בוני התלמוד

    מסכת נדה דף ה׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ולוקמא איפכאכדאוקמיה מעיקרא ומ"ט הדרי בה הא שפיר מצי לאוקמי מתני' דברי הכל וברייתא רבנן:

    לקולא ולחומראמעיקרא אוקימנא לקולא דבשעת וסתה דברי הכל דיה שעתה ובשלא בשעת וסתה פליגי והשתא אוקימנא פלוגתא בשעת וסתה ואיכא דמחמיר ומטמא לה למפרע ושלא בשעת וסתה ד"ה מטמאה למפרע:

    קתני שאם תראהכמו אמר מר:

    שאם תראה כו'אלמא דטעם דכתמה מטמא למפרע משום דאשכחן בהו ראייה טמאה למפרע דהשתא לא הוה כתמה חמור מראייתה וש"מ דאשה דיש לה וסת הוא דפלוג רבנן בין כתמה לראייתה דכתמה מטמא למפרע ובראייתה דיה שעתה משום דבראייתה שלא בשעת וסתה אשכחן טומאה למפרע:

    הא שאר נשים שאמרו חכמים דיין שעתןכגון ארבע נשים דלא אשכחן בהו ראייה טמא' למפרע כתמן נמי אינו טמא למפרע:

    כתמן כראייתןמכאן ואילך טמאות:

    חוץ מתינוקת כו'דאפילו מכאן ולהבא נמי לא והא דאמר בתולת דמים כתמן כראייתן דמכאן ולהבא מיהא טמאה היינו כשהגיע זמנה לראות ולא ראתה:

    מלוכלכין בדםולא ידעה אי אתי מגופה אי לא:

    אין חוששין להואפילו אין לה במה לתלות דבשוק של טבחים לא עברה איכא למימר עברה ולאו אדעתה דהא בגופה אין לתלות כל עיקר דכתמין דרבנן נינהו וכי גזור רבנן בהגיע זמנה דדם מצוי בה אבל בהא לא גזור הואיל ואין בה דמים. ולקמן מפרש איזה הוא זמנה משיגיעו ימי הנעורים שהביאה שתי שערות או בת י"ב שנה ויום אחד ואע"פ שלא הביאה שתי שערות:

    ומי אית ליה לרבי חנינא כתם כללבארבע נשים ואפילו מכאן ולהבא:

    דמחמיר בכתמיםטפי מבראייתה דראיית ארבע נשים הואיל ואין דם מצוי בהן אמרינן השתא אתי ומכי אתי חזיתיה אבל בכתם איכא למימר אי בדקה לחלוק מעיקרא הוה אישתכח:

    רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתןכלומר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן לטמאה מכאן ולהבא:

    יש לה כתםמכאן ולהבא אע"פ שלא ראתה מימיה:

    אינו ממעטעל יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה:

    שמהומה לביתהממהרת לשמש:

    אחד לושמקנח בו בעצמו:

    ותחפנה שכבת זרעואפי' דלאחר תשמיש נמי לא ליהוי כפקידה קמ"ל:

    ואי בעית אימאלעולם חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש ואפ"ה הרי זו כפקידה אלאחר תשמיש קאי. וא"ת עד שלפני תשמיש למה הוזכר מתניתין תרתי קתני ואשמועינן תנא דמתניתין דשני בדיקות אצרכוה רבנן וה"ק משמשת בעדים כלומר מצוה עליה לשמש בעדים ואע"פ שיש לה וסת הרי זו כפקידה ההוא דלאחר תשמיש:

    והא המשמשת קתנידלאו לשון חובה הוא אלמא חדא קתני ומשום הרי זו כפקידה נקט לה וה"ק ואשה המשמשת בעדים הרי זו כפקידה ואקמא נמי קאי דאי אבתרא לחודה ראשון למה הוזכר:

    תני ומשמשתותרתי מילי נינהו וה"ק מצוה עליה לשמש בעדים והרי כפקידה אבתרא וקמא לא נקט ליה אלא לאשמועינן דמצוה לבדוק קודם תשמיש:

    השתא מעת לעתדאתמול דזמן ארוך הוא ממעטת פקידה זו דעדים:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    נדה ה עמוד א

    1וברייתא דברי הכל.

    2ולוקמא איפכא!

    3כיון דאיכא לאוקומי לקולא ולחומרא לחומרא מוקמינן.

    4קתני: שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמאה מעת לעת. טעמא דאשה שיש לה וסת הוא, דפליגי רבנן בין כתמה לראייתה,׃

    5הא שאר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן.

    6מני? רבי חנינא בן אנטיגנוס היא, דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי חנינא בן אנטיגנוס: כל הנשים כתמן טמא למפרע, ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן, חוץ מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות, שאפילו סדינין שלה מלוכלכין בדם אין חוששין לה.

    7ומי אית ליה לרבי חנינא כתם כלל? והתניא: כל הנשים כתמן טמא, ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן טמא. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר: נשים שאמרו חכמים דיין שעתן אין להן כתם. מאי לאו אין להן כתם כלל? לא, אין להן כתם למפרע, אבל יש להן כתם מכאן ולהבא.

    8מכלל דתנא קמא סבר אפי' למפרע? אין, ר"מ היא, דמחמיר גבי כתמים. דתניא: כל הנשים כתמן טמא למפרע, ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן טמא למפרע, דר"מ׃

    9רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: נשים שאמרו חכמים דיין שעתן, כתמן כראייתן, ותינוקת שהגיע זמנה לראות יש לה כתם, ושלא הגיע זמנה לראות אין לה כתם. ואימתי הגיע זמנה לראות? משהגיעו ימי הנעורים.

    10והמשמשת בעדים כו'. אמר רב יהודה אמר שמואל: עד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה.

    11מ"ט אמר רב קטינא: מתוך שמהומה לביתה. וכי מהומה לביתה מאי הוי? מתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין ולסדקין.

    12תנן: המשמשת בעדים, הרי זו כפקידה. מאי לאו חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש? לא, אידי ואידי לאחר תשמיש, ואחד לו ואחד לה. כדתנן: דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים, אחד לו ואחד לה.

    13האי מאי? אי אמרת בשלמא חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש איצטריך, סד"א מתוך שמהומה לביתה לא בדקה שפיר, קמ"ל הרי זו כפקידה. אלא אי אמרת אידי ואידי לאחר תשמיש פשיטא!

    14מהו דתימא, שמא תראה טפת דם כחרדל ותחפנה שכבת זרע, קמ"ל׃

    15ואיבעית אימא: שתי בדיקות אצרכוה רבנן, חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש, וכי קתני ״הרי זו כפקיד' אלאחר תשמיש, והא ״המשמשת״ קתני! תני: ״ומשמשת.

    16ממעטת על יד מעת לעת, השתא מעת לעת ממעטת,׃

    תוספות

    וברייתא דברי הכלדשלא בשעת וסתה מטמא למפרע אבל לגמרי לא אתי כרבנן דלדידהו אפי' בשעת וסתה נמי וא"ת מעיקרא מאי סבר דאמרי' איפכא ולא אמרי' לחומרא ויש לומר דמעיקרא בעי לאוקומי מתניתין ככ"ע אבל כשהביא הברייתא לא מצי לאוקמי ככ"ע הדר ביה וקאמר לחומרא:

    הא שאר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתןמשמע שיש להחמיר ביש לה וסת טפי מבד' נשים א"כ ר' דוסא דאמר ביש לה וסת דיה שעתה כל שכן דאית ליה בד' נשים וקשה דא"כ לקמן (נדה דף ז:) דפסיק כרבי אליעזר בד' אמאי חשיב הך בהדייהו כיון דרבי דוסא סבר כותיה לא ה"ל למיחשב דכה"ג אמרינן לקמן וי"ל הא דביש לה וסת כתמה טמא למפרע לאו משום דחמיר טפי מד' נשים אלא משום דגזור בשעת וסתה אטו שלא בשעת וסתה אע"ג דבראייה לא גזרינן:

    ר"מ היא דמחמיר בכתמיםפירש"י דמחמיר בכתמים טפי מבראייה ואין נראה דא"כ מה לו להש"ס להאריך ולומר דמחמיר בכתמים הוה ליה למימר ר"מ היא דתניא וכו' ולא יותר ותו דבסמוך תניא הרואה כתם מקולקלת למנינה וברואה דם אינה מקולקלת למנינה אלמא שאר תנאים נמי אחמירו טפי בכתמים מבראייה ואע"ג דהך ברייתא כר"מ דקתני מטמאה את בועלה למפרע ובפרק כל היד (לקמן נדה דף טו.) אמרינן דוקא לר"מ מטמאה בועלה למפרע מכל מקום הא דמקולקלת למנינה מיהו אתי ככ"ע וכן שילהי בא סימן (לקמן נדה נג:) תניא הרואה כתם מטמאה עצמה למפרע בקדשים והיינו לענין שמקולקלת למנינה כמו שאפרש שם בע"ה ונראה לפרש רבי מאיר היא דמחמיר בכתמים שהוא רגיל להחמיר בכתמים טפי מרבנן כדתנן פרק בא סימן (נדה נב:) הרואה כתם חוששין משום זוב דברי ר"מ וחכמים אומרים אין בכתמים משום זוב ואמרי' התם מאן חכמים ר' חנינא בן אנטיגנוס דמיקל יותר בכתמים כדאמרינן הכא ובכמה דוכתי מחמיר ר"מ כדאמרינן לקמן (נדה דף נט:) גבי אשה שעושה צרכיה ובפרק כל היד (לקמן נדה דף יד.) אמרינן בדקה בעד [שאין] בדוק לה והניחה בקופסא ולמחר מצאה עליו דם ר"מ מטמא וחכמים מטהרין ולכך קאמר הכא ר"מ דמחמיר בכתמים ואע"ג דבפ' האשה (לקמן נדה דף נט.) תניא השאילה חלוקה לנכרית אינה תולה בנכרית ר"מ אומר תולה בנכרית אלמא מיקל טפי מרבנן מ"מ ברוב מקומות מחמיר:

    כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו כו'לא זו אף זו קתני:

    תני ומשמשתאף על פי שאמרו דיה שעתה:

    השתא מעת לעת ממעטתפירוש השתא מעת לעת דפשעה ולא בדקה שחרית כי בדקה ערבית ומצאה טמאה בדיקה של צהרים דלאחר תשמיש מיעטה דלא מטמאה מעת לעת כל שכן כשבדקה שחרית ולא פשעה כלום דממעטת דלא מטמאה משחרית:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    מתוך שמהומה לביתה אין מכניסתו לחורים ולסדקיםדקדק מכאן הראב"ד ז"ל דכל לבעלה אינה צריכה בדיקת חורים וסדקים. נראה שהוא ז"ל מפרש מתוך שמהומה לביתה אינה בודקת אלא במה דצריך לה לשעתה לביתה, וכן סייע דבריו מההיא דאמרינן בשילהי פרקין (יב, א) כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו, כלומר לפי שנותנת דעתה ומרגשת אם יש דם בבית החיצון אם אין, ואין לך בדיקה כל דהוא מתביעה. והוא ז"ל כתב, דיש מי שאומר בבדיקת זבה בין בהפסק טהרה בין בבדיקת שבעה נקיים צריכה בדיקת חורים וסדקים, ולא הקלו לגבי בעלה אלא בבדיקת המעלות, לפי שאין עקר הבדיקה לבעל מחמת הבעל אלא מחמת מעלות הטהרות שהיא עסוקה בהן והילכך לא הצריכוה אלא בבדיקה כל דהו. והדעת מכרעת כלשון הזה, שהדין נותן דלא יהא בעלה שהוא איסור כרת קל ממעלת עסק טהרות, ועוד דאף בזאת יש לי לומר דבבאה לישאל אומרים לה לבדוק חורים וסדקים וכאן חשש פשיעה הוא, כלומר מתוך שהיא מהומה לביתה, ועוד דבעלמא אין אתה מצריכה לבעלה שמא תפשע ולא תבדוק יפה. והרמב"ן נר"ו הכריע בדבר, דבדיקת ההפסקה שהיא להעלותה מטומאה לטהרה צריכה חורים וסדקים, אבל בדיקת השבעה דכבר בחזקת טהרה עומדת בבדיקה כל דהו סגי. גם זה אינו מספיק לדעתי, דכיון שאף אתה מצריכה בדיקה בימי ספירה או בתחלה או בסופה או שמא בכולן, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בשלהי מכלתין, (סט, א) ואם לא בדקה כלל הרי היא בחזקת טומאה, אף אתה מצריכה בדיקה בכל מקום שימטמאה בו, דמה הועילה זו בחצי בדיקה, אם אתה חושש לה אע"פ שהפסיקה טהרה, זיל חוש בחורים וסדקים ואם אין אתה חושש לחורים מפני מה אתה חושש לשאר המקומות, ואדרבה הדעת נותנת שיהיו חורים וסדקים צריכין בדיקה יותר, מפני שהן מעמידין. ועוד דבדיקת חורים היא שנקראת בדיקה, אבל בדיקה אחרת אינה נקראת בדיקה אלא קנוח, וכדמשמע לקמן בשלהי פרקין (נדה יב, א) דאמרינן התם בעא מיניה ר' אבא מרב הונא אשה מהו שתבדוק עצמה בתוך שיעור לחייב בעלה חטאת א"ל ומי משכחת לה בדיקה בתוך שעור והתניא איזהו וכו' הוי וסת שאמרו לקנוח ולא לבדיקה, כלומר דבדיקה אינה אלא בדיקת חורים וסדקים. וא"א לה בשיעור וסת אלא קינוח בלבד כלומר בדיקת כל דהו חוץ לחורין אלמא בדיקה משמע בדיקת חורין וסדקין ואנן בבדיקת שבעה נקיים בדיקה תנינן בהו כלומר בדיקת חורים הוא.

    השתא מעת לעת ממעטא מפקידה לפקידה מבעיפירוש דלדברי חכמים לעולם מפקידה לפקידה ממעטי ממעת לעת, והילכך אם היא ממעטת על יד מעת לעת שהוא זמן גדול, על יד פקידה שהוא זמן מועט יותר, מבעי' שתמעט.

    מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף ה׳ עמוד א׳

    מסכת נדה דף ה׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־334 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ולוקמא איפכא כדאוקמיה מעיקרא ומ"ט הדרי בה הא שפיר מצי לאוקמי מתני' דברי הכל וברייתא רבנן:

    לקולא ולחומרא מעיקרא אוקימנא לקולא דבשעת וסתה דברי הכל דיה שעתה ובשלא בשעת וסתה פליגי והשתא אוקימנא פלוגתא בשעת וסתה ואיכא דמחמיר ומטמא לה למפרע ושלא בשעת וסתה ד"ה מטמאה למפרע:

    קתני שאם תראה כמו אמר מר:

    שאם תראה כו' אלמא דטעם דכתמה מטמא למפרע משום דאשכחן בהו ראייה טמאה למפרע דהשתא לא הוה כתמה חמור מראייתה וש"מ דאשה דיש לה וסת הוא דפלוג רבנן בין כתמה לראייתה דכתמה מטמא למפרע ובראייתה דיה שעתה משום דבראייתה שלא בשעת וסתה אשכחן טומאה למפרע:

    הא שאר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כגון ארבע נשים דלא אשכחן בהו ראייה טמא' למפרע כתמן נמי אינו טמא למפרע:

    כתמן כראייתן מכאן ואילך טמאות:

    חוץ מתינוקת כו' דאפילו מכאן ולהבא נמי לא והא דאמר בתולת דמים כתמן כראייתן דמכאן ולהבא מיהא טמאה היינו כשהגיע זמנה לראות ולא ראתה:

    מלוכלכין בדם ולא ידעה אי אתי מגופה אי לא:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 5a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    וברייתא דברי הכל דשלא בשעת וסתה מטמא למפרע אבל לגמרי לא אתי כרבנן דלדידהו אפי' בשעת וסתה נמי וא"ת מעיקרא מאי סבר דאמרי' איפכא ולא אמרי' לחומרא ויש לומר דמעיקרא בעי לאוקומי מתניתין ככ"ע אבל כשהביא הברייתא לא מצי לאוקמי ככ"ע הדר ביה וקאמר לחומרא:

    הא שאר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן משמע שיש להחמיר ביש לה וסת טפי מבד' נשים א"כ ר' דוסא דאמר ביש לה וסת דיה שעתה כל שכן דאית ליה בד' נשים וקשה דא"כ לקמן (נדה דף ז:) דפסיק כרבי אליעזר בד' אמאי חשיב הך בהדייהו כיון דרבי דוסא סבר כותיה לא ה"ל למיחשב דכה"ג אמרינן לקמן וי"ל הא דביש לה וסת כתמה טמא למפרע לאו משום דחמיר טפי מד' נשים אלא משום דגזור בשעת וסתה אטו שלא בשעת וסתה אע"ג דבראייה לא גזרינן:

    ר"מ היא דמחמיר בכתמים פירש"י דמחמיר בכתמים טפי מבראייה ואין נראה דא"כ מה לו להש"ס להאריך ולומר דמחמיר בכתמים הוה ליה למימר ר"מ היא דתניא וכו' ולא יותר ותו דבסמוך תניא הרואה כתם מקולקלת למנינה וברואה דם אינה מקולקלת למנינה אלמא שאר תנאים נמי אחמירו טפי בכתמים מבראייה ואע"ג דהך ברייתא כר"מ דקתני מטמאה את בועלה למפרע ובפרק כל היד (לקמן נדה דף טו.) אמרינן דוקא לר"מ מטמאה בועלה למפרע מכל מקום הא דמקולקלת למנינה מיהו אתי ככ"ע וכן שילהי בא סימן (לקמן נדה נג:) תניא הרואה כתם מטמאה עצמה למפרע בקדשים והיינו לענין שמקולקלת למנינה כמו שאפרש שם בע"ה ונראה לפרש רבי מאיר היא דמחמיר בכתמים שהוא רגיל להחמיר בכתמים טפי מרבנן כדתנן פרק בא סימן (נדה נב:) הרואה כתם חוששין משום זוב דברי ר"מ וחכמים אומרים אין בכתמים משום זוב ואמרי' התם מאן חכמים ר' חנינא בן אנטיגנוס דמיקל יותר בכתמים כדאמרינן הכא ובכמה דוכתי מחמיר ר"מ כדאמרינן לקמן (נדה דף נט:) גבי אשה שעושה צרכיה ובפרק כל היד (לקמן נדה דף יד.) אמרינן בדקה בעד [שאין] בדוק לה והניחה בקופסא ולמחר מצאה עליו דם ר"מ מטמא וחכמים מטהרין ולכך קאמר הכא ר"מ דמחמיר בכתמים ואע"ג דבפ' האשה (לקמן נדה דף נט.) תניא השאילה חלוקה לנכרית אינה תולה בנכרית ר"מ אומר תולה בנכרית אלמא מיקל טפי מרבנן מ"מ ברוב מקומות מחמיר:

    כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו כו' לא זו אף זו קתני:

    תני ומשמשת אף על פי שאמרו דיה שעתה:

    השתא מעת לעת ממעטת פירוש השתא מעת לעת דפשעה ולא בדקה שחרית כי בדקה ערבית ומצאה טמאה בדיקה של צהרים דלאחר תשמיש מיעטה דלא מטמאה מעת לעת כל שכן כשבדקה שחרית ולא פשעה כלום דממעטת דלא מטמאה משחרית:

    Tosafot on Niddah 5a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    מתוך שמהומה לביתה אין מכניסתו לחורים ולסדקים דקדק מכאן הראב"ד ז"ל דכל לבעלה אינה צריכה בדיקת חורים וסדקים. נראה שהוא ז"ל מפרש מתוך שמהומה לביתה אינה בודקת אלא במה דצריך לה לשעתה לביתה, וכן סייע דבריו מההיא דאמרינן בשילהי פרקין (יב, א) כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו, כלומר לפי שנותנת דעתה ומרגשת אם יש דם בבית החיצון אם אין, ואין לך בדיקה כל דהוא מתביעה. והוא ז"ל כתב, דיש מי שאומר בבדיקת זבה בין בהפסק טהרה בין בבדיקת שבעה נקיים צריכה בדיקת חורים וסדקים, ולא הקלו לגבי בעלה אלא בבדיקת המעלות, לפי שאין עקר הבדיקה לבעל מחמת הבעל אלא מחמת מעלות הטהרות שהיא עסוקה בהן והילכך לא הצריכוה אלא בבדיקה כל דהו. והדעת מכרעת כלשון הזה, שהדין נותן דלא יהא בעלה שהוא איסור כרת קל ממעלת עסק טהרות, ועוד דאף בזאת יש לי לומר דבבאה לישאל אומרים לה לבדוק חורים וסדקים וכאן חשש פשיעה הוא, כלומר מתוך שהיא מהומה לביתה, ועוד דבעלמא אין אתה מצריכה לבעלה שמא תפשע ולא תבדוק יפה. והרמב"ן נר"ו הכריע בדבר, דבדיקת ההפסקה שהיא להעלותה מטומאה לטהרה צריכה חורים וסדקים, אבל בדיקת השבעה דכבר בחזקת טהרה עומדת בבדיקה כל דהו סגי. גם זה אינו מספיק לדעתי, דכיון שאף אתה מצריכה בדיקה בימי ספירה או בתחלה או בסופה או שמא בכולן, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בשלהי מכלתין, (סט, א) ואם לא בדקה כלל הרי היא בחזקת טומאה, אף אתה מצריכה בדיקה בכל מקום שימטמאה בו, דמה הועילה זו בחצי בדיקה, אם אתה חושש לה אע"פ שהפסיקה טהרה, זיל חוש בחורים וסדקים ואם אין אתה חושש לחורים מפני מה אתה חושש לשאר המקומות, ואדרבה הדעת נותנת שיהיו חורים וסדקים צריכין בדיקה יותר, מפני שהן מעמידין. ועוד דבדיקת חורים היא שנקראת בדיקה, אבל בדיקה אחרת אינה נקראת בדיקה אלא קנוח, וכדמשמע לקמן בשלהי פרקין (נדה יב, א) דאמרינן התם בעא מיניה ר' אבא מרב הונא אשה מהו שתבדוק עצמה בתוך שיעור לחייב בעלה חטאת א"ל ומי משכחת לה בדיקה בתוך שעור והתניא איזהו וכו' הוי וסת שאמרו לקנוח ולא לבדיקה, כלומר דבדיקה אינה אלא בדיקת חורים וסדקים. וא"א לה בשיעור וסת אלא קינוח בלבד כלומר בדיקת כל דהו חוץ לחורין אלמא בדיקה משמע בדיקת חורין וסדקין ואנן בבדיקת שבעה נקיים בדיקה תנינן בהו כלומר בדיקת חורים הוא.

    השתא מעת לעת ממעטא מפקידה לפקידה מבעי פירוש דלדברי חכמים לעולם מפקידה לפקידה ממעטי ממעת לעת, והילכך אם היא ממעטת על יד מעת לעת שהוא זמן גדול, על יד פקידה שהוא זמן מועט יותר, מבעי' שתמעט.

    Rashba on Niddah 5a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    ריטב"א

    לחומרא מוקמינן פירש משום מעלה דטהרות ואע״ג דסייג דרבנן הוא.

    אין ר״מ היא דמחמיר בכתמים פי׳ דמחמיר בד׳ נשים טפי מבראייתין וא״ת כיון דאפי׳ בהא סבר ר״מ דכתמן טמא למפרע ל״ל למתני ברישא כל הנשים כתמן טמא י״ל דתנא בבא קתני רישא לד״ה ובתר הכי קתני בד׳ נשים פלוגתא דר״מ ור״ח בן אנטיגנוס.

    ותנוקת שהגיע זמנה לראות יש לה כתם פי׳ יש לה כתם להבא ואפי׳ בפעם ראשונה כלו׳ שלא ראתה מעולם דאי לאחר שראתה פעם ראשון ושני כדמפרשי׳ קצת רבנן ויש לה כתם למפרע קאמר מאי אורייא שהגיע זמנה לראות אפי׳ לא הגיע כלל ועוד ליתני כתמה כראיתה אלא ודאי קודם שראתה קאמר וא״כ יש לה כתם להבא קאמר ולק׳ מפרשינן לה.

    משהגיע זמן הנעורים פי׳ שיש לה שנים ואעפ״י שאין לה סימנין.

    אין מכניסהו לחורין ולסדקין פי׳ לישנא מוכח שהיא אין מכניסתו אבל מן הדין ראויה היתה להכניס שסתם בדיקה בחורין ובסדקין היא ונ״מ לבדיקת זבה להפסק טהרה לענין ימי נקיים דבעיא בדיקה חורין וסדקין כדברי רבותינו ז״ל ואפילו תימא דהכא דינא קאמר הכא הוא דקילו משום דסייג דרבנן לגבי טהרות ולקמן נפרשנה בס״ד.

    מאי לאו חד דלפני תשמיש וכו' פי׳ ומסתמא כי קתני הרי זו כפקידה הכל חד וחד קאמר דתרוייהו ממש לא בעינן דהא לדברי הכל עד דלאחר תשמיש עד מעליא הואי ואי אימא שתים בדיקו׳ אצרכוה רבנן וכי קתני הרי זו כפקידה לאחר תשמיש ק״ל ל״ל לאורוכי כולי האי לימא כי קתני בפקידה לאחר תשמיש ובהכי סגי י״ל דמשום דק״ל דא״כ אמאי קתני המשמשת בעדם להכי פריש דדינא אחרינא אתא לאשמועינן אגב גררה דשתי בדיקות אצרכוה רבנן והיינו מאי דפרכינן דאי הא אתיא לאשמועינן ליתני ומשמשת ופרקינן ליתני ומשמשת כלו׳ דהכי קאמר המשמשת בעדים כתקנת חכמים.

    Ritva on Niddah 5a · Sefaria · מהדורה: Hidushe ha-Ritba al Nidah; Wien 1868. · Public Domain

    מאירי

    הכתמים חלוקים על שלשה דרכים מהם שמטמאין למפרע ומהם משעת מציאתן ומהם שאין מטמאין כלל וכיצד הוא הדין כל הנשים כתמן כראייתן וכל שיש בה שום ראיה שנטמא בה כגון רוב נשים כתמן מטמא למפרע ואף אותן שיש להן וסת כתמן מטמא למפרע שמאחר שמצינו בהם ראייה המטמאה למפרע וכגון שראו שלא בשעת וסתן אף כתמן מטמא למפרע אפילו מצאוהו בשעת הוסת ונמצא כתם חמור בהן מראיה וארבע נשים שאמרו שדין שעתן כתמן כראייתן לטמא מכאן ולהבא וכבר ביארנו בארבע נשים אלו שהן בתולה ומעוברת ומיניקה וזקנה ופירשו בבתולה כל שלא ראתה דם מימיה ואפילו הגיע זמנה לראות ומ"מ תינוקת שלא הגיע זמנה לראות אין לה דין כתם כלל לא לטמא טהרות אפילו מכאן ולהבא ולא ליאסר לבעלה משעת מציאתה אפילו מצאה סדינה מלוכלך בדם אינה חוששת ואפילו אין לה במה לתלות שמאחר שהכתמים אינם אלא מדברי סופרים הקלו בהם בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ושיעור הגעת זמן זה ראינו לגדולי הרבנים שפירשו בה כל שהגיעה לכלל שנותיה אע"פ שלא הביאה סמנין ואף לשון סוגיא זו מוכיח כן והוא שאמרו אימתי הגיע זמנה לראות משהגיעו ימי הנעורים ולא דקדק בהבאת סמנין ומ"מ יראה דוקא כשהיא גדולה וזהו שהגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנין ואף בתוספתא אמרו מאמתי ראויה לראות משהביאה שתי שערות ודאי פירושה עם הגעת ימי הנערות שסימנין בלא זמנן אינם כלום ומ"מ גדולי הדור מכריעין בה שאם בדקוה ולא מצאו בה סמנין ודאי אין לה כתם ואין חוששין לומר שמא נשרו שלא חששו בכך אלא לדברים של תורה וכמו שאמרו לענין מיאון שכל שנתקדשה תוך זמן ובעל תוך זמן הואיל ואין בה ספק תורה אין חוששין לנשירה אבל נתקדשה תוך זמן ובעל לאחר זמן חוששין וכתמים מדברי סופרים הם הא מ"מ כל שלא בדקו משנכנסה לימי הנעורים חזקה הביאה סימנין וחוששין לכתמיה:

    זה שביארנו בלא הגיע זמנה לראות שאין כתמה טמא פירושו אפילו ראתה פעם אחת או שתים עד שתראה שלש ומשראתה שלש ואילך הוחזקה בדמים וכתמה טמא וי"מ עד שתראה ארבע פעמים כמו שיתבאר למטה וכן מה שביארנו בהגיע זמנה לראות שכתמה טמא מכאן ולהבא פירושו אע"פ שלא ראתה מעולם שהרי סתם אמרו הגיע זמנה לראות יש לה כתם ובסתם היא שנויה בין ראתה בין לא ראתה וכן כתבוה גדולי הרבנים ויש חולקים לומר דוקא בשראתה ראיה אחת הואיל ובשניה תטמא מעת לעת ונסעדים בה משמועה האמורה למטה בתינוקת שלא הגיע זמנה וראתה פעם ראשונה ושניה דיה שעתה וכו' אלא שאין בה הכרח כלל כמו שיתבאר:

    כל שבאנו לטמא בכתמים למפרע פסקו בה גדולי הדורות עד שעת הכבוס ומ"מ גדולי המחברים פסקו בה שאפילו כבסתהו טמא מקודם הכבוס עד שעת בדיקה והוא שתאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה עליו כתם ואפילו מצאתו לח שמא מימים מרובים היה שם ועכשו נפל עליו מים ונתלחלח:

    כבר ביארנו במשנתנו שכל לביתה במקום שאין טהרות אינה צריכה בדיקה הא כל שבמקום טהרות הואיל וצריכה בדיקה לטהרות לאחר תשמיש צריכה בדיקה לביתה קודם תשמיש ומ"מ כתבו גדולי המפרשים שבדיקה זו שלפני תשמיש הואיל ואינה אלא לביתה ומגררת טהרות אינה צריכה בדיקת חורין וסדקין אלא בדיקה כל דהו הנקראת קנוח והביאוה ממה שאמרו כאן מתוך שמהומה לביתה אינה מכניסתו לחורים וסדקים כלומר אינה בודקת אלא מה שצריך לה לשעתה וכן ממה שאמרו בסוף הפרק כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו ר"ל שנותנת דעתה אם יש דם בבית החיצון והרי זו בדיקה כל שהוא וי"מ שאף זו הואיל ואתה מצריכה בדיקה אע"פ שלא מצד ביתה אלא מגרירת טהרות צריכה בדיקת חורין וסדקין וזו שבכאן דרך פשיעה נאמרה כלומר מתוך שמהומה וכו' שמא תפשע אחר שיודעת שאין עיקר הבדיקה מחמת ביתה ועיקר הדברים כדעת ראשון וא"כ כל שבמקום טהרות צריכה לביתה לפני תשמיש בדיקה כל דהוא מטעם הואיל ולאחר תשמיש בדיקה גמורה לטהרות וכל שלא במקום טהרות או שלא בזמן טהרות אינה צריכה בדיקה כלל אף לאחר תשמיש וגדולי המחברים מחמירין דלאחר תשמיש אף שלא במקום טהרות כמו שיתבאר:

    ומ"מ בדיקת הזבה בין בבדיקה של הפסק טהרה בין בבדיקת שבעה נקיים צריכים בדיקת חורין וסדקים וכן כתבוה גדולי המפרשים ומגדולי הדורות כתבו שבדיקת ההפסק צריכה בדיקת חורין וסדקין הואיל ועולה בהן מטומאה לטהרה אבל בדיקת השבעה נקיים הואיל וכבר היא בחזקת טהרה דיה בקנוח וגדולי הדור מתמיהים עליהם דאדרבה חורים וסדקים צריכין בדיקה יותר שהם המעמידים את הדם אלא שיש לפרש שדיה בקנוח שכל שאין דם בחוץ אין חוששין לחורים וסדקים אחר שנסתלקו דמיה אלא שמ"מ הואיל ובדיקה תנינן בהו וכל שלא בחורים וסדקים אינה בדיקה אלא קנוח נראין הדברים כדעת ראשון:

    Meiri on Niddah 5a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תד"ה ר"מ דמחמיר כו' אלמא שאר תנאים נמי אחמירו טפי בכתמים מבראייה כו' עכ"ל מה שלא הביאו ראיה לדבריהם משמעתין לרבי דוסא דאית ליה בכתם דמטמא למפרע בין בשעת וסת ובין שלא בשעת וסת ובראייה לא מטמא אלא שלא בשעת וסת די"ל דאין זה מקרי חומר בכתם מבראיה כיון דבראיה נמי אשכחן מיהת טומאת מפרע כשלא בשעת וסתה כן נראה מפרש"י:

    Chidushei Halachot on Niddah 5a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    בגמ' האי מאי אא"ב בשלמא חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש אצטריך וכו'. ר"ל ואע"ג דהאי דלאחר תשמיש לית בה רבותא אגב האי דלפני תשמיש נקטיה אלא אי אמרת תרוייהו לאחר תשמיש תרוייהו פשיטא:

    ברש"י ד"ה ואב"א לעולם חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש ואפ"ה הרי זו כפקידה אלאחר תשמיש קאי וא"ת עד לפני תשמיש למה הוזכר כצ"ל והכל ד"א הוא ומה שכתב וא"ת עד שלפני תשמיש למה הוזכר וכן מה שכתבו בסוף הדבור שאחר זה דאי אבתרא לחודא ראשון למה הוזכר ר"ל למה הוזכר שלא כדין שהרי עד הראשון אינו כפקידה ולא שייך לומר דנקטינן אגב עד דלאחר תשמיש כדלעיל דזה לא שייך לומר כששניהם כפקידה אלא שהאחד הוא פשוט ולא אצטרך לאשמועינן וק"ל:

    בתוס' ד"ה וברייתא ד"ה וכו' אבל לגמרי לא אתא כרבנן כו' אבל לעיל שאמר ומתני' בשעת וסתה ודברי הכל לגמרי אתי כד"ה אפילו כרבי דוסא משום דמתני' סתמא קתני אשה שיש לה וסת דיה שעתה ולכך לרבנן איכא לפרש דאיירי בשעת וסתה ולרבי דוסא איכא לפרש אפילו שלא בשעת וסתה אבל בברייתא דקתני בהדיא שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמאה מעת לעת דמשמע בהדיא הא בשעת וסתה אינה מטמאה מעת לעת ולהאי לישנא לרבנן אפי' בשעת וסתה מטמאה מעת לעת ולכך לא לגמרי אתי כרבנן:

    ד"ה רבי מאיר דמחמיר בכתמים וכו דא"כ מה היה לו להאריך וכו' עד ונראה לפרש ר"מ היא דמחמיר שהוא רגיל להחמיר בכתמים וכו'. יש לדקדק מה מתרצין התוספות דהא לפירושם נמי יקשה מה היה לו להאריך להגמרא ולומר שהוא רגיל להחמיר בכתמים וי"ל קצת דאם היה משני גמרא בקצרה אין ר"מ היא דתניא וכו' היה נראה קצת דוחק בשיטת המקשה והמתרץ משום שהמקשן הקשה מכלל דת"ק סבר אפילו למפרע כלומר וזהו אין סברא שיסבור הת"ק שיטמא הכתם אפילו למפרע בנשים שהן דיין שעתן דהשתא כתמן יהיה חמור מראייתן א"כ מה השיב התרצן אין ר"מ היא דתניא וכו' והכל טעמא מאי הואיל ואין סברא להחמיר כ"כ בכתמים לכך הוסיף ואמר אין ר"מ היא שרגיל תמיד להחמיר בכתמים ולכך מחמיר גם הכא וק"ל:

    ד"ה השתא מעת לעת ממעטת וכו' פירש מע"ל דפשעה וכו' וכתבו פירוש זה משום דהוקשה להו מאי קאמר גמרא השתא מע"ל ממעטת וכו' מאי ק"ו הוא זה אימא לך דהא ודוקא מעת לעת ממעטת כדי שלא תטמא זמן ארוך למפרע אבל זמן קצר דהיינו מפקידה לפקידה ה"א דמטמא למפרע לכך פירשו דהק"ו הוא מטעם פשיעה וק"ל:

    Maharam on Niddah 5a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף ה׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־334 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 13 מילים

      נפתחת ב״וברייתא דברי הכל.…״

    2. קטע 22 מילים

      נפתחת ב״ולוקמא איפכא!…״

    3. קטע 37 מילים

      נפתחת ב״כיון דאיכא לאוקומי לקולא ולחומרא לחומרא מוקמינן.…״

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״קתני: שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמאה…״

    5. קטע 59 מילים

      נפתחת ב״הא שאר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן…״

    6. קטע 642 מילים

      נפתחת ב״מני? רבי חנינא בן אנטיגנוס היא, דאמר…״

      חכמים: רבי חנינא, רב יהודה, שמואל.

    7. קטע 749 מילים

      נפתחת ב״ומי אית ליה לרבי חנינא כתם כלל?…״

      חכמים: רבי חנינא.

    8. קטע 827 מילים

      נפתחת ב״מכלל דתנא קמא סבר אפי' למפרע? אין,…״

    9. קטע 933 מילים

      נפתחת ב״רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: נשים שאמרו…״

      חכמים: רבי חנינא.

    10. קטע 1014 מילים

      נפתחת ב״והמשמשת בעדים כו'. אמר רב יהודה אמר…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    11. קטע 1119 מילים

      נפתחת ב״מ"ט אמר רב קטינא: מתוך שמהומה לביתה.…״

      חכמים: רב קטינא.

    12. קטע 1234 מילים

      נפתחת ב״תנן: המשמשת בעדים, הרי זו כפקידה. מאי…״

    13. קטע 1331 מילים

      נפתחת ב״האי מאי? אי אמרת בשלמא חד לפני…״

    14. קטע 1411 מילים

      נפתחת ב״מהו דתימא, שמא תראה טפת דם כחרדל…״

    15. קטע 1524 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא: שתי בדיקות אצרכוה רבנן, חד…״

    16. קטע 169 מילים

      נפתחת ב״ממעטת על יד מעת לעת, השתא מעת…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף ה׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026