מסכת בבא בתרא דף ע״ד עמוד ב׳

1בר אמוראי לאתויה, ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה, ושדא זיקא דחלא ונחת. נפק בת קלא אמר לן: ״מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר"ח בן דוסא, דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי״׃

2רב יהודה הינדוא משתעי: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדיר לה תנינא. נחית בר אמוראי לאתויה, אתא תנינא קא בעי למבלע לה לספינתא. אתא פישקנצא פסקיה לרישיה, אתהפיכו מיא והוו דמא. אתא תנינא חבריה, שקליה ותליה ליה וחיה. הדר אתא קא בעי בלעא לספינתא, הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה. שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא; הוה הני ציפרי מליחי בהדן, אותבינהו עלייהו; שקלוה ופרחו להו בהדה.

ברייתא

3תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה, והיה ר"א ישן ור' יהושע נעור. נזדעזע ר' יהושע, וננער ר"א אמר לו: מה זה יהושע, מפני מה נזדעזעת? אמר לו: מאור גדול ראיתי בים. אמר לו: שמא עיניו של לויתן ראית דכתיב: ״(איוב מא״, י) ״עיניו כעפעפי שחר״.

4אמר רב אשי, אמר לי הונא בר נתן: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא, והואי אטמא דבשרא בהדן. פתחנא, ונקרינא ואנחנא אעשבי. אדמייתינן ציבי, חלם אטמא, וטוינן. כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינהו להנהו גומרי דהוו קא מלחשי. כי אתאי לקמיה דאמימר, אמר לי: ההוא עישבא סמתרי הוה; הנהו גומרי דריתמא הוו.

5(בראשית א, כא) ״ויברא אלהים את התנינים הגדולים״ הכא תרגימו: ארזילי דימא. ר' יוחנן אמר: זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון, שנאמר: ״(ישעיהו כז״, א) ״ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו'״.

6(סימן: כל, שעה, ירדן) אמר רב: יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם. אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקב"ה סירס את הזכר, והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: ״(ישעיהו כז״, א) ״והרג את התנין אשר בים״.

7ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקב"ה סירס הזכר, וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: ״(איוב מ״, טז) ״הנה נא כחו במתניו״ זה זכר, ״ואונו בשרירי בטנו״ זו נקבה.

8התם נמי, ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה! דגים פריצי. וליעביד איפכא! איבעית אימא: נקבה מליחא מעלי; איבעית אימא, כיון דכתיב: ״(תהלים קד״, כו) ״לויתן זה יצרת לשחק בו״, בהדי נקבה לאו אורח ארעא. הכא נמי, לימלחה לנקבה! כוורא מליחא מעלי, בשרא מליחא לא מעלי.

9ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם, אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם. אמר לפניו: רבש"ע די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, שנאמר: ״(איוב כו״, יב) ״בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב״.

10אמר ר' יצחק: ש"מ שרו של ים ״רהב״ שמו; ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, שנאמר: ״(ישעיהו יא״, ט) ״לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו', כמים לים מכסים״ אל תקרי ״לים מכסים״, אלא ״לשרה של ים מכסים״.

11ואמר רב יהודה אמר רב: ירדן יוצא ממערת פמייס. תניא נמי הכי: ירדן יוצא ממערת פמייס, ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא, ומתגלגל ויורד לים הגדול; ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן, שנאמר: ״(איוב מ״, כג) ״יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו״. מתקיף לה רבא בר עולא: האי בבהמות בהררי אלף כתיב״! אלא אמר רבא בר עולא: אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות? בזמן שמגיח ירדן״ בפיו של לויתן.

12(סימן: ימים, גבריאל, רעב) כי אתא רב דימי א"ר יוחנן, מאי דכתיב: ״(תהלים כד״, ב) ״כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה״? אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל. ואלו הן שבעה ימים: ימה של טבריא, וימה של סדום, וימה של חילת, וימה של חילתא, וימה של סיבכי, וים אספמיא, וים הגדול. ואלו הן ארבעה נהרות: ירדן, וירמוך, וקירומיון, ופיגה.

13כי אתא רב דימי א"ר יונתן: עתיד גבריאל לעשות׃