ר' יוחנן

סוף התנאים ותחילת אמוראים. ר' יוחנן נקרא "תנא הוא ופליג."

כוונת המושג היא: מעמדם של כמה מהאמוראים שחיו בסוף תקופת התנאים היה כעין תנא ולכן יכלו הם לחלוק על דברי תנאים, כגון: ר' יוחנן, רב, שמואל, ר' ינאי, בר קפרא ועוד השנויים במחלוקת.

שנסתלק רבי לבית עולמו בשיבה טובה, נשארו בישיבה המרכזית בארץ ישראל שני בניו: רבן גמליאל השלישי ור' שמעון הרביעי ביחד עם ר' חייא הגדול ור' אושעיא ותלמידי רבי: ר' אפס ור' חנינא בר חמא.

ר' אפס התמנה לראש הישיבה בערך שנתיים ואחריו נתמנה ר' חנינא בר חמא והיה בערך עשר שנים ראש הישיבה, ר' יוחנן בכל הזמן הזה למד בישיבה והתמנה אחרי ר' חנינא לראש הישיבה במשך שמונים שנה.

רבותיו הם: רבי, ר' ינאי, ר' אושעיא (ר' יוחנן למד ממנו י"א שנה), חזקיה בן ר' חייא הגדול. ר' בנאה ור"ש בן יהוצדק, בר קפרא ור' יהושע בן לוי. (י"א שריב"ל היה תלמידו של ר' יוחנן) - ראשי הישיבה בבבל בזמנו של ר' יוחנן: בפומבדיתא ר' יהודה בר יחזקאל תלמיד שמואל ובנהרדעא ר' נחמן בר יעקב תלמיד שמואל.- בסורא ר' הונא ראש הגולה תלמיד מובהק של רב

גדולתו

תואר פניו היו יפים כתואר פניו של אדם הראשון, ובמשך שמונים שנה היה ראש הישיבה בארץ ישראל כמלכות יוסף במצרים.

מתו לו עשרה בנים ונשאר לו בן אחד ושמו מתנה, ושלחו תיכף ומיד לבבל ללמוד עם שמואל ושבזכות זו ישאר בחיים, בנו ר' מתנה היה חבירו של ר' יהודה בר יחזקאל.

לר' יוחנן היו גם בנות ורצה שזעירי ישא את בתו. קידושין לא: ובית הנשיא היו מסייעין בפרנסתו. סוטה כא.

נועד לגדולות

ר' יוחנן נולד בציפורי בזמנו של רבי יהודה הנשיא, ורבי בסוף ימיו גר בציפורי שבע עשרה שנה כיעקב אבינו במצרים.

מעשה לידתו: אותה אשה מעוברת הריחה ריח של מאכל ביום הכיפורים.

באו לפני רבי לשאול, האם מותר להאכילה? השיב להם רבי: לכו וליחשו לה באוזנה שהיום יום הכיפורים!

הלכו ולחשו באוזנה היום יום כיפור! קיבלה את הלחישה ופסקה תאוותו של העובר למזון. ידעתיך". (ירמיה א, ו)- ניבא רבי וקרא עליו את הפסוק: "בטרם אצרך בבטן מאותה האשה יצא האור הגדול לעולם הוא ר' יוחנן. יומא פב:

רבי ראה שהוא מבורך מלידה ונתן לו מהלכים בין התלמידים בישיבתו הגדולה.

יתום מלידה

כך אמר ר' יוחנן: אשרי מי שלא ראה את הוריו! מפני שמצוות כיבוד הורים אינה קלה לקיום כלל ובקלות אדם נענש על חוסר כיבוד הורים.

ר' יוחנן אמר זאת, משום שהתייתם ולא ראה את הוריו כלל, שכאשר התעברה אימו מת אביו וכאשר נולד הוא מתה אימו! קידושין לא:

סבו גידלו בזמן היותו קטן. כמו שמצינו:

אמר ר' יוחנן: זוכר הייתי כשהייתי תינוק, כלומר ילד קטן,היה סבי מרכיב אותי על כתיפו והייתי שומע את קולו של ר' שמעון בן אלעזר נכדו של רשב"י שיושב ושונה ברייתא. ירושלמי מעשרות פ"א, ה"ב

הערכתו לרבותיו

כך מעיד רבי יוחנן על ישיבתו של רבי: זוכר אני, כשהיה רב עדיין בארץ ישראל לפני שירד לבבל, הייתי יושב שבע עשרה שורות אחרי רב, משום שהייתי פחות חשוב מרב.

רבי ורב היו נושאין ונותנין בהלכה, והיו יוצאים זיקוקי דינור מפיו של רבי לרב, ומפי רב לפיו של רבי, שהתורה נמשלה לאש!ולא הייתי מבין כלל את מה שאמרו! כך הפליג ר' יוחנן במעלתו של רב.

מצינו שר' יוחנן שימש מעט את רבי, מכיון שעדיין לא הגיע למעלה כזו לקבל תורה מפי רבינו הקדוש, אך קיבלה על ידי תלמידיו ר' חנינא בר חמא, ר' אושעיא ור' ינאי ועוד. חולין קלז:

אהבתו ללימוד גמרא

ר' יוחנן היה מטייל והולך מטבריא לציפורי עם תלמידו ר' חייא בר אבא, הגיעו לשדה אחת. אמר ר' יוחנן: זו השדה הייתה שייכת לי, ומכרתיה בשביל להתפרנס ולעסוק בתורה. הגיעו לכרם אחד, אמר ר' יוחנן: זו הכרם הייתה שייכת לי, ומכרתיה להתפרנס ולעסוק בתורה. הגיעו למטע זיתים אחת, אמר ר' יוחנן: זו המטע הייתה שייכת לי, ומכרתיה להתפרנס ולעסוק בתורה.

התחיל ר' חייא בר אבא לבכות! שאלו ר' יוחנן: מדוע אתה בוכה? ענה לו ר' חייא: אני בוכה, משום שלא השארת כלום לעת זקנתך ומכרת את כל רכושך!

אמר לו ר' יוחנן בתמיה: חייא בני, "ונקלה זו בעיניך מה שעשיתי"?! מכיון שר' יוחנן התפלא! הרי מכר את כל רכושו רק בשביל לעסוק בתורה, ומה! ר' חייא לא הבין! ועדיין סבר שצריך היה רבו להשאיר משהו לעת זיקנותו?!

אמר ר' יוחנן לר' חייא: וכי עשיתי משהו קל בעיניך?! הרי מכרתי דבר שניתן לשישה ימים, שנאמר: כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ". שמות כ, יא

אבל התורה ניתנה לארבעים יום שנאמר: "ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים לילה", שמות לד, כח וכתוב: "ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה"! דברים ט, ט

כך הראה ר' יוחנן לתלמידו את ערך לימוד התורה לעומת הבריאה הגשמית כולה שנבראה בששת ימים.

כאשר ר' יוחנן הלך לבית עולמו היו בני דורו קוראים עליו את הפסוק: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה", שאהב ר' יוחנן את התורה ומסר כל רכושו עליה, "בוז יבוזו לו".

כלומר: אם יוציא אדם את כל ממונו בשביל לעסוק בתורה כמו שעשה ר' יוחנן, אזיי: ביזת גוג ומגוג תהיה לו, כמו שכתב בתרגום. (יפ"ת) שהש"ר פ"ח ס"ז

עמל התורה

עמלו בתורה היה גדול כל כך!

כך מסופר: יום אחד עבר בציפורי שר ומושל חשוב ור' יוחנן שעסק בתורה באותו זמן, לא הפסיק ממשנתו לקום לפניו ולכבדו!

באו עבדי אותו שר ורצו להכות את ר' יוחנן! אמר להן אותו שר: עזבו אותו, בנימוסו של בוראו הוא עוסק, כלומר: עוסק בדברי תורה החביבין על בוראו. ירושלמי ברכות פ"ה ה"א

למד גמרא מכל גדולי דורו

ר' יוחנן נזדמן למקום ששמו "פרוד" העיר בא גר בר קפרא, אחרי שבר קפרא הסתלק לבית עולמו. שאל ר' יוחנן: האם יש כאן אדם ששונה את תלמודו של בר קפרא?

שנה לו רבי תנחום דמן פרוד בשם רבו בר קפרא: המפקיד יינו אצל עובד כוכבים, מותר היין בשתיה ואין חשש ליין נסך.

קרא עליו רבי יוחנן את הפסוק: "מקום שיפול העץ שם יהוא", קהלת יא, ג כלומר, במקום שגר בו האילן שהוא התלמיד חכם וכוונתו לבר קפרא, שם יהיה החכם.

האם יתכן לומר שבמקום שהיה שם יהיה, והרי בר קפרא כבר נפטר?!

אלא כך מסבירים: באותו מקום שנפל האילן, כלומר, החכם הגדול אחרי פטירתו, שם יהיו פירותיו שנשרו ממנו, והם הם דברי תורתו הנלמדים אף אחרי מותו.

בהרחבה: מי שצריך לשמועות של חכמים שנלמדו במקום מסויים ישאל את בני עירם, משום שהם שמעו את דברי התורה מן חכמים אלו.

ובני העיר בעצמם הם מלמדים את האחרים, והם נקראים הפירות של החכם.

כך בר קפרא שלימד את בני עירו והם לימדו לאחרים, כולם הם פירותיו של בר קפרא. ע"ז לא.

שבחיו ואימרותיו

אמר רבי יוחנן: אני מזרעו של יוסף שלא שולטת בו עין רעה.

אמר ר' יוחנן: דור שבן דוד בא בו, תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר: עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות, עד שהראשונה פקודה, כלומר עדיין קיימת, השנייה ממהרת לבוא. סנהדרין צז.

א"ר יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה מיד שפתותיו דובבות בקבר. יבמות צז.