ר' ששת
דור שלישי לאמוראים, ר' הונא רבו המובהק, חבריו: ר' חסדא, ר' נחמן ור' יוסף. ר' ששת היה סגי נהור כלומר עיור ולמרות הכל ידע מתי מגיע המלך.
חכמתו
פעם אחת יצאו כולם לקבל את פני המלך המגיע לעירם, יצא גם ר' ששת יחד איתם.
ראה אותו צדוקי אחד שהכירו ואמר לו בלשון משל: הכדים השלמים הולכים לנהר לשאוב מים אבל הכדים השבורים להיכן יש להם ללכת! הרי אתה עיוור, ובין כך לא תוכל לראות את פני המלך?
אמר לו רב ששת: בוא ותראה, אף על פי שאני עיוור אדע יותר טוב ממך מתי מגיע המלך. חלפה השיירה הראשונה שהולכת לפני המלך בניגון וברעש גדול, אמר אותו צדוקי לר' ששת, נו הגיע המלך? אמר לו לא, ובאמת, לא היה המלך בשיירה הזאת.
חלפה השיירה השנייה בדיוק כמו השיירה הראשונה ושוב אמר אותו הצדוקי לר' ששת, נו הגיע המלך? אמר לו לא, ובאמת, לא היה המלך בשיירה הזאת.
חלפה השיירה השלישית, שתק אותו הצדוקי ולא אמר שום דבר והשיירה עוברת לה בשקט. פתאום אומר ר' ששת לאותו צדוקי, עכשיו הגיע המלך.
שאלו הצדוקי מהיכן לך שהגיע המלך והרי הנך עיוור? השיב לו ר' ששת: ידוע לנו שהמלכות בארץ היא כדוגמת המלכות העליונה.
במלכות העליונה כתוב: "ויאמר צא ועמדת בהר לפני יהוה והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק מפרק ואחר הרעש אש - "הרים ומשבר סלעים לפני יהוה לא ברוח יהוה ואחר הרוח רעש לא ברעש יהוה לא באש יהוה ואחר האש קול דממה דקה", מלכים א, יט מכך שהיה שקט בשיירה הבנתי בחכמתי שהגיע המלך, פתח וברך רב ששת: "ברוך שחלק מכבודו לבריותיו".
אמר אותו צדוקי, והלא הנך עיוור ואתה מברך על מה שלא תראה? שתק ר' ששת.
לא ארך הזמן ונתפס אותו צדוקי על ידי אומה אחת של רשעים הנקראת "חברים", ונאשם בהאשמות חמורות ועונשו היה שנקרו את עיניו מידה כנגד מידה, על כך שביזה את ר' ששת על עוורונו.
ויש אומרים: הקפיד עליו ר' ששת ונעשה גל של עצמות, כלומר, מת אותו צדוקי באותו יום. ברכות נח.
סייעתא דשמייא
יום אחד פגש ראש הגולה את ר' ששת ושאלו: מדוע אין אדוני מגיע לאכול אצלנו? השיב לו ר' ששת: עבדי ביתך אינם מתנהגים בטוב וחשודים שאוכלים איבר מן החי.
אמר לו ראש הגולה, מי יבוא ויוכיח זאת? אמר לו, אני אבוא ואראה לך.
הגיע ר' ששת לבית ראש הגולה ואמר לשמשו: לך והבא לי בשקט, רגל אחת מן הבהמה ששחטו עבדי ראש הגולה לסעודה! הלך שמשו והביא לו.
ביקש ר' ששת מעבדי הבית, סדרו בפניי את חלקי הבהמה!
הלכו והביאו שלוש רגליים והניחו לפניו, אמר להם ר' ששת בתמיהה: האם הבהמה הייתה עם שלוש רגליים?!
מה עשו, הלכו וחתכו רגל מבהמה אחרת בעודה חיה והביאו לפניו, אמר ר' ששת לשמשו, תניח לפניי את הרגל שאצלך והניחה לפניו.
אמר להם ר' ששת שוב בתמיהה, האם הבהמה הזאת של חמש רגליים הייתה?!
אחרי שראה ראש הגולה שר' ששת צדק בדבריו, אמר: אם כך, אזיי שיכינו את הבשר לפני השמש שלך, והוא יבדוק ויראה שעושים את הכל בכשרות ותאכל ללא חשש! אמר לו ר' ששת מצויין. הביאו את השולחן לפניהם ואת הבשר. עבדי הבית הניחו בתוך הבשר עצם קטנה מכף הירך אשר יכולה לגרום לחנק, משום שחשבו שלא יראנה ר' ששת ויאכלנה ויחנק.
מישש ר' ששת בבשר והרגיש את אותה עצם, מה עשה! נטל את כל חתיכת הבשר ועטף אותה בבגדו. אחרי שאכלו, ראו עבדי הבית שמשהו כרוך בסודרו של ר' ששת, ורצו לבדוק מה זה. אמרו לו עבדי הבית: נגנב לנו כוס מכסף מהמטבח והחלו לבדוק את כולם אולי אחד מהסועדים גנב את הכוס.
בזמן הבדיקה מצאו את חתיכת הבשר שהייתה כרוכה בבגדו של ר' ששת, באו עבדי הבית לראש הגולה בטענה, תראה אדונינו שר' ששת אינו בא לאכול אלא רק בא לצער אותנו ולטפול עלינו האשמות!
אמר להם ר' ששת, כשאכלתי מן הבשר הרגשתי בו טעם של שחין ולכן לא גמרתי לאוכלו. אמרו לו עבדי הבית: לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין! אמר להם תבדקו את עור הבהמה במקום של אותה עצם כף הירך ותמצאו בעור שהוא לבן! בדקו ומצאו כדבריו.
כאשר יצא ר' ששת מבית ראש הגולה הכינו לו עבדי הבית בור וכיסו אותו במחצלת כדי שלא ירגיש בדבר והראו לו את הדרך למקום משכבו, כך שבדרכו יפול לבור.
ר' חסדא ששם לב למשהו מוזר, סימן לר' ששת שיזהר בדרכו! ראה ר' ששת ילד שחזר מלימודו ושאל אותו! איזה פסוק למדת היום? אמר לו הילד: "נטה לך על ימינך או על שמאלך" שמואל ב ב, כא.
שאל ר' ששת את שמשו, מה אתה רואה בדרך לפניך? אמר לו מחצלת המונחת על הקרקע. אמר לו תזוז ממנה ונלך מסביבה.
לאחר שיצא, שאל אותו ר' חסדא מנין ידע אדוני שהיה בור חפור במקום?
מהפסוק שפסק לי אותו ילד. - סימנתה לי ברמז. שתיים- השיב לו ר' ששת: אחד ועוד: חשודים עבדי בית הגולה שאינם אנשים הגונים וכל כוונתם אינה לטובה, לכן חשדתי מלכתחילה שהם מתכוונים להרע לי במה שביקשו שאלך לשכב לנוח. גיטין סז:
הנהגותיו
כשהיה ר' ששת יושב בתענית היה אומר אחרי התפילה: רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים, אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו. עכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי, יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותקבל תעניתי ותפלתי ברצון! ברכות יז.
ר' ששת היה חוזר כל שלושים יום על תלמודו, והיה אומר: "שמחי לך נפשי"! פסחים סח: לא היה הולך ארבע אמות ללא תפילין ולא הסיח דעתו מהם. שבת קיח:
כשהיה סובל מקור היה עוסק בנשיאת קורות ומשאות, והיה אומר: גדולה מלאכה שמחממת את בעליה. פסחים קח.
אימרותיו
אמר ר' שיזבי משום ר' אלעזר בן עזריה: מהו שכתוב: "לא יחרך רמיה צידו"?
דורשים נוטריקון: לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי. כוונתו היא למי שמרבה ללמוד ואינו חוזר על תלמודו ומרמה אנשים להראות את עצמו כמה הוא חכם שיודע הרבה.
ר' ששת אמר: העושה כן אינו רמאי אלא שוטה! הכתוב בא לשבח את מי שלומד מעט וחוזר מיד על תלמודו עד שזוכרו היטב ורק אחר כך ממשיך ללמוד. והוא הרמאי, כלומר: הוא עושה בחכמה בדבר הזה כמו צייד, והוא יחרך, כלומר: יתקיים תלמודו בידו. עירובין נד:
מקורות מדויקים
לדף המקורות המלא של החכם (10)- ברכות נח ע"א ↗“אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: נִתְקַלְּלָה בָּבֶל — נִתְקַלְּלוּ שְׁכֵנֶיהָ. נִתְקַלְּלָה שׁוֹמְרוֹן — נִתְבָּרְכוּ שְׁכֵנֶיהָ: נִתְקַלְּלָה בָּבֶל — נִתְקַלְּלוּ שְׁכֵנֶיהָ, דִּכְתִיב: ״וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם״. נִתְקַלְּלָה שׁוֹמְרוֹן נִתְבָּרְכוּ שְׁכֵנֶיהָ — דִּכְתִיב: ״וְשַׂמְתִּי…”
- גיטין סז ע"ב ↗“וְאִיכָּא דְּאָפֵיךְ לְהוּ.”
- ברכות יז ע"א ↗“בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה. וּבְפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה, וּבֵין הַתַּלְמִידִים הָעוֹסְקִים בְּתוֹרָתֶךָ בֵּין עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ בֵּין עוֹסְקִין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. וְכָל הָעוֹסְקִין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהוּ עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ״.”
- פסחים סח ע"ב ↗“וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו וְכוּ׳. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ, שֶׁהֲרֵי הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים וּפְדָרִים כְּשֵׁרִים כׇּל הַלַּיְלָה, וְאֵין מַמְתִּינִים לָהֶם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.”
- שבת קיח ע"ב ↗“נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ וְגוֹ׳״. לֹא כְּאַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וְגוֹ׳״. וְלֹא כְּיִצְחָק, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כׇּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל״. אֶלָּא כְּיַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה״.”
- פסחים קח ע"א ↗“בֵּין הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת — יִשְׁתֶּה, בֵּין שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי — לֹא יִשְׁתֶּה. וְאִי אָמְרַתְּ מִסְעָד סָעֵיד, אַמַּאי יִשְׁתֶּה? הָא קָא אָכֵיל לְמַצָּה אֲכִילָה גַּסָּה. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: מִגְרָר גָּרֵיר.”
- עירובין נד ע"ב ↗“כׇּל זְמַן שֶׁאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בָּהּ — מוֹצֵא בָּהּ תְּאֵנִים. אַף דִּבְרֵי תוֹרָה, כׇּל זְמַן שֶׁאָדָם הוֹגֶה בָּהֶן — מוֹצֵא בָּהֶן טַעַם.”
- מלכים א יט ↗“וַיַּגֵּ֤ד אַחְאָב֙ לְאִיזֶ֔בֶל אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אֵלִיָּ֑הוּ וְאֵ֨ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר הָרַ֛ג אֶת־כׇּל־הַנְּבִיאִ֖ים בֶּחָֽרֶב׃”
- שבת קיח ע"א ↗“מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת, מַאי לָאו — דְּלָא אֲכַל! לָא, דַּאֲכַל. שַׁחֲרִית מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת, מַאי לָאו — דְּלָא אֲכַל? לָא, דַּאֲכַל. בְּמִנְחָה מַצִּילִין מְזוֹן סְעוּדָה אַחַת, מַאי לָאו — דְּלָא אֲכַל? לָא, דַּאֲכַל!”
- שמואל ב ב, כא ↗“וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אַבְנֵ֗ר נְטֵ֤ה לְךָ֙ עַל־יְמִֽינְךָ֙ א֣וֹ עַל־שְׂמֹאלֶ֔ךָ וֶאֱחֹ֣ז לְךָ֗ אֶחָד֙ מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וְקַח־לְךָ֖ אֶת־חֲלִצָת֑וֹ וְלֹא־אָבָ֣ה עֲשָׂהאֵ֔ל לָס֖וּר מֵאַחֲרָֽיו׃”