ר' אבהו

דור שני ושלישי לאמוראים בזמנו של רבי יוחנן.

רבי יוסי בר חנינא ורבי שמעון בן לקיש היו חבריו, ואחרי מות רבי יוחנן ישב עם בית הדין של רבי אמי ורבי אסי ורב חייא בר יוסף תלמידי רבי יוחנן. חולין פ"ק

ישב עם רבי יצחק נפחא ורבי חנינא בר פפי ושלושתם הוסמכו להורות לרבים. גיטין כט: היה משתבח בבנו אבימי שקיים מצוות כיבוד אב ואם. היו לו חמישה בנים וכולם הוסמכו להורות הלכה.

כשנפטר רבי אבהו, הורידו עמודים של קיסרי דמעות. מועד קטן כה:

בדורו של ר' אבהו התפשטו ברוב כוח המינים בכל רוחב ארצינו הקדושה וממשלת הארץ ניתנה בידם, והמה התחילו להציק ולהעיק לשה פזורה ישראל. בחמלת ה' על עמו, שלח לנו ממרום את האיש הדגול מרבבה ר' אבהו אשר התווכח תמיד עם המינים ונצחם.

חכמתו

אמר ההוא צדוקי לר' אבהו: כתוב, "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו". תהלים ג, א

וכתוב בהמשך: "לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה", תהלים נז, א איזה מעשה היה תחילה! הרי מעשה שאול היה ראשון ואחריו בריחת דוד מבנו! אם כן היה צריך להיות מעשה שאול כתוב ראשון בתהלים?

ענה לו ר' אבהו: אתם הצדוקים, אינכם דורשים את סמיכות הפסוקים, לכן קשה לכם! אבל אנחנו שדורשים את סמיכות הפסוקים לא קשה לנו.

שהרי אמר ר' יוחנן: מהיכן למדנו שדורשים חכמים מפסוקים הסמוכים זה לזה מן התורה? שנאמר: "סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר", תהלים קיא, ח כלומר: סמיכת הפסוקים של הקב"ה עשויים באמת וישר ואינם דבר ריק אלא בא ללמדנו חידוש.

ולמה נסמכה פרשת אבשלום בתהלים לפרשת גוג ומגוג שנאמרה לפניה, שנאמר: "למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק"? כדי שאם יאמר לך אדם, האם יכול להיות שיש עבד שמורד באדונו! וירצה להכחיש את דברי הכתוב: "ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו"?!

אמור לו: האם יש בן שמורד באביו?! ובודאי שיש דבר כזה, כאבשלום בדוד אביו! אם כך, גם בענין גוג, אפילו שאין זה מדרך העולם, יתכן שגם גוג ימרוד בהקב"ה. ברכות י.

קרובלמלכות

רבי אבהו היה קרוב למלכות, וכך מסופר:

כשהיה מגיע מבית המדרש לבית הקיסר לדבר איתו בצרכי ציבור, יצאו הנשים החשובות של בית הקיסר לקראתו, והיו שרות לפניו: נשיא בעמו ומנהיג לאומתו, שהיה פרנס וקרוב למלכות רומי, אור המאיר, וכוונתן על יופיו שהיה קלסתר פניו מבהיק.

ברוך בואך לשלום", כלומר: שרבי אבהו הוא ברכה להקב"ה שהביאו לשלום, או שהתפללו: "יהי" רצון שיהא בואך לשלום". סנהדרין יד.

אהבתו לתורה

כשבא לטבריה ראו אותו תלמידי רבי יוחנן, ראו שפניו מאירים כמו שמש, אמרו לרבם, רבי אבהו מצא מציאה ובגלל זה פניו מאירים כל כך.

שאל רבי יוחנן את רבי אבהו, איזה דבר חדש שמעת שיש לך הנאה גדולה ממנו?

השיב לו ר' אבהו: שמעתי תוספתא חדשה שלא ראיתי מימיי, וראיתי בה דברים חדשים לכן ירושלמי שקלים]- אני שמח הרבה, קרא עליו רבי יוחנן את הפסוק: "חכמת אדם תאיר פניו" [קהלת ח,א

ענוותנותו

אמר רבי אבהו: בתחילה חשבתי לעצמי שאני ענוותן, עד שיום אחד ראיתי את רבי אבא דמן עכו, שמתורגמנו היה משמיע לרבים באופן אחר ממה שהיה רבי אבא אומר לו, ובכל זאת, לא הקפיד רבי אבא! אמרתי בלבי! אם זה כך, איני עניו ביחס לרבי אבא דמן עכו.

ומה היא ענותנותו של רבי אבהו? יום אחד, אשתו של מתורגמנו של רבי אבהו, זה שהיה מתכופף ושומע מפי רבי אבהו את הדרשה ומשמיע אותה לרבים. אמרה לאשתו של רבי אבהו: בעלי אינו צריך בכלל את בעלך מכיון שהוא חכם כמותו בדיוק, ומה שהוא מתכופף לשמוע מבעלך ומתרומם מעליו, אין זה אלא משום כבוד שהוא נותן לבעלך.

הלכה אשתו וסיפרה לרבי אבהו, שכך וכך אמרה לה אשתו של המתורגמן.

אמר רבי אבהו לאשתו: מה איכפת לך אם אכן כך הדבר, סוף סוף ממני וממנו יחדיו מתקלס ומתעלה שמו יתברך, ומה משנה לך הדבר, האם משמיע אני לו, או שהוא יודע את הדברים מעצמו.

עוד מענותנותו של רבי אבהו

רבי אבהו ורבי חייא בר אבא הגיעו יחד לעיר אחת וכיבדו אותם לשאת דרשה לרבים. רבי אבהו דרש בדברי אגדה ורבי חייא בר אבא בדבר הלכה.

רוב הציבור הניחו את רבי חייא בר אבא שדיבר בהלכה והלכו לשמוע את דרשתו של רבי אבהו בדברי אגדה.

חלשה דעתו של רבי חייא בר אבא!

בכדי להרגיע אותו, אמר לו רבי אבהו אמשול לך משל למה הדבר דומה:

לשני בני אדם, שהאחד היה מוכר אבנים טובות ומחירם יקר, והשני מוכר כל מיני מחטין שמחירם זול, וכי על מי קופצין בני האדם, לא על זה שמוכר דברים זולים?!

אף אני, לא באים אליי משום חשיבות דבריי אלא אדרבה מפני שהם זולים.

רבי אבהו עשה עוד מעשה אחד כדי להפיס את דעתו של רבי חייא: כל יום היה מלוה רבי חייא בר אבא את רבי אבהו עד לביתו, משום כבוד הקיסר, כי רבי אבהו היה אהוב ונשוא פנים בבית הקיסר, ואילו באותו יום שבו היה המעשה, ליוה רבי אבהו את רבי חייא לביתו, ולמרות הכל, לא נתיישבה דעתו של רבי חייא. סוטה מ.

עוד מענותנותו של רבי אבהו

אחרי פטירת ר' אמי, נמנו חכמים להעמיד את ר' אבהו ראש המתיבתא.

ראה ר' אבהו שבעלי חובות של ר' אבא דמן עכו לוחצים עליו שיחזיר חובותיו.

אמר ר' אבהו לחכמים: הנה יש לכם אדם גדול ממני! ר' אבא דמן עכו, ראוי שתמנו אותו לראש הישיבה!

ר' אבהו אמר זאת, מכיון שכך היה הנוהג, חכמים היו נותנים מממונם ודואגים להעשיר את מי שהיה עומד בראשם כדי שיהיה חשוב וישמעו דבריו, לכן דאג ר' אבהו לר' אבא דמן עכו מאשר לכבודו שלו. סוטה מ.

יופיו, גבורתו ועושרו

ר' אבהו היה יפה תואר עד שהפליא את רואיו!

כך אומרת הגמ': יופיו של ר' כהנא הוא מעין יופיו של ר' אבהו, ויופיו של ר' אבהו הוא מעין יופיו של יעקב אבינו, ויופיו של יעקב אבינו הוא מעין יופיו של אדם הראשון. בבא מציעא פד. כן היה ר' אבהו בעל כוח גדול!

כך היה המעשה: פעם אחת נכנס ר' אבהו לבית המרחץ ונפתחה מתחתיו רצפת בית המרחץ ונפערה מתחתיה החפירה שהמים נופלים לתוכה!

נעשה לו נס והחזיק בעמוד אחד שנשאר מהרצפה והציל עמו מאה ואחד אנשים שהיו עמו שם, איך עשה זאת ר' אבהו! הוא החזיק שניים והם החזיקו ביד אחרים וכן הלאה וכך ניצלו. אחרי מעשה הנס, אמר ר' אבהו: עכשיו אני מבין מדוע אמר ר' אחא שצריך אדם להודות ביציאתו מבית המרחץ "שהוצאתני לשלום".

כך אמר ר' אחא: צריך לומר בצאתו מבית המרחץ, "מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האש מעשה דומה בכתובות סב.]- .שבבית המרחץ. [ברכות ס ה' ברכו בעושר מעסק רדידי הנשים. ירושלמי בבא מציעא ספ"ד, יח.

בערב שבת היה יושב על מושב (כסא) העשוי משן של פיל והיה מבעיר את הגחלים לכבוד שבת. שבת קיט. חכם גדול בחכמת החשבון, ברפואות, ודורש במעשה מרכבה.

מהדר בסעודה רביעית

אמר ר' חנינא: לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת (סעודה רביעית) אף על פי שאינו צריך אלא גרם) וכן אכילת חמין, כלומר: אכילת תבשיל חם במוצא"ש הוא 30 לאכול כזית פת לחם (בערך רפואה, וכן אכילת פת חמה במוצא"ש היא רפואה.

מנהגו של ר' אבהו: היו שוחטים לר' אבהו במוצא"ש עיגלא תילתא, כלומר: עגלה שנולדה לפרה בלידה שלישית, שבשרה משובח ביותר, רש"י מבאר: עגל שגדל שליש גידולו, ובשרו משובח ביותר, והיה אוכל ממנה את הכליה.

כשגדל אבימי בנו של ר' אבהו, שאל את אביו: מדוע אתה צריך לשחוט במוצא"ש עגלה שלימה רק בשביל הכליה! הרי אפשר להשאיר מהשחיטה של ערב שבת כליה לצורך מוצא"ש?! בשבוע שלאחר מכן השאירו כליה מהשחיטה של הבשר ששחטו בערב שבת למוצא"ש. בא אריה וטרף את העגלה שהייתה מוכנה לצורך מוצא"ש. הכוונה: בשמיים אהבו את הנהגתו של ר' אבהו ששחט במיוחד לצורך מוצא"ש עגלה ואכל ממנה את הכליה. שבת קיט:

גודל זכותו

כאשר ירד ר' דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: שמונה עשרה קללות קילל ישעיה הנביא את ישראל, כלומר: נתנבא שיבואו עליהם י"ח פורענויות, כוונת הנביא להבהיר לישראל את גודל החורבן והמצב הקשה שיקלעו אליו כאשר יזלזלו בתורה ולומדיה.

ולא נתקררה דעתו של ישעיה הנביא עד שאמר להם את הפסוק הזה: "ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד". ישעיה ג, ה כלומר: יתגאה נער על זקן והבזוי יתגאה בנכבד.

מבארת הגמ' את כל י"ח הקללות: ואחת מהם היא, שיסיר ה' מהם "נשוא פנים".

מבארת הגמ': ונשוא פנים: זה שנושאין לדורו בעבורו.

נושאין לדורו למעלה, כלומר: הקב"ה נושא לדור בעבורו למעלה, כגון רבי חנינא בן דוסא. נושאין לדורו למטה, כלומר: מלכי האומות מכבדים את ישראל בעבורו כאן בארץ, כגון רבי אבהו בבית הקיסר. חגיגה יד.

מסייע לישראל

פעם אחת הגיע אשה אחת שזינתה ושמה תמר, לבית דינם של ר' חייא בר אבא, ר' אמי ור' אסי וענשו אותה. הלכה תמר והלשינה עליהם לשר של קיסרין.

שלחו מכתב לר' אבהו שהיה קרוב למלכות, שילך וייפס את המלכות כדי שלא יענשו. שלח להם ר' אבהו כבר פייסתי לשלושה שרי המלוכה אבל תמר תמרורים שהיא מרירה, עומדת בתמרוריה! ביקשנו להחזירה למוטב ולשוא, לחינם צרף צרוף ואינה רוצה להתפייס. ירושלמי מגילה פ"ג ה"ב, כד:

מאגד את כל הישיבות

הנשיא בימיו היה ר' יהודה נשיאה השני, (ר' אבהו היה צעיר בזמן ר' יהודה נשיאה הראשון נכדו של רבי וזכה להכירו) והיה מקום מושבו בישיבה בציפורי והיה שולח לר' אמי שישב בישיבתו של ר' אבהו בקסרין, ובזמן זה היה ר' יהודה נשיאה זקן גדול ונשאר במקומו בציפורי.

כשנפטר ר' יהודה נשיאה, בנו ר' גמליאל העתיק ישיבתו לקסרין משום שהתגברו הגזירות ונחרבה העיר ציפורי. מכאן ראינו שבית הנשיא ישבו עם ר' אבהו, וכך מסופר:

אנשי בית הנשיא תפסו שפחה אחת של יתומים בעבור חוב היתומים, ישבו ר' אבהו, ר' חנינא בר פפי ור' יצחק נפחא וישב עמהם ר' אבא ודנו במקרה זה.

אמר ר' אבהו לאנשי בית הנשיא: יפה עשיתם שתפסתם את השפחה וזה כדעת ר' טרפון, שתפיסה של בעל חוב אחרי מיתה מועילה!

אמר לו ר' אבא: האם בגלל שהם מבית הנשיא אתם מתחנפים להם לפסוק שלא כהלכה?! והרי היה דיון בישבת ר' יוחנן ופסקו הלכה כר' טרפון ובא רשב"ל (ר' שמעון בן לקיש) והוכיח שההלכה כדעת ר"ע (ר' עקיבא)! אם כן הלכה כר"ע שלא מועילה תפיסה לאחר מיתה, ולא טוב עשו אנשי בית הנשיא. כתובות פד:

בימי ר' אבהו היה ר' יהודה נשיאה השני, וכוח הסמיכה היה ביד ר' יוחנן שהיה ראש הישיבה הגדולה בארץ ישראל, משום שנחלקה הנשיאות וסמכות הישיבה לשניים.

קיוו חכמים שיחזור הדבר לתיקונו אבל לא היה כך, לכן נשאר קיבוץ של חכמים ונקראו "רבנן דקיסרין" ובראש ישב ר' אבהו ומסר תורת רבו ר' יוחנן, ובטבריה היו ר' יונה ור' יוסי.

רבותיו

היה תלמיד מובהק לר' יוחנן ורוב תורתו קיבל ממנו, היה חביב על רבו עד שקראו בני כמו שמצינו: ר' אבהו שאל את ר' יוחנן: אם אני באמצע קריאת שמע ועובר במבואות המטונפים ומפסיק משום ריח רע, האם יוצא אני ידי חובת ק"ש? השיב לו ר' יוחנן: בני, אם אתה מפסיק כדי לקרות את כולה לא יצאת ידי חובתך. ברכות ירושלמי פ"ב ה"א, יב:

גם רבו היה גדול בעיניו עד שאמר עליו: פתח לנו ר' יוחנן פתח מאיר כאורה. ירושלמי פסחים פ"ב ה"ב ואמר הרבה הלכות בשם רבו.

קיבל גם מר' אלעזר (בן פדת) ואמר משמו הלכות, כמו שמצינו:

אמר ר' אבהו אמר ר' אליעזר: תלמידי חכמים אין אש של גיהנום שולטת בהן.

זה נלמד בקל וחומר מסלמנדרא, היא חיה או שרץ הנברא מאש הדולקת במקום אחד שבע שנים ללא הפסק.

איך לימוד הקל וחומר! מה סלמנדרא שנוצרת מן האש, אם נמרח מדמה על גופו של אדם, יועיל לו שלא יכווה מהאש, כי כך טבע הדם של הסלמנדרא! תלמידי חכמים שכל גופן אש, כמו שכתוב: "הלוא כה דברי כאש נאם יהוה", ירמיה כג, כט על אחת כמה וכמה שאין אש של גיהנום שולט בהן. חגיגה כז.

קיבל מר' שמעון בן לקיש (רשב"ל) ומר' יוסי בר' חנינא ומר' יהושע בן לוי (ריב"ל) ולמד עם כל תלמידי ר' יוחנן, וכן אמר בשם תנאים שמועות והלכות.

חבריו: רבי שמעון בן פזי ורבי יצחק נפחא, ר' חנינא בר פפי, ור' אבא.

עם ר' אמי ור' אסי

ר' אבהו הלך להתרפאות אצל מין אחד שהיה רופא מומחה ושמו יעקב, למרות חשיבותו הגדולה של ר' אבהו, שנאו אותו המינים והיכן שיכלו להזיקו לא מנעו עצמם מלהזיק.

אותו רופא יעקב המין, מרח סם על השוק של ר' אבהו כביכול לרפאותו אבל עדיין סבל ר' אבהו יותר מאשר נרפא! כשראה את ר' אמי ור' אסי וסיפרם את מה שעבר עליו, הבינו שאותו רופא מין, סך את רגלו של ר' אבהו בסם כדי להרעילו והיה נצרך לכרות את שוקו.

מיד ר' אמי ור' אסי מצצו משוקו את הסם והצילו את רגלו של ר' אבהו.

כך הם המינים שמרוב שנאתם לישראל מסרו את נפשם להרע ולהזיק לישראל, למרות שגם הם יכולים להפגע מכך, ומקיימים בעצמם את דברי הכתוב: "תמות נפשי עם פלשתים". שופטים טז, ע"ז כח.- ל

ממשיך דרך רבותיו

אחרי פטירת רבותיו ר' יוחנן, רשב"ל ור' אלעזר, התמנה לראש ישיבה בקיסרין ונתקבצו אליו כל גדולי הדור, וכשנתרבו הגזירות והציקו לישראל, לקח תחת כנפיו את ר' אמי וישיבתו אשר נתמנה בה לראש ישיבה אחרי ר' יוחנן.

כך מסופר: ר' אבא בנו של ר' חייא בר אבא (מגדולי תלמידיו של ר' יוחנן) ור' זירא היו עומדים בשוק של קיסרין קרוב לפתח בית המדרש, יצא ר' אמי מבית המדרש וראה אותם שעומדים מחוץ לבית המדרש.

אמר להם ר' אמי: לא אמרתי לכם! בזמן הלימוד בבית המדרש על תעמדו בחוץ!

שמא יבוא אדם לשאול שאלה בהלכה ולא יוכלו החכמים לענות לו תשובה ברורה ויצטרכו להפסיק מלימודם ולחפש לו תשובה!

ואילו אתם הייתם בבית המדרש יכולתם להשיב לו תשובה על פי מה ששמעתם מגדולי הדור. ר' זירא נכנס לבית המדרש ור' אבא לא נכנס.

באותה שעה התחבטו חכמים בשאלה הלכתית. אמר להם ר' זירא: כשעמדתי בחוץ עם ר' אבא לא ידעתי שאתם דנים בשאלה זו, משום שאם הייתי יודע, הייתי שואל את ר' אבא אולי הוא שמע זאת מאביו ר' חייא בר אבא ששמע מר' יוחנן.

מכיון שר' חייא בר אבא היה מצוי תדיר לפני ר' יוחנן בבית המדרש, וכל שלושים יום היה חוזר על תלמודו לפני ר' יוחנן רבו! לכן ודאי לי, ששמע ר' אבא מאביו תשובה לשאלה זו. חולין פו:

דן יחידי

ר' אבהו היה יושב בבית המדרש בשערי העיר קיסרין ודן יחידי.

אמרו לו תלמידיו: לא כך לימדתנו רבינו, אל תהא דן יחידי?

השיב להם: מאחר שהבאים לדין, רואים שאני יושב יחידי ונכנסים לדון לפניי, הרי זה כמי שקיבלו אותי עליהן אבל אם לא קיבלו עליהם אסור לדון יחידי. ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א, ב.

תפילה שתיקן

תיקן תקנות הרבה, וכגדול הדור סיבב בערי המדינה והורה להם הלכות.

אמר ר' חזקיה אמר ר' יעקב בר אחא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: לעולם לא יהיה הפסוק הזה זז מפיך, "יהוה צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". תהליפ מו, ח

ר' יוסי בר' אבון אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן והחברים: "יהוה צבאות אשרי אדם בטח בך". תהלים פד, יג

ר' חזקיהו אמר ר' אבהו: אחרי שאומר פסוקים אלו, יתפלל תמיד תפילה זו: יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות, הקשות והרעות היוצאות ומתרגשות לבוא בעולם. ירושלמי ברכות פ"ה ה"א, לז.

בקיאותו במקרא

ר' אבהו היה בקי בפסוקים מכיון שהיה מצוי עם הצדוקים והיה משיבם דבר ומנצחם. כמו שמצינו: אמר רבי אבהו: ראה (מין עוף דורס) המוזכרת בספר דברים יד, יג זו האיה המוזכרת באותה פרשה.

ולמה נקרא שמה ראה? שרואה ביותר, כלומר שיש לה ראיה טובה.

וכן הוא אומר בספר איוב: "נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה", פרק כח, ז ובאור הפסוק הוא, שאפילו האיה שראייתה טובה, לא ראתה את הנתיב הזה. חולין סג:

אמר רבי אבהו: למה נקרא שמה "שנער"? מפני שמנערת עשיריה, כלומר: אין עשיריה מתקיימים משום שאינן מרחמים על הבריות.

אבל הרי מצינו עשירים בבבל? מבארים: לא נשארת עשירותם עד שלושה דורות. זבחים קיג:

מידותיו

אימת רבו הייתה עליו כאימת שמיים.

ואמר רבי אבהו: כל המהרהר אחר רבו, כלומר: חושב שרבו לא אמר דברים מדוייקים, או מחפש להערים עליו בדברים, וזה קורה משום שהוא מעלה את עצמו למדרגה שלא לו! כאילו מהרהר סנהדרין קי]- אחר השכינה. שנאמר: "וידבר העם באלהים ובמשה" [במדבר כא, ה התנהג עם תלמידיו תמיד בנחת וכל היום היה הולך עם תפילין. ירושלמי עירובין פ"י ה"א

תלמידי חכמים היו חביבין עליו ביותר, עד שכאשר אירע שנפטר תלמיד חכם, לא היה טועם כלום כל היום.

ומעולם לא שינה ממנהג המקום, כמו שאמרו: כאשר הלך ר' אבהו לדרום, ששם היה ר' חנינא המרא דאתרא, נהג כמו פסיקותיו, משום שאין חולקים על אדם במקום שהוא מכהן כרב. כשהיה הולך לטבריה היה נוהג כר' יוחנן. ירושלמי פ"ח ה"א, נז:

דן לכף זכות

דן את כל האדם לכף זכות, כמו שראינו במעשה הבא:

באו לפני ר' אבהו ואמרו לו: פלוני מכר עצמו ללודים, אומה אחת שהייתה אוכלת בני אדם, לכן אין מצווה לפדות אותו מהם מכיון שמסר את נפשו למות!

אמר להם ר' אבהו: מפני חייו עשה כן, כלומר: מפני דוחק שלא היה לו איך להתפרנס עשה כן, לכן פסק ר' אבהו שצריך לפדות אותו. ירושלמי גיטין פ"ד ה"ט, כה:

מעלת פשוטי העם

פעם אחת כשהוצרכו לגשמים, נראה בחלום לר' אבהו אדם אחד ושמו פנטקקא, ואמרו לו: יתפלל פנטקקא וירד מטר! כך היה, התפלל אותו האיש וירד מטר.

שלח ר' אבהו לקרוא לו ושאלו: במה אתה עוסק? השיב לו: חמש עבירות בכל יום אני עושה ופירט לו אותם:

משכיר זונות. 1.

מנקה ומייפה את מקום השחוק ומושב הלצים של התיאטרון 2..

לוקח את בגדי הזונות לכביסה 3..

אני גם מנגן בכלי זמר וחליל לפניהם 4..

מרקד לפניהם 5..

שאל אותו ר' אבהו: יש איזה מעשה טוב שעשית אי פעם?

השיב לו אותו פנטקקא: פעם אחת הייתי מייפה את התיאטרון ובאה אישה אחת ועמדה אחורי העמוד ושומע אני את בכייה.

שאלתי אותה: מה לך אשה ולמה תבכי? השיבה לי: בעלי חבוש בבית האסורים ואני מתגעגת אליו ורוצה לראותו ואין לי כסף לפדותו, לכן באתי אליך כדי שאשכיר עצמי לזונה ואשיג ממון לפדות את בעלי.

אמרתי לה: המתיני רגע! הלכתי ומכרתי את רכושי ונתתי לה את הכסף לפדיון בעלה ואמרתי לה: קחי ולכי פדי את בעלך ואל תחטאי בזנות!

שמע זאת ר' אבהו ואמר לו: כדאי אתה שתתפלל ותענה. ירושלמי תענית פ"א ה"ד, ה:

יראת שמיים

זה משנה, "כי ירא -" זה מקרא, "וגם מזה אל תנח את ידך- "דרשו את הפסוק: "טוב אשר תאחז בזה קהלת רבה פרשה ז]- אלהים יצא את כלם", כגון ר' אבהו מקסרין שהיה ירא שמיים. [קהלת ז, יח כך מסופר: לר' אבהו אירע מקרה אבלות שנפטר לו בן קטן, נכנסו ר' יונה ור' יוסי להראות לו פנים ולנחמו.

מחמת שהיו יראים מר' אבהו לא רצו לפתוח בדברי תורה לפניו, אמר להם ר' אבהו: יפתחו רבנן ויאמרו דבר תורה! והשיבו לו: רבינו יפתח ויאמר לנו איזה דבר תורה.

אמר להם ר' אבהו: אם רשות שלמטה, כלומר: השלטון והממשלה כאן בעולם הזה, שיש בה כזב, שקר, גניבות דעת, משוא פנים ומקח שוחד, והיום עודנו ומחר איננו, נאמר בה: הקרובים באים ושואלין שלום הדיינין והעדים, לומר שאין בליבנו עליכם כלום שדין אמת דנתם.

רשות של מעלה, כלומר: מלכות שמיים של הקב"ה, שאין בה, לא כזב ולא שקר, לא גניבות דעת ולא משוא פנים ולא מקח שוחד, והוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, על אחת כמה וכמה שחייבים אנחנו לקבל עלינו מידת הדין.

ואומר: "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך". דברים יג, יח

פסוק זה נאמר אחרי שדנו עיר הנידחת, וכתוב בו: "למען ישוב יהוה מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך ", בא לומר: שבזכות שתדונו דין אמת, תזכו למידת רחמים ורחמך. ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"י, פני משה- .ל

אהבת האמת

כל מה שהתווכח ר' אבהו עם המינים ונצחם, לא לאהבת הנצחון עשה, אלא האמת הייתה נר לרגלו, לכן מצינו שדרש על הפסוק: "לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה", במדבר כג, יט

כך דרש ר' אבהו: אם יאמר לך אדם, אל אני, מכזב (משקר) הוא.

אם יאמר לך אדם, אני צדיק וכשר, סופו לתהות בו, כלומר שיתחרט כשינסה אותו, שאם יאמר עולה אני לשמיים, כלומר כדור הפלגה, שאמרו נעלה ונבקיענה! יתחרט בסופו, שנאמר: "ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה", כלומר: בניינים שאני עושה לעלות עליו, לא יהיה להם תקומה כמעשה דור הפלגה. ירושלמי תענית פ"ב ה"א, ט.

וכל זה התווכח איתם במישור, בשלום ובאמת, והראם תמיד שאין לישראל שנאה עליהם אלא אנו מייחדים את ה' יתברך משום שהוא אחד ולא שלושה.

לכן תיקן לומר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם, כדי שלא יאמרו שאנו אומרים עליהם דבר גנאי בחשאי.

משפחתו

מקום מושבו היה בקיסרי ושם מצא את בת זוגו, ביתו של ר' תחליפא דקסרין, אשר הולידה לו בנים תלמידי חכמים, את אבימי, אביי, זעירא, שמעון וחנניא.

כך אמר ר' אבהו בשם ר' תחליפא חמיו: כתוב, "אשר נשבעתי באפי".

אמר הקב"ה באפי נשבעתי וחוזרני בי, "אם יבאון אל מנוחתי", למנוחה זו אינם באים אבל באים ויקרא רבה קהלת פ"י פכ"ב]- הם למנוחה אחרת. [תהלים צה, יא אבימי, שהתפאר בו שקיים כיבוד אב וזכה לראות עוד בחייו חמישה מבניו, כמו שמצינו: אמר אבימי בנו של ר' אבהו: יש אדם שמאכיל את אביו פסיוני, כלומר: עוף שמן ממין השלו שירד לעם ישראל במדבר, אבל במעשהו זה, הוא טורדו מן העולם משום שעושה זאת בצרות עין, כמו המעשה הבא:

מעשה באדם אחד שהאכיל את אביו פסיוני.

פעם אחת שאלו אביו: מאין לך כל אלה? ענה לו בנו: מה איכפת לך? לעוס ואכול! בתשובה זו הוא הראה לאביו שקשה עליו להאכילו.

מצד שני: יש אדם שמעביד את אביו בעבודה קשה כטחינה בריחיים, ומעשהו זה מביאו לחיי עולם הבא, מפני שמכבדו בדברים טובים וניחומים. כמו המעשה הבא:

מעשה באדם אחד שציוו עליו להגיע מיד לעבודת המלך.

בנו שהיה מתפרנס מטחינה בריחיים רצה ללכת במקום אביו אבל לא היה יכול להתבטל מעבודתו. מה עשה הבן! אמר לאביו: אבא, טחון אתה ואני אלך במקומך לעבודת המלך, הרי אי אפשר לדעת מה יהיה שם, אולי ביזיון אולי מלקות! אם כך בודאי עדיף שתטחון בריחיים ואני אחליף אותך שם.

ממשיכה הגמ' ואומרת: אמר ר' אבהו: מעשה זה דומה למעשהו של אבימי בני, שקיים מצוות כיבוד כהוגן, וכיצד?

חמישה בנים יש לאבימי בני הסמוכים על שולחנו, וכשהייתי מגיע לביתו ונוקש על דלתו לא היה מניח אבימי בני, לאף אחד מבניו לפתוח את הדלת למרות שיכל לצוות על אחד מהם לגשת לפתוח את הדלת שהרי הם סמוכים על שולחנו!

אלא הוא בעצמו רץ לפתוח, וכל מהלך הריצה היה אומר, כן כן, עד שהיה מגיע היה אומר: אני פותח את הדלת, וכל זה היה עושה מפאת חביבות וחשיבות מצוות כיבוד הורים.

יום אחד ביקש ר' אבהו מבנו מים להרוות צמאונו, עד שהספיק אבימי בנו להגיש לו את המים, נמנם אביו, אבימי נשאר עומד ליד אביו עד שהתעורר והגיש לו את המים שביקש.

בזכות הקפדתו של אבימי על מצווה חשובה זו, היה לו סיוע משמיים ובשעה שעמד ליד אביו וחיכה לו שיתעורר, דרש את כל "מזמור לאסף", מה שלפני כן לא עלה בידו. קידושין לא: בנו אביי בריה דר' אבהו. קידושין יט.

ר' זעירא שאמר בשם אביו: ר' זעירא בריה דר' אבהו בשם ר' אבהו בשם ר' אלעזר: "אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על יהוה אלהיו", מה כתוב אחרי כן: "עשה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השמר אמת לעולם", תהלים קמו, ה

שואל על הפסוקים: וכי מה ענין זה לזה? אלא מלך בשר ודם, יכול לשלוט במדינה אחת ואינו שולט במדינה אחרת! אפילו תאמר: קיסר שולט בכיפה, כלומר בכל היבשות, וכי שולט הוא בים? אבל הקב"ה שולט בים ושולט ביבשה, מציל בים מן המים וביבשה מן האש, הוא שהציל את משה רבינו מחרב פרעה, הציל את יונה ממעי הדגה, חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, את דניאל מבור האריות, וזה מה שכתוב: "עשה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם". ירושלמי ברכות פ"ט ה"א, סג.

ר' שמעון בריה דר' אבהו, שאמר: מעתה אפילו כבני נח לא היו ישראל נוהגים קודם מתן תורה אתמהא. בראשית רבה פי"ח פ"ה

חשיבות עסק התורה

ר' אבהו שלח את ר' חנניא בנו ללמוד תורה בטבריה, באו ואמרו לר' אבהו שבנו עוסק בגמילות חסדים בטבריה.

שלח ר' אבהו הודעה לבנו: "המבלי אין קברים" בקסרין, שהיית יכול לשבת במקומך בקיסרין ולעסוק בגמילות חסדים! ולמה שלחתי אותך לטבריה אם לא לעסוק בתורה?! שכבר נמנו וגמרו בעליית בית אריס בלוד: שהתלמוד קודם למעשה. ירושלמי פסחים פ"ג ה"ז, כד.

פטירתו

וימת ר' אבהו זקן ושבע ימים, גדול וחביב בחייו וגדול במותו.

כשנפטר ר' אבהו בכו העמודים של העיר קיסרין, כלומר: כל העיר קיסרין אפילו הגדולים ושרי המלוכה בכו מכיון שנאבד מהם החכם הגדול הזה.

והמינים היו אומרים אין זה אלא שהם מריעים על פטירת ר' אבהו! אמרו להם ישראל: הקרובים שהם העמודים, מרגישים את צער אבידת ר' אבהו יותר ממה שאתם המינים הרחוקים סבורים. הראו לו משמיים י"ג נהרות של אפרסמון טהור, ושאל: למי כל אלו! אמרו לו שלך.

אמר להם: כל אלו לאבהו! וציטט את הפסוק: "ואני אמרתי לריק יגעתי, לתהו והבל כחי כליתי, אכן משפטי את יהוה ופעלתי את אלהי". ישעיה מט, ד

כוונת הענין: הראו לר' אבהו לפני פטירתו מתן שכרו בעולם הבא וכך לכל הצדיקים, שמתוך כך נפשם שביעה, ומתוך העונג של הדבקות נחים על משכבותם. ירושלמי ע"ז פ"ב ה"א, יח. פני משה תורתו ומדותיו היקרים נשארו לנו לעולם ולתפארת בש"ס בבלי וירושלמי.

אמרותיו

כתוב בפסוק: "עד אשר אבא אל אדני שעירה". בראשית לג,יד

אמר רבי אבהו: בדקנו בכל המקרא ולא מצאנו שהלך יעקב אבינו אל עשו להר שעיר מימיו, וכי יכול להיות שיעקב אבינו מרמה? אלא לעתיד לבוא יגיע יעקב אבינו אל הר שעיר, כמו שכתוב: ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו". עובדיה א,כא מדרש רבה: עח, יד"

אמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: "שלום שלום לרחוק ולקרוב", ישעיה נז,יט משמע מהפסוק, שיש התייחסות לרחוק, שהיה רחוק וחזר בתשובה, ומקדימו בפסוק לפני הקרוב, שהוא הצדיק הקרוב לה'. ברכות לד:

אמר רבי אבהו: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית שנאמר: הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם". ישעיה ה, יא"

ועוד כתוב: "והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל יהוה לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו". שם יב כוונתו: לא שמו לב לייחד שמו יתברך ולא קלסוהו ביוצר אור בשחרית, ובמעריב ערבים. שבת קיט:]- ועוד כתוב: "לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא". [שם יג