כדרבה — בפרק הזהב (לקמן בבא מציעא דף נח.) גבי בני העיר ששלחו את שקליהן:
בדמי אבידה — שמכרה לאחר שנטפל בה כמו שאמרו חכמים:
אבל מעות אבידה — כגון שמצא מעות בכיס או שלש מטבעות עשויין כמגדלין:
מתני' אחת לשלשים יום — שמתעפשין כששוהים מלפותחן וכל ספרים שלהן היו עשויין בגליון:
גוללן — מתחילתן לסופן שיכנס בהן האויר:
בתחלה — מה שלא למד מפני שצריך להשהותו לפניו:
ולא יקרא אחר עמו — לפי שזה מושך אצלו וזה מושך אצלו ונקרע:
שוטחה לצרכה — לשלוט בה אויר שלא תכלה ולא תאכלנה עש:
לצרכן — שמתעפשים בקרקע שצריך לתתן בקרקע כדאמרינן לקמן שזו היא שמירתן ולפיכך משתמש בהם לפרקים:
אבל לא לשחקן — לא ישתמש בהן זמן ארוך שישחקן אוזי"ר בלע"ז:
לא יגע בהן — זהב אינו מתעפש בארץ וזכוכית שמא ישבר:
שאין דרכו ליטול — דבר שגנאי הוא לו שאדם חשוב הוא ואין דרכו ליטול קופה שלו להכניסה מן החוץ לבית שמור לא יטול ופטור מהשבת אבידה דילפינן מוהתעלמת:
גמ' בי בר חבו — בבית פלוני העושה תפילין מצויין לימכר ויחזור ויקנה מן הדמים:
גוללו — בכל שנים עשר חדש פעם אחת:
אם בשבילו פתחו — כולה מפרש לקמיה:
מאי אריא ספר — שהוא נוח להתקלקל בטשטוש וקריעה:
כאן שנה רבי — במסכת גיטין (דף כט.) תנן השולח גט בארץ ישראל הרי זה משלחו ביד אחר ואם אמר לו טול חפץ פלוני הימנה לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ואמר ר"ל עלה כאן שנה רבי במשנה זו למדנו רבי שסתם המשניות אין השואל כו' דבכולהו שייך למימר אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר:
מאי עבידתיה גביה — קס"ד לצורכו קאמר ולא לצורך ספר תורה דהא לצורך ספר תורה תנא ליה גוללו כל שנים עשר חדש להכי פרכינן מאי עבידתיה דהאי גבי ספר תורה לקרות בו לצורך עצמו:
אם כשהוא גוללו — להנאת ס"ת פתחו וקרא בו מותר:
בחדש שלשים יום — החדש ממהר להתעפש מן הישן:
אימא אחד זה ואחד זה שלשים יום — ומתני' נמי דקתני קורא בהן אחת לשלשים יום ולא מפליג בין ישן לחדש ר"א בן יעקב היא:
בענין אחד — בפרשה אחת אין קורין:
בשני ענינים — זה בדף זה וזה בדף זה קורין דלא אתי לשמוטי מהדדי:
מי שיש לו גרדי אומן בביתו — שיארוג לו טליתות חדשות תמיד:
ינער כסותו בכל יום — ולמדנו דרך ארץ דניעור קשה לה:
בחד — באדם אחד אין ניעורו קורעה:
שנים — האוחזין בשני ראשיה ומנערין ממתחין אותה יותר מדאי וקשה לה:
דעמרא — קשה לה שנמתחת ונקרעת:
כסא דחרשין — נוח לשתות כוס של מכשפות מכוס של מים פושרין ואיידי דאיירי במילי דרבי יוחנן בהלכות דרך ארץ נקט הני שמעתא:
צויץ — רותח:
ציביא — כל דבר שנותנין לתוך המשקה או עשבים או תבלין או עקרי בשמים קרי ציביא:
ורוצה לאבדן — ללמדנו בא שלא ירגיל אדם בכך שהעושה אלה מאבד מהר הון רב:
כתנא רומיתא — דמיהם יקרין וממהרין לכלות:
תרגמה — להך שכירות דפועלים:
