בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף צ״ו עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מתני' פוסל על ידודהויא ליה כמאמר אחר מאמר דשניהם תופסין בה וכיון דבעיא גט משני קם ביתא עליה בכיון שלא בנה שוב לא יבנה:

    ור' שמעון אומר לא פוסלכדתני טעמא בגמ' וכגון דבביאת שני שגגה דאי במזיד הא קי"ל (נדה דף מה.) ביאתו ביאה ונהרגת עליו:

    פסלהלראשונה על עצמו וכ"ש לשנייה דבית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור מהניא ביאת שנייה להצריכה גט וכיון דיהיב גט קם כוליה ביתא בלא יבנה:

    ור"ש אומר לא פוסלדלרבי שמעון ביאת בן תשע לא קניא ומשיירא אלא ספק קניא ספק לא קניא אי קניא קני לגמרי ולא קמהניא ביאת אחיו וכן ביאתו בצרתה ואי לאו קניא הוה ליה כמי שלא בעל לא זו ולא זו ומותר לקיים הראשונה אבל שנייה לא מקיים דלמא ביאתו קניא בראשונה וקיימא שנייה עליה באיסור שני בתים:

    גמ' ביאת שני אינה ביאהדקי"ל (לעיל יבמות דף נ.) אין ביאה אחר ביאה והוה ליה ביאת שני כביאת איניש דעלמא וכיון דשוגגת היא שריא:

    מתני' דלא כבן עזאימתני' דחשיב ביאה זו כמאמר וקתני דמהני מאמר אחר מאמר בין ביבם אחד ושתי יבמות כי סיפא בין שני יבמין ויבמה אחת כגון רישא דלא כבן עזאי:

    יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחתדתרוייהו מעיקרא לענין זיקה כי הדדי נינהו ומאמר דקמא לאו קנין גמור הוא דביאה הוא דכתב רחמנא ורבנן הוא דאמור דליהני משום גזירה כדמפרש בפ' רבן גמליאל (לעיל יבמות דף נ:) הילכך לא גרע בתרא מקמא דלכל חד וחד תקינו מאמר בה:

    ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחדשכל כחו וקנינו שהיה לו לענין מאמר נתן בראשונה ודחה את השנייה. ואית דגרס לה איפכא ולשון ראשון נראה וכן שמעתי:

    מתני' בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת - שיש עליה זיקת שני יבמין שבמאמר זה לא יצתה מידי זיקת נפילה ראשונה וחלה עליה זיקת נפילה שנייה ותנן בפ' ארבעה אחין (לעיל יבמות דף לא:) מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין:

    נשא אשהשאינה יבמתו ולו אחין:

    הרי זו פטורהואע"ג דביאתו ביאה קידושיו אינן קידושין ואין קנין קטן כלום עד שיביא ב' שערות אבל ביבמה הואיל וזקוקה ליה שויוה רבנן כמאמר:

    אם לא ידע את הראשונה משהגדיל ראשונה חולצת ולא מתייבמתדזיקת שני יבמים עלה הואיל ולא ידעה משהגדיל ולא יצאה מידי נפילה ראשונה:

    ר' שמעון אומר מייבם לאי זו שירצהדלית ליה זיקת שני יבמין ובהא נמי פליג רבי שמעון בארבעה אחין (שם):

    וחולץ לשנייהדהא לאו צרות נינהו לאיפטורי חדא ביבום חברתה ויבומי תרוייהו לא הואיל והויא צרתה במקצת במאמר דרבנן אתו למימר שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות:

    אחד בן ט' ואחד בן עשריםשניהם שוים לכל דין של מעלה דכל כמה דלא מייתי שערות קטן הוא:

    גמ' לא תימא היכא דאיכא צרהכגון הך דארבעה אחין (שם) דתנן ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואמרי' בגמ' אי זיקת ב' יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תיבעי ומשנינן מדרבנן גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות כו':

    ויעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדוללדחות אשתו גמורה מייבום כי ההיא דד' אחין (שם) דקתני הרי אלו חולצות ואפי' אשתו גמורה נדחית מפני שהיא צרת בעלת זיקת שני יבמין ואמאי קתני מתני' שנייה או חולצת או מתייבמת:

    וכן אמר רבי יוחנן עשו ועשו:

    ויעשוואמאי מייבמה שנייה:

    בנגר שיש בראשו גלוסטראשראשו עב וראוי לשחיקת שומים ולשאר תשמיש ונחלקו בו לענין נעילת דלת רבי אלעזר אוסר לנעול בו ורבי יוסי מתיר לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו:

    חברותא נמיאת תלמידי אתם עושים חבירי שאתם מביאים לי ראיה מרבי אלעזר ורבי יוסי שהיו חברים:

    וכן עשה יהושעהעיד עליו המקרא שכל מה שעשה מפי משה עשה ואפי' מה שאמר סתם שהרי א"א בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר כך אמר משה ואפילו הכי אסהיד קרא דמפי משה הוה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    יבמות 96 עמוד ב

    מתני׳ · משנה

    1בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ואח"כ בא עליה אחיו שהוא בן ט' שנים ויום אחד פוסל על ידו. ר"ש אומר: לא פוסל בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ואח"כ בא על צרתה פוסל על ידי עצמו. רבי שמעון אומר: לא פוסל:

    גמ׳ · גמרא

    2תניא, אמר להם רבי שמעון לחכמים: אם ביאה ראשונה ביאה ביאה שנייה אינה ביאה. ואם ביאה ראשונה אינה ביאה ביאה שנייה נמי אינה ביאה.

    3מתניתין דלא כבן עזאי. דתניא, בן עזאי אומר: יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת.

    4ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד.

    מתני׳ · משנה

    5בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת. נשא אשה ומת הרי זו פטורה. בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומשהגדיל נשא אשה אחרת, ומת, אם לא ידע את הראשונה משהגדיל הראשונה חולצת ולא מתייבמת, והשנייה או חולצת או מתייבמת.

    6רבי שמעון אומר: מייבם לאי זו שירצה, וחולץ לשנייה. אחד שהוא בן ט' שנים ויום אחד, ואחד שהוא בן עשרים שלא הביא שתי שערות.

    גמ׳ · גמרא

    7אמר רבא: הא דאמור רבנן זיקת שני יבמין, מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה, לא תימא היכא דאיכא צרה, דאיכא למגזר משום צרה.

    8דהא הכא ליכא צרה, מיחלץ חלצה, יבומי לא מיבמה.

    9נשא אשה ומת כו'. תנינא להא דתנו רבנן: שוטה וקטן שנשאו ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום.

    10בן תשע וכו' משהגדיל וכו'. ויעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול, ותדחה צרה מיבום! אמר רב: לא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול. ושמואל אמר: עשו ועשו. וכן א"ר יוחנן: עשו ועשו.

    11ויעשו? תנאי היא. הך תנא דארבעה אחין גזר משום צרה.

    12ואשמעינן בגדול, וה"ה בקטן. והאי דאמר גדול משום דבגדול קאי.

    13והאי תנא דהכא סבירא ליה עשו, ולא גזר משום צרה. ואשמעינן בקטן, והוא הדין בגדול. והאי דקאמר בקטן דבקטן קאי.

    14אזל ר' אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא, ולא אמרה משמיה דר' יוחנן. שמע רבי יוחנן איקפד. עול לגביה רבי אמי ור' אסי. אמרו ליה: לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא בנגר שיש בראשו גלוסטרא,׃

    15שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי, עד שקרעו ספר תורה בחמתן. קרעו ס"ד אלא אימא שנקרע ס"ת בחמתן. והיה שם רבי יוסי בן קיסמא, אמר: תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים וכן הוה.

    16הדר איקפד טפי, אמר: חברותא נמי?!

    17עול לגביה ר' יעקב בר אידי. א"ל (יהושע יא, טו) כאשר צוה ה' את משה, עבדו כן צוה משה? את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לי משה אלא יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעין שתורתו של משה היא אף ר' אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין כי שלך היא׃

    18אמר להם מפני מה אי אתם יודעין לפייס כבן אידי חברינו ורבי יוחנן מ"ט קפיד כולי האי דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב ״(תהלים סא״, ה) אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם, יהי רצון׃

    תוספות

    נשא אשה ומת הרי זו פטורהואע"ג דלא תקינו רבנן נשואין לקטן מ"מ אר"י דליכא איסור' דלא חשיבא ביאת זנות ומצוה נמי איכא להשיא אשה לבנו קטן כדאמר בהנשרפין (סנהדרין דף עו: ושם) דעליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך וגו':

    קרעו סלקא דעתךקרעו משמע בכוונה:

    אגורה באהלך עולמיםכשנשמתו בישיבה של מעלה שפתותיו נעות בקבר כאילו מדברות נמצא שבשעה אחת דר בשני עולמים:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    ריטב"א

    רש"א לא פוסל פי' לא פסל הראשונה עליו ממה נפשך אבל צרתה פוסל דדילמא ביאתו קונה בראשון וקם לה צרתה באשר לא יבנה כדפרש"י ז"ל:

    בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ומת חולצות ולא מתייבמת פי' דאיכ' עלה זיקת ב' יבמים מדרבנן דביאה בן ט' שנים כמאמר שויוה רבנן:

    נשא אשה ומת פטורה פי' פטורה מן החליצה ומן היבום ואפילו מדרבנן שאינו בן קניין ואפי' מדרבנן אלא דביבמה קונה ביאתו במאמר מדרבנן משום דאגידא ביה וכדפרש"י ז"ל וכו' אם ביאת ראשון ביאה ביאת שני אינה ביאה פי' וכשבא הב' עליה בשוגגת שאם היתה מזידה הרי נאסרה על הראשון בזנות כיון דאמרת דביאת ראשון ביאה כדפרש"י ז"ל:

    מתני' דלא כבן עזאי פי' בן ט' שנים לרבנן כמאמר ואשכחן להו במתני' שיש ביאה אחר ביאה ביבם א' ושני יבמות ובב' יבמין ויבמה א' וא"כ הוי דלא כבן עזאי והא דבן עזאי כבר פירשנוה בפר"ג:

    לא תימא היכא דאיכא למגזר משום צרה פי שיהיו שתיהן מתיבמות ויבאו לו ב' יבמות הבאות מבית א' מתיבמות וכההיא דפ"ד אחים. דהא הכא דליכא צרה פי' דרישא דמתני' לא מיירי בשיש לבן ט' שנים זה אשה אחרת ואפי' יש לו כדקתני סיפא והא לא חשיבא אלא כמפותה בעלמא וכדקתני שפטורה מן החליצה ומן היבום וא"ה מחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דכל היכא דאיכא זיקת ב' יבמין אסרו רבנן ואסמכוה אקרא דכתיב אשת המת ולא אשת ב' מתים או משום דס"ל דאשת ב' מתים דאוריתא וגזרי' אמטולתא זיקת ב' יבמי' דרבנן או משום גזירה להיכא דאיכא צרה דכולה חדא גזירה היא:

    ושמואל אמר עשו ועשו פי' כפל לשון לאחזוקי א"נ כשם שעשו ביאתו כמאמ' לפסול על האחים כן עשו אותו כמאמר לאסור צרת'. וכן א"ר יוחנן עשו ועשו ופרכי' ויעשו כלומר א"כ למה שנינו השניי' חולצת או מתיבמת ופרקי' תנאי היא והכי קאמר לך דלמאן דאסר צרה משום מאמר ה"נ אסר לה משום ביאת בן ט' שנים ויום א':

    הך תנא דפ"ד אחין גזר משום צרה והאי תנא דהכא לא גזר משום צרה פי' בתוס' בשם רי"בם ז"ל דפלוגתא דהני תנאי אליבא דר' יוחנן באשת ב' מתים דאוריית' דתנא דד' אחים סבר אשת ב' מתים לאו דאורייתא דלא משכחת לה הילכך כשאסרו חכמים זיקת ב' יבמי' דרבנן לא גזרו אלא משום צרה והיכא דאיכ' צרה שלא יבואו ליבמן שתיהן ויאמרו ב' יבמות הבאות מבית א' מתיבמות אבל תנא דהכ' סבר דאשת שני מתים דאוריית' ואמטול הכי גזרו בזיקת ב' יבמין אפי' היכא דליכ' צרה והיינו דמחלפן סוגיין בתלמודא דזמנין דאמרי' אשת ב' מתים דאוריית' וזמנין דאמרי' לאו דאוריית' דפלוגת' דתנאי היא. ואחרי' מרבותי' פי' אשת ב' יבמין דאוריית' אלא דמפלגי תנאי איכא דסבר דאמטולת' גזרו ואע"ג דליכ' צרה והיינו תנא דהכ' ותנא דפ"ד אחי' סבר דאשת מתים לא שכיח ולא גזרו בשבילה בלבד אלא משום דאיכא חששא בצרה ומשום הכי לא גזרו היכא דליכ' צרה וזה יותר נכון והיא שיטת רבותי ז"ל ובתוס' האריכו בזה הרבה בכאן ובמ' גיטי':

    בית הכנסת של טרסיים יש שפי' אומה ידועה כדאמרי' היו מדברים לשון טרסי ויש שפי' שהם צורפי נחושת ותרוייהו איתנהו אמרי' בפרק יוצא דופן דבן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ולא בעל משהגדיל ביאתו כמאמר בגדול ואם בא לגרשה משיגדיל צריך גט וחליצה אבל בעל משהגדיל נותן גט לבד ומיהו לכל שאר הדברים קנ' דעדיפ' ודאי מקטנה דקי"ל שהיא אשתו לכל דבר ואפי' מאן דפליג התם מודה בהא מר' הר"ם ז"ל. מאי דכתיב אגורה באהליך עולמים וכו' אמר דוד רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה. ובהכי סליק לן פרקא ברחמי שמיא וארקא:

    נושאין על האנוסה

    נושאין על האנוסה ועל המפותה פרש"י בגמ' דמדאורית' נושאי' על האנוסה ועל המפותה אפי' בחייה וכי קתני נושאין לאחר מיתה וכו' תנינא להא דתנו רבנן אנס אשה מותר לישא בתה פי' ולגבי בתרייתא אין הפרש בין נשואי' לאנוסין אלא דליכא למתני מותר לאנוס בתה ולהכי נקט לישא בין ברישא ובין בסיפא וזה ברור:

    מהדורה: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף צ״ו עמוד ב׳

    מסכת יבמות דף צ״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־486 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מתני' פוסל על ידו דהויא ליה כמאמר אחר מאמר דשניהם תופסין בה וכיון דבעיא גט משני קם ביתא עליה בכיון שלא בנה שוב לא יבנה:

    ור' שמעון אומר לא פוסל כדתני טעמא בגמ' וכגון דבביאת שני שגגה דאי במזיד הא קי"ל (נדה דף מה.) ביאתו ביאה ונהרגת עליו:

    פסלה לראשונה על עצמו וכ"ש לשנייה דבית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור מהניא ביאת שנייה להצריכה גט וכיון דיהיב גט קם כוליה ביתא בלא יבנה:

    ור"ש אומר לא פוסל דלרבי שמעון ביאת בן תשע לא קניא ומשיירא אלא ספק קניא ספק לא קניא אי קניא קני לגמרי ולא קמהניא ביאת אחיו וכן ביאתו בצרתה ואי לאו קניא הוה ליה כמי שלא בעל לא זו ולא זו ומותר לקיים הראשונה אבל שנייה לא מקיים דלמא ביאתו קניא בראשונה וקיימא שנייה עליה באיסור שני בתים:

    גמ' ביאת שני אינה ביאה דקי"ל (לעיל יבמות דף נ.) אין ביאה אחר ביאה והוה ליה ביאת שני כביאת איניש דעלמא וכיון דשוגגת היא שריא:

    מתני' דלא כבן עזאי מתני' דחשיב ביאה זו כמאמר וקתני דמהני מאמר אחר מאמר בין ביבם אחד ושתי יבמות כי סיפא בין שני יבמין ויבמה אחת כגון רישא דלא כבן עזאי:

    יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת דתרוייהו מעיקרא לענין זיקה כי הדדי נינהו ומאמר דקמא לאו קנין גמור הוא דביאה הוא דכתב רחמנא ורבנן הוא דאמור דליהני משום גזירה כדמפרש בפ' רבן גמליאל (לעיל יבמות דף נ:) הילכך לא גרע בתרא מקמא דלכל חד וחד תקינו מאמר בה:

    ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד שכל כחו וקנינו שהיה לו לענין מאמר נתן בראשונה ודחה את השנייה. ואית דגרס לה איפכא ולשון ראשון נראה וכן שמעתי:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 96b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    נשא אשה ומת הרי זו פטורה ואע"ג דלא תקינו רבנן נשואין לקטן מ"מ אר"י דליכא איסור' דלא חשיבא ביאת זנות ומצוה נמי איכא להשיא אשה לבנו קטן כדאמר בהנשרפין (סנהדרין דף עו: ושם) דעליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך וגו':

    קרעו סלקא דעתך קרעו משמע בכוונה:

    אגורה באהלך עולמים כשנשמתו בישיבה של מעלה שפתותיו נעות בקבר כאילו מדברות נמצא שבשעה אחת דר בשני עולמים:

    Tosafot on Yevamot 96b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    ריטב"א

    רש"א לא פוסל פי' לא פסל הראשונה עליו ממה נפשך אבל צרתה פוסל דדילמא ביאתו קונה בראשון וקם לה צרתה באשר לא יבנה כדפרש"י ז"ל:

    בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ומת חולצות ולא מתייבמת פי' דאיכ' עלה זיקת ב' יבמים מדרבנן דביאה בן ט' שנים כמאמר שויוה רבנן:

    נשא אשה ומת פטורה פי' פטורה מן החליצה ומן היבום ואפילו מדרבנן שאינו בן קניין ואפי' מדרבנן אלא דביבמה קונה ביאתו במאמר מדרבנן משום דאגידא ביה וכדפרש"י ז"ל וכו' אם ביאת ראשון ביאה ביאת שני אינה ביאה פי' וכשבא הב' עליה בשוגגת שאם היתה מזידה הרי נאסרה על הראשון בזנות כיון דאמרת דביאת ראשון ביאה כדפרש"י ז"ל:

    מתני' דלא כבן עזאי פי' בן ט' שנים לרבנן כמאמר ואשכחן להו במתני' שיש ביאה אחר ביאה ביבם א' ושני יבמות ובב' יבמין ויבמה א' וא"כ הוי דלא כבן עזאי והא דבן עזאי כבר פירשנוה בפר"ג:

    לא תימא היכא דאיכא למגזר משום צרה פי שיהיו שתיהן מתיבמות ויבאו לו ב' יבמות הבאות מבית א' מתיבמות וכההיא דפ"ד אחים. דהא הכא דליכא צרה פי' דרישא דמתני' לא מיירי בשיש לבן ט' שנים זה אשה אחרת ואפי' יש לו כדקתני סיפא והא לא חשיבא אלא כמפותה בעלמא וכדקתני שפטורה מן החליצה ומן היבום וא"ה מחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דכל היכא דאיכא זיקת ב' יבמין אסרו רבנן ואסמכוה אקרא דכתיב אשת המת ולא אשת ב' מתים או משום דס"ל דאשת ב' מתים דאוריתא וגזרי' אמטולתא זיקת ב' יבמי' דרבנן או משום גזירה להיכא דאיכא צרה דכולה חדא גזירה היא:

    ושמואל אמר עשו ועשו פי' כפל לשון לאחזוקי א"נ כשם שעשו ביאתו כמאמ' לפסול על האחים כן עשו אותו כמאמר לאסור צרת'. וכן א"ר יוחנן עשו ועשו ופרכי' ויעשו כלומר א"כ למה שנינו השניי' חולצת או מתיבמת ופרקי' תנאי היא והכי קאמר לך דלמאן דאסר צרה משום מאמר ה"נ אסר לה משום ביאת בן ט' שנים ויום א':

    הך תנא דפ"ד אחין גזר משום צרה והאי תנא דהכא לא גזר משום צרה פי' בתוס' בשם רי"בם ז"ל דפלוגתא דהני תנאי אליבא דר' יוחנן באשת ב' מתים דאוריית' דתנא דד' אחים סבר אשת ב' מתים לאו דאורייתא דלא משכחת לה הילכך כשאסרו חכמים זיקת ב' יבמי' דרבנן לא גזרו אלא משום צרה והיכא דאיכ' צרה שלא יבואו ליבמן שתיהן ויאמרו ב' יבמות הבאות מבית א' מתיבמות אבל תנא דהכ' סבר דאשת שני מתים דאוריית' ואמטול הכי גזרו בזיקת ב' יבמין אפי' היכא דליכ' צרה והיינו דמחלפן סוגיין בתלמודא דזמנין דאמרי' אשת ב' מתים דאוריית' וזמנין דאמרי' לאו דאוריית' דפלוגת' דתנאי היא. ואחרי' מרבותי' פי' אשת ב' יבמין דאוריית' אלא דמפלגי תנאי איכא דסבר דאמטולת' גזרו ואע"ג דליכ' צרה והיינו תנא דהכ' ותנא דפ"ד אחי' סבר דאשת מתים לא שכיח ולא גזרו בשבילה בלבד אלא משום דאיכא חששא בצרה ומשום הכי לא גזרו היכא דליכ' צרה וזה יותר נכון והיא שיטת רבותי ז"ל ובתוס' האריכו בזה הרבה בכאן ובמ' גיטי':

    בית הכנסת של טרסיים יש שפי' אומה ידועה כדאמרי' היו מדברים לשון טרסי ויש שפי' שהם צורפי נחושת ותרוייהו איתנהו אמרי' בפרק יוצא דופן דבן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ולא בעל משהגדיל ביאתו כמאמר בגדול ואם בא לגרשה משיגדיל צריך גט וחליצה אבל בעל משהגדיל נותן גט לבד ומיהו לכל שאר הדברים קנ' דעדיפ' ודאי מקטנה דקי"ל שהיא אשתו לכל דבר ואפי' מאן דפליג התם מודה בהא מר' הר"ם ז"ל. מאי דכתיב אגורה באהליך עולמים וכו' אמר דוד רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה. ובהכי סליק לן פרקא ברחמי שמיא וארקא:

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Yevamot 96b · Sefaria · מהדורה: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    מאירי

    בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע גם כן ובא עליה פסל על ידו שהרי ביאת כל אחד מהם כמאמר ויש מאמר אחר מאמר ר' שמעון אומר לא פסל מפני שהוא דן אם ביאת ראשון ביאה של שני אינה כלום ואם ביאת ראשון אינה כלום אף של שני אינה כלום וכשרה לראשון ממה נפשך והיא היא המחלקת בבן תשע שבא על יבמתו ואחר כך בא הוא בעצמו על צרתה שפסל על ידי עצמו אף בראשונה מפני שאין הקנין גמור ולר' שמעון לא פסל ממה נפשך שאם ראשונה ביאה אחרונה אינה כלום ואם ראשונה אינה ביאה אף אחרונה אינה כלום והלכה כחכמים שכבר העמדנו דבריו של ר' שמעון בשיטה בפרק רבן גמליאל נ"א ב' כמו שהתבאר ולפי דרכך למדת שאין הלכה כבן עזאי שהיה אומר יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת ר"ל אם עשה מאמר זה אחר חברו משום דאלימא זיקייהו דגברי ואין אחד דוחה את של חבירו הואיל ואין האחד ביד חברו אבל לא בשתי יבמות ויבם אחד שעשה יבם זה מאמר לזו ואחר כך לזו הואיל ושתיהן בידו לברור אי זו שירצה וכבר בירר אלא אף בזו יש מאמר אחר מאמר כמו שביארנו:

    בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת ונשאר שם אח שלישי חולצת ולא מתיבמת שהרי יבמה זו עדין לא נסתלקה זיקת הראשון מעליה לגמרי הואיל וביאת בן תשע אינה קונה לגמרי והרי נתחדשה עליה זיקה אחרת של קטן זה הואיל וביאתו קונה במקצת ונמצאו עליה זיקת שני יבמין ופירשו בגמרא שלא סוף דבר במקום שיש צרה כגון שהיה היבם גדול ועשה מאמר ומת ויש לו אשה שאם תאמר שהיבמה מתיבמת לשלישי ראויה להתיבם יותר ויבאו לומר שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות אלא אף במקום שאין צרה שהרי משנתנו בקטן שביאתו ביבמה כמאמר ולאשה שלו אין לחוש שאין נשואי קטן כלום ואעפ"כ זיקת שני יבמין מפקעת שלא ליבמה וחולצת ולא מתיבמת שאשת שני מתים אינה מתיבמת לא היא ולא צרתה שאף צרתה תקנו בה שלא להתיבם מגזירת בעלת המאמר כמו שנבאר למטה:

    נשא קטן זה אשה ומת הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום שכך אמרו שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום אפילו מדברי סופרים וכן הלכה:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרכים שביארנו הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    המשנה הששית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו משהגדיל נשא אשה אחרת אם לא ידע את הראשונה השניה או חולצת או מתיבמת הראשונה חולצת ולא מתיבמת ר' שמעון אומר מיבם לאי זו שירצה וחולץ לשניה אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות אמר הר"ם פי' היות הראשונה חולצת ולא מתיבמת לפי שביאת בן ט' כמאמר בגדול וכבר קדם לך כי כאשר נתן גדול מאמר ליבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת ובן כ' שנה שלא הביא שתי שערות אם נראו בו סימני סריס הנה הוא סריס חמה ואם לא נראו בו הנה הוא במדרגת הקטן לכל המצות ודינו בענין המשגל דין בן תשע שנים ויום אחד עד שיגיע לשלשים וחמש שנים ולא הביא שתי שערות הנה הוא סריס חמה אע"פ שלא יראו בו סימני סריס וסימני סריס כל שאין לו זקן ושערו לקוי שער ראשו חלוש דק מאד ואין רגליו מעלין רתיחה ומטיל מים ואינו עושה כיפה ר"ל העדר בקושי ושכבת זרעו (דוחץ) [דוהה] ר"ל עפרת המראה ואין מימי רגליו מחמיצין ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל כמו שאר האנשים הבריאים וקולו דק עד שלא יובדל בין קולו לקול האשה הנה כאשר נראו בו אחד מאלו האותות והשלימו לו כ' שנה ולא הביא שתי שערות הנה הוא סריס חמה ובתנאי שלא יהיו בזקנו שתי שערות הנזכרות בכל מקום באיש ובאשה לא שיצמחו באי זה מקום שיזדמן מן הגוף אבל בתנאי שיצמחו בשפל הגוף במקומות הידועים בצמיחת השער ודע זה:

    אמר המאירי בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השניה חולצת או מתיבמת ואע"פ שהגדול שעשה מאמר ומת אף אשתו הגמורה חולצת ולא מתיבמת מגזירת בעלת המאמר לא גזרו כן בביאת קטן שלא עשו בענין זה ביאת בן תשע כמאמר בגדול לדחות את הצרה מיבום ואלו ידעה משהגדיל קנאה לגמרי וביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה:

    ור' שמעון אומר מיבם לאי זו שירצה שאינו סובר באיסור זיקת שני יבמין כלום ואין הלכה לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא אף השניה חולצת ולא מתיבמת שהלכה כר' יוחנן שאמר בגמרא שעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול שדוחה את הצרה מיבום כמו שהתבאר בפרק ארבעה אחין ל"א ב' וכבר התבאר שם הטעם במחלקתם של ר' שמעון ורבנן שהוא תלוי במאמר אם קונה בודאי במקצת או אם ספק קונה ספק אינו קונה אלא שמאחר שאין הלכה כדבריהם אין צורך בהשיב מה שכבר התבאר ולפי דרכך למדת שבן תשע שבא על יבמתו ולא בעל משהגדיל צריכה גט לביאתו שהיא כמאמר וחליצה לזיקתו הא לכל שאר הדברים קנה שהרי בנשואי קטנה אמרו הרי היא כאשתו לכל דבר ויורשה וזו ודאי עדיפא מינה:

    אחד בן תשע ואחד בן עשרים שלא הביא שתי שערות שניהם שוים לידון כקטן ופירשוה בגמרא כגון שלא נולדו לו סימני סירוס שכל שהוא בן עשרים והביא סימני סירוס גדול הוא אבל כל שלא הביא שתי שערות ולא הביא סימני סירוס הרי הוא קטן עד רוב שנותיו ר"ל ל"ה שנה ויום אחד ומשם ואילך הוא גדול לכל דבריו אלא שאינו חולץ ולא מיבם וכל שבא לידי בן עשרים ולא הביא שתי שערות וכן לא הביא סימני סירוס אם היה כחוש משמינין אותו ואם היה שמן מכחישין אותו שסימנין אלו פעמים נושרין מחמת כחש פעמים מחמת שומן:

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Yevamot 96b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה ור"ש אומר לא פסל כו' וכגון דבביאת שני שגגה דאי במזיד כו' ונהרגת עליו עכ"ל ובפ' ר"ג פרש"י דאיירי אפילו במזיד שאין נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה והתוספות כתבו שם שהוא ט"ס ולא פירשו רש"י מעולם ופירשו שם כפרש"י דהכא (ב) דמיירי בשוגג ויראה הא דקאמר דבמזיד נהרגת לאו דוקא דהא א"נ דקני ביאת קטן לגמרי כמאמר אינו אלא מדרבנן כפרש"י לקמן בשמעתין גבי וחולץ לשנייה וייבומי תרוייהו לא הואיל וצרתה במקצת כמאמר דרבנן כו' אלא דה"ק כיון דאשה אחרת אסורה במזיד דנהרגת עליו בהך נשואין דרבנן אי הוה איירי במזיד נמי הוו חשו לאוסרה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ועיין בתוספות בפרק ר"ג בד"ה אם ביאה ראשונה ביאה כו':

    גמ' הך תנא דד' אחין גזר משום צרה כו' והאי תנא דהכא ס"ל עשו ולא גזור משום צרה כו' פירושא דהך מלתא תמצא מבואר באורך בתוספות בפרק ד' אחין בד"ה מדרבנן וגזירה כו' ע"ש:

    Chidushei Halachot on Yevamot 96b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' שמע ר' יוחנן איקפד עי' ירושלמי רפ"ב דברכות:

    Gilyon HaShas on Yevamot 96b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף צ״ו, עמוד ב׳, בהיקף של כ־486 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 147 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ בן ט' שנים ויום אחד שבא…״

      חכמים: רבי שמעון.

    2. קטע 225 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תניא, אמר להם רבי שמעון לחכמים:…״

      חכמים: רבי שמעון.

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״מתניתין דלא כבן עזאי. דתניא, בן עזאי…״

    4. קטע 48 מילים

      נפתחת ב״ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם…״

    5. קטע 547 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ בן תשע שנים ויום אחד שבא…״

    6. קטע 624 מילים

      נפתחת ב״רבי שמעון אומר: מייבם לאי זו שירצה,…״

      חכמים: רבי שמעון.

    7. קטע 723 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר רבא: הא דאמור רבנן זיקת…״

      חכמים: רבא.

    8. קטע 89 מילים

      נפתחת ב״דהא הכא ליכא צרה, מיחלץ חלצה, יבומי…״

    9. קטע 918 מילים

      נפתחת ב״נשא אשה ומת כו'. תנינא להא דתנו…״

    10. קטע 1032 מילים

      נפתחת ב״בן תשע וכו' משהגדיל וכו'. ויעשו ביאת…״

      חכמים: שמואל.

    11. קטע 1110 מילים

      נפתחת ב״ויעשו? תנאי היא. הך תנא דארבעה אחין…״

    12. קטע 1210 מילים

      נפתחת ב״ואשמעינן בגדול, וה"ה בקטן. והאי דאמר גדול…״

    13. קטע 1320 מילים

      נפתחת ב״והאי תנא דהכא סבירא ליה עשו, ולא…״

    14. קטע 1436 מילים

      נפתחת ב״אזל ר' אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא,…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי אמי.

    15. קטע 1537 מילים

      נפתחת ב״שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי, עד…״

      חכמים: רבי אלעזר, רבי יוסי.

    16. קטע 166 מילים

      נפתחת ב״הדר איקפד טפי, אמר: חברותא נמי?!…״

    17. קטע 1769 מילים

      נפתחת ב״עול לגביה ר' יעקב בר אידי. א"ל…״

    18. קטע 1849 מילים

      נפתחת ב״אמר להם מפני מה אי אתם יודעין…״

      חכמים: רבי יוחנן, רב יהודה, רב מאי.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף צ״ו ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026