לשבות שביתת הרשות - שהיה הולך להחשיך על התחום לקנות שביתה שם כדי שיהא לו משם ולהלן אלפים לילך למחר שם לדבר הרשות יחזור מיד אבל לקנות שביתת מצוה כגון שילך מחר חוץ לתחום לבית האבל או לבית המשתה היינו כהולך לשחוט את פסחו:

שיש בידו בשר קודש - עמו בדרך ונפסל ביוצא שמחיצת קדשים קלים חומת ירושלים:

אם עבר צופים - שם כפר שיכול לראות בית המקדש משם:

שורפו במקומו - ולא הטריחוהו לחזור:

ואם לאו חוזר ושורפו כו' - כדאמרן בכל שעה (לעיל פסחים כד.) בקודש באש תשרף דבמקום אכילתו שריפתו:

זה וזה - חמץ דאמרן לעיל ונזכר שיש לו חמץ בביתו ובשר קודש שעמו:

בכביצה - אבל בפחות גבי חמץ יבטל בלבו וגבי בשר קודש שורפו במקומו:

גמ' סעודה שניה - כך הוא דרך החתנים לאחר סעודת אירוסין חוזר ומשגר סבלונות לארוסתו וסועד שם:

אני לא שמעתי - שתהא מצוה אלא סעודת אירוסין לבדה אבל לא סעודת סבלונות:

סבלונות - דורונות כלים נאים:

בת כהן - צריכה להינשא לכהנים ולא לפגום משפחתה להינשא לישראל:

אין זווגן עולה יפה - במזל טוב:

מאי היא - מה עולה בידן:

או אלמנה או גרושה או זרע אין לה - כדכתיב (ויקרא כ״ב:י״ג) ובת כהן כי תהיה לאיש זר וסמיך ליה ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה וגו':

או קוברה - בלא זמן:

תלמיד חכם - הוא שבח לו אבל עם הארץ ואינו כהן גנאי הוא לו לאהרן ונענשים:

לא גלאי - רב כהנא גלה מבבל לא"י כדאמר בהגוזל ומאכיל (ב"ק קיז.):

לא גלאי כדגלו אינשי - שאר תלמידים יוצאים מדעתן ואני יצאתי על כרחי מחמת מרדין ואימת מלכות:

ומאלמן את אשתו - שמבקש לימודו ואי אפשר לו וגולה למזונות והרי אשתו באלמנות חיות:

גוזליו - יתומין:

ותלמודו משתכח - שאינו עסוק לחזור עליו:

ומחלוקות רבות באות עליו - מחמת ששכח תלמודו או הקפות שמקיף מחנונין לסעודותיו:

קרו ליה - לבנו:

מרקיד בי כובי - כדרך הליצנים שמשחקין ומרקדין בחנויות להשקותן בשכרן:

מלחיך פינכי - קערות:

מך רבע - מקפל לבושו ורובץ וישן דרך המשתכרין אינו מספיק לילך לביתו ולשכב על מטתו אלא מקפל לבושו תחתיו וישן:

מך - כמו בר חמרא מוך שקיך וגני (תענית דף ו:):

פסחים 49 עמוד א

מתני׳ · משנה

1ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, דברי ר"מ וחכמים אומרים: בזמנו. ר"א בר צדוק אומר: תרומה מלפני השבת, וחולין בזמנן.

גמ׳ · גמרא

2תניא, ר"א בר צדוק אומר: פעם אחת שבת אבא ביבנה, וחל ארבעה עשר להיות בשבת. ובא זונין ממונה של ר"ג ואמר: הגיע עת לבער את החמץ, והלכתי אחר אבא וביערנו את החמץ.

מתני׳ · משנה

3ההולך לשחוט את פסחו, ולמול את בנו, ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו. אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער, ואם לאו מבטלו בלבו.

4להציל מן הנכרים ומן הנהר, ומן הלסטים, ומן הדליקה, ומן המפולת יבטל בלבו. ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד.

5וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש, אם עבר צופים שורפו במקומו. ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה.

6ועד כמה הן חוזרין? ר"מ אומר: זה וזה בכביצה, ר' יהודה אומר: זה וזה בכזית. וחכמים אומרים: בשר קדש בכזית, וחמץ בכביצה.

גמ׳ · גמרא

7ורמינהו: ההולך לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד!

8א"ר יוחנן, לא קשיא: הא ר' יהודה, הא רבי יוסי. דתניא: סעודת אירוסין רשות, דברי ר' יהודה. רבי יוסי אומר: מצוה.

9והשתא דאמר רב חסדא: מחלוקת בסעודה שניה, אבל בסעודה ראשונה דברי הכל מצוה. אפילו תימא הא והא ר' יהודה, ולא קשיא: הא בסעודה ראשונה, הא בסעודה שניה.

ברייתא

10תניא אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא סעודת אירוסין, אבל לא סבלונות. אמר לו ר' יוסי: אני שמעתי סעודת אירוסין וסבלונות.

ברייתא

11תניא, רבי שמעון אומר: כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה.

12כגון מאי? א"ר יוחנן: כגון בת כהן לישראל, ובת תלמיד חכם לעם הארץ. דא"ר יוחנן: בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה.

13מאי היא? אמר רב חסדא: או ״אלמנה״, או ״גרושה״, או ״זרע אין לה״. במתניתא תנא: קוברה או קוברתו, או מביאתו לידי עניות.

14איני?! והא א"ר יוחנן: הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן, כל שכן שתורה וכהונה מעשרתן. לא קשיא: הא בת"ח הא בעם הארץ.

15ר' יהושע נסיב כהנתא, חלש. אמר: לא ניחא ליה לאהרן דאדבק בזרעיה, דהוי ליה חתנא כי אנא.

16רב אידי בר אבין נסיב כהנתא, נפקו מיניה תרי בני סמיכי: רב ששת בריה דרב אידי, ור' יהושע בריה דרב אידי. אמר ר"פ אי לא נסיבנא כהנתא, לא איעתרי.

17אמר רב כהנא: אי לא נסיבנא כהנתא, לא גלאי. אמרו ליה: והא למקום תורה גלית! לא גלאי כדגלי אינשי.

18אמר רבי יצחק: כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה, שנא' (עמוס ו, ד) ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק״, וכתיב: ״לכן עתה יגלו בראש גולים״.

ברייתא

19ת"ר כל ת"ח המרבה סעודתו בכל מקום, סוף מחריב את ביתו, ומאלמן את אשתו, ומייתם את גוזליו, ותלמודו משתכח ממנו, ומחלוקות רבות באות עליו, ודבריו אינם נשמעים, ומחלל שם שמים ושם רבו ושם אביו, וגורם שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.

20מאי היא? אמר אביי: קרו ליה בר מחים תנורי. רבא אמר: בר מרקיד בי כובי. רב פפא אמר: בר מלחיך פינכי. רב שמעיה אמר: בר מך רבע.

ברייתא

21ת"ר לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח שאם מת או גולה מובטח לו שבניו ת"ח ואל ישא בת ע"ה שאם מת או גולה בניו ע"ה׃

ברייתא

22ת"ר לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח וישיא בתו לת"ח משל לענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל. ולא ישא בת עם הארץ, משל לענבי הגפן בענבי הסנה, דבר כעור׃

תוספות

לשבות שביתת הרשות - פ"ה שהיה הולך להחשיך על התחום לקנות שביתה שם ולילך ד' אלפים לדבר הרשות וקשה א"כ תיקשי למ"ד בפ' בכל מערבין (ערובין לא.) אין מערבין אלא לדבר מצוה ונר' לר"י דה"פ לשבות שביתת הרשות שהולך לשמוח בפסח בבית אוהבו או קרובו:

אם עבר צופים - פי' בקונט' שם כפר וקשה לר"י א"כ ה"ל למימר וכמדתו לכל רוח כדתניא בפ' מי שהיה טמא (לקמן פסחים צג:) איזהו דרך רחוקה מן המודיעין ולחוץ וכמדתה לכל רוח ואור"י דבתוספתא דמכילתין מפרש בהדיא איזהו צופים הרואה ואין מפסיק פי' כל מקום סביב ירושלים שיכול לראותו משם:

ושורפו לפני הבירה - פ"ה כדאמר פ' כל שעה (פסחים דף כד.) בקודש באש ישרף במקום אכילתו שריפתו וקשה לר"י אי דאורייתא הוא מה לי עבר צופים ומ"ל לא עבר צופים וי"ל דמן התורה יכול לשורפה בכ"מ שירצה דבפרק כל שעה (ג"ז שם) לא מרבינן אלא פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים אבל שאר קדשים שנאכלים לזרים לא מרבינן ומה שהצריכו חכמים לשרוף הני דהכא לפני הבירה היינו גזירה אטו קדשי קדשים:

לפני הבירה - בזבחים בפ' טבול יום (זבחים דף קד:) פליגי מאי בירה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מקום יש בהר הבית ובירה שמו ר"ל אמר כל הבית כולו הוי בירה שנאמר אל הבירה אשר הכינותי:

וחכמים אומרים בשר קודש בכזית וחמץ בכביצה - אומר ריב"א דמפרש בירושלמי משום דבשר קודש לית ליה תקנה בביטול החמירו בכזית אבל חמץ אית ליה תקנה בביטול לא החמירו עד כביצה:

תניא א"ר יהודה - תימה אמאי לא מייתי תניא נמי הכי מהך דהכא לרב חסדא:

אמר רב כהנא אי לאו דנסיבי כהנתא לא גלאי - שמע שלא היה כהן והא דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ח.) רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן בשביל אשתו היה לוקח כדאמרינן בפ' הזרוע (חולין דף קלב.) רב כהנא הוה אכיל בשביל אשתו והא דאמר בפרק ערבי פסחים (לקמן פסחים קיג.) א"ל רב לרב כהנא פשוט נבילתא בשוקא ושקול אגרא ולא תימא כהנא [וגברא] רבא אנא לא בשביל שהיה כהן אלא שכך היה שמו:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

תניא ר' אלעזר ברבי צדוק אומר פעם אחת שבת אבא ביבנה וחל ארבעה עשר להיות בשבת כו' מתני' ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר כו' ורמינהי ההולך לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד והכא קתני במתני' יבטל בלבו מכלל שאין מחייבין אותו לחזור ושנינ' מתני' ר' יוסי היא דסבר סעודת אירוסין מצוה וביעור חמץ נמי מצוה מיהו ביעור חמץ אפשר לקיימה בביטול חמץ וישלים סעודת אירוסין שנמצא מקיים שתיהן. וברייתא ר' יהודה דסבר סעודת אירוסין רשות כגון שביתת הרשות ולדברי הכל חייב לחזור מיד דתניא סעודת אירוסין רשות דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר מצוה והשתא דאמר רב חסדא מחלוקת בסעודה שניה אבל בסעודה ראשונה אפי' ר' יהודה מודה דמצוה אפי' תימא מתני' ר' יהודה ובסעודה ראשונה שהיא מצוה ברייתא בסעודה שניה שהיא רשות:

תניא אמר ר' יהודה אני לא שמעתי אלא סעודת אירוסין בלבד אמר ר' יוסי אני שמעתי סעודת אירוסין וסבלונות: ירושלמי לשבות שביתת הרשות לשבות אצל ר' או מי שהוא גדול ממנו אמר ר' יוסי בר בון גדול השלום שהוקש לשני דברים שחייבין עליהן כרת מילה ושחיטת פסח: תניא א"ר אלעזר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי ליהנות ממנה כגון מאי א"ר יוחנן כגון בת כהן [לישראל] או בת תלמיד חכם אצל עם הארץ לפי שאין זיווגן עולה יפה כדכתיב ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע.

אמר רב כהנא אי לא נסיבנא כהנתא לא גלאי ומעשה דרב כהנא מפורש בהגוזל בתרא כי שמטיה לקועיה לההוא גברא וערק לארץ ישראל: אמר ר' יצחק כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה שנא' אוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק וכתיב בתריה לכן עתה יגלו בראש גולים:

ת"ר תלמיד חכם המרבה סעודתו בכ"מ לסוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם גוזליו ותלמודו משתכח ומחלוקות רבות [באות] עליו ודבריו אין נשמעין ומחלל שם שמים ושם אביו ושם רבו וגורם שם רע לו ולבניו עד סוף כל הדורות וקרו לו בר מיחם תנורא ובר מרקיד בי כובא ובר מלחך פנכי ובר מך רבעי:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת פסחים דף מ״ט עמוד א׳

מסכת פסחים דף מ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־540 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–121)עמוד

היעד שנמצא: פסחים דף מ״ט ע״א

פתיחה בקורא

מקורות הפוכים - חכמים שמפנים לדף הזה