לכבשתו — כלומר במקום כבשתו שרצה להקריב קרבן עני:
והעני הואיל ונדחה — שבשעה שהפרישו לא היה ראוי להקריבו דר' אושעיא לטעמיה דאמר לקמן מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני לא יצא:
ידחה — לעולם:
קדושת דמים מדחה — משהוקדש בתחלה לדמים כמו זה שתחלתו לא קדש אלא לדמיו דהא עשיר הוה מדחתו קדושת דמים לעולם מקדושת מזבח. וא"ת הלא אין פדיון דמים לעוף ה"מ היכא דנראה להקריב בשעת הפרשה כגון אם הפרישו בעניות ונסתאב אבל זה לא חלה עליו קדושת מזבח מעולם:
וש"מ דיחוי מעיקרא — דלא נראה מעולם דלא חל עליו קדושת מזבח מעולם ונדחה הוי דיחוי לעולם וכ"ש נראה ונדחה פשיטא לן בכל דוכתא דשוב אינו חוזר ונראה:
קודם לפסח — כדי נסבא:
ילדה — אפילו זכר ירעה דמכח קדושה דחויה בא:
שמע מינה — מדר"ש:
מת אחד מהן — משעירי יוה"כ מביא חבירו מן השוק שלא בהגרלה ויקרב זה הנותר אם של שם הוא דאין בעלי חיים נדחין אע"ג דאבד בן גילו ונדחה זה חוזר ונראה ואין דיחוי אצל בעלי חיים:
אין הקינין מתפרשות — אי זה לעולה ואי זה לחטאת:
אלא או בלקיחת בעלים — אם לקח זה לשם עולה וזה לשם חטאת אין הכהן יכול לשנותה בשעת עשיית קרבן דקבעתה השם:
או בעשיית כהן — שאם לא הפרישוה הבעלים בשעת לקיחה יכול הכהן לעשות איזה שירצה עולה וחטאת ואף על גב דהפרישוה בין לקיחה לעשייה לא קבעו השם ויכול כהן לשנותן ולעשות את החטאת עולה:
ולקחה שתי תורים וגו' — אחד לעולה ואחד לחטאת וגבי עשייה נמי כתיב ועשה הכהן את האחד וגו':
ואין השם עושהו חטאת — שאם לא הגריל אלא אמר זה לשם וזה לעזאזל לא קבע עליהן השם ויכול להחליף:
במקום שלא קדש הגורל — בכל הקרבנות:
אף השם נמי — שקדש השם בשאר הקרבנות אף על גב דלאו שעת לקיחה ועשייה היא וקתני קדש השם סתמא ואפי' קינין שקדש השם:
אי בלקיחה אי בעשייה — כגון גבי קינין:
ואמר — אחר שהעשיר אלו לחטאת ואלו לעולה וטעה שהואיל והעשיר חייב להביא חטאת בדמיו מוסיף מעות מביתו על דמי חטאת ומביא חובתו בהמה ודמי עולה ילכו לנדבה ואינו מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו דקבע שם עולה על המעות ואינו יכול לשנותן לחטאת. והא הכא כשהפריש המעות לא לקיחה ולא עשייה היה וקתני דקבע עליהן השם:
לא יצא — וכיון דלא יצא היכי מצי קבע והא העשיר ולא היה ראוי לקרבן עני:
אלא מאי אית לך למימר שכבר אמר — אלו לחטאת ואלו לעולה קודם שהפריש והך מתניתא משבשתא היא דתני העני והעשיר ואמר אלו לחטאת:
הכא נמי וכבר אמר משעת הפרשה — שבשעת הפרשה אמר אלו לחטאת ואלו לעולה דה"ל בשעת לקיחה אבל הקדישן סתם שוב אין השם קובעו עד שעת לקיחה או עד שעת עשייה:
ולר' חגא דאמר יצא — מטמא מקדש עשיר בקרבן עני והך מתניתא מתרצתא היא ושפיר קבע לאחר שהעשיר וליכא לתרוצי וכבר אמר:
מאי איכא למימר — הדרא קושיין לדוכתיה דלאו שעת לקיחה ועשייה הוא וקבע:
זאת — תהיה תורת המצורע:
תורת — משמע תורה אחת לכולן ומאחר שאחד מרבה ואחד ממעט מסתמא דעני יוצא בקרבן עשיר דמעלין בקודש ולא עשיר בקרבן עני דאין מורידין:
והתניא — בניחותא:
ולילף מיניה — דמה מצורע עשיר אינו יוצא בקרבן עני אף מטמא מקדש עשיר נמי לא יצא בקרבן עני:
הוא — משמע הוא ולא אחר:
מתני' כבשים קודמין לעזים — דבכל דוכתא כתיב מן הכבשים והדר מן העזים תקחו וכן או לשה בכבשים או בעזים:
יכול — האומר הרי עלי עולה ויש לו כבש ועז יביא כבש:
ה"ג ת"ל ואם כבש יביא קרבנו לחטאת ולא גרסינן אם עז :
ת"ל ואם כבש יביא וגו' — ולעיל מיניה כתיב והביא את קרבנו שעירת עזים כאן הקדים עז לכבש ובחטאת יחיד כתיב. אלמא איזה שירצה יקריב:
תורין קודמין לבני יונה — דברוב מקומות כתיב ברישא תורין והדר בני יונה:
