רב אדא בר אהבה [הראשון]
דור ראשון לאמוראים ותלמידו הגדול של רב, היה אומר שמועות בשם רבו רב.
למד גם משמואל ואמר שמועות גם בשם רבי יוחנן.
חסיד גדול ומלומד בניסים, חבריו: רב חסדא, רב כהנא, רב נחמן קיבל ממנו שמועות מרב. מקומו בפומבדיתא והרביץ תורה ביחד עם חתנו רב חנא יבמות קי:
והשלישי תלמידו של רב פפא]- הרבה אמרו שמועות בשמו. [יש רב אדא בר אהבה שני, תלמיד מובהק של רבא יום שנפטר בו רבי, אמר בנבואה: ישנה עיר בבבל ושמה "אקרא דאגמא" והיום יושב רב אדא בר אהבה בחיקו של אברהם אבינו, כלומר: היום נימול רב אדא בר אהבה ונכנס בבריתו של אברהם אבינו.
ר' אדא בר אהבה האריך ימים, משנפטר רבי עד ימיו של רב נחמן בר יצחק בערך מאה וארבעים שנה. קידושין עב:
רב ושמואל תלמידי רבי ירדו לבבל בשנת תתקע"ט בסוף ימיו של רבי והרביצו תורה עוד בחיי רבי.
שבחיו
בעיר נהרדעא הייתה סימטה אחת ובה היתה תיקרה רעועה, מחשש הסכנה, רב ושמואל לא עברו תחתיה, למרות ששלוש עשרה שנה עדיין עמדה התיקרה ולא התמוטטה.
יום אחד עברו רב ושמואל במקום וגם רב אדא בר אהבה הזדמן לשם.
אמר שמואל לרב, בוא ונקיף את את התיקרה המסוכנת ולא נלך תחתיה! אמר רב לשמואל, היום אנחנו לא צריכים להקיף משום שרב אדא בר אהבה הולך לידינו ורבים זכויותיו ואל לנו לחשוש שתיפול התקרה.
אמנם רב ושמואל רצו לפרסם שבחו של רב אדא בר אהבה ולכן עברו עמו שם. גם רצו ללמד את העם תוקף כחם של מעשים טובים שיש בהם כדי להגן מפני סכנה.
מלומד בניסים
לרב הונא היו מונחים חביות יין בבית רעוע.
רצה ר' הונא לפנותם לפני שיתמוטט עליהם הבית, אבל חשש מאוד מפני הסכנה להוציאם. התחכם רב הונא וקרא לרב אדא בר אהבה שיבוא לאותו בית.
התעכב רב הונא עם רב אדא בר אהבה בלימוד תורה עד שסיימו בני ביתו להוציא את חביות היין מתוך הבית הרעוע, יצאו כולם מתוך הבית, ואיך שיצא רב אדא בר אהבה מן הבית, התמוטט הבית!
הרגיש רב אדא בר אהבה שרב הונא עשה כל זאת בשביל לפנות את חביות היין והקפיד על הדבר, מכיון שסבר כדברי רבי ינאי שאמר: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה, ויאמר, אינני חושש ובודאי משמיים יעשו לי נס! שמא לא יעשו לא נס וינזק.
ואפילו אם נאמר שיעשו לו נס, מכל מקום, ינכו לו מהזכויות של המצוות והמעשים הטובים שעשה. [רב הונא סבר, שאם אדם עומד לפי תומו ולא יודע שקיימת סכנה, או באופן שעומד ועוסק בתורה, אין מנכים לו מזכויותיו, ורב אדא בר אהבה סבר שבכל אופן מנכים לו מזכויותיו, לכן הקפיד. (בן יהוידע)]
אמר רב חנן: מהיכן למדנו זאת! מיעקב אבינו שאמר: "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת", בראשית לב, יא למרות שמי לנו גדול במעשים טובים כיעקב אבינו, ובכל זאת חשש שמא על ידי הניסים שנעשו לו נמעטו זכויותיו.
הנהגותיו וזכויותיו
תלמידיו של רב אדא בר אהבה שאלוהו: רבינו, באילו זכויות הארכת ימים? ואמר להם: 1.
מיימי לא הקפדתי בתוך ביתי, כלומר: אפילו בתוך ביתי, בצנעה שלא רואים אותי, לא כעסתי ולא הקפדתי.
2.
ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני בחכמה, כלומר: שהלכתי עם חכמים גדולים ממני, לא הקדמתי ללכת לפניהם, וזה מורה על מידת הענווה.
3.
ולא הרהרתי בדברי תורה במקומות מטונפים. כלומר: נזהר לא לעבור במקומות אלו כדי שלא ילך ארבע אמות ללא דברי תורה.
4.
ולא הלכתי ארבע אמות בלא הרהור תורה ובלא תפילין לזרועי ולראשי.
5.
ולא ישנתי בבית המדרש, לא שינת קבע ולא שינת עראי.
6.
ולא שמחתי בתקלת חבריי.
7.
ולא קראתי לחברי בחניכתו, כלומר: בכינוי שמכנים אותו אחרים לגנאי, ויש אומרים: לא קראתי לחברי את שם משפחתו בשם לווי. אלא פניתי אליו רק בשמו להראות כבוד ואהבה אליו.
בירושלמי מוסיפים: שאלו חכמים את רב אדא בר אהבה, איזה מעשים טובים יש בידך? ואמר: 8.
מיימי לא קדמני אדם לבית הכנסת.
9.
ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי.
.
ולא עלתה קללת חברי על מיטתי, כלומר: בקריאת שמע שעל המיטה, סלח ומחל לכל אדם. .
ולא עברתי בשוק ליד אדם שחייב לי דבר כל שהוא, בכדי שלא לביישו אם אין לו להחזיר לי. תענית כ:
מסירות נפש
אמר אביי לרב פפא: הראשונים מסרו נפשם על קדושת השם אפילו בדבר שאין בו חיוב, לכן נעשו להם ניסים מעל הטבע, ואילו אנחנו לא מספיק מוסרים את נפשנו, לכן לא נעשים לנו ניסים מעל הטבע.
הביא אביי דוגמא וכך המעשה:
רב אדא בר אהבה ראה כותית אחת שהייתה לבושה בלבוש שאין דרך בנות ישראל ללובשו משום פריצות.
חשב רב אדא בר אהבה, שהיא מבנות ישראל, הלך וקרע אותו מעליה! אחרי המעשה התברר לרב אדא שהיא כותית.
חייבו את רב אדא לשלם את נזק הבגד שהיה שווה ארבע מאות זוזים.
שאל רב אדא את הכותית לשמה? השיבה לו, "מתון."
אמר לה רב אדא: מתון מתון, ארבע מאה זוזי שויא! כלומר: מתון", לשון "מאתן" מאתיים, גרם לי להפסיד פעמיים מאתיים, שהם ארבע מאות זוז.
רש"י ביאר: "מתון" לשון מתינות והמתנה, שאמר רב אדא, אילו הייתי ממתין הייתי מרויח ארבע מאות זוזים. ברכות כ.
אימרותיו
למדנו במשנה: אחד המרבה המביא קרבן בהמה, שהוא קרבן גדול ואחד הממעיט מביא קרבן עוף או מנחהובלבד שיכוין את ליבו לשמיים.
מהיכן למדנו זאת? אמר רב אדא בר אהבה, מפסוק זה: "ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה" קהלת ה, י כלומר: כשיש הרבה קרבנות יותר כהנים יאכלו הבשר, ומה יתרון יש בזה להקב"ה? שמסתכל על כוונת האדם, אם כוונתו אמיתית לשם שמיים. מנחות קי.
מקורות מדויקים
לדף המקורות המלא של החכם (7)- יבמות קי ע"ב ↗“חוֹלֵץ לָא! לָא, בְּפִקַּחַת וְאַחַר כָּךְ נִתְחָרְשָׁה.”
- קידושין עב ע"ב ↗“הַיּוֹם יוֹשֵׁב בְּחֵיקוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. הַיּוֹם נוֹלַד רַב יְהוּדָה בְּבָבֶל.”
- תענית כ ע"ב ↗“נִזְדַּמֵּן לוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְכוֹעָר בְּיוֹתֵר. אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי! וְלֹא הֶחְזִיר לוֹ. אָמַר לוֹ: רֵיקָה, כַּמָּה מְכוֹעָר אוֹתוֹ הָאִישׁ! שֶׁמָּא כׇּל בְּנֵי עִירֶךָ מְכוֹעָרִין כְּמוֹתְךָ? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא לֵךְ וֶאֱמוֹר לָאוּמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי: ״כַּמָּה מְכוֹעָר כְּלִי זֶה…”
- ברכות כ ע"א ↗“אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. אַמַּאי, לֵימָא: ״אֵין חׇכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה׳״!”
- מנחות קי ע"א ↗“וְנִשְׁבָּעוֹת לַה׳ צְבָאוֹת״. הָלְכוּ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וּבָנוּ מִזְבֵּחַ וְהֶעֱלוּ עָלָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה׳ בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם״.”
- קהלת ה, י ↗“בִּרְבוֹת֙ הַטּוֹבָ֔ה רַבּ֖וּ אוֹכְלֶ֑יהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י אִם־[רְא֥וּת] (ראית) עֵינָֽיו׃”
- בראשית לב, יא ↗“קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכׇּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃”