רב תחליפא בר מערבא
דור ראשון לאמוראים. מכיון שגם בבבל היה אמורא בשם רב תחליפא והוא היה מארץ ישראל, לכן קראו לו בר מערבא כלומר בן ארץ ישראל. ב"מ ז. ברש"י
שנה ברייתות בישיבתו של רבי יוחנן אבל עיקר לימודו היה לפני רבי אבהו, כמו שנשנה בהרבה מקומות: תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו.
רב תחליפא בר מערבא נזדמן לבבל ובירך בברכת חתנים שש ברכות ארוכות.
בברכות הקצרות שאין חותמים בברוך היה רב תחליפא מוסיף בהם דברים, מאחר שהוסיף היה גם חותם בהן בברוך. ואין הלכה כרב תחליפא. כתובות ח.
מכאן ראינו שהיה רגיל לרדת לבבל.
אומר בשם אומרו
אמר רב חסדא: אין תורה נקנית אלא בסימנין, מכיון שהסימנים עוזרים ללומד לזכור את תלמודו אל תקרא "שימה" אלא סימנה.-]שנאמר: "שימה בפיהם", [דברים לא, יט שמע רב תחליפא ממערבא והלך אמר אותה לפני רבי אבהו.
אמר לו רבי אבהו: אתם בבבל למדתם אותה מהמילים: "שימה בפיהם", אנחנו למדים אותה מכאן, שכתוב: "הציבי לך ציונים, " ירמיה לא, כא שימי לך תמרורים, כלומר עשו ציונים / סימנים לתורה. ומהיכן שמענו שציון הוא לשון סימן? שכתוב: "וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון". יחזקאל לט, טו כלומר: לסמן שיש כאן עצם של מת בכדי שלא ייטמאו עוברי דרכים. עירובין נד:
רבותיו
אמר רבי יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר: "יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה". דניאל ב, כא
שמע רב תחליפא בר מערבא את דברי רבי יוחנן ואמר אותה לרבי אבהו.
אמר לו: אתם מהפסוק בדניאל למדים זאת, אנחנו לומדים אותה מכאן: "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה". שמות לא ו
אימרותיו
שנה רב תחליפא בר מערבא ברייתא לפני רבי אבהו: "מכר את הקרון מכר את הפרדות". הקשה לו רבי אבהו: והרי שנינו: מכר את הקרון לא מכר את הפרדות וקשה על דברי הברייתא? שאל רב תחליפא: האם צריך להסיר ברייתא זו מתוך הברייתות השנויות בידי מכיון שהיא משובשת וסותרת את המשנה?
אמר לו רבי אבהו: אל תסיר את הברייתא הזאת אלא תתרגם אותה! כלומר, תפרש את הברייתא שבידך ותאמר שהיא מדברת בפרדות קשורות לקרון ובזמן המכירה היו קשורות לקרון, לפיכך את הכל הוא מכר.
המשנה מדברת כאשר הפרדות אינם קשורות לקרון ולכן אין הפרדות בכלל המכר. בבא בתרא עז: hatipus123@gmail.com:מייל 050-7262725 :טלפון hatipus.co.il:אתר
מקורות מדויקים
לדף המקורות המלא של החכם (9)- בבא מציעא ז ע"א ↗“תָּנֵי רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: שְׁנַיִם אֲדוּקִים בְּטַלִּית – זֶה נוֹטֵל עַד מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת, וְזֶה נוֹטֵל עַד מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת, וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. מַחְוֵי לֵיהּ רַבִּי אֲבָהוּ: וּבִשְׁבוּעָה.”
- כתובות ח ע"א ↗“רָבִינָא אִיעֲסַק לֵיהּ לִבְרֵיהּ בֵּי רַב חֲבִיבָא, וּבָרֵיךְ מִשְּׁעַת אֵירוּסִין. אָמַר: קִים לִי בְּגַוַּיְיהוּ דְּלָא הָדְרִי בְּהוּ. לָא אִסְתַּיַּיע מִילְּתָא וְהָדְרִי בְּהוּ. רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא אִיקְּלַע לְבָבֶל, בָּרֵיךְ שֵׁית אֲרִיכָתָא. וְלֵית הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ.”
- עירובין נד ע"ב ↗“כׇּל זְמַן שֶׁאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בָּהּ — מוֹצֵא בָּהּ תְּאֵנִים. אַף דִּבְרֵי תוֹרָה, כׇּל זְמַן שֶׁאָדָם הוֹגֶה בָּהֶן — מוֹצֵא בָּהֶן טַעַם.”
- בבא בתרא עז ע"ב ↗“גְּמָ׳ תָּנֵי רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: מָכַר אֶת הַקָּרוֹן – מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת. וְהָא אֲנַן ״לֹא מָכַר״ תְּנַן! אֲמַר לֵיהּ: אִיסְמְיַיהּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, תִּיתַּרְגֵּם מַתְנִיתָיךְ בַּאֲדוּקִין בּוֹ.”
- דברים לא, יט ↗“וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּֽהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃”
- ירמיה לא, כא ↗“הַצִּ֧יבִי לָ֣ךְ צִיֻּנִ֗ים שִׂ֤מִי לָךְ֙ תַּמְרוּרִ֔ים שִׁ֣תִי לִבֵּ֔ךְ לַֽמְסִלָּ֖ה דֶּ֣רֶךְ (הלכתי) [הָלָ֑כְתְּ] שׁ֚וּבִי בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל שֻׁ֖בִי אֶל־עָרַ֥יִךְ אֵֽלֶּה׃”
- יחזקאל לט, טו ↗“וְעָבְר֤וּ הָעֹֽבְרִים֙ בָּאָ֔רֶץ וְרָאָה֙ עֶ֣צֶם אָדָ֔ם וּבָנָ֥ה אֶצְל֖וֹ צִיּ֑וּן עַ֣ד קָבְר֤וּ אֹתוֹ֙ הַֽמְקַבְּרִ֔ים אֶל־גֵּ֖יא הֲמ֥וֹן גּֽוֹג׃”
- דניאל ב, כא ↗“וְ֠ה֠וּא מְהַשְׁנֵ֤א עִדָּנַיָּא֙ וְזִמְנַיָּ֔א מְהַעְדֵּ֥ה מַלְכִ֖ין וּמְהָקֵ֣ים מַלְכִ֑ין יָהֵ֤ב חׇכְמְתָא֙ לְחַכִּימִ֔ין וּמַנְדְּעָ֖א לְיָדְעֵ֥י בִינָֽה׃”
- שמות לא, ו ↗“וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נָתַ֣תִּי אִתּ֗וֹ אֵ֣ת אׇהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִֽיסָמָךְ֙ לְמַטֵּה־דָ֔ן וּבְלֵ֥ב כׇּל־חֲכַם־לֵ֖ב נָתַ֣תִּי חׇכְמָ֑ה וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ׃”