רב אחא בריה דרב איקא
דור חמישי לאמוראים.
ר' איקא אביו נשא לאשה את אחות ר' אחא בר יעקב והולידה לו את ר' אחא.
כמו שאומרת הגמ': אמר רב אחא בר יעקב אמר רבי יוחנן: המקדש על תנאי ובעל, דברי הכל אינה צריכה ממנו גט מכיון שעל דעת תנאו הראשון הוא בועל.
הקשה עליו ר' אחא בנו של ר' איקא בן אחותו. כתובות עד.
גר במקום שנקרא "פופנאי" היכן שגר דודו וללא ספק למד ממנו תורה. (עיין במעשה עם ר' אחא בר תחליפא) בישיבתו של ר' אשי היה גדול דור וחלק על ר' אשי, אמר משמו של ר' ביבי בר אביי והיה חבירו של ר' פפא, הלכותיו נשארו לנו מפי תלמידו ר' הונא בר מנוח שאמר תמיד בשמו.
אביו בדורו של אביי
ר' איקא אביו של ר' אחא היה מוכר יין לגויים, את היין היה שופך להם מתוך חביות היין אל תוך נואדות עור שהיו מביאים עמם, ובשכר החביות היה מעבירם את הנהר ומחזיר לרשותו את החביות הריקות.
באו ושאלו לאביי: האם מותר לר' איקא להנות משכר היין?
אמר להם אביי: היין לא נאסר משום יין נסך עד שהגיע לקרקעית הנואד של הגוי, לכן ר' איקא טרח בהיתר ושכר היין מותר בהנאה.
הקשו עוד לאביי: הרי ר' איקא רוצה שהיין יתקיים ושלא יתבקעו הנואדות וכך יצטרכו את החביות ולא יתנו לו אותם!
השיב להם אביי: ר' איקא התנה איתם שיתנו לו את החביות גם אם ישברו הנואדות, מכאן ראינו שאין הוא רוצה בקיום היין לכן שכרו מותר.
או נאמר: הגויים הביאו כלים חלופיים למקרה שישברו הנואדות ואין לחשוש שגם הכלים החלופיים ישברו לכן שכרו מותר.
שאלו עוד את אביי: הרי ר' איקא העביר אותם את הנהר וטרח להעביר יין נסך, ומדוע שכרו מותר? השיב להם אביי: ר' איקא הוא האחראי על הספינות בנהר, ומדובר שאמר מתחילה לספן שמעבירם את הנהר שיעביר אותם בחינם.
או נאמר: ר' איקא מסר סימן לספן וכך ידע הספן להעבירם בחינם, והוא לא טרח כלל בהעברתם לכן שכרו מותר. ע"ז סה:
אימרותיו
אמר רב הונא בר מנוח משמו של רב אחא בריה דרב איקא: מותר לישראלי לומר לעובד כוכבים: קח את העבודה זרה שלך ותניח אותה בשין תיו, כלומר תניחה בערווה שלך, מלשון מגילה כה:]- הפסוק: וחשופי שת ערות מצרים". [ישעיה כ, ד
ממחיש את ההלכה
שנינו במשנה: היה לבוש בבגד כלאיים והתרו בו, כלומר אמרו לו שניים שיש בדבר איסור מהתורה! כל פעם שהתרו בו היה פושט את הבגד ולובשו שוב, חייב על כל אחת ואחת איסור לאו של כלאיים.
אמר ר' ביבי אמר ר' אסי: אם התרו בו, לא צריך שיפשוט וילבש ממש, אלא אפילו הכניס והוציא את ידו בשרוול הבגד, עובר על לאו נוסף של לבישת כלאיים.
ר' אחא בריה דרב איקא הראה כדי להמחיש לבישה ופשיטה ממש, וזו צורת איסור לבישת כלאיים כדי להתחייב בכל פעם ופעם.
רב אשי חולק ואומר: אפילו שאינו פושט ולובש ממש, אם התרו בו ושהה כדי פשיטה ולבישה חייב על כל אחת. מכות כא:
חריפותו
רב אחא בריה דרב איקא אמר: בנושא הודאות והלוואות, מדאורייתא דיין אחד כשר לדון, שנאמר בתורה: "בצדק תשפוט עמיתך", ויקרא יט, טו כלומר בלשון יחיד.
אלא שתיקנו חכמים שאדם יחיד לא ידון משום יושבי קרנות, כלומר: יבוא אדם שאינו בקיא בהלכות וטעמיהם ויזכה את החייב ויחייב את הזכאי.
שואלת הגמ': מה התועלת בתקנת חכמים! הרי יתאספו שלושה יושבי קרנות וידונו דין שאינו צדק? מתרצת הגמ': לא יכול להיות בין שלושתם אחד שאינו שמע מהחכמים והדיינים הלכות דיני הלוואה.
מקשה הגמ' על ר' אחא בריה דר' איקא: אם שלושה אלו כשרים אפילו מהתורה לדון, אם טעו בפסק הדין, לא ישלמו כמו דיינים מומחים שאינם משלמים?
משיבה הגמ': אם הדין יהיה שלא ישלמו מכיסם כאשר טעו בדינם, יתרבו דיינין יושבי קרנות, אבל כשישלמו אם טעו, יהיה להם רצון ללמוד את דיני התורה בכדי שידעו לדון דין אמת. סנהדרין ג.
דעתו בין החכמים
למדנו שאחת מהמצוות שחייב אדם למסור נפשו ולא לעבור עליה היא גילוי עריות.
מעשה שסיפר ר' יהודה בשם רב:
מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת וחמדה נפשו לבעול אותה, מרוב התשוקה והאכזבה שלא השיג את מבוקשו נעשה חולה לב.
באו להתייעץ עם הרופאים, אמרו הרופאים: אין לו תקנה למחלתו ולא יתרפא עד שתיבעל לו! באו ושאלו את החכמים, אמרו: ימות, ולא תיבעל לו!
אמרו הרופאים: לפחות תעמוד מולו ערומה! אמרו חכמים: ימות ולא תעמוד לפניו ערומה! אמרו הרופאים: לפחות ישוחח עימה מאחורי גדר ולא יראנה, ויפיג צערו!
אמרו חכמים: ימות, ולא תשוחח עמו מאחורי הגדר!
בענין מעשה זה נחלקו שני אמוראים: ר' יעקב בר אידי ור' שמואל בר נחמני.
והשני אמר: אשה זו - אחד אמר: האשה הזו הייתה אשת איש ולכן חכמים אסרו כל דבר לעשות הייתה פנויה ובכל זאת חכמים אסרו כל דבר.
מי שסבר שהייתה אשת איש, מובן ופשוט מדוע אסרו עליה חכמים לעשות כן, שהרי איסור גילוי עריות יהרג ואל יעבור!
אבל לדעת מי שסבר שהייתה פנויה, מדוע החמירו חכמים כל כך?
ר' פפא השיב: חכמים החמירו בגלל פגם משפחה, כלומר משפחת האשה מתביישים בכך. ר' אחא בריה דר' איקא השיב: חכמים החמירו כל כך בגלל שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות לעשות כאלו דברים מכוערים.
מי שסבר שהייתה פנויה, שיתנו לו אותה בהיתר וישאנה לאשה, ואין חשש לפריצות בנות ישראל! ובכלל נציל נפש אחת מישראל?
השיבו חכמים: לא יועיל ולא יתרפא ולא תתיישב דעתו של אותו אדם! משום שתאוותו כל כך גדולה לעבור עבירה עד שנעשה חולה, והריפוי למחלתו היא, רק עד שיבוא עליה באיסור! הראיה כמו דברי ר' יצחק שאמר: מיום שחרב בית המקדש תשש הכוח מרוב הצרות והדאגות ואין איש תאב לאשתו המותרת לו, לכן ניטלה טעם הביאה וניתנה לעוברי עבירה שיצר הרע תוקפם ומרבה להם תאוותם, שנאמר: "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם", משלי ט, יז כוונת הפסוק לומר: "לחם" הוא כינוי לאשה, כמו שנאמר על פוטיפר: "ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ו ל א ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ", בראשית לט, ו וכשנעשה הדבר באיסור ובסתר, הרי הוא ינעם. סנהדרין עה.
מקורות מדויקים
לדף המקורות המלא של החכם (10)- כתובות עד ע"א ↗“אִתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמְקַדֵּשׁ עַל תְּנַאי וּבָעַל — [דִּבְרֵי הַכֹּל] אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט. אֵיתִיבֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא בַּר אֲחָתֵיהּ: חֲלִיצָה מוּטְעֵת כְּשֵׁירָה. אֵיזוֹ הִיא חֲלִיצָה מוּטְעֵת? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כֹּל שֶׁאוֹמֵר לוֹ…”
- עבודה זרה סה ע"ב ↗“הֲוָה שָׁפֵיךְ לְהוּ חַמְרָא לְגוֹיִם, וְאָזֵיל מְעַבַּר לְהוּ מַעְבָּרָא, וְיָהֲבוּ לֵיהּ גּוּלְפֵי בְּאַגְרָא. אֲתוֹ אֲמַרוּ לֵיהּ לְאַבָּיֵי, אֲמַר לְהוּ: כִּי קָא טָרַח — בְּהֶתֵּירָא קָא טָרַח.”
- מגילה כה ע"ב ↗“אָמַר רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: שְׁרֵי לֵיהּ לְבַר יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר לֵיהּ לְגוֹי: שִׁקְלֵיהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאַנְּחֵיהּ בְּשִׁין תָּיו שֶׁלּוֹ. אָמַר רַב אָשֵׁי: הַאי מַאן דִּסְנֵי שׁוּמְעָנֵיהּ — שְׁרֵי לֵיהּ לְבַזּוֹיֵיהּ בְּגִימֶל וְשִׁין, הַאי מַאן דְּשַׁפִּיר…”
- מכות כא ע"ב ↗“גְּמָ׳ אָמַר רַב בִּיבִי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: ״פּוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ״ – לוֹבֵשׁ מַמָּשׁ, אוֹ אֲפִילּוּ מַכְנִיס וּמוֹצִיא בֵּית יָד אוּנְקְלֵי שֶׁלּוֹ? מַחְוֵי רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: עַיּוֹלֵי וְאַפּוֹקֵי. רַב אָשֵׁי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא שָׁהָה אֶלָּא כְּדֵי לִפְשׁוֹט וְלִלְבּוֹשׁ – חַיָּיב.”
- סנהדרין עה ע"א ↗“רַב פָּפָּא אָמַר: מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּצוֹת בַּעֲרָיוֹת.”
- ישעיה כ, ד ↗“כֵּ֣ן יִנְהַ֣ג מֶֽלֶךְ־אַ֠שּׁ֠וּר אֶת־שְׁבִ֨י מִצְרַ֜יִם וְאֶת־גָּל֥וּת כּ֛וּשׁ נְעָרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים עָר֣וֹם וְיָחֵ֑ף וַחֲשׂוּפַ֥י שֵׁ֖ת עֶרְוַ֥ת מִצְרָֽיִם׃”
- ויקרא יט, טו ↗“לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃”
- משלי ט, יז ↗“מַֽיִם־גְּנוּבִ֥ים יִמְתָּ֑קוּ וְלֶ֖חֶם סְתָרִ֣ים יִנְעָֽם׃”
- בראשית לט, ו ↗“וַיַּעֲזֹ֣ב כׇּל־אֲשֶׁר־לוֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃”
- סנהדרין ג ע"א ↗“אֶלָּא אָמַר רָבָא: תַּרְתֵּי קָתָנֵי, מִשּׁוּם דְּרַבִּי חֲנִינָא. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: מִדְּאוֹרָיְיתָא חַד נָמֵי כָּשֵׁר, שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״. אֶלָּא מִשּׁוּם יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת.”