רב הונא בריה דרב יהושע
דור רביעי לאמוראים. הוא וחבירו רב פפא שניהם תלמידי אביי ורבא, מנעוריהם עד זיקנותם לא נפרדו. חבריו רב מרי ורב פנחס בני רב חסדא, רב פנחס בר אמי, רב נחמן בר יצחק ורב ביבי בר אביי.
גדלותו
אמר רבא: כך הוא פירוש מקרא זה: "יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל" קהלת ח, יד שמגיע אליהם טובות בעולם הזה כמעשה הרשעים של עולם הזה וטוב- אשריהם לצדיקים להם בעולם הזה, כמו שכתוב: "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו". דברים ז, י
שמגיע אליהם צרות בעולם הזה כמעשה הצדיקים של עולם הזה.- אוי להם לרשעים כוונתו: יש צדיקים שמקבלים את העונש על מעשיהם בעולם הזה כדי שיירשו גן עדן בעולם ורשעים שיש להם צרות בעולם הזה, אין להם לא עולם הזה ולא עולם הבא! - הבא כי אין צרותיהם מנכים להם מעוונתיהם כל זמן שעומדים ברשעותם.
כך מסופר: רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע באו לפני רבא.
שאל אותם רבא: האם מסכת פלוני ומסכת פלוני סדורה בפיכם? השיבו לו, אכן כן, למדנו מסכתות אלו וסדורות הם בפינו.
שאל אותם רבא: האם התעשרתם קצת, ואין אתם צריכים לטרוח אחרי מזונותיכם, ומתוך כך יש לכם זמן לעסוק בתורה?
השיבן לו, אכן כן, התעשרנו קצת, כי כל אחד מאיתנו קנה קרקע קטנה ואנו ניזונים ממנה ברווח. קרא עליהם רבא את המקרא בקהלת ואמר: אשריהם לצדיקים, שמגיע אליהם כמעשה וכטובות הרשעים שבעולם הזה בעולם הזה, ונוחלין שני עולמות בזה ובבא. הוריות י:
מבין ברפואות
לא ישירות בפיו ולא בידו - שנו חכמים: לא ישתה אדם מים, לא מן הנהרות ולא מן האגמים אחת, ומדוע? כיון שידו האחת אינה מחזיקה הרבה מים ולכן ממהר האדם בשתייתו ממנה ושופך את המים ישר אל פיו ואינו בודק אותם.
אך אם הוא נוטל את המים בשתי ידיו, הוא יכול לשהות ולבדוק.
ואם שתה מתוך ידו האחת או שתה בפיו ישירות מהאגמים או מהנהרות, דמו בראשו! מכיון שהוא מסכן בכך את עצמו. באיזו סכנה? סכנת עלוקה.
וברייתא זו מסייעת לרבי חנינא, שאמר: הבולע עלוקה הנמצאת במים, מותר לחמם לו מים חמים בשבת, מפני ששתיית מים חמים מסלקת את הסכנה ואיסורי שבת נדחו מפני פיקוח נפש, וכמו שמוכח מלשון הברייתא "דמו בראשו", שהיא סכנת חיים ממשית.
וכן היה מעשה באיש אחד שבלע עלוקה של מים והתיר רבי חנינא לחמם לו מים חמים בשבת. עד שיחממו לו מים, איך אפשר להצילו בנתיים? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ישקוהו חומץ בכדי שלא ימהר למות עד שיחממו לו מים חמים. ע"ז יב:
מעביר על מידותיו
רב הונא בריה דרבי יהושע חלה. נכנס רב פפא לבקרו ולשאול לשלומו וראה שהוא חלוש מאוד ועומד למות.
אמר רב פפא לעומדים שם: הכינו לו צידה לדרך, וכוונתו לתכריכין.
בסופו של דבר הבריא רב הונא בריה דרב יהושע! רב פפא היה מתבייש לראותו מפני שאמר להכין לו כבר צידה לדרך.
שאלו את רב הונא בריה דרב יהושע: מה ראית בשעה שהיית חולה?
אמר להם: דעו לכם, שכדברי חברי רב פפא כך היה ונגזר עליי מיתה! אמר הקב"ה לבית דין של מעלה, הואיל ואין הוא מעמיד על מידותיו ומוותר לפוגעים בו, אל תדקדקו עימו בדין. שנאמר: "נושא עון ועובר על פשע". מיכה ז, יח למי הקב"ה נושא עון? "לשארית נחלתו", למי שמשים עצמו כשירים, כלומר, למי שעובר על פשע ומעביר על מידותיו. ר"ה יז.
זהירות מהתפעלות
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע היו הולכים בדרך ופגשו את רב חנינא בריה דרב איקא. אמרו לו: בשעה שראינוך ברכנו עליך שתי ברכות, ברכת "ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו" וברכת "שהחיינו"! לפי שהיה מחכמי ישראל וגם לא ראוהו שלשים יום.
אמר להם רב חנינא: גם אני, מכיון שראיתי אתכם, חשובים אתם עליי כשישים ריבוא בית ישראל וברכתי עליכם שלוש ברכות! השתיים שהזכרתם ועוד ברכת, "ברוך חכם הרזים" שצריך לברך על אוכלוסי ישראל.
אמרו לו: חכמת הרבה, שמרוב חכמתך חידשת הלכה זו! ועל ידי עין הרע שנתנו בו, מת.
מקורות מדויקים
לדף המקורות המלא של החכם (6)- הוריות י ע"ב ↗“רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: אוֹקֵימְתּוּן מַסֶּכְתָּא פְּלָן וּמַסֶּכְתָּא פְּלָן? אֲמַרוּ לֵיהּ: אִין. אִיעַתְּרִיתוּ פּוּרְתָּא? אֲמַרוּ לֵיהּ: אִין, דִּזְבַנַן קַטִּינָא דְּאַרְעָא. קָרֵי עֲלַיְיהוּ: אַשְׁרֵיהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם…”
- עבודה זרה יב ע"ב ↗“מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַבּוֹלֵעַ נִימָא שֶׁל מַיִם — מוּתָּר לְהָחֵם לוֹ חַמִּין בְּשַׁבָּת. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבָּלַע נִימָא שֶׁל מַיִם, וְהִתִּיר רַבִּי נְחֶמְיָה לְהָחֵם לוֹ חַמִּין בְּשַׁבָּת. אַדְּהָכִי וְהָכִי? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לִיגַמַּע…”
- ראש השנה יז ע"א ↗“רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חֲלַשׁ, עָל רַב פָּפָּא לְשַׁיּוֹלֵי בֵּיהּ. חַזְיֵיהּ דַּחֲלִישׁ לֵיהּ עָלְמָא, אֲמַר לְהוּ: צְבִיתוּ לֵיהּ זְוַודְתָּא. לְסוֹף אִיתְּפַח, הֲוָה מִיכְּסִיף רַב פָּפָּא לְמִיחְזְיֵיהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי חֲזֵית? אֲמַר לְהוּ: אִין, הָכִי הֲוָה, וַאֲמַר לְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ…”
- קהלת ח, יד ↗“יֶשׁ־הֶ֘בֶל֮ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה עַל־הָאָ֒רֶץ֒ אֲשֶׁ֣ר׀ יֵ֣שׁ צַדִּיקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מַגִּ֤יעַ אֲלֵהֶם֙ כְּמַעֲשֵׂ֣ה הָרְשָׁעִ֔ים וְיֵ֣שׁ רְשָׁעִ֔ים שֶׁמַּגִּ֥יעַ אֲלֵהֶ֖ם כְּמַעֲשֵׂ֣ה הַצַּדִּיקִ֑ים אָמַ֕רְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃”
- דברים ז, י ↗“וּמְשַׁלֵּ֧ם לְשֹׂנְאָ֛יו אֶל־פָּנָ֖יו לְהַאֲבִיד֑וֹ לֹ֤א יְאַחֵר֙ לְשֹׂ֣נְא֔וֹ אֶל־פָּנָ֖יו יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃”
- מיכה ז, יח ↗“מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃”