ישעיה פרק מ״ד

ועתה שמע — לשוב לתורתי יעקב עבדי:

כי אצק מים על צמא — כמו שאני יוצק מים על צמא כן אצק רוחי על זרעך:

וצמחו בבין חציר — בתוך עמלק על ידי גרים שיתוספו עליהם, בין חציר הוא עמלק שנאמר עליו והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה (לעיל ד):

זה יאמר לה' אני — אלו צדיקים גמורים:

וזה יקרא בשם יעקב — אלו קטנים בני רשעים:

זה יכתוב ידו לה' — אלו בעלי תשובה:

ובשם ישראל יכנה — אלו הגרים מעכו"ם כך שנויה באבות דרבי נתן:

ומי כמוני יקרא — ומי יקרא שהוא כמוני ויגיד ויערוך לי את כל מה שהיה משומי עם עולם ועד עתה:

עם עולם — כל בריות:

ואותיות — דברי מופת:

ואשר תבאנה — ואת העתידות לבא יגידו כמו שאני עושה עתה שעדיין לא חרב הבית ולא גליתם ולא נולד כורש ואני מבשר אתכם עליו:

ואל תרהו — אין לו דמיון ופתרונו לפי הענין כמו אל תחתו מלהודיע את שמי לבין העכו"ם:

הלא מאז השמעתיך — מהר סיני והגדתי לכם שם שאין אלוהי מבלעדי:

ואתם עדי — שפתחתי לכם שבעה רקיעים והראיתי אתכם שאין אחר ואתם עדי בדבר הזה שאין אלוה מבלעדי:

ואין צור בל ידעתי — ת"י ולית דתקיף אלהן דמן קדמי מתיהב ליה תקיף:

בל ידעתי — לשון ואדעך בשם (שמות ל״ג:י״ז) ידע לכתך (דברים ב׳:ז׳) אני ידעתיך במדבר (הושע י״ג:ה׳):

ועדיהם המה — הפסילי' הם עדים על בושת עובדיהם שהרי אנו רואין שאינן לא רואין ולא יודעין והיו עובדין להם:

למען יבושו — העובדים להם:

נסך — לשון יציקה ומסכה והנו"ן בתיבה יסוד הנופל ממנו כגון נו"ן של נשך ושל נגף:

הן כל חביריו — של אותו יוצר ונוסך פסילים המתחברים אליו לעבוד את יצירתו ונסכו יבושו:

וחרשים המה — אותם יוצרים ונוסכים מבני אדם הם קל וחומר ליצירתם שהיא הבל:

חרש ברזל — חרש של ברזל:

מעצד — הוא אחד מכלי הנפחים:

ופעל — הפסל בפחם. קרבו"ן בלע"ז:

ובמקבות — מרטי"ל בלע"ז:

יצרהו — ל' ציור:

ויפעלהו בזרוע כחו גם רעב וגו' — גם הוא היוצר חסר כח וחלש הוא שאם ירעב אין בו כח או אם לא שתה מים ויעף לאלתר קל וחומר שפעולתו אין בה תועלת לעזור:

חרש עצים — ואם בא לעשותו של עץ וחרש עצים הוא כך דרכו:

נטה קו — כדרך הנגרים ועל פי הקו יתארהו בשרד מיישר אותו במסור שקורין דאלאור"א בלע"ז. יתארהו. ייפהו:

יעשהו במקצועות — ומחליקו ברהיטני ואיזמל, מקצועות ת"י אזמליא:

ובמחוגה יתארהו — לשון ותאר הגבול (יהושע ט״ו:ט׳) אם בא לעשו' בו ציורים עגולים מסבב אותו במחוגה קונפ"ש בלע"ז:

כתפארת אדם — היא האשה שהיא תפארת בעלה:

תרזה ואלון — מיני אילני סרק:

ויאמץ לו בעצי יער — עושה לו חיזוקי' בין לחיזוק בין לנוי במיני עצי' המשונים זה מזה במראיהן:

נטע אורן — כשמוצא ייחור ונטע הראוי לכך נוטעו לכך והגשם מגדלו:

אורן — ל' נטע יונק פלנצו"ן בלע"ז:

והיה לאדם לבער — והיה אותו עץ מקצתו לצרכי אדם לבער:

ויקח — מן העצים ויחם גופו לנגדם:

אף ישיק — מהם תנור ואופה לחם:

אף יפעל אל — מן הנותר:

ולא ישיב אל לבו — חציו שרפתי במו אש:

ולא דעת ולא תבונה — בו לאמר זאת:

לבול עץ — לרקבון עץ:

רועה אפר לב הותל הטהו — לבו אשר הותל הטהו לעשות לו רועה של אפר הדמות שנשרף חציו ונעשה אפר השוטה הזה היה אומר שהוא לו לרועה ולמפרנס, דבר אחר רועה אפר ל' ריעות עובד עבודת אחרים ומחבר אליו עבודת אחרים שהיא אפר:

ולא יציל — הנתעה את נפשו לאמר הלא שקר בימיני ויפרד מעליו:

לא תנשני — לא תהיה שכוח מיראתי:

מחיתי כעב פשעיך — במצרים ובמדבר גם עתה שובה אלי:

פצחו — ל' פתחון פה:

ויוצרך מבטן — מאז ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כ״ה:כ״ב) הייתי לך לעזרה ובחרתיך:

נוטה — שמים לבדי:

מפר אותות בדים — לפי שאני נטיתי שמים לפיכך אני יכול להפר אותם:

בדים — הם החוזים בכוכבי' ע"י אותות השמים ועל שם שפעמים הרבה שהם מכזבים קורין אותם בדים, שאני מחליף השרים שלמעלה וטועין אלו הנשאלין בהם ולפי שאיצטגניני בבל היו חוזים בכוכבים כמו שהוא אומר (לקמן מז) יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים לכך הוא אומר שיפר אותות בדיהם כי אני הוא שהפרתי אותות בדי מצרים:

מקים דבר עבדו — משה:

ועצת מלאכיו — מלאך אחד אמר ליעקב ישראל יהיה שמך (בראשית לב) וקיימתי דבריו אף כאן אקיים עצת נביאי האומר על ירושלים תושב:

האומר לצולה חרבי — האומר לבבל התיבשי:

ונהרותיך אוביש — לפי שהיא יושבת על נהרות מדמה הריגת אוכלוסיה ליובש נהרות:

רועי — מלך שלי: