אתא ר' חייא — וגם הוא היה חפץ לפסוק עמו וחזר בשבילו לראש הפרשה:
רב שאני — מחמיר היה לעצמו:
חלמא חזא ליה לרב — ראה חלום על רב שתלאוהו בדקל והוא סימן נשיאות ראש וגדולה ור' חנינא ראש ישיבה היה כדאמר רבי (כתובוח דף קג:) בשעת פטירתו חנינא בר חמא ישב בראש וכשראה חלום זה על רב דאג למות לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אמר אדחייה מהכא ויברח לבבל מפני ושם יהיה ראש ולא נדחין למות בשבילו:
עם חשיכה — לאחר אכילה משקיבל עליו יוה"כ:
שמא תטרף דעתו — מחמת שכרות:
דבר קלקלה — של חטא:
ממעמקי הלב — תפלה היא:
בתורתך כתוב — כי ביום הזה יכפר:
רבון העולמים — כי לא על צדקותינו וכו':
בתענית — של גשמים:
ובמעמדות — ארבעה ימים בכל שבת שאנשי משמר ישראל מתכנסין בעריהן ומתענין וקורין במעשה בראשית כדאמרינן במס' תענית (דף כו.) והתם מקשינן ותעניות ומעמדות מי אית בהו מוסף ומשנינן הכי קאמר כהנים נושאין את כפיהן כל זמן שמתפללין ואפי' במנחה לפי ששלשה פרקים הללו תעניות הם ואין שכרות במנחה אבל שאר ימות השנה אין נשיאות כפים במנחה ויש מהן ארבע פעמים ביום:
צלותא יתירתא — מתפלל שבע כשאר התפלות:
ושמואל אמר מה אנו ומה חיינו — אומר ואינו מתפלל:
אור יום הכפורים — ליל יום הכפורים:
וחותם בוידוי — גרס בתוספתא אינו חותם מקדש ישראל אלא האל הסולחן וחכמים אומרים כל מקום שזקוק לשבע אף בשאר התפלות אם רצה לחתום בוידוי חותם כך שמעתי אבל לא גרס לה בתוספתא הכי אלא וחכמים אומרים מתפלל שבע ואם רצה לחתום בוידוי חותם ואנעילה קיימי קתני מיהת נעילה מתפלל שבע ומתודה תיובתא דשמואל תיובתא:
נחית קמיה דרבא — בנעילה ולשון נעילה פליגי אמוראי בברכו' ירושלמי חד אמר נעילת שערי שמים וחד אמר נעילת שערי עזרה:
וכיון דצלי — משחשיכה תו לא צריך:
והא אמר רב — במס' ברכות תפלת ערבית רשות ומאי פוטרת דקאמר:
לדברי האומר חובה קאמר — דזו פוטרתה:
מיתיבי וכו' — קתני נעילה וקתני ערבית:
שבע מעין שמונה עשרה — ג' ראשונות וג' אחרונות כתיקנן ואומר הביננו באמצע שיש בה מעין שלש עשרה ברכות והיא תפלה קצרה שתיקנו לעוברי דרכים ולמוצאי יוה"כ התירו לצאת בה מפני הטורח:
