מסכת ברכות דף נ״ד עמוד ב׳

מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי — עוג חשב כן בלבו מחנה ישראל תלתא פרסי דכתיב (במדבר ל״ג:מ״ט) ויחנו מבית הישימות עד אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי אורכא ותלתא פרסי פותיא (עירובין פ"ה ד' נה:):

קמצי — נמלים:

שרבבת — לשון אשתרבובי אשתרבוב ירדו וגדלו למטה:

משה כמה הוי עשר אמין — שהרי הוא הקים את המשכן ודרשי' הקים את עצמו לקומת המשכן וכתיב ביה עשר אמות אורך הקרש (שמות ל״ו:כ״א):

שוור — קפץ למעלה:

בקרסוליה — קבילי"א בלע"ז:

וידי משה כבדים — ואינו יכול לפושטן כל היום אלא אם כן תומכים בזרועותיו ויקחו אבן וישימו תחתיו:

תחתיה — משמע במקומה ואי אפשר זו אלא על ידי בליעה:

דאמר ברוך דיין האמת — תירוצא הוא:

זוכר את הצדיקים — שזכר את אברהם:

כיון דפותיה ורומה כי הדדי הוו — ואין נפילה ניכרת בה אם לא נבלעה משום הכי אבלעה והוא דרך נפילה לחומה כזו:

צריכין להודות — כשיוצאין מן הסכנה:

וירוממוהו בקהל עם — בסוף פרשת המזמור:

ואתפח — נתרפא:

בגדתאה — שם עירו בגדד היא עיר החשובה שבבבל משחרבה בבל:

שימור — מן המזיקין:

חולה — שהורע מזלו לפיכך השד מתגרה בו וכן חיה אשה שילדה וכן אבל:

חתן וכלה ותלמידי חכמים — מקנאתו מתגרה בהם:

והמאריך על שלחנו — שמתוך כך עניים באין ומתפרנסים:

והמאריך בבית הכסא — רפואה היא לו:

ברכות 54 עמוד ב

1עבדי להון נקירותא וטשו בהון. אמרי: כי חלפי ישראל הכא נקטלינון, ולא הוו ידעי דארון הוה מסגי קמייהו דישראל והוה ממיך להו טורי מקמייהו. כיון דאתא ארון, אדבקו טורי בהדי הדדי, וקטלינון, ונחת דמייהו לנחלי ארנון. כי אתו את והב, חזו דמא דקא נפיק מביני טורי. אתו ואמרי להו לישראל ואמרו שירה. היינו דכתיב: ״(במדבר כא״, טו) ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב.

2אבני אלגביש מאי אבני אלגביש׃

3תנא: אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש עמדו על גב איש זה משה דכתיב ״(במדבר יב״, ג) והאיש משה עניו מאד וכתיב ״(שמות ט״, לג) ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה ירדו על גב איש זה יהושע דכתיב ״(במדבר כז״, יח) קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וכתיב ״(יהושע י״, יא) ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות.

4אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה ונחית בצואריה׃

5הוה בעי למשלפה משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה והיינו דכתיב ״(תהלים ג״, ח) שני רשעים שברת וכדר' שמעון בן לקיש דא"ר שמעון בן לקיש מאי דכתיב ״שני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבת״׃

6משה כמה הוה עשר אמות שקיל נרגא בר עשר אמין שוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה.

7ואבן שישב עליה משה דכתיב ״(שמות יז״, יב) וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה.

8ואשתו של לוט שנאמר ״(בראשית יט״, כו) ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח וחומת יריחו שנבלעה דכתיב ״(יהושע ו״, כ) ותפול החומה תחתיה׃

9בשלמא כולהו ניסא אלא אשתו של לוט פורענותא הוא דאמר ברוך דיין האמת׃

10והא הודאה ושבח קתני תני על לוט ועל אשתו מברכים שתים על אשתו אומר ברוך דיין האמת ועל לוט אומר ברוך זוכר את הצדיקים א"ר יוחנן: אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הצדיקים שנאמר ״(בראשית יט״, כט) ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו':

11וחומת יריחו שנבלעה: וחומת יריחו נבלעה והא נפלה שנאמר ״(יהושע ו״, כ) ויהי כשמע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפל החומה תחתיה כיון דפותיה ורומה כי הדדי נינהו משום הכי אבלעה בלועי׃

12אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא׃

13יורדי הים מנלן דכתיב ״(תהלים קז״, כג) יורדי הים באניות וגו' המה ראו מעשי ה' ואומר ויעמד רוח סערה יעלו שמים ירדו תהומות ואומר יחוגו וינועו כשכור ואומר ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם ואומר יקם סערה לדממה ואומר וישמחו כי ישתוקו ואומר יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃

14הולכי מדברות מנלן דכתיב ״תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו ויצעקו אל ה' וידריכם בדרך ישרה יודו לה' חסדו״׃

15מי שחלה ונתרפא דכתיב ״אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם וגו' ויזעקו אל ה' בצר להם וגו' ישלח דברו וירפאם וגו' יודו לה' חסדו״׃

16מי שהיה חבוש בבית האסורין מנלן דכתיב ״יושבי חשך וצלמות וגו' כי המרו אמרי אל וגו' ואומר ויכנע בעמל לבם וגו' ואומר ויזעקו אל ה' בצר להם ואומר יוציאם מחשך וצלמות וגו' ואומר יודו לה' חסדו״׃

17מאי מברך אמר רב יהודה ברוך גומל חסדים טובים אביי אמר וצריך לאודויי קמי עשרה דכתיב ״(תהלים קז״, לב) וירוממוהו בקהל עם וגו' מר זוטרא אמר ותרין מינייהו רבנן שנאמר ״(תהלים קז״, לב) ובמושב זקנים יהללוהו׃

18מתקיף לה רב אשי ואימא כולהו רבנן מי כתיב ״בקהל זקנים בקהל עם כתיב ואימא בי עשרה שאר עמא ותרי רבנן קשיא״׃

19רב יהודה חלש ואתפח על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא אמר להו פטרתון יתי מלאודויי׃

20והא אמר אביי בעי אודויי באפי עשרה דהוו בי עשרה והא איהו לא קא מודה לא צריך דעני בתרייהו אמן:

21אמר רב יהודה שלשה צריכין שימור ואלו הן חולה חתן וכלה במתניתא תנא חולה חיה חתן וכלה ויש אומרים אף אבל ויש אומרים אף תלמידי חכמים בלילה:

22ואמר רב יהודה שלשה דברים [המאריך בהן] מאריכין ימיו ושנותיו של אדם המאריך בתפלתו והמאריך על שלחנו והמאריך בבית הכסא׃

23והמאריך בתפלתו מעליותא היא והאמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן׃

תוספות

ארבעה צריכין להודות יורדי הים וכו' — ובתהלים לא חשיב כזה הסדר אלא חשיב הולכי המדבר ראשון דקרא נקט סדר המסוכנין יותר תחלה וגמרא נקט המצויין תחלה:

ואימא בי עשרה ותרי רבנן — ועבדי לחומרא ואפילו ליכא תרי רבנן ונהגו העולם לברך אחר שקורא בתורה ודוקא בחולה שנפל למטה אבל חש בראשו או במעיו ואינו מוטל למטה לא. ה"ר יוסף:

פטרתן יתי מלאודויי — וא"ת והא אמרינן ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה וי"ל דרב יהודה היה מתלמידי דרב ורב סבר לעיל בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) דלא בעינן אלא הזכרת השם (או מלכות ורחמנא היינו מלכות):

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

ריטב"א

ד' צריכין להודות — ולומר הגומל: יורדי הים והולכי מדברות ומי שחלה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית אסורין ויצא. שאלו לרבינו האי גאון ז"ל מפני מה מנאן הברייתא כדרך שאינן כתובים בתהלים כי שם מזכיר הולכי מדברות וחבושים וחולים ויורדי הים והשיב כי הפסוק מונה המסוכן יותר והתלמוד מונה הרגיל יותר. והאי חולה איירי אעפ"י שאין בו סכנה ובלבד שנפל למשכב. אבל בערוך פירש אפי' חש בראשו או במעיו. ואסיקנא דצריך לאודויי בי עשרה:

מר זוטרא אמר ותרי מינייהו רבנן — ואיתוקם בקושיא ולכך לא כתבה רבינו אלפסי ז"ל הילכך מברך אפי' בלאו הכי וכן הוא בתוספת. ומיהו כל היכא דלית לי' עשרה איפשר דימתין עד ל' יום דילמא מיתרמי ליה דלעביד מצוה כהלכתה ומכאן ואילך מברך אפי' ביחיד וזה ברור:

אמר להו פטרתן מלאודויי — ואסיקנא דעני אמן וה"ה לאומרים הברכה והוא שומע דשומע כעונה. ואעפ"י שהם לא היו מתכוונין להוציאו בכל כי הני ברכות בהכי סגי וה"ה באחד מברך הגומל לעצמו ושמע חברו המחוייב בכך. ויש אומרים דדוקא הכא שאף הם היו מברכין עליו ועל חליו הא לאו הכי לא. עוד איפשר דדוקא עונה אמן קאמרינן דכל כי הוי גונא חשיב כברכה כיון שעונה אמן תוך כדי דיבור הא לאו הכי לא כיון שהם לא נתכוונו להוציאו. ומדאקשינן והא צריך בי עשרה שמעינן דמי שהודה שלא בעשרה ובאו עשרה צריך להודות פעם אחרת. ולא היא דה"ק היאך כיון רב יהודה לצאת לכתחלה כיון שלא היו שם עשרה אבל כיון שבירך שוב אינו חוזר ומברך:

תלמוד בבלי · מפת הדף