העם בכל עת וגו' דומה שהוא טעות ועוד דלא פריך שפיר אגומרין בלילה ואית קרא לשעבר אלא גרסינן איפכא מנין שטעו ודנו בלילה שדינן דין שנאמר ושפטו את העם בכל עת ואית קרא לשעבר אלא מנין שגומרין בלילה וכו' וגמרא שלנו (סנהדרין דף לד:) מוקי נמי האי קרא לגומרין בלילה והרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם:

    אי מוק סתמא תניאהוה מצי למיפרך אימור דאמרי רבנן בדיעבד לכתחלה מי אמור אלא פריך אדשמואל שלא הקפיד אלא על מה שעשה כיחידאה ומסיק כרבי ישמעאל בן אלישע והוא עשה כן לכתחלה:

    אמר רבי ישמעאל בן רבי יוסי אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע - כך כתוב בספרים וקשיא לר"י איך יתכן שראה רבי ישמעאל בן רבי יוסי את רבי ישמעאל בן אלישע שנהרג קודם רבי עקיבא ורבי ישמעאל כפוף ויושב לפני רבי ויום שמת ר"ע נולד רבי ומיהו אין למחוק הספרים בשביל כך כי מה בכך שרבי ישמעאל ברבי יוסי היה כפוף ויושב לפני רבי כי גם רבי יוסי אביו אילו היה קיים היה כפוף ויושב לפני רבי ולמאי דפירש ר"י דתרי רבי ישמעאל בן אלישע הוו אתי שפיר דאותו שנהרג היה זקנו של אותו רבי ישמעאל בן אלישע שראוהו רבי ישמעאל בן רבי יוסי דאפשר שחיה הרבה אחר רבי עקיבא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    הא דאמרינן הכא דכולי עלמא לא מקשינן ריבין לנגעיםכלהו תנאי דמתניתין קאמר, אבל ודאי איכא ר' מאיר דסבירא ליה דמקשינן כדתניא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לד, ב) ומשום דקיימא לן כסתם מתניתין דהתם (לב, א) דקתני דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, קא דחינן הכא ואמרינן דכולי עלמא לא מקשינן. אלא דלישנא דגמרא קשיא לי, דאמר דאי מקשינן אפילו גמר דין נמי לא, דאי משום הא מאי קושיא אין הכי נמי דלר' אליעזר דפוסל אפילו גמר דין נמי לא וכר' מאיר וצריך עיון.

    מדאקשינן מאי קושיא ליה אי מוק סתמא תניא אי לילה סתמא תניאמשמע לכאורה דלמאן דמכשר במוק ובלילה אפילו לכתחלה מכשר, דאי לא לימא לכתחלה קא קשיא ליה. והא דקתני בלילה חליצתה כשרה, משום דקא בעי למתני רבי אלעזר פסול, דאפילו דיעבד פסיל תנא נמי חליצתה כשרה, ומוק נמי משום דקא בעי למיתנא סיפא בסמיכת הידים חליצת הפסול תנא רישא חליצתה כשרה, וקב הקטע נמי למאן דמוקי מתניתין וברייתא כר' מאיר אפילו לכתחלה היא, דהא מנעל הוא לדידיה, וכיון דלא דריש ואנעלך תחש אפילו לכתחלה היא, דהא מנעל הוא לדידיה, וכיון דלא דריש ואנעלך תחש אפילו לכתחלה מכשר. ולמאן דמוקי לה כרבנן ובמחופה עור, לכתחלה נמי כשר דהא קרינא ביה תחש.

    מאי טעמייהו דרבנן אמר עולא ילפי רגל רגל ממצורע מה להלן ימין אף כאן ימין. ונסתפקו רבותינו הצרפתים (לעיל במאירי הביא בשם תוס', ולפנינו ליתא) הרבה באטר אם חולץ בשמאלו שהוא ימין כל אדם או בימינו שהוא שמאל כל אדם או בשתיהן או שאינו חולץ כלל שאין לו ימין וכבר הארכתי בה בריש פרק גיד הנשה (חולין צב, ב) גבי אית לבהמה ולא עגיל ואית לעוף ועגיל.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף ק״ד עמוד א׳

    מסכת יבמות דף ק״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־316 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ושל עיר הנדחת נמי לשריפה קיימא:

    ושל זקן העשוי לכבודו לתכריכי מיתה הואיל ולאו להילוכא עביד לאו נעל הוא:

    דבי דינא נמי סנדל שהיה לב"ד ומיוחד לחליצה:

    לנגעים כל ריב וכל נגע (דברים כ״א:ה׳) מה נגעים ראייתם ביום דכתיב (ויקרא י״ג:י״ד) וביום הראות בו אף ריבים ביום וחליצה דין הוא דגובה כתובתה:

    אפי' גמר דין נמי לא ואנן תנן דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה (סנהדרין ד' לב.):

    כתחלת דין דמיא דנפקא לן בסנהדרין באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) דתחלת דין ביום:

    במוק אע"פ שאינו של עור:

    כמה רב גובריה בלשון גנאי אמרה:

    ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 104a · Sefaria

    תוספות

    מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא לכך פסולה ובירושלמי בפרק אחד דיני ממונות גרסינן מנין שדנין ביום וגומרים בלילה שנאמר ושפטו את העם בכל עת ופריך אית קרא לשעבר אלא מנין שאם טעו ודנו בלילה שדינם דין ת"ל ושפטו את העם בכל עת וגו' דומה שהוא טעות ועוד דלא פריך שפיר אגומרין בלילה ואית קרא לשעבר אלא גרסינן איפכא מנין שטעו ודנו בלילה שדינן דין שנאמר ושפטו את העם בכל עת ואית קרא לשעבר אלא מנין שגומרין בלילה וכו' וגמרא שלנו (סנהדרין דף לד:) מוקי נמי האי קרא לגומרין בלילה והרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם:

    אי מוק סתמא תניא הוה מצי למיפרך אימור דאמרי רבנן בדיעבד לכתחלה מי אמור אלא פריך אדשמואל שלא הקפיד אלא על מה שעשה כיחידאה ומסיק כרבי ישמעאל בן אלישע והוא עשה כן לכתחלה:

    אמר רבי ישמעאל בן רבי יוסי אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע - כך כתוב בספרים וקשיא לר"י איך יתכן שראה רבי ישמעאל בן רבי יוסי את רבי ישמעאל בן אלישע שנהרג קודם רבי עקיבא ורבי ישמעאל כפוף ויושב לפני רבי ויום שמת ר"ע נולד רבי ומיהו אין למחוק הספרים בשביל כך כי מה בכך שרבי ישמעאל ברבי יוסי היה כפוף ויושב לפני רבי כי גם רבי יוסי אביו אילו היה קיים היה כפוף ויושב לפני רבי ולמאי דפירש ר"י דתרי רבי ישמעאל בן אלישע הוו אתי שפיר דאותו שנהרג היה זקנו של אותו רבי ישמעאל בן אלישע שראוהו רבי ישמעאל בן רבי יוסי דאפשר שחיה הרבה אחר רבי עקיבא:

    Tosafot on Yevamot 104a · Sefaria

    רשב"א

    הא דאמרינן הכא דכולי עלמא לא מקשינן ריבין לנגעים כלהו תנאי דמתניתין קאמר, אבל ודאי איכא ר' מאיר דסבירא ליה דמקשינן כדתניא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לד, ב) ומשום דקיימא לן כסתם מתניתין דהתם (לב, א) דקתני דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, קא דחינן הכא ואמרינן דכולי עלמא לא מקשינן. אלא דלישנא דגמרא קשיא לי, דאמר דאי מקשינן אפילו גמר דין נמי לא, דאי משום הא מאי קושיא אין הכי נמי דלר' אליעזר דפוסל אפילו גמר דין נמי לא וכר' מאיר וצריך עיון.

    מדאקשינן מאי קושיא ליה אי מוק סתמא תניא אי לילה סתמא תניא משמע לכאורה דלמאן דמכשר במוק ובלילה אפילו לכתחלה מכשר, דאי לא לימא לכתחלה קא קשיא ליה. והא דקתני בלילה חליצתה כשרה, משום דקא בעי למתני רבי אלעזר פסול, דאפילו דיעבד פסיל תנא נמי חליצתה כשרה, ומוק נמי משום דקא בעי למיתנא סיפא בסמיכת הידים חליצת הפסול תנא רישא חליצתה כשרה, וקב הקטע נמי למאן דמוקי מתניתין וברייתא כר' מאיר אפילו לכתחלה היא, דהא מנעל הוא לדידיה, וכיון דלא דריש ואנעלך תחש אפילו לכתחלה היא, דהא מנעל הוא לדידיה, וכיון דלא דריש ואנעלך תחש אפילו לכתחלה מכשר. ולמאן דמוקי לה כרבנן ובמחופה עור, לכתחלה נמי כשר דהא קרינא ביה תחש.

    מאי טעמייהו דרבנן אמר עולא ילפי רגל רגל ממצורע מה להלן ימין אף כאן ימין. ונסתפקו רבותינו הצרפתים (לעיל במאירי הביא בשם תוס', ולפנינו ליתא) הרבה באטר אם חולץ בשמאלו שהוא ימין כל אדם או בימינו שהוא שמאל כל אדם או בשתיהן או שאינו חולץ כלל שאין לו ימין וכבר הארכתי בה בריש פרק גיד הנשה (חולין צב, ב) גבי אית לבהמה ולא עגיל ואית לעוף ועגיל.

    Rashba on Yevamot 104a · Sefaria

    ריטב"א

    דכ"ע לא מקשי' ריבי' לנגעי' פי' אליבא דהני תנאי דהא איכא ר"מ דמקיש ריבי' לנגעי' כדאי' בסנהדרין דאין מקישי'

    גמר דין נמי לא וא"ת ומאי קאמר דאה"נ דיכולי' למי' דגמר דין נמי לא כדק' ר"מ התם י"ל דלא ניחא לן לאוקמי דלא כהלכ' דק"ל דיני ממונו' מתחילי' ביום וגומרי' בלילה מדכתיב ושפטו את העם בכל עת:

    אי מוק' סתמא תניא אי לילה סתמא תניא וא"ת נהי דתניא דכשרה בדיעבד לכתחילה לא מכשירים יש לומר דלגבי מותר ודאי בין לר"מ בלא עור בין לדידן במחופה עור אפי' לכתחלה שריא כדאית' לעיל ולילה נמי כיון דגמר אפי' לכתחלה כדתניא דנין ביום וגומרי' בלילה מ"ט ילפי' רגל מרגל ממצורע וכן הלכתא ודיקא ברגל בעי' ימין אבל חליצה אפי' בשמאל היא ואפי' לכתחלה דהא לא כתיב אלא וחלצה ואפילו גדמת חולצת בשנים כדאיתא לקמן גבי יבם:

    מ"ט לאו משום דלאו בני קריאה נינהו ק"ל מ"ל למתלי בהא ולא תליא משום דלאו בני דעה וכן לרבא ולרבי ינאי דאמרי' לקמן טעמא משום דליתנהו בואמר ואמר' נימא משום דלאו בני דעה ובעינן כונה בחליצה וליכא וי"מ דכיון דב"ד עומדין שם ומזכירי' ומזרזים אותו להתכוון כוונה איכא וכדאמרי' גבי גט שכתבו חרש שוטה וקטן דכשר בישראל עומד על גביו והנכון כמו שמפרש בירושלמי דמ' תרומה גבי הא דאמרינן כל חרש ששנו חכמים במשנה אינו שומע ואינו מדבר ליתיה האי כללא לר' דהא תנן חרש שנחלץ וחרשת שנחלצה פי' דמשמע להו דמתני' בחרש וחרשת דאורייתא שמדברים ואינם שומעים מדלא קתני נמי שוטה והיינו דקאמר לאו משום דלא בני קריא נינהו דמאי מהני קריאה כיון שאינם שומעי' זה לזה דאי לא הא ק"ל חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הרי הם כפקחים לכל דבריהם ומהדרי' משום דלאו בני דעה נינהו פי' דלגבי הא מילתא דחליצה דעתא צילתא בעא דאפילו פקחים טעו בה כדאמרי' לקמן חלוץ לה ובכך אתה כונסה:

    Ritva on Yevamot 104a · Sefaria

    מאירי

    חלצה בסנדל של זקן העשוי לכבודו ר"ל שנעשה למת שיקבר בו חליצתו פסולה מפני שאינו עומד להלוך אבל מנעל של בית דין הואיל ואם היה שליח בית דין הולך בה אין קפדין עליו עשויה להלוך קרינא בה:

    בית המוסגר מטמא מתוכו במגע אם נגע בכותלים שבה דרך פנים כגון שעומד בחוץ והושיט ידו לפנים ונגע בכותל או שלא נכנס דרך ביאה כגון שנכנס דרך אחוריו אע"פ שנכנס גופו לבית שאע"פ שאין כאן טומאת ביאה הואיל ולא נכנס רובו מכל מקום טמא במגע ואם נגע בכותל מאחוריו ר"ל מצד שבחוץ טהור והמוחלט מטמא אף מאחוריו במגע וזה וזה מטמאין בביאה ר"ל שאם נכנס שם רובו דרך ביאה טמא בלא מגע:

    מטלית המנוגע שיש בו שלש אצבעות על שלש אצבעות שהוא ראוי לעניים אע"פ שאין בה כזית שהוא דק הרבה כיון שנכנס רובו לבית טהור טמאתהו שהמצורע ובגד המנוגע ואבן המנוגעת כלם מטמאין בביאת רובן וניטמאו כל כלי הבית היו בה כמה זיתים ואין בה שלש על שלש כגון שהיה בגד גס כיון שנכנס ממנו כזית בבית טהור טמאתהו שטומאתו כמת:

    כבר ביארנו בחליצת לילה שפסולה ופוסלת ולא מהיקש ריבים לנגעים ומה נגעים ביום כמו שיתבאר במקומו אף דינין ביום שאם כן אף גמר דין לא יהא אלא ביום וקיימא לן דנין ביום וגומרין בלילה אלא משום דחליצה כתחלת דין היא:

    חלצה במוק חליצתה פסולה כמו שביארנו וכן אם חלצה בינו לבינה או אפילו בפני שנים או אפילו בפני שלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול חליצתו פסולה כמו שיתבאר למטה ואם כן מה שעשה ר' ישמעאל מעשה במוק וביחידי ובלילה אין הלכה כמותו באחת מהן:

    כבר ביארנו שחליצה בשמאל פסולה ומפני שלמדנו רגל רגל ממצורע ואין משיבין עליה לומר מה למצורע שכן טעון ארז ואזוב ושני תולעת שמופנית היא וגזירה שוה מופנית אין משיבין עליה ואע"פ שאינה מופנית אלא מצד אחד והוא במצורע שכתוב בו שתי פעמים רגל אבל בחליצה לא נכתב אלא אחד וכל שאינו מופנה אלא מצד אחד למדין ומשיבין אין פירכא זו חשובה אצלם דארז ואזוב ושני תולעת אין להם מקום בחליצה ולענין רציעה אף היא באזן ימנית ולמדנוה גם כן אזן אזן ממצורע וזו מיהא מופנית משני צדדין שבשניהם נאמר אזן שני פעמים:

    המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר חלצה ורקקה אבל לא קראתה חליצתה כשרה קראתה ורקקה אבל לא חלצה חליצתה פסולה חלצה וקראתה אבל לא רקקה ר' אליעזר אומר פסולה ר' עקיבא אומר חליצתה כשרה אמר ר' אליעזר ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב אמר לו ר' עקיבא משם ראיה ככה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש. ביאר הר"ם ההלכה כר' עקיבא:

    אמר המאירי חלצה ורקקה ולא קראת ר"ל שלא קראה הפסוקים המוטלין עליה לקרותם וכן שלא קרא הוא חליצתה כשרה בדיעבד שהרי עשת שני מעשים שבדין חליצה ר"ל חליצה ורקיקה ואין הקריאה מעכבת קראת ורקקה ולא חלצה הרי זו כחליצה פסולה ופוסלת הואיל ויש כאן מיהא מעשה אחד שהוא הרקיקה חלצה וקראת אבל לא רקקה ר' אליעזר פוסל הואיל ומכל מקום אין כאן אלא מעשה אחד דכתי' ככה יעשה וככה עכובא ומדסמכיה ליעשה אלמא כל שהוא מעכב ור' עקיבא אומר אף זו חליצתה כשרה דהא סמכיה ליעשה לאיש כלומר דבר שהוא מעשה באיש ר"ל בגוף האיש כגון חליצה מעכב אבל המעשה האחר ר"ל הרקיקה שאינו מעשה בגופו של איש אלא לפניו אינו מעכב אלא שפוסלת וכן הלכה ומעתה אף חלצה לבד בלא קריאה ובלא רקיקה חליצתה כשרה ורקיקה לבד בלא חליצה ובלא קריאה חליצתה פסולה אבל הקריאה לבד בלא חליצה ובלא רקיקה אינה כלום וכן התבאר בגמרא ולמדת שכל יבמה יכולה לפסול עצמה ליבמים כל שתרוק בפני אחד מהם ומכל מקום דבר זה לא נאמר אלא כשרקקה לפניו בבית דין כמו שכתבנו למעלה וכן פירשוה גדולי הרבנים שאם לא כן מה שאמרו יבמה שגדלה בין האחין כשרה להתיבם ואין חוששין לה שמא חלצה לאחד הא חזינא חיישינן והיאך לא אמרו שמא רקקה בפני אחד מהם שהרי הרקיקה דבר מצוי עד שכמעט אי איפשר שלא רקקה לפניו והיה לנו לחוש ולפסלה אלא שבענין זה אין הרקיקה שוה לחליצה שאין דרכה של יבמה לחלוץ לאחין וכל שראינוה חולצת חוששין שמא לחליצה כיונה ונפסלה לאחין אף שלא בפני בית דין אבל רקיקה שדרכה כל היום בכך אפילו ראינוה רוקקת אין חוששין לה אלא אם כן בבית דין המזומנים לכך והן הן הדברים וכל שאמרו שהקריאה אינה מעכבת דוקא בשהם ראויים לקריאה אבל אלם ואלמת חליצתן פסולה שכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו כמו שהתבאר בגמרא:

    Meiri on Yevamot 104a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא אי מוק סתמא תניא כו' אף על גב דהך סתמא כיחידאה אתיא כרבי מאיר דלא דייק ליה תחש כדמוקי לה רבא לעיל מכל מקום כיון דסתמא תניא בברייתא לא ה"ל לשמואל למימר דעביד כיחידאה ולהך אוקמתא דעביד כיחידאה ביחידי ניחא דמאן דמכשיר אפילו בדיעבד אינו אלא יחידאה דהיינו רבי עקיבא ולאוקמתא דכולהו נמי כיחידאה כו' נמי אף על גב דמאן דמכשיר בדיעבד סתמא הוא במוק ובלילה מכל מקום מה שהוא עשה כן לכתחלה היינו כיחידאה כדמסיק כרבי ישמעאל בן אלישע כמו שכתבו התוס' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yevamot 104a · Sefaria

    מהר"ם

    תוד"ה סנדל של ע"ז עד ותימה דאמרינן בסוף כיסוי הדם וכו' וי"ל דהתם באשרה של ישראל. פירוש דהתם איתא נמי לולב של אשרה לא יטול ומפרש אם נטל לא יצא לכך נקטו התוס' דהתם באשרה של ישראל:

    בא"ד ומשני התם באשרה של משה כלומר אותן האשרות שמצאו ישראל בא"י דהוו ע"ז של ישראל דלית להו בטול כדכתיב ואשריהם תשרפו באש וכתותי מכתת שיעוריה כן פירש הר"ן שם והשתא אתי שפיר שכתבו התוס' הכא דכי האי גוונא משני בפ' לולב הגזול וכו' אבל רש"י פי' שם קצת בע"א:

    Maharam on Yevamot 104a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה אזן אזן וכו' דמצורע עני מיותר עיין לעיל דף ע ע"ב ברש"י ד"ה ושמעינן ליה לר' אליעזר וש"נ:

    רש"י ד"ה וכי לא מופנה וכו' למדין ומשיבין שבת קלא ע"א ולעיל ע ע"ב:

    Gilyon HaShas on Yevamot 104a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף ק״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־316 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 113 מילים

      נפתחת ב״ושל עיר הנדחת, ושל זקן העשוי לכבודו…״

    2. קטע 218 מילים

      נפתחת ב״א"ל רבינא לרב אשי: מאי שנא זקן…״

      חכמים: רב אשי.

    3. קטע 311 מילים

      נפתחת ב״א"ל אילו מסגי ביה שלוחא דבי דינא,…״

    4. קטע 414 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ חלצה בלילה חליצתה כשרה, ורבי אלעזר…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    5. קטע 515 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר מקשינן…״

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״לא: דכ"ע לא מקשינן ריבים לנגעים, דאי…״

    7. קטע 716 מילים

      נפתחת ב״רבה בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק,…״

      חכמים: רב גובריה, רבה, שמואל.

    8. קטע 810 מילים

      נפתחת ב״מאי קשיא? אי מוק סתמא תניא. אי…״

    9. קטע 941 מילים

      נפתחת ב״אלא יחידי קא קשיא ליה: היכי עביד…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    10. קטע 1034 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב…״

      חכמים: רב יוסף בר מניומי, רב נחמן, רבי ישמעאל.

    11. קטע 1120 מילים

      נפתחת ב״בשמאל חליצתה כו': מ"ט דרבנן אמר עולא…״

      חכמים: עולא.

    12. קטע 1227 מילים

      נפתחת ב״ורבי אלעזר לא יליף רגל רגל ממצורע…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    13. קטע 1310 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר'…״

      חכמים: רב יצחק בר יוסף.

    14. קטע 1412 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר לעולם לא תיפוך אזן אזן…״

      חכמים: רבא.

    15. קטע 1517 מילים

      נפתחת ב״וכי לא מופני מאי פירכא איכא איכא…״

    16. קטע 1629 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף ק״ד ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026