זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה — לחטוב עצים ושאר צרכיה ולא לשם אלהות:
הא אהדריה קרא — לכל ישראל לרחם עליו:
לידחי אבן אחר הנופל — אדחה אבן שלא תהא לו גאולה:
רבות בשנים — משמע שיהא רבוי בשנים וכי אפשר להיותן מרובות על שש או מועטות:
אלא — ה"ק אם יש רבוי בדמיו שנתרבה בתוך שנים הללו כגון שהשביח מכסף מקנתו חשוב כמשעת קנייה להקל:
נתמעט כספו — בתוך שנים הללו חשוב אותו כפי דמי שניו של עכשיו:
ניתיב ליה — דמי ארבע שנים ולא איירי קרא לא בהשביח ולא בהכסיף:
לחצאין — הגיע ידו לדמי חצי גרעונו יתנם וימעט חצי שניו מעליו:
או אין נגאל — כלל אלא א"כ מצא כדי גאולתו:
שדה אחוזה — כתיב בה ומצא כדי גאולתו ולא לחצאין והכא כתיב ישיב גאולתו ולא כתיב כדי:
או דילמא לקולא אמרינן — דגאולת חצאין יש בה להקל ולהחמיר כדלקמיה והיכא דהוי קולא לגביה אמרינן דנגאל והיכא דהוי חומרא אמרינן דאינו נגאל כדאמר קרא גבי השביח והכסיף דאזלינן לקולא:
לאו אמרת — לעיל (קידושין דף יח.) גניבו חמש מאות ושוה אלף לדברי הכל אינו נמכר אלמא ונמכר כולו ולא חציו משמע הכא נמי דכתיב (ויקרא כ״ה:מ״ט) או השיגה ידו ונגאל כולו ולא חציו משמע:
משכחת לה לקולא — דהויא לה הגאולה קולא גביה לטובתו ומשכחת לה לרעתו:
זבניה במאה — קנאו במנה ויהיב ליה האי עבד בתר הכי חמשים בגאולת חציו אי אמרת הויא גאולה כי אייקר תו לא ברשות דמריה אייקר אלא פלגיה ואם בא עכשיו לגמור פדיונו יהיב ליה מאה ונפיק:
או אין נגאל — כלל אלא א"כ מצא כדי גאולתו:
ואי אמרת אינו נגאל — אייקר כוליה ברשות דמריה ויהיב ליה מאה וחמשין:
והא אמרת נתרבה כו' — דהיכא דנשבח אין מחשבים לו אלא כשעת מקנתו:
דאייקר וזל ואייקר — שקנהו במאתים והוזל ועמד על מנה וחשיב ליה כפי שניו ונתן לו חמשים ולא הספיק לגמור פדיונו עד שהוקר ועמד על מאתים:
ה"ג במסקנא ואי אמרת אינו נגאל לחצאין הני מאה פקדון נינהו גביה יהיב ליה ניהליה ונפיק. ול"ג והא אמרת נתמעט כספו כו'. ואי אמרת אינו נגאל לחצאין לא קנאן האדון בתורת גאולה ועכשיו שהכסיף הוא עומד כוליה לפדותו והנך זוזי הוו פקדון גביה ויהיב להו ניהליה ונפיק:
המוכר בית בעיר חומה — שהוא נגאל עד שנה ולא יותר:
נגאל לחצאין — אם נתן חצי דמיו בתוך שנה מפריק פלגיה או לא:
שדה אחוזה — כתיב בה ומצא כדי גאולתו ולא לחצאין והכא כתיב ישיב גאולתו ולא כתיב כדי:
גאולתו — ימים תהיה גאולתו:
היכא דגלי — בכדי גאולתו למימרא דכולה גאולה בעינן גלי:
והיכא — דלא כתיב בה כדי לא מייתינן ליה:
שלוה — אם אין לו לוה מאחרים וגואל מה שאין כן מוכר בשדה אחוזה דבעינן והשיגה ידו (ויקרא כ״ה:כ״ו) משמע נמי שגואל לחצאין:
ואם גאל יגאל — במקדיש שדה אחוזה:
לפי שמצינו כו' — ר"ש דריש טעמא דקרא בכל דוכתא (ב"מ דף קטו.) והכא נמי יהיב טעמא לקרא ואשמעינן דהקפידה תורה לחזור שלא תפקע אחוזה מיורשים לפי שיפה כח מוכר שאין נחלתו נפקעת שהרי חוזרת לו ביובל לפיכך לא חש ליפות כחו ללוות ולגאול לחצאין אבל מקדיש לפי שהורע כחו להפסיד נחלתו ביובל כדכתיב (ויקרא כ״ז:כ״א) והיה השדה בצאתו ביובל קדש וגו' ומתחלק לכהנים ייפה הכתוב כחו בתחלת פדיונו ללוות ולגאול לחצאין ומהכא אית לן למיגמר נמי מוכר בית בבתי ערי חומה דלוה וגואל וגואל לחצאין שהרי הורע כחו ליחלט בסוף שנה ולא יצא ביובל:
איתיביה — דקתני סיפא מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח שאין לוה וגואל וכו':
מוכר שדה אחוזה הורע כחו ליגאל מיד — עד שתהא שתי שנים ביד הלוקח כדכתיב (שם כה) במספר שני תבואות ימכר לך אין מכירה פחותה משתי שנים מעת לעת ואח"כ גואל בגרעון כסף כדכתיב (שם) לפי רוב השנים וחשב את שני ממכרו וגו' כמה שנים הם משלקחה עד היובל שהיה עתיד להחזיר לבעלים עשרים שנה ודמיה עשרים מנה הרי שקניית תבואות כל שנה במנה וכן יגרע לכל שנה שאכלה לפי גאולתו:
