מסכת שבת דף י׳ עמוד א׳

1התם לא שכיחא שכרות, הכא שכיחא שכרות. א"נ במנחה כיון דקביעא לה זימנא מירתת ולא אתי למפשע. ערבית כיון דכולא ליליא זמן ערבית, לא מירתת ואתי למפשע. מתקיף לה רב ששת: טריחותא למיסר המייניה?! ועוד, ליקו הכי וליצלי! משום שנא' (עמוס ד, יב) ״הכון לקראת אלהיך ישראל״.

2רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי, אמר: ״הכון לקראת״ וגו'. רבא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי. אמר: ״כעבדא קמיה מריה״. אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא, שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי. אמר: ״כעבדא קמי מריה״. כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי. אמר: ״הכון לקראת אלהיך ישראל״.

3רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה. אמר: מניחין חיי עולם, ועוסקים בחיי שעה. והוא סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא והוו עסקי בשמעתא. נגה לצלויי והוה קא מסרהב ר' ירמיה. קרי עליה ר' זירא: (משלי כח, ט) ״מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה״.

4מאימתי התחלת דין? רב ירמיה ורבי יונה חד אמר משיתעטפו הדיינין וחד אמר משיפתחו בעלי דינים ולא פליגי הא דעסקי ואתו בדינא הא דלא עסקי ואתו בדינא׃

5רב אמי ורב אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי אי איכא דאית ליה דינא ליעול וליתי רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא הוה קא חליש לבייהו תנא להו רב חייא בר רב מדפתי (שמות יח, יג) ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית כתיב ״הכא ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכתיב התם (בראשית א״, ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד׃

6עד מתי יושבין בדין אמר רב ששת עד זמן סעודה אמר רב חמא מאי קרא דכתיב ״(קהלת י״, טז) אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי בגבורה של תורה ולא בשתייה של יין׃

ברייתא

7תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים שניה מאכל לסטים שלישית מאכל יורשין רביעית מאכל פועלים חמישית מאכל כל אדם׃

8איני והאמר רב פפא רביעית זמן סעודה לכל אדם אלא רביעית מאכל כל אדם חמישית מאכל פועלים ששית מאכל ת"ח מכאן ואילך כזורק אבן לחמת אמר אביי לא, אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא אבל טעים מידי בצפרא לית לן בה׃

9אמר רב אדא בר אהבה מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ מיתיבי הנכנס לבית המרחץ מקום שב"א עומדין לבושין יש שם מקרא ותפלה ואין צריך לומר שאילת שלום ומניח תפילין ואין צריך לומר שאינו חולץ׃

10מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושין יש שם שאילת שלום ואין שם מקרא ותפלה ואינו חולץ תפילין ואינו מניח לכתחלה׃

11מקום שבני אדם עומדין ערומים אין שם שאילת שלום ואין צריך לומר מקרא ותפלה וחולץ תפילין ואין צריך לומר שאינו מניחן׃

12כי קאמר רב אדא בר אהבה במרחץ שאין בו אדם והא אמר רבי יוסי בר חנינא מרחץ שאמרו אע"פ שאין בו אדם בית הכסא שאמרו אע"פ שאין בו צואה׃

13אלא כי קאמר רב אדא בחדתי והא מבעיא בעא ליה רבינא הזמינו לבית הכסא מהו יש זימון או אין זימון ולא איפשיטא ליה לאו הוא הדין למרחץ לא דילמא׃