משיקו במים — אם נטמא דמיא בעלמא הוא:
משהחמיץ אין משיקו במים — דחמרא הוא וכלים ואדם ניתנה להם תורת טהרה במקוה אבל באוכל ומשקה לא נאמר בהן טבילה ומים מיטהרים בהשקה שאם יש לו מים יפים לשתיה ונטמאו נותנן בכלי ומשקען במי המקוה עד שנושקין המים והוי חיבור ובטלי לגבי מקוה כתרומה טמאה שזרעה בקרקע שבטלה טומאתה והיא טהורה והכי מפרש בכל שעה (פסחים דף לד.) אבל יין במים לאו זריעה היא דטעמא לא בטיל:
לא שנו — דמשיקו במים:
אבל טמאין מעיקרא לא — ורב גביהה פריך עלה מאי שנא:
לשמעתא — כלומר טעמא דהא מתניתין בעא מיניה מרב אשי:
יקירי — כבדין:
קפי — צף. ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא (מלכים ב ו):
מבלבלי — הכל יחד המים והיין של תמד הלכך מהניא ליה השקה:
מתני' כל מקום שיש מכר — כל זמן שהבת קטנה ואביה זכאי למוכרה:
אין קנס — אם נאנסה או נתפתתה אין לאביה חמשים כסף דנערה כתיב (דברים כב) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף:
וכל מקום שיש קנס — דהיינו כשהיא נערה:
אין מכר — דתניא בערכין (דף כט:) יכול ימכור אדם בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו בסימני נערות שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר:
גמ' זו דברי ר"מ — דאמר קטנה אין לה קנס אבל חכמים אומרים יש לה קנס לקטנה וטעמא מפרש בכתובות (דף מ:) כל מקום שנאמר נער בלא ה"א אפילו קטנה במשמע:
בת שלש שנים — ראויה לביאה:
הכי גרסינן קטנה מבת יום אחד עד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס וחכמים אומרים קטנה בת ג' שנים שהיא ראויה לביאה יש לה קנס:
מכר לא — בתמיה והלא קטנה היא עד שתביא שתי שערות:
אימא אף קנס — יש לה ואע"פ שיש מכר משתראה לביאה עד שתביא ב' שערות וקודם שתראה לביאה יש מכר ואין קנס ומשתביא שתי שערות ועד שתיבגר יש קנס ולא מכר ובין בגרות לנערות ששה חדשים:
מתני' מיאון — ביתומה שקדשוה אמה או אחיה ואפילו לדעתה יכולה למאן ויוצאה בלא גט עד שתביא שתי שערות וכל ימי קטנותה אינה ראויה לחליצה אם יבמה היא דאיש כתיב בפרשה ואם לא יחפוץ האיש ומקשינן אשה לאיש ומשנראית לחליצה אינה יכולה למאן:
גמ' זו דברי ר"מ — דאמר נערה לא ממאנת:
במקום חליצה — דאפילו נערה יכולה למאן:
עד שירבה השחור — שיוקף אותו מקום בשער ובמסכת נדה (דף נב:) מפרש לא שירבה ממש אלא שיהו שתי שערות ארוכות שוכבות ונראה כמו שריבה השחור:
מתני' תקיעה — ערבי שבתות וימים טובים להבטיל את העם מן המלאכה ובין השמשות תוקעין להבדיל בין קדש לחול:
הבדלה — בתפלה ועל הכוס במוצאי שבתות וימים טובים:
תוקעין — אע"פ שגם היום יו"ט היה ואין בו מלאכה תוקעין להבדיל ממלאכת אוכל נפש:
ולא מבדילין — מפני שהנכנס חמור מן היוצא:
חל להיות במוצאי שבת מבדילין — לפי שהיוצא חמור מן הנכנס ותקיעה אין כאן:
כיצד מבדילין — בין שבת ליום טוב כשהוא במוצאי שבת:
גמ' היכי תוקע — ביו"ט שבע"ש כשהוא תוקע להבדיל בין קדש לחול דבעי שינוי משאר ערבי שבתות שהרי אין קדושה הנכנסת חמורה מקדושה דיוצאה כל כך:
מתוך תקיעה — קודם שיסיים התקיעה הוא מריע בסופה:
בנשימה אחת — ומכל מקום מפסיק הוא בינתיים:
היכא אמר לה — להאי בין קדש לקדש:
בחתימתה — של הבדלה אבל בפתיחתה הוא אומר בין קדש לחול וכך אנו נוהגים:
אף בפתיחתה — מתחיל המבדיל בין קדש לקדש בין אור לחושך:
ולית הלכתא כוותיה — שהרי למנות סדר הבדלות הוא בא בתחלה והבדלה דכתיבה באורייתא בקודש וחול כתיבה וכרבי דוסא נמי לית (ליה) הלכתא דלא מזלזלינן ביום טוב לקרותו קודש הקל:
באמצע שבת — אפ"ה אמרינן בין יום השביעי אע"ג דלא שייך יום השביעי הכא כלל:
סדר הבדלות — האמורות בתורה הוא מונה ולהבדיל בין הקדש וגו'. ויבדל בין האור ובין החושך. ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. ובין יום השביעי כו' היינו בין קדש לחול ומשום דבעי למימר מעין חתימה סמוך לחתימתה:
