וכמה פת עבה טפח — ואפי' הכי שרו בית הלל אבל טפי מטפח לא:
שכן מצינו בלחם הפנים — שהוא אסור לבא חמץ כדאמרינן במנחות (דף כז.) כל המנחה אשר תקריבו וגו' לרבות לחם הפנים לחימוץ לאזהרה שלא יחמיצו ואפילו הכי עובי דפנותיו טפח דהיינו לחם שהיו לו פנים ואין פנים פחותין מטפח:
אם אמרו — והתירו עובי טפח:
לזריזין — כהנים שבקיאין בשימורו שלא יחמיץ יתירו לכל אדם שאינן זריזין:
בפת עמילה — שאינה ממהרת להחמיץ שעמילתה מעכבתה עמילה ברייר"א כדתנן (מנחות דף עו.) כל המנחות טעונין שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה:
בעצים יבשים — שהיו מביאים אותן מימות החמה כדאמרינן בתענית (דף לא.) מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה:
בתנור חם — בכל יום תמיד היו מסיקין תנור של מקדש לאפיית מנחות ולחמי תודה ושל מתכת היה כדאמר בזבחים בפ' דם חטאת (זבחים דף צה:):
ביחוד — בינו לביני רביה דר' ירמיה רב רביה דרב רבינו הקדוש לישנא אחרינא בייחוד בברור כמו וידעו ביחוד ששם ארון נגנז (יומא דף נד.):
פת מרובה — הרבה חררין ביחד ולאו משום חימוץ נקט לה ובחררין דקים קאמר ומשום דקא טרח טירחא דלא צריך הוא:
בלישה — כשלשין אותה עבה היא העיסה כשהיא כולה ביחד:
הכי גרסינן תניא נמי הכי ב"ש אומרים אין אופין פת עבה בי"ט ולא גרסינן בפסח:
תניא נמי הכי — דלאו משום חמץ נקט אלא משום טירחא דהא הכא לא תנא פסח:
ובסריקין המצויירים — מצות המצויירות ואע"פ שאמרו לכתחלה אסור דיעבד שפיר דמי:
שוהה עליהן — לציירן ואין נותנין מהר לתנור ומחמיצין:
אפשר יעשה — הצורה בדפוס ויקבענה בסריק:
כיון — כלומר מהר בדחיפה אחת:
יאמרו כל הסריקין אסורין ושל בייתוס מותרין — שהרי רוב נחתומין אין להם אותו דפוס:
לא של כל אדם אמרו — לאסור דבעל הבית העושה אותן לעצמו אינו חושש לייפותן כל כך ואינו שוהה עליהן:
אלא של נחתומין — העושין למכור ומקפידין על נויין ושוהין על ציורן:
איכא דאמרי לא נחתומין אמרו — לאסור שרגילין ובקיאין בדבר ויש להן דפוסין:
עושין סריקין — מצויירין כמין רקיקין ובלבד שיהו דקין וקלושין דאין ממהרין להחמיץ אבל לא מציירין את העבים כגלוסקאות דמתוך עוביין מחמיצין בשהייה מועטת:
הסופגנין — עשויין כספוג:
והדובשנין — מטוגנין בדבש וכולן מין לחם:המסרת - תרגום של מחבת:
והאיסקריטין — עשויין כצפיחית דמתרגמינן איסקריטון (שמות טז) שלשין עיסתן רכה מאד:
המסרת — תרגום של מחבת:
והמדומע — חולין שנפלה תרומה לתוכן פטור דתרימו תרומה כתיב ולא שכבר היה תרומה:
ופטורין מן החלה — דכתיב (במדבר ט״ו:י״ט) באכלכם מלחם הארץ והני לאו לחם נינהו ולקמיה מפרש טעמא:
חלוט של בעלי בתים — אינו נעשה כתקון לחם:
ריש לקיש אכולהו קאי ולא לאפלוגי אדר' יהושע בן לוי אתא:
מעשה אילפס הן — לפיכך לאו לחם הוא דקא סבר אין לחם אלא האפוי בתנור כדכתיב לחמכם בתנור אחד (ויקרא כ״ו:כ״ו):
והללו — להכי פטורין לפי שעשאן בחמה ולא באור:
שהרתיח — האילפס ואחר כך הדביק בה הלחם דהוה ליה כעין מעשה תנור הלכך חייבין:
הינא — אינה אפויה כל צורכה לשון אל תאכלו ממנו נא (שמות י״ב:ט׳):
העשויה באילפס — ואע"ג דלחם בעינן כדכתיב לחם עוני (דברים טז):
מאי מצה הינא — כלומר כמה תאפה ויהא יוצא בה:
שפורסה — שמשברה לשון פרוסה:
וכן לענין לחמי תודה — אם שחט הזבח עליהן מאחר שנאפת כענין הזה קידש הלחם והתודה כשירה דהואיל וקרמו פניה דתנן במנחות כי האי גוונא בעינן:
