מסכת שבת דף ס״ז עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Shabbat 67a, Chapter 6 BaMeh Ishah
רש"י
לאשתא תילתא - שחפת שלישית שבאה מג' ימים לג' ימים:
סילוי - ענבים קטנים:
ושבעה ציבי - קסמים:
כשורי - קורות:
ושבעה סיכי - יתידות קייבל"ש בלע"ז:
משבעה גשורי - גשרים:
ז' סינרי - צנור הדלת חור האסקופה שציר הדלת סובב בו:
כופרי - זפת שזופתין הספינות:
ארבי - ספינות:
ושבעה בוני כמוני - גרעיני כמון ל"א בוני כמון גרסי' מלא אגרוף:
ושבעה ביני מדיקנא דכלבא סבא - שבעה נימי מזקן כלב זקן:
אשתא צמירתא - חולי שמחממת וקודחת את הגוף:
וורדיני - סנה:
ליחרוק - אישקרני"ר כמו דמיבלע חירקייהו דאלו טריפות (חולין דף נמ:): ויאמר משה משום סיפיה מדוע לא יבער הסנה:
ויאמר משה - משום סיפיה מדוע לא יבער הסנה:
כי סר - שיסור החולי:
אל תקרב הלום - שלא יקרב זה החולי אלי:
ליתתיה ולפסקיה - סמוך לקרקע ליתתיה ישפיל:
דמייכת - שאתה שפילה:
דחמיתא אשתא - שראית האש:
לסימטא - שחין קרו"ג בלע"ז:
בזבזיה מסמסייה כסכסייה - שמות המלאכים על שם שקורעים וממסמסים ומכסכסים אותו בז לשון בזעא:
מארעא דסדום - כך הוא הלחש ולא מסדום באו:
בזך בזיך - אין לו משמעות אלא כך הוא הלחש:
עיניך ביך - מראיך ביך שלא תאדים יותר:
אתריך ביך - שלא תרחיב:
כקלוט - שנקלט זרעו בשרירי בטנו שלא יוליד:
לכיפה - אונפול"ש אבעבועות כך לשון רבי יצחק ברבי מנחם נ"ע ולשון רבותי לכיפה למי שכופהו שד:
לימא הכי - לחש בעלמא הוא:
הוית דפקיק דפקיק הוית - לחש הוא:
ליט תבר ומשומת - מקולל ונשבר ומשומת יהא שד זה ששמו בר טיט בר טינא:
לשידא דבית הכסא - אם הזיק לימא לחש זה:
אקרקפי דארי - בראש הארי זכר:
ואאוסי דגורייתא - ובחוטם לביאה נקבה:
אשכחתא לשידאי בר שריקאי פנדאי - כך שמו:
במישרא דכרתי חבטיה - בערוגת כרשין הפלתיו:
בלועא דחמרא חטרתיה - בלחי החמור הלקיתיו:
מאן תנא - דקתני וכל אדם ואפילו עני שבישראל:
רבי שמעון - בפרק שמונה שרצים:
בני מלכים - הלכך לעני נמי חזיא ולא גנותא דידיה דליתחזיא כיוהרא ושליף אי נמי דמגו דחידוש הוא שליף ומחוי:
באריג בכסותו - דלא שליף ליה ומחוי:
מתני' דרכי האמורי - ניחוש הוא וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא י״ח:ג׳):
גמ' לשיחלא - לכאב האוזן ותולין באזנו:
לשינתא - יש שעשאו כדי שיישן ויש כדי שלא יישן:
דחייא - של שן שועל חי:
לזירפא - נפח מכה דכל פרזלא זריף והאי מסי לזירפא:
שיש בו משום רפואה - שנראית רפואתו כגון שתיית כוס ותחבושת מכה ופרכינן הא אין בו כו' כגון לחש שאין ניכר שיהא מרפא יש בו משום דרכי האמורי בתמיה:
דליכחוש חיליה - שעל ידי שהוא שמן וכחו רב פירותיו נושרין:
דליחזיוה אינשי - ולסימנא עבדי ליה לאודעי דמשיר פירותיו:
טמא טמא - הוא עצמו אומר טמא רחקו מעלי:
כובסי - אשכול תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו:
בפרק אמוראי - בפרק אחד ששנוי בתוספתא דמסכת שבת בהלכות דרכי האמורי:
א"ל - רבי חייא לתנא:
כולהו אית בהו - כל השנויות שם אל תטעה לומר באחד מהן אין בו משום דרכי האמורי אלא בכולן אתה שונה יש בו לבר מהני ב' אלו שאפרש לך:
מי שיש לו עצם וכו' - ולחש דנעצתה כמחט אלו ב' לבדם אין בהם:
חד חד נחית - לחש הוא:
לאדרא - עצם של דג שישב לאדם בושט:
שייא שייא - לחש הוא רד רד:
1לאשתא תילתא לייתי שבעה סילוי משבעה דיקלי, ושבעה ציבי משבעה כשורי, ושבעה סיכי משבעה גשורי, ושבעה קטימי משבעה תנורי, ושבעה עפרי משבעה סנרי, ושבעה כופרי משבעה ארבי, ושבעה בוני כמוני, ושבעה ביני מדיקנא דכלבא סבא, ולציירינהו בחללא דבי צוארא בנירא ברקא.
2א"ר יוחנן: לאשתא צמירתא לישקל סכינא דכולא פרזלא, וליזל להיכא דאיכא וורדינא, וליקטר ביה נירא ברקא.
3יומא קמא, ליחרוק ביה פורתא ולימא: (שמות ג, ב) ״וירא מלאך ה' אליו וגו'״. למחר, ליחרוק ביה פורתא ולימא: (שמות ג, ג) ״ויאמר משה אסורה נא ואראה״. למחר, ליחרוק ביה פורתא ולימא: (שמות ג, ד) ״וירא ה' כי סר לראות וגו'״.
4א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי ולימא (שמות ג, ה) ויאמר אל תקרב הלום וגו' אלא ליומא קמא לימא וירא מלאך ה' אליו וגו' ויאמר משה וגו' ולמחר לימא וירא ה' כי סר לראות ולמחר ויאמר (ה') אל תקרב הלום׃
5וכי פסק ליה: ליתתיה ולפסקי ולימא הכי: הסנה הסנה לאו משום דגביהת מכל אילני אשרי הקב"ה שכינתיה עלך אלא משום דמייכת מכל אילני אשרי קודשא בריך הוא שכינתיה עלך וכי היכי דחמיתיה אשתא לחנניה מישאל ועזריה ועריקת מן קדמוהי כן תחמיניה אשתא לפלוני בר פלונית ותיערוק מן קדמוהי׃
6לסימטא לימא הכי: בז בזייה מס מסייא כס כסייה שרלאי ואמרלאי אלין מלאכי דאישתלחו מארעא דסדום ולאסאה שחינא כאיבין בזך בזיך בזבזיך מסמסיך כמון כמיך עיניך ביך עינך ביך אתריך בך זרעיך כקלוט וכפרדה דלא פרה ולא רביא כך לא תפרה ולא תרבה בגופיה דפלוני בר פלונית׃
7לכיפה לימא הכי חרב שלופה וקלע נטושה לא שמיה יוכב חולין מכאובין׃
8לשידא לימא הכי הוית דפקיק דפקיק הוית ליטא תבור ומשומת בר טיט בר טמא בר טינא כשמגז מריגז ואיסטמאי׃
9לשידא דבית הכסא לימא הכי אקרקפי דארי ואאוסי דגורייתא אשכחתון לשידאי בר שיריקא פנדא במישרא דכרתי חבטיה בלועא דחמרא חטרתיה:
10ובני מלכים בזגין: מאן תנא א"ר אושעיא רבי שמעון היא דאמר. כל ישראל בני מלכים הם רבא אמר באריג בכסותו ודברי הכל:
מתני׳ · משנה
11יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה דברי ר"מ וחכמים אוסרין אף בחול משום דרכי האמורי:
גמ׳ · גמרא
12יוצאין בביצת החרגול דעבדי לשיחלא ובשן של שועל דעבדי לשינתא דחייא למאן דניים דמיתא למאן דלא ניים: ובמסמר מן הצלוב: דעבדי לזירפא:
13משום רפואה דברי רבי מאיר:
14אביי ורבא דאמרי תרוייהו כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי׃
15הא אין בו משום רפואה יש בו משום דרכי האמורי והתניא אילן שמשיר פירותיו סוקרו (וצובע אותו) בסיקרא וטוענו באבנים בשלמא טוענו באבנים כי היכי דליכחוש חיליה אלא סוקרו בסיקרא מאי רפואה קעביד׃
16כי היכי דליחזייה אינשי וליבעו עליה רחמי כדתניא (ויקרא יג, מה) וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים יבקשו עליו רחמים אמר רבינא כמאן תלינן כובסי בדיקלא כי האי תנא׃
17תני תנא בפרק אמוראי קמיה דר' חייא בר אבין א"ל כולהו אית בהו משום דרכי האמורי לבר מהני מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח ליה על קדקדו ולימא הכי חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד אין בו משום דרכי האמורי׃
18לאדרא לימא הכי ״ננעצתא כמחט, ננעלתא כתריס, שייא שייא״.
תוספות
בני מלכים יוצאין בזגין מאן תנא ר"ש היא כו' - פי' הקונטרס וליכא למיחש דילמא מחייכי בהו ואתו לאתויי וא"ת מכל מקום ליחוש דילמא איפסיק ואתי לאתויי כדאמרינן לעיל גבי עבד דלא יצא בחותם שבצוארו וי"ל דהכא מיירי בתלוים בשלשלת דלא מיפסקי וריב"א פירש דבירושלמי מוקי לה בקטנים דאפילו אי פסיק ומייתי לה ליכא איסור והכי איתא בירושלמי ר' זעירא אומר בזוג שבצוארו ומהו כל אדם דקתני במתניתין בין קטנים עשירים בין קטנים עניים מתניתין פליגא עליה דרבי זעירא ולא בזוג שבצוארו כאן בגדולים כאן בקטנים פירוש ההוא דלא יצא בזוג שבצוארו בגדולים דלמא מיפסיק ואתי לאתויי והא דשרי הכא בקטנים דליכא למיחש כדפי' מ"מ יש לדקדק אמאי נקט בני מלכים כיון דליכא חששא אי מייתי להו קטן בידים וי"ל דאי לאו בני מלכים הוו מחייכו עליה בני מלכים כל שעה ואי אפשר שלא ישמע אביו מעולם ויטלם אביו בידו ואתו לאתויי אבל אי בני מלכים לא מחייכי אם כן אפילו אי מיפסיק ליכא למיחש דילמא מייתי להו אבוה דלא שכיח שיהא אביו בצדו בשעה שיפסוק:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רבנו חננאל
וכל [תיקו] דאיסורא [לחומרא] ואין יוצאין בה בשבת בני מלכים בזוגים אוקמה (רב) [רבא] בזוג ארוג בכסות ולדברי הכל כי האי גוונא שרי פר' שיח לא פצע האוזן פי' זירפא [ענביתא] (עכיבתא) אביי ורבא דאמרי תרווייהו כל שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי:
ירושלמי רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל שמרפא אין בו משום דרכי האמורי (כפסא) ת"ר נותנין בול של מלח לתוך הנר כדי שתאיר ותדליק.
מסכת שבת דף ס״ז עמוד א׳
מסכת שבת דף ס״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 18 קטעים ממוספרים, כ־488 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: שבת דף ס״ז ע״א
פתיחה בקורא