דנכיס יצריה — נשחט יצרא. אנשי כנסת הגדולה בקשו רחמים ונמסר בידם והרגוהו כדאמרי' בד' מיתות בסנהדרין (דף סד.) כלומר ניזיל בההוא שבילא ולא ניזיל אפיתחא דבי זונות שלא ישלוט בנו יצר הרע:
איכנעו זונות מקמייהו — נכנסו מפניהם לקובתן:
מנא לך הא — דסמכת אנפשך למיתי הכא ולא מיסתפית מיצר הרע:
זימה ומתרגמי' עצת חטאין — עצת הוא תרגום של זימה היא וחטאין הוא תוספת התרגום מפרש שעצה זו רעה היא של חטא. אלמא דזימה היינו לשון עצה ותורה נקראת עצה דכתיב (ישעיהו כ״ח:כ״ט) הפליא עצה הגדיל תושיה ומשמע תורה תשמור עליך:
מזימה — מן הזנות:
תשמור עליך תורה — דסיפיה דקרא תבונה תנצרכה מזימה תשמור עליך מכל דבר רע והרהור חטא ואנו הולכין הלוך ודבר בדברי תורה:
על ה' דברים — חמש עלילות הן שואלין עלי:
כמי שאין לו אלוה — להגן עליו:
ה"ג מאי ללא:
ר' חנינא בן תרדיון גבאי של צדקה הוה:
מעות של פורים — שגביתי מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים ותנן (ב"מ דף עח:) אין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו:
נתחלפו לי במעות של צדקה — וסבור הייתי שהן של צדקה וחלקתים לעניים שלא לסעודת פורים ואני פרעתי משלי[את] של פורים. ל"א מעות שלי לסעודת פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וסבור הייתי שהן של צדקה וחלקתים לעניים ולא חזרתי ליפרע מארנקי של צדקה:
גנבת — גנב ולסטים היית:
מדהא ליתא — כשם שאין השני' בי דהא אין שתיהן באדם אחד כך אין חבירת' בי והאומר לכם עלי שקרן נמצא בדבריו:
מ"ט קרו לך רבי — הרי עלילה שלישית:
טרסיים — גרדיים:
קיבורי — פקעיות לימשיל"ש:
הי דשתיא הי דערבא — איזה של שתי ואיזה של ערב:
אתא זיבורא — זכר אותיבא על דערבא:
ואתאי זיבורתא — נקבה אותיבא על דשתיא. והבין שהוא נס הנעשה שהשתי מקבל ערב כנקבה המקבלת זכר:
לבי אבידן — בית שאוכלין ושותין לכבוד עבודת כוכבים ומזבלים זיבול לעבודת כוכבים ומפקחין על עסקיה לידע מה היא צריכה ומתנדבין:
עבדך לחירות — והן גזרו על כך לפי שהוא דת יהודית:
אידמי ליה — לההוא גברא:
בישותיה הוא דקא אחוי — רשעך תראה ותודיע שרשע אתה והוא ינצל ע"י נס:
הוה כתיבא ההוא (יומא) איגרתא — דבעו חשובי רומי לשדורי לקיסר על עסקיהן שדרוה ההוא שעתא בידיה דההוא גברא:
פתקיה — אליהו וזרקו ד' מאה פרסי למען לא ישוב [עוד לביתו] כמו (ר"ה דף כה.) שקל קלא פתק ביה:
עליו לשריפה — למה נענש כך לפי שהיה הוגה את השם באותיותיו דורשו בארבעים ושתים אותיות ועושה בו מה שהוא חפץ:
