בשיל ולא בשיל — קטיל גברא: איכא דאמרי אמר רב המנונא וכו' והא חזינן אינשי דאכלי ולא מייתי:
התם בבשיל ולא בשיל — כי קאמר רב המנונא אין מערבין בבשיל ולא בשיל:
אבי תפי — בכירה מקום שפיתת הקדירה:
ועביד תוך תוך — שמבושל יפה ונצטמק כולו עד שנימוח וכשהוא רותח דומה כמשמיע קול זה תוך תוך:
הריני כבן עזאי בשוקי טבריא — יומא בדיחא הוה ליה לרבא ואמר להו לתלמידיו השתא צילי דעתאי והריני מזומן להשיב בחריפות לכל מי שישאלני כבן עזאי שהיה דורש בשוקי טבריא ולא היה בימיו עוקר הרים כמותו [והיה אומר כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה]:
לפסול את הגוויה — אם אכל אוכלין טמאין אע"ג שאין אוכל מטמא אדם במגע אי אכיל מינייהו חצי פרס דהיינו שני ביצים נפסל מלאכול בתרומה כדתנן בפירקין דלקמן (עירובין דף פב:) וחצי חציה לפסול את הגוויה חציה היינו פרס ל' פרוסה וחצי חציה היינו חצי פרס:
אלא משום דתני — עירוב דומיא דטומאת אוכלין דמשמע כל שהוא מטמא טומאת אוכלין יש לו מזון שתי סעודות חזי לעירוב ותפוחין בני טמויי נינהו:
ר' שמעון בן אלעזר — במעשר עני שמחלקו לעניים הרבה על הגורן קאי וקאמר אין פוחתין לעני בגורן מהאי שיעור דכתיב ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ובציר מהכי לא הוי נתינה:
עוכלא — שמינית שבליטרא וליטרא הוא לוג:
וכן לעירוב — דחלק עני בגורן נמי מזון שתי סעודות היא כדאמר לקמן:
ה"ג והני נמי ליהוי כאפרסקין — ותיסגי בחמשה:
חשיבי — ואמרינן לקמן כל שהוא ליפתן. כדי לאכול בו אלמא לאו ממש סעודות דליהוי כולה סעודתא מההוא מינא בעינן אלא כל מידי לפום חשיבותיה אם לפתן שאדם רגיל ללפת בו את הפת [שיעורו כדי ללפת בו את הפת] לשתי סעודות ואם דבר הרגיל לבא בקינוח סעודה הוא. שיעורו בכדי שאדם רגיל להביא קינוח לב' סעודות:
שרי ליה מריה — ימחול לו אדונו על דבר זה לר' מנשיא:
דאנא אמריתא ניהליה — להא דאמר רב וכן לעירוב אמתני' כדמפרש ואזיל והוא אגמריה לגורסק בר דרי אברייתא:
אין פוחתין לעני בגורן — ממעשר עני אם יש לו הרבה לחלק ובאו עניים הרבה והוא מחלק לכל אחד אל יפחות לו משיעור זה דנתינה בעינן והתם קתני היה לו דבר מועט נותן לפניהם והן מחלקין ביניהן:
מחצי קב חיטין — ואם שעורין קב ואם כוסמין קב ומחצה:
דבילה — לאחר שנדרסין בעיגול קרי להו דבילה ושוב אינו מוכר במדה אלא במשקל:
פרס — חצי מנה:
ומאי אולמיה דהאי מהך — דאיקפד רב יוסף ארב מנשיא דאמר אברייתא במאי דאיירי מתניתין לא איירי ברייתא ולא סתרן אהדדי הני שיעורייהו בהכי והני שיעורייהו בהכי:
לאו בני אכילה נינהו — וסבירא ליה לרב יוסף דאין מערבין בהן הלכך וכן לעירוב לאו עלה אתמר:
אלא משום דקתני חצי לוג יין — דהיינו שתי רביעיות ושמעינן ליה לרב גבי עירוב נמי דקאמר הכי:
וסעודה מהאי — ב' אוכלין מצטרפין לעירוב אבל ג' וד' דליכא סעודה מכל חד לא:
יין כדי לאכול בו — לשרות בו פת מזון ב' סעודות:
חומץ כדי לטבל בו — בשר מזון ב' סעודות:
כדי לאכול בהן — ללפת בהן את הפת דב' סעודות:
התם — דקתני יין כדי לאכול בו:
בחמרא מבושל — קאמר דחשוב ללפת בו אבל חמרא בעלמא בעינן להיות בו שתיית ב' סעודות והיינו ב' רביעיות:
מזון שתי סעודות ירק — שכל הסעודה מן הירק:
ירק הנאכל לב' סעודות — בפת:
בערדיסקא ובא אדם אחד לפניו — בשבת מחוץ לתחום על ידי עירוב שעירב ממקומו לטיבעין והיה ערדיסקא באלפים אמה שבין עירובו לטיבעין:
והושיבו ר' מאיר בד' אמות — ואסר לו לצאת ולזוז ממקומו מד' אמותיו שהיה עומד בהן בשעת שאלה דקסבר לאו עירוב הוא ונמצא יוצא חוץ לתחום בלא עירוב ותנן לקמן בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מא.) אין לו אלא ד' אמות:
עלין — לא חשיבי ורעים לאכול:
