של חלל — בחלל גופו:
מאי בינייהו — היא היא דהא קי"ל בפ"ב דיומא (דף פד.) דכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת:
גב היד — מחללין שבת אע"פ שאינה של חלל ללישנא קמא אין מתרפאין אבל ללישנא בתרא מתרפאין דהואיל ומתחזיא אי חזי דמקלקל בה לחיך ליה לסמא ומעבירו:
שצריכה אומד — שמסוכנת כ"כ שצריך לאמדו אם יחיה ואם ימות:
מכה של חלל אינה צריכה אומד — לא גרסינן לה:
אישתא צמירתא — חולי חמה בלע"ז מלווי"ד. צמירתא לשון שריפה וחמימות ודוגמתו בהכונס צאן לדיר (ב"ק דף ס.) דצמרא צמורי:
מן השפה — שפתיים:
ככי — זינציב"ש:
דאקושי — קשין הן:
לא יגמע בשבת — דכל רפואה אסרו חכמים לעשותה בשבת היכא דליכא סכנה משום שחיקת סממנין במסכת שבת (דף נג:):
צפדינא — חולי השינים ובלע"ז מישג"א:
מטרוניתא — עובדת כוכבים היתה:
עבדה — ליה רפואה חמשא בשבתא ומעלי בשבתא:
בשבתא מאי — איעביד דלא מצינא למייתי גבך מפני תלמידי בני כלה:
דרשה בפירקא — לימד הרפואה לכל:
חילול השם — דאיהי סברה אישתבע ועבר אשבועתיה:
דגלי לה מעיקרא — משעה שגילתה לו אמר לה דעי שלא נשבעתי ולא אמרתי באלהא דישראל אלא לאלהא דישראל:
אלמא — מדבעי לאסויי בשבתא כמכה של חלל דמיא ולקמיה פריך כיון דהכי הוא היכי מיתסי מעובד כוכבים והאמר רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה [את השבת] אין מתרפאין מהן והכא לא גרס לה עד לקמן:
ה"ג אלמא כמכה של חלל דמיא — אמר רב נחמן בר יצחק שאני צפדינא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים:
מאי סימניה — למידע דהוא צפדינא:
רמי מידי בי ככי ואתי דמא מבי דרי — כשנותן כלום לתוך פיו יוצא מבין שיניו דם:
דרי — הן שורות השינים:
מקרירי קרירי דחיטי — מאכל של חיטין ואכלו כשהוא צונן מאד בימי חורף:
כסא דהרסנא — דג שטיגנהו בשומן היוצא ממנו עם הקמח:
מאי עבדא ליה — מטרונא לרבי יוחנן:
משחא דאווזא בגדפא דאווזא — שמן אווזא המחוי באור וסכתן ע"י אחד מכנפי האווז על שיניו מבחוץ:
טייעא — ישמעאל:
קשייתא דזיתי — גרעינין של זיתים:
דלא מלו תילתא — שלא הביאו שליש:
וקלנהו אמרא חדתא — ליבן באור מרא חדשה פושיי"ר בלע"ז ושרפן עליו:
ודביק בי דרי — בשורות שינים מבפנים:
אדם חשוב הוה — ומיסתפי ממלכותא למיקטליה:
לחכוהו לשקיה — להעביר הסם שהוא חזק. רבי אבהו הוה קרוב למלכות כדאמרינן בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דנפקי אמהתא דבי קיסר ומשרו ליה ומצער למיני בקראי:
שאני — ההיא מטרוניתא דר' יוחנן:
דרופא מומחה הוה — דאמרינן לעיל (עבודה זרה דף כז) אם היה מומחה לרבים מותר דלא מרע אנפשיה:
פדעתא — פצע מכת חרב:
למיפסק דמא — של פדעתא אם יוצא יותר מדאי:
תחלי בחלא — ישקוהו שחלים בחומץ. תחלי קרישו"ן בלע"ז:
לאסוקי — להעלות בשר שתחיה המכה:
גרדא דיבלא — עשב ששמו יבלא כי ההוא דסוטה (דף י.) קמי רפוקא גרידי דיבלי:
גירדא — שגורד שרשיה ונותן אותה גירדא עם גירדת עץ הסנה ועושה תחבושת:
דאסנא — סנה:
ניקרא מקילקלתא — תולעים שהתרנגולים מנקרין באשפה. מאשפות ירים אביון מתרגמינן מקלקלתא מרים חשוכא (תהילים קי״ג:ז׳):
עינבתא — אבעבוע הדומה לענבא. מלנ"ט בלע"ז:
פרוונקא דמלאכא דמיתותא הוא — כלומר מסוכן הוא להמית:
טיגנא בדובשא — עשב הנקרא רוד"א בלע"ז ושוחקים אותו עם הדבש:
כרפסא — אפי"א בלע"ז:
בטילייא — יין חזק מאד ומין יין הוא כדאמרינן לקמן (עבודה זרה דף ל.) טילא חריפתא דמצרי זיקי:
אדהכי — בעוד שהוא מחזר אחר סממנין אלו:
עינבתא בת מינא — עינבתא מענבי הגפן. בת מינא דוגמתה אם גדולה גדולה ואם קטנה קטנה:
וניגנדר עליה — יגלגל עליה:
חיורתי לחיורתי — לאבעבוע לבן ענבה לבנה:
סימטא — קלו"ג בלע"ז נפח העומד באדם:
פרוונקא דאישתא הוא — ע"י חולי ששמו חמה הוא בא וסימן הוא לה:
שיתין איתקוטלי — מכת אצבע צרדה מדביקה בגודלו ושומטה ומכה בצפרניה:
ואי חיור רישיה — נתבשל להוציא הליחה היא רפואתו:
