רב אושעיא

דור שלישי לאמוראים.

בתלמוד הבבלי נקרא אושעיא ובתלמוד ירושלמי נקרא הושעיא.

תלמידו של ר' הונא ותלמיד מובהק של ר' יהודה בר יחזקאל, כמו שמצינו שקראו ר' יהודה אושעיא בני. גיטין כה. ורבי אושעיא קרא לרב יהודה רבי. ב"מ מג:

ר' אושעיא ואחיו ר' חנניה הם אחי רבה, כולם בני נחמני. (ספר "יוחסין" ומובא במהרש"א).

נחמני אביהם עלה לארץ ישראל עם שני בניו, ורבה נשאר בבבל ללמוד תורה בישיבתו של ר' הונא.

חבירם של ר' אמי ור' אסי תלמידי ר' יוחנן, היה עם ר' אבא ור' זירא, וכולם היו יחד עוד בבבל יושבין לפני ר' הונא בישיבתו.

רב ספרא תלמידו של רבא שהיה צעיר לימים, קרא לו בשם כבוד: משה. כך היה חכם מכנה את חבירו מצד חכמתו. ביצה לח: ונשא לאשה את ביתו של ר' שמואל בר יצחק.

בקשת אחיו

אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

הרי כבר הקשנו לרבי אלעזר: האם צדיקים שחיו ונקברו בחוץ לארץ, לא קמים בתחיית המתים משום שנקברו בחוץ לארץ?

תירץ רבי אילעא: צדיקים שבחוץ לארץ מגיעים לארץ ישראל על ידי גלגול.

מקשה רבי אבא סלא רבא: הרי גלגול לצדיקים מצער אותם? מבאר אביי: מחילות נעשות לצדיקים בקרקע ובכך נמנע צערם.

כתוב: "ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם", בראשית מז, ל

אמר קרנא תלמידו של שמואל: יש דברים בענין פסוק זה! הרי יעקב אבינו ידע שהוא צדיק גמור, ואם אתה אומר שצדיקי חוץ לארץ יזכו לתחיית המתים, מדוע הטריח יעקב אבינו את בניו להעלותו ולקוברו בארץ ישראל? הרי מוכח מכאן שיעקב אבינו חשש שמא לא יזכה למחילות! כיוצא בזה אתה אומר: "וישבע יוסף את בני ישראל". בראשית נ, כה

אמר רבי חנינא: יש דברים בענין, יוסף היה יודע בעצמו שצדיק גמור הוא, ואם אתה אומר שצדיקי חוץ לארץ יזכו לתחיית המתים, מדוע הטריח יוסף הצדיק את אחיו להוליך אותו ארבע מאות פרסה? הרי מוכח מכאן שיוסף הצדיק חשש שמא לא יזכה למחילות!

אחיו של רבה שהיו בארץ ישראל שלחו לו מברק וניסו לשכנעו שיעלה לארץ ויצטרף אליהם. כך כתבו לו ברמז: יודע יעקב אבינו שהיה צדיק גמור ובכל זאת חשש שמא לא יזכה למחילות! ואילפא אמר: שסיפרו לו על אחד שרצה לישא אשה שהייתה בחוץ לארץ, מכיון ששמע על חשש גלגול מחילות וויתר על זה.

כתבו לו אחיו: אף אתה אחינו היקר לנו מכל, אף על פי שהנך חכם גדול, בכל זאת, אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרב! יפה לך שתעלה לארץ הקדושה אלינו ותלמד מפי ר' יוחנן! בכל אופן אחינו היקר: אם תחליט לא לעלות ולהשאר בבבל, הזהר בשלושה דברים: 1.

אל תרבה לשבת הרבה מכיון שישיבה מרובה קשה לתחתוניות.

2.

אל תרבה בעמידה מכיון שעמידה מרובה לא טובה ללב.

3.

אל תרבה בהליכה מכיון שהליכה מרובה לא טובה לעיניים.

אלא איך תעשה! שליש מזמנך בישיבה שליש בעמידה ושליש בהליכה.

וכן אמרו לו: כל ישיבה שאי אפשר גם להשען בה, עדיף לעמוד. כתובות קיא.

עלייתו לארץ ישראל

מצינו כשעלה לארץ ישראל ראה את ר' אמי, ואמר שמועה לפני ר' אמי בשם עולא, ותשובה שענה לו ר' נחמן בר יעקב (ילתא אשתו היא בתו של ר"ג הנשיא). מכאן ראינו שר' אושעיא עוד בהיותו בבבל, נשא ונתן בלימוד עם עולא.

עלו יחד לארץ ישראל, רק שעולא היה הולך וחוזר מארץ ישראל לבבל בתדירות. חולין קכד.

עם ר' יוחנן רבו

ר' יוחנן היה מחכה ומצפה מתי יתאפשר לו לסמוך לרבנות את רב חנינא ורבי הושעיא בני נחמני, ולא הסתייע הדבר, מכיון שלא היו עם ר' יוחנן שני חכמים סמוכים, שביחד יסמכו את ר' חנינא ור' אושעיא.

ר' יוחנן הצטער מכך הרבה! אמרו לו ר' חנינא ור' אושעיא: אל יצטער רבינו, שהרי אנחנו מזרע בית עלי הכהן, ואמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מניין אנו יודעים שלא נסמכים צאצאים מבית עלי? שאמר להם הנביא לבית עלי: "ולא יהיה זקן בביתך כל הימים" שמואל א, ב, לב כלומר: כעונש על מעשיהם.

אם נאמר שהעונש הוא, שלא יזקינו, כלומר: שלא יאריכו ימים ולא יגיעו לידי זקנה שהוא גיל הרי כבר נאמר להם: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים" שם לג כלומר: שרוב בני עלי, כלומר 60, זרעו, ימותו בגיל צעיר ממש, בני שמונה עשרה!

אם כן מדוע חזר הנביא ואמר: "ולא יהיה זקן"? אלא בא לומר, שגם אלה שמבית עלי שיזכו להגיע לכלל זקנה משום שיעסקו בתורה וגמילות חסדים לא יבואו לכלל זקנה, הכוונה לידי סמיכה להיות מורים הלכה לרבים.

לכן אמרו לר' יוחנן שלא יצטער, מכיון שהם מבית עלי, חל עליהם העונש לא להיות סמוכים. סנהדרין יד.

קדושתו

אמר רבי יוחנן: שלשה הקב"ה מכריז עליהם בשמיים בכל יום ומשבחן:

א. על רווק שגר בכרך, כלומר בעיר גדולה, ואינו חוטא.

ב. על עני המחזיר אבידה לבעליה, הרי עני אין לו, ובכל זאת מחזיר אבידה לבעליה!

ג. על עשיר המעשר פירותיו בצינעה ואינו ממעט מהמעשרות, למרות שיש לו הפסד רב. כך מסופר: רב ספרא היה רווק שגר בכרך.

שונה הברייתות שנה את הברייתא הזו לפני רבא ור' ספרא: שלושה הקב"ה מכריז עליהם בכל יום ומשבחן, וביניהם: רווק שגר בכרך ואינו חוטא.

צהבו פניו של ר' ספרא, כלומר, קרנו מתוך שמחה שהרי הוא רווק שגר בכרך!

אמר לו רבא: לא התכוונה הברייתא למקרה כמו שלך אלא כמו ר' חנינא ור' אושעיא.

ר' חנינא ור' אושעיא רצו להנות מיגיע כפם והיו סנדלרים בארץ ישראל. היו יושבים בשוק שהיו שם גם זונות והם תפרו מנעלים גם לנשים אלו.

כאשר היו באות לקחת מנעליהן, לא היו ר' חנינא ור' אושעיא מרימים את עיניהם להסתכל בהם. כשנפטרו ר' חנינא ור' אושעיא לבית עולמם והיו רוצות שיאמינו לדבריהם, היו נשבעות "בחיי ר' חנינא ור' אושעיא" חכמים הקדושים של ארץ ישראל. פסחים קיג:

מעשי בראשית ומרכבה

בכל ערב שבת היו יושבים ר' חנינא ור' אושעיא ועוסקים בספר יצירה, ספר המיוחס לאברהם אבינו, והיו בוראים עגל משולש ואוכלים אותו. הכוונה: א. לעגל שהגיע לשליש ימיו ומשובח לאכילה. ב. העגל שנולד שלישי לעגלה, בשרו טעים ביותר.

פטירתו

כשנפטר לבית עולמו ר' חנינא נבקע ים כנרת, אמרו חכמים: זה היה רמז לנס שאירע לו. פעם אחת כשעלה ר' חנינא לעיבור שנה, נבקע ים כנרת בפניו כדי שיוכל לעבור.

וכשנפטר ר' הושעיא לבית עולמו, נפל דקל אחד שהיה חשוב בעיר טבריה. פני משה ויש מבארים שהיה עמוד אחד בטבריה כמו אנדרטה שהיה שם לזכרון לאיזה מאורע, ונפל בזמן ירושלמי ע"ז, פ"ג ה"א] - פטירתו של ר' הושעיא. [גליון אפרים

אמרותיו

אמר רבי הושעיא: בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, נטע בו כל מיני מגדים, והם: פירות נאים של זהב, כלומר, עצים שהוציאו פירות העשויים מזהב, והוציאו פירות בזמנן.

כיון שהרוח היתה מנשבת בהן, היו נושרין פירותיהן, שנאמר: "ירעש כלבנון פריו", תהילים עב מכאן למדנו שהיו הפירות שבלבנון הוא בית המקדש, נוקשים זה על זה ומרעישים בשעת נשירתן מכיון שהיו עשויים מזהב.

מן הפירות הללו הייתה פרנסה לכהונה.

מכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל יבשו העצים. שנאמר: "ופרח לבנון אמלל". נחום א,ד עתיד הקב"ה להחזירן לנו, שנאמר "פרח תפרח ותגל" ארץ ישראל "אף גילת ורנן" תגיל ותרנן"כבוד יומא לט:]- ישעיה לה,ב- הלבנון" בית המקדש "נתן לה" [כבוד הלבנון הם פירות הזהב שבבית המקדש