מסכת ברכות דף ז׳ עמוד א׳

1א"ר יוחנן משום ר' יוסי: מנין שהקב"ה מתפלל? שנאמר: ״(ישעיהו נו״, ז) ״והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי״, ״תפלתם״ לא נאמר, אלא ״תפלתי״, מכאן שהקב"ה מתפלל.

2מאי מצלי?

3אמר רב זוטרא בר טוביה, אמר רב: יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין.

ברייתא

4תניא, א"ר ישמעאל בן אלישע: פעם אחת, נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות, שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי: ״ישמעאל בני, ברכני״ אמרתי לו: יה"ר מלפניך, שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונענע לי בראשו. וקמ"ל שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך.

5וא"ר יוחנן משום ר' יוסי: מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, דכתיב: ״(שמות לג״, יד) ״פני ילכו והנחותי לך״. אמר לו הקב"ה למשה: המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך.

6ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא?

7אין, דתניא (תהלים ז, יב) ״ואל זועם בכל יום״.

8וכמה זעמו רגע. וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, וזו היא רגע. ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה, חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה: (במדבר כד, טז) ״ויודע דעת עליון״.

9השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע?

10אלא, מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה.

11והיינו דאמר להו נביא לישראל: (מיכה ו, ה)? עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' מאי (מיכה ו, ה) למען דעת צדקות ה'׃

12א"ר אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט׃

13והיינו דקא"ל בלעם לבלק (במדבר כג, ח) מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' מלמד שכל אותן הימים לא זעם.

14וכמה זעמו רגע וכמה רגע א"ר אבין ואיתימא רבי אבינא רגע כמימריה.

15ומנא לן דרגע רתח שנא' (תהלים ל, ו) כי רגע באפו חיים ברצונו ואב"א מהכא (ישעיהו כו, כ) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם׃

16ואימת רתח אמר אביי בהנך תלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא׃

17כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי׃

18כל שעתא אית ביה שורייקי סומקי בההיא שעתא לית ביה שורייקי סומקי.

19ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דר' יהושע בן לוי הוה קא מצער ליה טובא בקראי יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעי' דערסא ועיין ביה סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה כי מטא ההיא שעתא ניים אמר ש"מ לאו אורח ארעא למעבד הכי (תהלים קמה, ט) ורחמיו על כל מעשיו כתיב׃

20וכתיב ״(משלי יז״, כו) גם ענוש לצדיק לא טוב׃

21תנא משמיה דר' מאיר בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקב"ה:

22וא"ר יוחנן משום רבי יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות שנא' (הושע ב, ט) ורדפה את מאהביה וגו' ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה וריש לקיש אמר יותר ממאה מלקיות שנאמר ״(משלי יז״, י) תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה:

23וא"ר יוחנן משום ר' יוסי שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו שנאמר ״(שמות לג״, טז) הלוא בלכתך עמנו׃

24בקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו שנאמר ״(שמות לג״, טז) ונפלינו אני ועמך׃

25בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו שנא' (שמות לג, יג) הודיעני נא את דרכיך אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו אמר לו משה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע רשע וטוב לו רשע בן צדיק רשע ורע לו רשע בן רשע:

26אמר מר צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע איני והא כתיב ״(שמות לד״, ז) פקד עון אבות על בנים וכתיב ״(דברים כד״, טז) ובנים לא יומתו על אבות ורמינן קראי אהדדי׃

27ומשנינן לא קשיא הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם׃

28אלא הכי קא"ל צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור׃

29ופליגא דר' מאיר דא"ר מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו שנא' (שמות לג, יט) וחנתי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו הגון׃

30(שמות לג, כ) ויאמר לא תוכל לראות את פני תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה כך א"ל הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית עכשיו שאתה רוצה איני רוצה׃

31ופליגא דר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בשכר שלש זכה לשלש׃

32בשכר (שמות ג, ו) ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים בשכר כי ירא זכה (שמות לד, ל) לוייראו מגשת אליו בשכר מהביט זכה (במדבר יב, ח) לותמונת ה' יביט:

33(שמות לג, כג)והסירתי את כפי וראית את אחרי אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין:

34וא"ר יוחנן משום ר' יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו׃

35מנא לן ממשה רבינו שנא' (דברים ט, יד) הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום אע"ג דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפ"ה אוקמה בזרעיה שנא' (דברי הימים א כג, טו) בני משה גרשום ואליעזר ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו' ובני רחביה רבו למעלה וגו'׃

36ותני רב יוסף למעלה מששים רבוא אתיא רביה רביה כתיב ״הכא רבו למעלה וכתיב התם (שמות א״, ז) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו.