וישנו בלב — עיקר איסורו תלוי ברוע לבו ידע למי גידף הילכך לא חשיב מעשה אבל השתחואה אנו רואין משתחוה לעבודת כוכבים:
גליון — הואיל וישנו בלב - עיקר איסורו במחשבת הלב ואין כאן מעשה ומה שמדבר אינו אלא משמיע איסורו אבל כפיפת קומתו היינו עיקר איסורו דאילו היה מדבר במקבל עבודת כוכבים בלא השתחואה לא מחייב דאין עיקר בלב אלא כפיפה היא החיוב. נראה לי:
יצאו עדים זוממין — בתורת כהנים גבי פר כהן משיח והכי אמרינן אחר שריבינו דברים שהן בעבודת כוכבים ודברים שאינן בעבודת כוכבים יכול שאני מרבה המסית והמדיח ועדים זוממין ת"ל ועשה יצאו אלו שאין בהן מעשה יצאו מכלל חטאת:
והא על פי כתיב בהו — ונימא עקימת פיו הוי מעשה:
הואיל וישנן בראייה — עיקר עדותן בראיית העין שמעידין מה שראו הילכך לא חשיב מעשה:
חייב על כל אחת ואחת — מלקות אם אכלן בהתראה אחת:
לוקין על לאו שבכללות — על כל אחד ואחד:
ורבנן סברי אין לוקין — ואי תיקשי לא לילקי אפילו חדא דחדא מיהא לקי:
ויליף שור שור משבת — למען ינוח שורך (שמות כ״ג:י״ב) מה התם חיה ועוף כיוצא בו דהכי מוקמינן בב"ק בפרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נד: ע"ש):
כל חלב כשב — דליכא השתא ג"ש:
שור נתרבה בנסכים — חצי ההין יהיה לפר:
עז נתרבה בעבודת כוכבים — ביחיד:
חד מתרי — הצד השוה שבהן שהן מין בהמה וחלבו אסור ואימורי בכוריהם קריבים:
נתרבו אצל עבודת כוכבים — פר בצבור ועז ביחיד:
ה"ג מה לשור וכשב שכן יש בהן ריבוי אצל מזבח שור בנסכים וכשב באליה אבל עז אין בקרבנו ריבוי אצל מזבח:
הא כי כתיב קרא בעניינא דקדשים כתיב — דכתיב (ויקרא ז) כי כל אוכל חלב מן הבהמה וגו' והואיל ובעניינא דקדשים כתיב ודאי אין חיה נוהגת בהו הלכך לא איצטריך שור וכבש למישרי חיה:
מכלל דרבנן סברי — לא ילפינן לאו דכל חלב מעניינו בתמיה:
דכולי עלמא ילפינן דבר למד מעניינו — בעלמא אבל הכא לאו עניינו דהאי לאו והאי כרת:
והכא בהא קמיפלגי כו' — גירסא זו הכתובה בספרים משובשת היא ועל ידי פרשנים טועין שלא היו בקיאין בשמועה ופירשוה בשיבוש בתוך הגירסא וכך הצעה ולא יותר והכא בהא קמיפלגי מר סבר למידין לאו מלאו ולאו מכרת ומר סבר לאו מלאו ילפינן לאו מכרת לא ילפינן והכי פירושא ר' ישמעאל סבר למידין דבר מעניינו בין לאו מלאו בין לאו מכרת:
ורבנן סברי — לאו מלאו למידין זה מזה כשהן בפרשה אחת דבר למד מעניינו כי ההיא דבשר בחלב השנויה בפ' כל הבשר (חולין קטו:) לא תאכלנו בבשר בחלב הכתוב מדבר אבל לאו מכרת כעין הכא לא ילפינן דבר למד מעניינו הלכך אי לא כתיב שור וכשב ועז ה"א חיה במשמע:
ואי בעית אימא טעמייהו דרבנן — משום דהאי שור וכשב ועז מיבעי להו לכדרב מרי:
אליה דחולין תיתסר — דחלב איקרי בפרק כל הבשר (חולין קיז.):
ששוה בשלשתן — שנקרא חלב בשלשתן ואליה לא איקרי חלב אלא בכשב:
א"כ נכתוב כל חלב שור וכשב — ומהתם ממעיטנא אליה דבעינן דבר השוה בשניהן:
לאו דעריות — להכי נקט עריות דאיכא מילי טובא ואיכא לאו בכל חדא:
מאחת מהנה — משמע מאחת חייב הנה כמה חטאות:
חלב וחלב — שני זיתי חלב:
שם אחד — חלב הכליות או חלב הדקין שם אחד בהעלם אחד ל"ג:
שני שמות — כזית משעל הכוליא וכזית משעל הדקין:
דהעלמות מחלקין — דכיון דנודע לו בינתים הרי הן שתי שגגות וחטאת בידיעה תלה רחמנא דכתיב (ויקרא ד) או הודע אליו:
חלב דנותר — דאיכא שתי שגגות משתי כריתות חלב ונותר וחייב שתי חטאות:
ניחייב נמי משום קדש — אשם מעילות:
אלא אמר רב ששת כגון שאכל חלב דקודש — ולעולם משום חלב חייב שתים ולהכי לא חשיב אשם מעילות אלא של שם אחד ורבי יהודה היא דמחייב אחלב מוקדשין שתים משום חלב ושני שמות דקתני משום דבחלב מוקדשין כתיבי תרי קראי:
חלב נבלה לוקה שתים — משום חלב ומשום נבלה והמוקדשין משום חלב ומשום זרות:
ג' — ב' משום חלב כדמפ' לקמן וא' משום זרות:
ונוקמה — להא דלעיל דקתני ב' שמות כלומר משתי בהמות משני מינין ור' ישמעאל היא:
