ור' יהודה סבר — בשתיה הוא דפליגי רבנן משום דחישב במידי דלאו אורחיה אבל בלהניח דברי הכל פסולה:
גזירה — דמחשב להניח מקצת דמו אטו כל דמו וכל דמו פסולא דאורייתא הוא כדמפרש במסכת זבחים בפ' כל הפסולין (זבחים דף לו.) תרי קראי כתיבי בנותר כו':
למצות מדותי — לידע מיצוי תלמודיי ולשאל ספיקותיי:
למצות מדותיו — ללמד ולמצות מה שר' אלעזר חכם ממני:
והיה חביב — יוסף לרבי אלעזר וספרו בהלכות עד שהגיעו להלכה אחת של זבחים לשון אחר והיה חביב ליוסף כל מה שרבי אלעזר מלמדו עד שהגיעו להלכה אחת:
צהבו פניו — מחמת שמחה:
שלא כיווננו שמועתינו — כלומר דלא סליק לך אליבא דהילכתא כל דאמרי לך עד השתא:
רבי הן — כוונת וכוונת אלא משום הכי צהבו פני השתא שר' יהודה פסול שנה לי:
ולא מצאתי — והייתי מתיירא שמא שכחתי:
הא מפני — הא משמע לשון טעם כלומר הרי מפני שרבי יהודה בנו של רבי אילעאי ורבי אילעאי תלמידו של רבי אליעזר כדאמרי' במסכת סוכה בפרק הישן (סוכה דף כז:) מעשה ברבי אילעאי שהלך להקביל פני ר' אליעזר כו':
שנה לך משנת רבי אליעזר — ולא שהלכה כן אלא חביבה היתה עליו ושנאה לך:
ואי סלקא דעתך רבי יהודה דברי הכל פסולה אתנייה — לרבי יוסף הבבלי מאי החזרת לי אבידה הא לא אמר ר' אלעזר בן שמוע כר' יהודה וקשיא למאן דאמר לעיל ר' יהודה סבר להניח דברי הכל פסול:
אלא מאי — אתנייה ר' יהודה כשר לרבנן ור' אליעזר פוסל א"כ מאי הא מפני דמשמע מפני שחביבה עליו שנאה ולא שהלכה כן היא הא אנן נמי דברי ר"א בן שמוע פלוגתא מתנינן לר' יהודה (בזבחים דף לו.):
מתני' לא יצק — היינו יציקה אחרונה דבתחילה נותן שמן בכלי ואח"כ סולת ובולל וחוזר ויוצק שמן והכי מפרש בפ' אלו מנחות נקמצות (מנחות דף עד:):
(לא יצק) לא בלל כשר — וכגון שנתן כל הלוג במתן הראשון שהוא קודם לעשייתה דאי חיסר שמנה אמרו בפ' קמא (לעיל מנחות דף יא.) פסולה:
לא פתת — שנאמר פתות אותה פתים ואע"ג דבמנחת מחבת הוא דכתיב ה"ה לכל המנחות הנאפות תחילה כגון מחבת ומרחשת ומאפה שכולן באות עשר עשר ומצוה לפותתן כולן ואח"כ קומץ וזה אם לא פתת אלא כדי קמיצה כשר כדאמרינן באלו מנחות (לקמן מנחות דף עה:):
לא הניף — במנחת (חוטא) וקנאות דטעונות תנופה בפרק כל המנחות (מנחות דף סא.):
לא הגיש — בקרן דרומית מערבית כדמפרש בשמעתא:
פתתה — לאחר אפייתן פותתן וקומץ כדמפרש באלו מנחות (שם דף עה.) ופתתן מרובות גדולות יותר מדינן המפורש באלו מנחות נקמצות (שם דף עה:) מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לד':
ולא משחן — אותן הטעונות משיחה כדכתיב ורקיקי מצות משוחים בשמן (ויקרא ז׳:י״ב):
גמ' עכובא כתיב בה — דהא נאמר יציקה במנחת הסולת ונשנית במנחת מחבת ואמרינן לקמן (מנחות דף יט:) כל מקום שהחזיר ושנה הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב אי נמי דכתיב (ויקרא ב) ויצקת עליה שמן מנחה היא היא מנחה ולא שלא יצק מנחה דכל היא עיכובא ואף על גב דדרשינן ליה באלו מנחות (לקמן מנחות דף עה.) למעוטי מנחת מאפה מיציקה שמעינן נמי עיכובא מיניה:
