דמדרסא — וסימן העשוי לידרס הוא:
דמינשתפא — מתגלגל ברגלי אדם ובהמה ואינה נמצאת במקום שנפלה תחילה:
דיקירי — כבידות:
הא של בעל הבית חייב להכריז — ואע"ג דבהדיא תני לה במתניתין איידי דנקט לאותביה מרישא כריכות ברשות הרבים דאותיב מינה לרבא נקט נמי לאותוביה לרבה מדוקי' דרישא:
אין מעבירין על האוכלין — המוצא אוכלין בדרך אין רשאי לעבור עליהם ולהניחם שם הלכך לא נדרסו שמי שמצאן ראשון הגביהן:
אין מעבירין על האוכלין — לאו לשון דריסה הוא אלא כמו אין מעבירין על המצות (יומא דף לג.):
חיישי לכשפים — סבורים שמחמת כשפים הונחו לשם כדי להכשיל הדורסים עליהן ונהי נמי דאין מגביהין אותם מיהו לא דרסי עליהן משום כשפים:
לימא כתנאי — פלוגתא דרבה ורבא:
הבא מאיליו — הראוי לבא מאיליו כגון חרס פעמים שנופל בעיגול:
הוי סימן — דאמרינן לשם סימן נתנו שם ולא נפל מאליו ודבר שיש בו סימן הוא ואפילו הכי פליגי רבנן ואמרי הרי אלו שלו משום דקסברי מעבירין על האוכלין והוה ליה סימן העשוי לידרס:
ור"י סבר הוי סימן — ואע"פ שזה עשוי לידרס נמי הוי סימן:
ומעבירין על האוכלין — ואפילו הכי ככרות של בעל הבית חייב להכריז דסימן העשוי לידרס הוי סימן ועיגול היינו טעמא דסימן הבא מאיליו לאו סימן הוא ור"י סבר הוי סימן:
ורבה אמר לך כו' — והכא היינו טעמא דר"י משום דאין מעבירין על האוכלין ות"ק הכי נמי אית ליה אין מעבירין ומשום הכי ככרות של בעל הבית חייב להכריז וטעמייהו בעיגול משום דסימן הבא מאיליו הוא ור"י סבר הוי סימן:
איכא דאמרי סברוה כו' — וכי אתמר לימא כתנאי אאין מעבירין על האוכלין אתמר:
הלכתא כריכות ברה"ר כו' — כדמוקי לה בשאין בו סימן:
ברשות היחיד אי דרך נפילה הרי אלו שלו — דליכא למימר מקום הוי סימן דהא לא ידע היכא נפיל מיניה:
אי דרך הינוח נוטל ומכריז — מקום ולא יניחם שם שמא ימצאם עכו"ם ויטלם ושמא שכחום הבעלים:
אבל בדבר שיש בו סימן כו' — רבא לטעמיה דאמר סימן העשוי לידרס הוי סימן:
