רש"י
לאתויי ליחכה נירו שאם ליחכה האש חרישתו של חבירו או סכסכה אבניו חייב באבנים שייך לשון סכסוך שלא נשרפו לגמרי אלא שסכסכה ונדבקה האש בהן וסכסכה מעט כדאמרינן (חולין דף יז:) גבי פגימת סכין מסוכסכת מרוח אחת שלא נפגמה מב' צדדין לגמרי. ולהכי כתב אש לחייבו בהני דנפקא לן התם מאו השדה דלא שמעינן מהנך דמתניתין הא מילתא דליחייב בדבר שאינו ראוי לה כגון הכא שאין עיקר אש בכך:
הצד השוה שבהן שדרכן להזיק כו' דמשמע אף כל שדרכו להזיק ושמירתו עליך ומאי מצית לאתויי:
היינו אש דתולדה דאש היא דמאי שנא אש מינה שכן כח אחר מעורב בה הני נמי כח אחר כו':
בתר דנייחי מזקי בהן שור או חמור:
אי דאפקריה בין לרב בין לשמואל דפליגי בהפקר בפ' המניח את הכד (לקמן בבא קמא דף כח:):
היינו בור דתרוייהו אמרי כל תקלה שהפקיר נפקא לן מבור דחייב דכי היכי דחיובא דבור הוא ברה"ר דהוי הפקר כדאמרינן בפ' שור שנגח את הפרה (לקמן בבא קמא דף מט:) שעל עסקי כרייה ופתיחה באה לו אף כל תקלתו שהפקיר חייב דהא נמי תחילת עשייתן לנזק דהוה ליה לאסוקי אדעתיה דסופו ליפול ברוח מצויה:
אש תוכיח והיינו דנקט במתני' הצד השוה:
שכן דרכו לילך כו' אבל אלו לא הזיקו בהליכתן אלא השור והחמור נתקל בהן:
ועוד 10 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Bava Kamma 6a · Sefaria