מסכת ברכות דף ל״ד עמוד ב׳

1כהן גדול, בסוף כל ברכה וברכה. והמלך, תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה.

2אמר רבי יצחק בר נחמני: לדידי מפרשא לי מיניה דריב"ל הדיוט, כמו שאמרנו. כהן גדול, תחלת כל ברכה וברכה. המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף, שנאמר: ״(מלכים א ח״, נד) ״ויהי ככלות שלמה להתפלל וגו' קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו״.

ברייתא

3ת"ר קידה על אפים, שנאמר: ״(מלכים א א״, לא) ותקד בת שבע אפים ארץ כריעה על ברכים שנאמר: ״מכרוע על ברכיו השתחואה זו פשוט ידים ורגלים שנאמר״: (בראשית לז, י) הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה׃

4אמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי׃

5תני חדא הכורע בהודאה הרי זה משובח ותניא אידך הרי זה מגונה׃

6לא קשיא הא בתחלה הא לבסוף׃

7רבא כרע בהודאה תחלה וסוף אמרי ליה רבנן אמאי קא עביד מר הכי אמר להו חזינא לרב נחמן דכרע וחזינא ליה לרב ששת דקא עבד הכי׃

8והתניא הכורע בהודאה הרי זה מגונה׃

9ההיא בהודאה שבהלל׃

10והתניא הכורע בהודאה ובהודאה של הלל הרי זה מגונה׃

11כי תניא ההיא בהודאה דברכת המזון:

מתני׳ · משנה

12המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף:

גמ׳ · גמרא

13אהייא׃

14א"ר חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות׃

15איכא דמתני לה אברייתא המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת׃

16א"ר חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות׃

17אמרו עליו על רבי חנינא וכו': מנא הני מילי א"ר יהושע בן לוי דאמר קרא ״(ישעיהו נז״, יט) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו׃

18א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן (ישעיהו סד, ג) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו׃

19ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך׃

20ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר ״(דברים טו״, יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ׃

21וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך׃

22ופליגא דר' אבהו דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין שנאמר ״(ישעיהו נז״, יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב׃

23ורבי יוחנן אמר לך מאי רחוק שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא ומאי קרוב שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו השתא׃

24מאי עין לא ראתה אמר רבי יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית רבי שמואל בר נחמני אמר זה עדן שלא שלטה בו עין כל בריה׃

25שמא תאמר אדם הראשון היכן היה בגן׃

26ושמא תאמר הוא גן הוא עדן תלמוד לומר (בראשית ב, י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן גן לחוד ועדן לחוד:

ברייתא

27ת"ר מעשה שחלה בנו של ר"ג שגר שני ת"ח אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים בירידתו אמר להם לכו שחלצתו חמה אמרו לו וכי נביא אתה אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה וכשבאו אצל ר"ג אמר להן העבודה לא חסרתם ולא הותרתם אלא כך היה מעשה באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות׃

28ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי וחלה בנו של ריב"ז אמר לו חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר רבי יוחנן בן זכאי אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך:

29ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות שנאמר ״(דניאל ו״, יא) וכוין פתיחן ליה בעליתיה (לקבל) [נגד]׃

30ירושלם אמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא׃

31ואמר רב כהנא חציף עלי מאן דמפרש חטאיה שנאמר ״(תהלים לב״, א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:

32הדרן עלך אין עומדין׃