ר' אבא

דור שני לאמוראים, ר' אבא שכתוב בש"ס ללא שם אביו, הוא תלמידו של ר' הונא ור' יהודה בר יחזקאל. ר' אבא גדול מר' יוסף, כמו ששנינו: ישב ר' יוסף בבית המדרש מאחורי ר' אבא, ור' אבא ישב לפני רב הונא. ע"ז ו:

עלייתו לארץ

רבי אבא היה מתחמק מרב יהודה רבו, היות שרצה לעלות לארץ ישראל, לכן נמנע מלהכנס לבית המדרש, כדי שלא יפגוש את רב יהודה שאסר את העלייה לארץ ישראל.

כך אמר רבי יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר על מצוות עשה, שנאמר: "בבלה יובאו ושמה יהיו, עד יום פקדי אתם נאם יהוה, והעליתים והשיבתים אל המקום הזה". ירמיהו כז, כב אמר רבי אבא לעצמו, אלך ואעמוד מחוץ לבית המדרש, אשמע הלכה מרב יהודה, ואחר כך אצא לדרך ואעלה לארץ ישראל.

הלך רבי אבא ומצא את שונה המשניות לפני רב יהודה אומר: היה עומד בתפילה והפיח, ממתין עד שיעבור הריח וממשיך את תפילתו.

ויש אומרים: היה עומד בתפילתו ורוצה להפיח, מה יעשה? מתרחק ארבע אמות ומפיח, ומחכה עד שיכלה הריח, ואומר: רבונו של עולם, יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו בחיינו ובאחריתנו רמה ותולעה, ומתחיל להתפלל ממקום שפסק.

אמר רבי אבא: אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה, דיי. ברכות כד:

ענותנותו

רב גידל היה מחזר ומשתדל לקנות קרקע מסויימת, הלך רבי אבא וקנה את אותה קרקע לעצמו. לא היתה לרב גידל אפשרות למחות ברבי אבא בעצמו, לכן הלך רב גידל והתלונן על רבי אבא לפני רבי זירא, כדי שיעזור לו לקבל את הקרקע.

גם רבי זירא עצמו, לא היה יכול למחות ברבי אבא, לכן, הלך רבי זירא להתלונן לפני רב יצחק נפחא, אמר לו רב יצחק נפחא לרבי זירא: תמתין עד שיעלה רבי אבא אצלנו לרגל, מכיון שברגל היה הרב דורש בהלכות הרגל והיו תלמידיו באים לפניו, גם רבי אבא יבוא עמהם ואז אוכיח אותו על זה שקנה את הקרקע שרב גידל כבר תיכנן לקנות.

כאשר פגש רב יצחק נפחא את ר' אבא, שאל אותו: עני שמהפך בעוגה שנאפית על גבי גחלים, כלומר שהיה מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר, או מבעל הבית שיתננה לו, ובא אחר וזכה בה, הרי הוא, כמי שנטל אותה מן העני, מה דינו?

אמר רבי אבא לרב יצחק, נקרא רשע, שהרי הוא יורד לחיי חבירו וממעט פרנסתו.

אמר רב יצחק לרבי אבא, מדוע אדוני עשה כך! וכוונתו לומר לו, אם אתה יודע הלכה זו, מדוע קנית את השדה שרצה רב גידל לקנותה? אמר לו רבי אבא, לא ידעתי כלל מזה, שרב גידל רוצה לקנותה! אמר לו רב יצחק, עכשיו לכל הפחות עליך לתת לו את הקרקע.

אמר לו רבי אבא, מסכים אני להחזיר לו את הקרקע, אלא שאינני מוכן למכור לו אותה, מכיון שקרקע ראשונה היא שקניתי, ואין זה סימן טוב שימכור אדם את מקחו הראשון, משום שהמוכר נכסיו הראשונים, אינו רואה סימן ברכה לעולם.

לכן, אם רב גידל מוכן לקבל את הקרקע במתנה, שייקחנה, אבל למכור אותה איני מוכן. רב גידל לא ירד לאותה שדה, כי לא היה מוכן לקבלה במתנה, כמו שכתוב: "ושונא מתנות יחיה", משלי טו כז, וגם רבי אבא לא ירד לאותה השדה, משום שרב גידל כבר התחיל להתעסק בקנייתה, ולא רצה רבי אבא להנות מן האיסור.

לא רב גידל ולא רבי אבא נהנו מהשדה, נעשתה הקרקע הפקר לתלמידים, ונקראה, "הקרקע של חכמים".

אימרותיו

אמר רבי אילעא בשמו של רבי אלעזר ברבי שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, למי שהוא מוכיח אותו, ומקבל הוא את התוכחה, כך "מצוה" על אדם, שלא לומר דבר שאינו נשמע למי שהוא מוכיח אותו.

רבי אבא אומר: חובה על אדם, שלא לומר דבר שאינו נשמע, שנאמר: "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך", כלומר, סכנה למוכיח שיבואו לשונאו. יבמות סה:

אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש: שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה, הקדוש ברוך הוא שומע לקולם. שנאמר: "היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני." - אלו בתי מדרשות, כאשר החברים מקשיבים בבית המדרש אחד לשני- ודורשים כך: גנים שומע ה' לקולם, ואם אינם מקשיבין זה לזה בהלכה, גורמים במעשיהם הרעים לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר מיד אחר כך: "ברח דודי ודמה". שבת סג.