עמך — בתמיה [כלומר] וכי [נראה] בעינים שתשובה זו הוגנת היא לישנא אחרינא עמך תהא תשובה זו שאינה כלום:
בדין — תבעהו לדין:
אומרים לו — ב"ד שלו הוא נוטל מבעי ליה:
מאי לאו — דהוי עליון מועד דאי הוה שביק ליה ומיית דידיה ליכא פסידא דמשלם ליה כוליה:
בתם — דאי הוה אזיל לבי דינא אדהכי מיית דיליה ולית ליה אלא פלגא נזקא:
להביא זכיותיו — כגון אם היה זה טוענו שהחצר שלו וצריך זה להביא שטר מכירה שקנאה:
שכלו ימיו — שהגיע יובל:
מסרהב — מפציר:
וחבל בו — הרב בעבד:
לא תקחו כופר לשוב וגו' — דרוש בה לשב למי שרוצה לשוב לקלקולו ולהיות עבד לישנא אחרינא לשב למי שדינו. להיות שב אל משפחתו ואינו רוצה:
לא תקחו — לצרכו שום ממון:
בעבדא גנבא — דאיכא פסידא:
עד האידנא היתירא — דכתיב אם אדוניו יתן לו אשה (שמות כ״א:ד׳):
והשתא — שהוא בן חורין:
איסורא — ורשאי להלקותו ולהפרישו דהאי דינא לאו לנפשיה הוא:
הא שברה חייב — ואוקמא רב לעיל בממלא רה"ר כולה חביות אלמא לא עביד [איניש] דינא לנפשיה אפי' במקום פסידא:
בשאינה יכולה להציל ע"י דבר אחר — דבדין קא עבדא אלמא לא עביד איניש דינא לנפשיה אפי' במקום פסידא כי הכא שבעלה מוכה כל שעה:
כשיכולה להציל ע"י דבר אחר — דלא דינא עבדא:
פרט לשליח ב"ד — שפטור על הבושת:
לנקוט פזרא וליתיב — יקח מקל וישב על דרך הראשון דהא דינא הוא דהא אמרת מה שנתן נתן אלמא חילוף מעליא הוי:
דרך עקלתון — דלאו דינא הוא:
קרובה לזה — לעיירות היושבין סמוך לאותו צד:
ורחוקה לזה — לאותן הסמוכין לצד האחר שיהו צריכין להקיף כל סביבות השדה וכשהיתה באמצע השדה לא היו מקיפין כל כך:
א"ה — דלאו חילוף הוא אמאי שלו לא הגיעו:
חייב בפרט ובעוללות וכו' — אע"ג דהפקר פטור מפאה דתנן (פאה פ"א מ"ד) כל שהוא אוכל ונשמר חייב במעשר ובפאה אפ"ה כי האי הפקר חייב בכל הני כדמפרש טעמא בהגוזל עצים (לקמן בבא קמא צד.) דכתיב ביה תעזוב יתירא ופטור ממעשר. דלא כתיב ביה תעזוב יתירא אלמא הפקר כל דהו פטור ממעשר כדתנן כל שהוא אוכל ונשמר חייב במעשר:
לפוטרו מן המעשר — דאף פאה הנשארת הפקר חשיבא ואע"ג דנקט לה איהו פטורה ממעשר:
אלא שטינפו כליו במים — דרב מוקי למתניתין כשלא הפקיר את מימיו הלכך נמצא שנזוקו כליו של זה בממונו של זה והוי כי שורו:
