שמואל
סוף תקופת התנאים ותחילת האמוראים. שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
שמואל ורב תלמידי רבי, למד תורה גם מאביו ומלוי בר סיסי.
רב ושמואל ירדו לבבל בסוף ימי רבי, שמואל היה בנהרדעא ורב בסורא.
שמואל נקרא "ירחינאי", ונהירין ליה שבילי דרקיע. בבא בתרא ז: בקי בסוד עיבור חודשים ורופא גדול ומרפאו של רבי.
שמואל נקרא "שקוד" כלומר: שוקד על דבריו לאמרם כהלכה ויש אומרים: היה שקוד על דברי תורה. כתובות מג:
רב אמר על שמואל: "כל רז לא אניס ליה."
רב קיללו בחשבו ששמואל מצערו ולא נתקיימו לו בנים כל זמן שהיה רב חי, ואחר שנסתלק רב לבית עולמו נולדו לשמואל בנים. רב היה נוהג בו כבוד על שקיללו ללא כוונה ואחרי פטירת רב עברה ישיבתו לשמואל והיתה ישיבה אחת.
אימרותיו
כשהיה ר' יוחנן מגיע לפסוק הזה היה בוכה: "כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם" קהלת יב, יד עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו! כלומר: שגם על השגגות ישפט האדם!
מהו שכתוב: "על כל נעלם"? אמר רב: זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה, ושמואל אמר: זה היורק ליד חבירו ונגעל ממנו חבירו. חגיגה ה.
רופא אומן
כאשר חלה רבי בעיניו אמר שמואל לרבי:
רצונך שאשים לך רפואה כלומר תרופה בתוך העין? אמר לו רבי: אינני יכול מחמת הכאב! אמר שמואל: אולי אשים לך על גבי העין? אמר לו רבי: גם זה אינני יכול!
מה עשה שמואל! הכניס את הסם בתוך קנה חלול ושם תחת הכר של רבי, בכדי שיבקע הסם את עצם הגולגולת והמוח, יגיע עד העיניים של רבי ויתרפא! עזר הסם ובכך התרפא רבי.
רצה מאוד רבי לסמוך את שמואל בסמיכת חכמים כדי שיקרא שמואל רבי מכיון שהיה חכם גדול ולא עלה בידו! משום שהיו עיכובים שונים או שהחכמים לא התאספו.
אמר שמואל לרבי אל תצטער על כך! משום שראיתי את ספרו של אדם הראשון ושם הראה לו הקב"ה דור דור ודורשיו וחכמיו וסופריו ושם כתוב עליי: שמואל ירחינאה חכם יקרא ורבי לא יקרא והוא ירפא את רבי מחוליו.
עוד כתוב שם: רבי ור' נתן סוף משנה כלומר חותמי המשנה, ר' אשי ורבינא סוף הוראה כלומר חותמי הגמרא. בבא מציעא פה:
מקורות מדויקים
לדף המקורות המלא של החכם (5)- בבא בתרא ז ע"ב ↗“מָר יָנוֹקָא וּמָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי: נְהַרְדָּעֵי לְטַעְמַיְיהוּ – דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ – אֵין לָהֶן לֹא דֶּרֶךְ זֶה עַל זֶה,”
- כתובות מג ע"ב ↗“אֲמַר לֵיהּ אֲבִימִי בַּר פַּפֵּי: שָׁקוּד אַמְרַהּ. שָׁקוּד מַנּוּ? שְׁמוּאֵל, הָא רַב אַמְרַהּ! אֵימָא: אַף שָׁקוּד אַמְרַהּ. אָמַר מָר בַּר אַמֵּימָר לְרַב אָשֵׁי: הָכִי אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת. רַב אָשֵׁי אָמַר: הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב, וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב.”
- חגיגה ה ע"א ↗“מַאי ״עַל כׇּל נֶעְלָם״? אָמַר רַב: זֶה הַהוֹרֵג כִּינָּה בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאָס בָּהּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: זֶה הָרָק בִּפְנֵי חֲבֵירוֹ וְנִמְאָס.”
- בבא מציעא פה ע"ב ↗“שְׁמוּאֵל יַרְחִינָאָה אָסְיֵיהּ דְּרַבִּי הֲוָה. חֲלַשׁ רַבִּי בְּעֵינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אֶימְלֵי לָךְ סַמָּא. אֲמַר לֵיהּ: לָא יָכֵילְנָא. אֶשְׁטַר לָךְ מִשְׁטָר. אֲמַר לֵיהּ: לָא יָכֵילְנָא. הֲוָה מוֹתֵיב לֵיהּ בְּגוּבְתָּא דְסַמָּנֵי תּוּתֵי בֵּי סַדְיֵיהּ, וְאִיתַּסִּי.”
- קהלת יב, יד ↗“כִּ֚י אֶת־כׇּל־מַֽעֲשֶׂ֔ה הָאֱלֹהִ֛ים יָבִ֥א בְמִשְׁפָּ֖ט עַ֣ל כׇּל־נֶעְלָ֑ם אִם־ט֖וֹב וְאִם־רָֽע׃”