בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף ל״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    צווחאמר לכל אחד איני מכירך:

    ושקלי ליה כולהו ואזלינמצא זה מוציא מידו כדי להפסיד הנגזל עולמית:

    והא"ר אבא בר זבדא ספק הינוחמצא דבר שאין בו סימן בצד מקום שמשתמר קצת דלא שכיחי אינשי דאזלי ויש לספוקי שמא מדעת הונח שם לגניזה:

    לכתחלה לא יטלנוהמוצאו שכשיבא בעליו לא ימצאנו וסימן אין בו שיכריז לפיכך יניחנו זה ובעליו יבא ויטלנו וכל שכן לודאי הינוח כדתנן (לעיל בבא מציעא דף כה:) מצא כלי באשפה מכוסה לא יגע בו:

    ואם נטל לא יחזירואם בא אחר ואמר שלי הוא וסימן אינו נותן בו לא יחזירנו שמא אינו שלו וסוף הבעלים לבוא ויביא עדים שהניחו שם לפיכך יהא מונח ביד זה עד שיבא אליהו דהאי לא יחזיר לא שיהא שלו קאמר דהא מעיקרא באיסורא אתא לידיה אם הינוח הוא אלמא מידי דמספקא לן דמאן נינהו צריך להניחו ביד מי שהוא עד שיתברר הדבר:

    אמר רב ספרא ויניחהא דקתני מסתלק לאו דלישקלו אינהו וליזלו ולא שיוציאנה מידו אלא תהא מונחת בידו עד שיתברר הדבר והאי מסתלק סילוק הדין הוא ויניח גזילה בפניהם בב"ד ויאמר בררו של מי הוא ויטול ומסתלק מן הדין והגזילה יניח בידו עד שיבא אליהו:

    לא זו הדרךסיפא דגזל אחד מחמשה הוא ביבמות (דף קיח:):

    נפל הבית עליו ועל אמוואין ידוע איזה מת ראשון והיו לאמו נכסים מבית אביה:

    יורשי האםמשפחת בית אביה אומרים לקרובי הבן ממשפחת אביו הבאים לירש את הבן:

    ויורשי הבן אומרים האם מתה ראשונהוירשה בנה ואחריה מת הבן ואנו יורשין אותו:

    הבן מת ראשוןולא ירש את אמו להוריש אתכם נכסים אלא הבן מת ראשון ואחר כך מתה אמו ואנו יורשים אותה (נכסיה):

    אלו ואלוב"ש וב"ה שנחלקו בנפילות אחרות בפרק מי שמת שב"ש אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן כאן מודים שיחלוקו:

    אמר ר"ע מודה אני בזהאע"פ שאני משל ב"ש ואומר בשאר הנפילות יחלוקו בזו אני מודה לב"ה שהנכסים בחזקתן ופליגי אמוראי בחזקת מי והתם מפרש טעמא:

    שמא ושמאשניהם מכח שמא באים הלכך נכסים בחזקתן:

    הכא ברי ושמאכל אחד ואחד אומר אותי גזל היינו טענת ודאי וזה אומר איני יודע וברי עדיף משמא:

    עלה דההיאדגזל אחד מחמשה:

    חדא דלא קתנימתני' תובעין אותו דלא קתני אותי גזל:

    ה"ג ועוד הא תני ר' חייא זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע. ולא גרסינן יחלוקו והכי פירושו ועוד הא תני רבי חייא להך מתניתא דגזלתי את אחד מכם בתוספתא דיליה ותני לה הכי אמר לשנים גזלתי אחד מכם ואיני יודע איזהו זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע נותן לזה מנה כו' כדקתני במתני' אלמא בשמא ושמא עסקינן:

    הכל מודים בשנים שהפקידו כו'גבי פלוגתא דר"ט ור"ע איתמר במסכת בכורות (דף יח:) שנים שהפקידו זה טלה אחד וזה שנים זה אומר שנים שלי וזה אומר שנים שלי והתם שתי כריכות נינהו ואפילו הפקידו זה בפני זה דבר הנראה הוא מי מביא אחד ומי מביא שנים דבשלמא גבי כריכות מעות הואיל דאלו ואלו צרורין הוא שוכח מי הפקיד אצלו צרור גדול ומי צרור קטן הואיל והפקידו אצלו יחד אבל גבי טלאים מילתא מוכחת טפי:

    פסידא דגדולשל כלי גדול ששברוהו וכשיבא אליהו ויאמר של מי הוא נמצא מפסיד בשבירתו:

    בהא קאמר ר' יוסימשום פסידא דגדול:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    בבא מציעא 37 עמוד ב

    1צווח. מ"ד הלה צווח, אבל שתיקה כהודאה. ומ"ד הלה שותק, שתיקה דהכא לאו כהודאה הוא, מצי אמר ליה: האי דשתיקי לכל חד וחד, דאמינא דלמא האי הוא.

    2אמר מר: מניח גזילה ביניהם ומסתלק. ושקלי לה כולהו ואזלי? והאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: כל ספק הינוח לכתחלה לא יטול, ואם נטל לא יחזיר. אמר רב ספרא: ויניח.

    3א"ל אביי לרבא: מי א"ר עקיבא לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל חד וחד? אלמא מספיקא מפקינן ממונא, ולא אמרי' ״אוקים ממונא בחזקת מריה״.

    4ורמינהי: נפל הבית עליו ועל אמו, יורשי הבן אומרים: האם מתה ראשונה. ויורשי האם אומרים: הבן מת ראשון. אלו ואלו מודים שיחלוקו. ואמר ר"ע מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן!

    5אמר ליה, התם שמא ושמא, גזל אחד מחמשה ברי ושמא. והא מתני' דהכא אמר לשנים: גזלתי לאחד מכם מנה, דשמא ושמא הוא, וקתני: נותן לזה מנה ולזה מנה.

    6וממאי דר"ע היא? דקתני עלה דההיא: מודה ר' טרפון באומר לשנים ״גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם כו'״, למאן מודה? (לאו) לר"ע בר פלוגתיה?

    7וממאי דשמא ושמא הוא? חדא דלא קתני תובעין אותו. ועוד, הא תני ר' חייא: זה אומר ״איני יודע״ וזה אומר ״איני יודע״.

    8הא אוקימנא לה בבא לצאת ידי שמים.

    9אמר ליה רבינא לרב אשי: ומי אמר רבא כל בשתי כריכות הוה ליה למידק? והאמר רבא, ואי תימא רב פפא: הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה ביניהן ומסתלק! א"ל התם כשהפקידו בעדרו של רועה שלא מדעתו.

    10וכן שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז כו'. וצריכא.

    11דאי אשמועינן הך קמייתא: בההיא קאמרי רבנן משום דליכא פסידא. אבל בהא, דאיכא פסידא דגדול אימא מודו ליה לר' יוסי. ואי אתמר בהא, בהא קאמר ר' יוסי. אבל בהך אימא מודי להו לרבנן. צריכא.

    תוספות

    מודה אני בזהאע"ג דקאמר מודה אני לאו משום דליהוי מתלמידי ב"ש דבפ"ק דיבמות (דף טו.) בצרת הבת סבר כב"ה דקאמר תמיה אני מתי תבא צרת הבת לידי ואשיאנה והיינו כב"ה אלא אגב דשנה לעיל אלו ואלו מודים תנא הכא מודה אני:

    וממאי דר"ע היאוא"ת ואלא כמאן דאי כר"ט כ"ש דלר"ע נותן לזה מנה ולזה מנה וי"ל דהכי פי' ממאי דר"ע היא ומדינא דלמא לצאת ידי שמים ומשני מדקאמר מודה ר"ט למאן מודה לאו לר"ע דאמר מדינא משלם לכל אחד ואחד ואמר ר"ט מדינא מניח ביניהם ומסתלק אבל לצאת ידי שמים מודינא דמשלם לכל אחד ואחד וקאמר הא אוקימנא בבא לצאת ידי שמים ומודה דקאמר ר"ט ה"פ כי היכי דאמרת בשמא ושמא משלם לכל אחד ואחד לצאת ידי שמים הכי מודינא לך הכא:

    ומי אמר רבא כל בשתי כריכות ה"ל למידק והא אמר רבא כו'וא"ת והא מתני' איירי לצאת ידי שמים וי"ל מדנקט במתני' דאתי נמי כר"ע אביו של אחד מכם משמע משום דהוי שמא ושמא אינו חייב אלא לצאת ידי שמים דוקא כדמשמע לשון הודה הא הפקידו הן עצמן דמסתמא תבעי ליה והוה ליה ברי ושמא חייב אפי' מדינא אע"ג דלא עבד איסורא כיון דה"ל למידק דאי לאו הכי אמאי נקט אביו דאי לאורויי דאפי' בשמא ושמא חייב לצאת ידי שמים זה אין נראה שום חידוש לר"ע ועוד דר"ע נמי אית לי' בהגוזל קמא (ב"ק דף קג: ושם) בלקח מחמשה בני אדם שמשלם לכל אחד ואחד ואע"ג דלא עבד איסורא ומדינא משלם דלצאת ידי שמים אפילו ר"ט מודה שמשלם לכל אחד ואחד אע"ג דלא עבד איסורא דהא מתני' אוקמינן נמי כר"ט וקתני אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה נותן לכל אחד ולהכי פריך והאמר רבא הכל מודים כו' דאפי' לר"ע מניח ביניהם אע"ג דה"ל למידק כמו שאפרש משום דלא עביד איסורא וה"ה דבלא רבא ה"מ למיפרך מר"ע דאמר גבי מקח אע"ג דלא עבד איסורא משלם לכל אחד ואחד והתם אמר רבא דאפי' לר"ע מניח רועה ביניהם ומסתלק אלא דניחא ליה למיפרך דרבא אדרבא:

    והאמר רבא הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועהפרש"י זה טלה אחד וזה שני טלאים שמניח ביניהם ומסתלק והתם כשני כריכות נינהו אפי' הפקידו זה בפני זה דדבר הנראה מי הביא אחד ומי הביא שנים אבל במעות לא היה לו להבחין בין צרור גדול לצרור קטן וקשה דמתני' מסתמא מיירי אפילו זה הפקיד מאתים בב' כיסין וזה מנה בכיס אחד ותו דלמא מיירי רבא בב' שהפקידו שני טלאים זה כחוש וזה שמן דהוי כמעות דלא הוה ליה למידק אי נמי בשנים שהפקידו שני טלאים ומת אחד מהם וכל אחד אומר שהמת של חבירו דכי האי גוונא מיירי מתניתין דהתם בפרק שני דבכורות (דף יז: ושם) אלא יש לומר דאפי' הפקידו טלאים זה בפני זה הוה ליה למידק דלא שייך למימר אתון לא קפדיתון משום דלא יוכלו לתקן דאפי' הפקידו זה שלא בפני זה יראה חבירו הטלאים כשהולכים במרעה ושואל של מי הם אבל במעות שהיה יכול להפקיד שלא בפני חבירו יכול הנפקד לומר אתון לא קפדיתון כל שכן דלא הוה לי למידק:

    שלא מדעתולאו דוקא שלא מדעתו אלא כלומר שלא בראייתו של רועה דהשתא לא הוה ליה למידק:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    אמר רב ספק הינוח לכתחילה לא יטול ואם נטל לא יחזיר אמר רב ספרא תני ויניח.

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף ל״ז עמוד ב׳

    מסכת בבא מציעא דף ל״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־282 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    צווח אמר לכל אחד איני מכירך:

    ושקלי ליה כולהו ואזלי נמצא זה מוציא מידו כדי להפסיד הנגזל עולמית:

    והא"ר אבא בר זבדא ספק הינוח מצא דבר שאין בו סימן בצד מקום שמשתמר קצת דלא שכיחי אינשי דאזלי ויש לספוקי שמא מדעת הונח שם לגניזה:

    לכתחלה לא יטלנו המוצאו שכשיבא בעליו לא ימצאנו וסימן אין בו שיכריז לפיכך יניחנו זה ובעליו יבא ויטלנו וכל שכן לודאי הינוח כדתנן (לעיל בבא מציעא דף כה:) מצא כלי באשפה מכוסה לא יגע בו:

    ואם נטל לא יחזיר ואם בא אחר ואמר שלי הוא וסימן אינו נותן בו לא יחזירנו שמא אינו שלו וסוף הבעלים לבוא ויביא עדים שהניחו שם לפיכך יהא מונח ביד זה עד שיבא אליהו דהאי לא יחזיר לא שיהא שלו קאמר דהא מעיקרא באיסורא אתא לידיה אם הינוח הוא אלמא מידי דמספקא לן דמאן נינהו צריך להניחו ביד מי שהוא עד שיתברר הדבר:

    אמר רב ספרא ויניח הא דקתני מסתלק לאו דלישקלו אינהו וליזלו ולא שיוציאנה מידו אלא תהא מונחת בידו עד שיתברר הדבר והאי מסתלק סילוק הדין הוא ויניח גזילה בפניהם בב"ד ויאמר בררו של מי הוא ויטול ומסתלק מן הדין והגזילה יניח בידו עד שיבא אליהו:

    לא זו הדרך סיפא דגזל אחד מחמשה הוא ביבמות (דף קיח:):

    נפל הבית עליו ועל אמו ואין ידוע איזה מת ראשון והיו לאמו נכסים מבית אביה:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Metzia 37b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    מודה אני בזה אע"ג דקאמר מודה אני לאו משום דליהוי מתלמידי ב"ש דבפ"ק דיבמות (דף טו.) בצרת הבת סבר כב"ה דקאמר תמיה אני מתי תבא צרת הבת לידי ואשיאנה והיינו כב"ה אלא אגב דשנה לעיל אלו ואלו מודים תנא הכא מודה אני:

    וממאי דר"ע היא וא"ת ואלא כמאן דאי כר"ט כ"ש דלר"ע נותן לזה מנה ולזה מנה וי"ל דהכי פי' ממאי דר"ע היא ומדינא דלמא לצאת ידי שמים ומשני מדקאמר מודה ר"ט למאן מודה לאו לר"ע דאמר מדינא משלם לכל אחד ואחד ואמר ר"ט מדינא מניח ביניהם ומסתלק אבל לצאת ידי שמים מודינא דמשלם לכל אחד ואחד וקאמר הא אוקימנא בבא לצאת ידי שמים ומודה דקאמר ר"ט ה"פ כי היכי דאמרת בשמא ושמא משלם לכל אחד ואחד לצאת ידי שמים הכי מודינא לך הכא:

    ומי אמר רבא כל בשתי כריכות ה"ל למידק והא אמר רבא כו' וא"ת והא מתני' איירי לצאת ידי שמים וי"ל מדנקט במתני' דאתי נמי כר"ע אביו של אחד מכם משמע משום דהוי שמא ושמא אינו חייב אלא לצאת ידי שמים דוקא כדמשמע לשון הודה הא הפקידו הן עצמן דמסתמא תבעי ליה והוה ליה ברי ושמא חייב אפי' מדינא אע"ג דלא עבד איסורא כיון דה"ל למידק דאי לאו הכי אמאי נקט אביו דאי לאורויי דאפי' בשמא ושמא חייב לצאת ידי שמים זה אין נראה שום חידוש לר"ע ועוד דר"ע נמי אית לי' בהגוזל קמא (ב"ק דף קג: ושם) בלקח מחמשה בני אדם שמשלם לכל אחד ואחד ואע"ג דלא עבד איסורא ומדינא משלם דלצאת ידי שמים אפילו ר"ט מודה שמשלם לכל אחד ואחד אע"ג דלא עבד איסורא דהא מתני' אוקמינן נמי כר"ט וקתני אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה נותן לכל אחד ולהכי פריך והאמר רבא הכל מודים כו' דאפי' לר"ע מניח ביניהם אע"ג דה"ל למידק כמו שאפרש משום דלא עביד איסורא וה"ה דבלא רבא ה"מ למיפרך מר"ע דאמר גבי מקח אע"ג דלא עבד איסורא משלם לכל אחד ואחד והתם אמר רבא דאפי' לר"ע מניח רועה ביניהם ומסתלק אלא דניחא ליה למיפרך דרבא אדרבא:

    והאמר רבא הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה פרש"י זה טלה אחד וזה שני טלאים שמניח ביניהם ומסתלק והתם כשני כריכות נינהו אפי' הפקידו זה בפני זה דדבר הנראה מי הביא אחד ומי הביא שנים אבל במעות לא היה לו להבחין בין צרור גדול לצרור קטן וקשה דמתני' מסתמא מיירי אפילו זה הפקיד מאתים בב' כיסין וזה מנה בכיס אחד ותו דלמא מיירי רבא בב' שהפקידו שני טלאים זה כחוש וזה שמן דהוי כמעות דלא הוה ליה למידק אי נמי בשנים שהפקידו שני טלאים ומת אחד מהם וכל אחד אומר שהמת של חבירו דכי האי גוונא מיירי מתניתין דהתם בפרק שני דבכורות (דף יז: ושם) אלא יש לומר דאפי' הפקידו טלאים זה בפני זה הוה ליה למידק דלא שייך למימר אתון לא קפדיתון משום דלא יוכלו לתקן דאפי' הפקידו זה שלא בפני זה יראה חבירו הטלאים כשהולכים במרעה ושואל של מי הם אבל במעות שהיה יכול להפקיד שלא בפני חבירו יכול הנפקד לומר אתון לא קפדיתון כל שכן דלא הוה לי למידק:

    שלא מדעתו לאו דוקא שלא מדעתו אלא כלומר שלא בראייתו של רועה דהשתא לא הוה ליה למידק:

    Tosafot on Bava Metzia 37b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רבנו חננאל

    אמר רב ספק הינוח לכתחילה לא יטול ואם נטל לא יחזיר אמר רב ספרא תני ויניח.

    Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 37b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    אמר ליה אביי לרבא מי אמר ר' עקיבא וכו' אלמא מספיקא מפקינן ממונא, ורמינהו נפל הבית עליו ועל אמו וכו' א"ל הכא ברי ושמא התם שמא ושמא. וא"ת, אביי דקארי לה מאי קארי לה. י"ל, דאביי מתניתין דאמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה קא קשיא ליה, דשמא ושמא הוא כדקא פריש בסמוך, ופירושא הוא דקא בעי, היכי מתוקמן כלהו מתניתין. מדאקשיה אביי ממתניתין דנפל הבית, ומדשני ליה רבא הכא בברי ושמא (הכא) [התם] שמא ושמא, ולא שני ליה גזל אירושה קא רמית גזל דעבד אסורא קנסינן כדאמר לעיל בריש שמעתין, משמע דסבירא ליה לאביי, דר' עקיבא דינא קתני, והא דאמר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה, לדבריו דר' טרפון קאמר, כלומר בגזל מיהא דעבר אודי לי דאין זו הדרך מוציאתו מידי עברה, והאי סוגיא אתיא כתנא קמא דרבי שמעון בן אלעזר, דאמר התם ביבמות (קיח, ב) דאפילו בלקח נמי פליגי, ואליביה שקלינן וטרינן הכא בכולה סוגיין, ואנן לא קיימא לן כוותיה אלא כרבי שמעון בן אלעזר, ורב נחמן נמי דאמר (לקמן בבא מציעא צז, ב) מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור, כרבי שמעון בן אלעזר אזלא, ואביי דשקיל וטרי הכא אליבא דתנא קמא דרשב"א כוותיה סבירא ליה, כדמוכח בפרק יש נוחלין (ב"ב קלד, א) גבי משנתנו דהאומר זה אחי אינו נאמן ונוטל עמו בחלקו, דאתמר עלה בגמרא (שם קלה, א) ואינך מאי קאמרי, ואוקימנא דאמרי אין אנו יודעים, ואמר רבה זאת אומרת מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור, ואמר ליה אביי לעולם חייב, ושאני הכא דכמנה לאחר בידך דמי. (ואפי') [ואם] תבעי ליה מחייב ליה בבי דינא (הואיל ועבד אסורא), ולר' טרפון אינו חייב אלא בבא לצאת ידי שמים. והרי"ף ז"ל פסק כר' עקיבא ואליבא דרבי שמעון בן אלעזר דבגזל דוקא דעבד אסורא חייב, אבל בלקח פטור, והילכך אין בין ר' עקיבא ור' טרפון אלא היכא דעבד אסורא, בין אסורא דאורייתא כגזל בין אסורא דרבנן כמקדש בביאה, דבכולהו קניס ר' עקיבא כדאיתא התם ביבמות פרק האשה שלום (יבמות קיח, ב), ומתניתין דהתם דוקא גזל קתני, לקח לא קתני, קדש קתני בעל לא קתני, (ואפי') [ואם] תבעי ליה מחייבינן ליה בבי דינא הואיל ועבד אסורא, ולר' טרפון אינו חייב אלא בבא לצאת ידי שמים. והילכך לענין פסק הלכה, בגזל היכא דודאי גזל אלא שאינו יודע למי, לעולם חייב בין תבעין ליה בין לא תבעין ליה, תבעי ליה, היינו דר' עקיבא דגזל אחד מחמשה, לא תבעי ליה, היינו מתניתין דאמר לשנים גזלתי אחד מכם מנה ובא לצאת ידי שמים, ואין הפרש בין גזל מנה ונסתפק לו למי, בין גזל לשנים לזה מנה ולזה מאתים ואינו יודע מאתים למי, דכל דודאי עביד אסורא קנסינן ליה לר' עקיבא אפילו בדיני אדם. והיכא דאינו יודע אם גזל כלל אם לאו, אפילו בא לצאת ידי שמים פטור, ודתנן (ב"ק קיח, א) איני יודע אם גזלתיך פטור, ואוקימנא התם בפרק הגוזל בבא לצאת ידי שמים. ולענין פקדון או מלוה, היכא דודאי הפקידו, אי בשתי כריכות אי נמי חד דהוה ליה כעין שתי כריכות, בדתבעי ליה חייב דכיון דלא דק פושע הוא וחייב, וכן הפקיד לו אחד משנים ואינו יודע איזהו, ולא שנא הפקידו לו שנים בשתי כריכות זה מנה וזה מאתים, נותן לזה ולזה מאתים ואפילו בדיני אדם, דכיון דהוה ליה למידק ולא דק פושע הוא, ואפילו אמר הילך חייב, וכמו שכתבנו למעלה (ד"ה סיפא) ואי לא תבעי ליה ובא לצאת ידי שמים חייב, והיינו מתניתין. והיכא דאינו יודע אם הפקידו לו או אם הלוו לו כלל, אי (לאו אי) תבעי ליה ובא לצאת ידי שמים, חייב, והיינו דר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, ואי לא תבעי ליה פטור, ואפילו בא לצאת ידי שמים, והיינו מתניתין דהגוזל (שם), איני יודע אם גזלתיך ואם הפקדת אצלי פטור, ואוקימנא אפילו בבא לצאת ידי שמים. תבעי ליה ולא בא לצאת ידי שמים פטור, והיינו דר' יוחנן ורב נחמן מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור (לקמן בבא מציעא צז, ב) והיכא דהפקידו או הלוו בכרך אחד, איכא מאן דאמר, דאי תבעי ליה ובא לצאת ידי שמים, חייב לתת לכל אחד ואחד, ואע"ג דלא הוה ליה למידק כדאמרן, בבא לצאת ידי שמים חייב, ואיכא מאן דאמר דלא, ואפילו בא לצאת ידי שמים, משום דאיהו לא פשע בכלום דלא הוה ליה למידק, ואינהו גרמו נפשייהו, ולא דמי למנה לי בידך והלה אומר איני יודע, דחייב בבא לצאת ידי שמים, דהתם (האיש) [מעייל] נפשיה בספק גזילה, אבל הכא לא (האיש) [מעייל] נפשיה בכלום, ולא פשע נמי בהו, ועוד דמנה לי בידך, לדברי התובע הוה ליה למידק, אבל הכא אפילו לדברי התובעים לא הוה ליה למידק, ולהדין סברא, אפילו סיפא דמתניתין מתוקמא בבא לצאת ידי שמים כרישא, ואתיא שפיר כולה בחד גוונא בבא לצאת ידי שמים. והכין ודאי מסתברא, דאי לא, מאי שנא גזל דיהבינן טעמא משום דעבר איסורא וקנסינן ליה, ודוקא בדלא תבעי ובבא לצאת ידי שמים, דר' טרפון אפילו בפקדון נמי דלא עבד אסורא ולא פשע בבא לצאת ידי שמים חייב, ומר' טרפון נשמע לר' עקיבא, דהא בפקדון לא פליגי. ולענין מקח, אי לקח מה' בני אדם ואינו יודע ממי, אפילו תבעי ליה ואפי' בא לצאת ידי שמים, נראה שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק, דהא לא פשע בכלום, דלא הוה ליה למידק כמו שכתבנו למעלה, וכר' שמעון בן אלעזר דאמר התם (יבמות קיח, א) גזל קתני לקח לא קתני. וכל היכא דתבעי ליה ומשלם, ואפילו הפקידו לו בשתי כריכות, כתב הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל (הל' שאלה ופקדון פ"ה, ה"ד) דנוטל בשבועה כעין דאורייתא, דכל הנוטלין נשבעין בנקיטת חפץ. ואני תמה, דכל שהפקידו לו שנים זה מנה וזה מאתים, וכל אחד אומר מאתים שלי, והוא אומר איני יודע, הרי זה מחויב שבועה שאינו יכול לישבע, ומשלם בלא שבועה שכנגדו, דבחשוד על השבועה בלחוד הוא דתקנו לישבע שכנגדו, משום דנתבע רוצה לישבע, אלא שאין אנו מניחין אותו ואין מוסרין לו שבועה, ועוד דאי לא, לא שבקת חיי לכל חשוד, הא באומר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא, דהוא מודה [מקצת] והתורה חייבתו שבועה, כשאינו יכול לישבע משלם בלא שבועת שכנגדו, וכדמוכח בהדיא בפרק שבועת העדות (שבועות לב, ב) גבי הכל מודים בנסכא דר' וי"ל, דכיון שזה מודה בכל חיובו, אלא דמשום דלא דק אתה דנו כפושע ומחייבו לשלם, אין חברו נוטל אלא בשבועה ובנקיטת חפץ, כדרך שעשו בכל הנשבעין ונוטלין דפרק כל הנשבעין (שם מג, ב). והראב"ד ז"ל פסק כר' טרפון, משום דטעמא דר' עקיבא משום קנסא הוא (והא הכא) [והאידנא] לא דיינינן דיני קנסות. ועוד דר' עקיבא לא אמר אלא לצאת ידי שמים, ולא לאכרוחי בבי דינא, כדקתני לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה, אלא משום ידי שמים קאמר. והר"ז הלוי ז"ל פסק כר' טרפון.

    Rashba on Bava Metzia 37b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    מאירי

    הבן יורש את אמו וכל שמתה האם תחלה ואח"כ מת הבן הרי יורשיו שמצד אביו יורשים אותו ונמצאת נחלה מופקעת מקרובי האם לקרובי האב על ידי בן זה אפילו קטן בן יומו ואפי' לא כלו חדשיו הואיל וחיה אחר אמו כלל ואם מת הבן תחלה הרי נחלתה חוזרת למשפחת לבית אביה נפל הבית עליו ועל אמו ויורשי האם אומרים הבן מת ראשון ויורשי הבן אומרים האם מתה תחלה נכסים בחזקתם ויורשי האם נוטלין אותם כמו שיתבאר במקומו:

    שנים שהפקידו שתי בהמות אצל רועה ומתה אחת מהם ואינו יודע של מי הרי כל אחד מהם נשבע שזו הנשארת שלו ונותן לאחד ומשלם לשני שזה כשתי כריכות הוא ואם הפקידו בעדרו שלא מדעתו מניח בהמה ביניהם ומסתלק ואף דיני שמים אין כאן והוא הדין בכל שהפקידו לו שלא מדעתו אף בשתי כריכות וכל שהוא בדין מניח גזלה ביניהם ומסתלק אין לאחד מהם ליטלה שהרי זה בספק הניח שאסרו נטילתו שמא יפסידה לאחר שאפשר שיברר שהיא שלו אלא כך פירושו שמניחה ביד בית דין או ביד שליש ומסתלק מדין ודברים ותהא מונחת עד שיבא אליהו או עד שיתברר:

    אע"פ שבגזל אחד מחמשה וכל אחד אומר אותי גזל ביארנו שמשלם גזלה לכל אחד ואחד במקח אינו כן שאין במקח תורת קנס ומעתה לקח מאחד מחמשה בני אדם ואינו יודע ממי נותן דמי מקח ביניהם ומסתלק ומ"מ לצאת ידי שמים נותן דמי מקח לכל אחד ואחד הא בדיני אדם מיהא מניח דמי מקח ביניהם ומסתלק וכן התבאר ביבמות ולא נאמר שישלם לכל אחד ואחד אלא בגזל ומתורת קנס ולא סוף דבר באיסור תורה אלא אף באיסור חכמים והוא שאמרו ביבמות פרק האשה שלום שאם קדש אחת מחמש נשים ואין ידוע איזו קדש וכל אחת אומרת אותי קדש שנותן גט לכל אחת ואחת ומה יעשו בכתובה אם בכסף קדש מניח כתבה ביניהם ומסתלק ואם בביאה קדש הואיל ועבר על דברי חכמים שהיו מנדין על מי שמקדש בביאה נותן כתבה לכל אחת ואחת מעתה לקח מאחד והשביעו וכפר ואח"כ הודה שכפר אלא שלא הכיר את זה שכפר לו ואמרו כל אותם שהיו שם אני הוא שכפרת בי ונשבעת והודית משלם לכלם וכן כתבו גדולי המחברים ויש חולקין במה שכתבנו בסוגיא זו בקצת דברים אלא שכך נראה מפשוטן של סוגיאות:

    זה שביארנו בשני כריכות שפושע הוא ומשלם לכל אחד ואחד יראה שאם באו שנים לפניו ואחד מהם הפקיד וכל אחד מהם תובע ואמר אני הפקדתי שמשלם לכל אחד שאף זו פשיעה כשתי כריכות וכן ברועה ויש חולקין בזו אלא שמודים בה לצאת ידי שמים:

    Meiri on Bava Metzia 37b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' והאמר רבי אבא כו' ואם נטל לא יחזיר כו' וממתני' דהכא לא תקשי ליה דקתני והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו דהתם כיון דבהיתרא אתי לידיה ואינהו הוה להו למידק יהא מונח אצלו אבל הכא דבאיסורא אתי לידיה וקתני מניח גזילה ביניהם משמע דבעי להוציא הגזילה מתחת ידו ואהא פריך דא"כ שקלי ליה ואזלי ויפסיד הנגזל עולמית ואנן אמרי' התם ואם נטל לא יחזיר דמיירי נמי דבאיסורא אתי לידיה וק"ל:

    שם התם שמא ושמא גזל כו' ה"ה דהוי מצי למימר התם לא עבדו איסורא הכא גזל עביד איסורא והמקשה לא אסיק אדעתיה לחלק בהכי דהכי נמי לא אסיק אדעתיה הא דאוקמינא מתניתין דלעיל בבא לצאת י"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 37b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    גמ' ורמינהו נפל הבית וכו' ע"כ צ"ל דהגמרא הדרה משנויא דלעיל דשני פקדון אגזל קא רמית וכו' דאל"כ לא הוה מקשה הכא מידי אבל יש לדקדק דאפילו לשנויא בתרא לא פריך מידי דקא שני לעיל רישא נעשה וכו' דהוי ליה למידק והא גבי נפל לא שייך למימר הוה ליה למידק אלא הוי דומיא דסיפא דלא הוי ליה למידק וי"ל דלא פטרינן ליה משום דלא הוי ליה למידק אלא היכא דשייך לומר שהוא יכול לומר להם אתם לא קפדיתו וכו' שהם היה להם להקפיד ומדלא קפדו פשעו בדבר מה שאין שייך כן גבי נפל הבית וכו' וק"ל נ"ל:

    רש"י ד"ה ואם נטל וכו' עד וסימן אינו נותן בו כצ"ל:

    ד"ה הבן מת ראשון וכו' עד ואנו יורשין אותה ויורשי הבן וכו' כצ"ל:

    תוס' ד"ה והאמר רבא וכו' עד בב' שהפקידו זה כחוש וזה שמן וכו' כן צ"ל:

    ד"ה שלא מדעתו וכו' כצ"ל:

    Maharam on Bava Metzia 37b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    שיטה מקובצת

    שתיקה דהכא כהודאה דמיא דאמר האי דשתקי אמינא וכו' מכאן נראה לפסוק גבי יין נסך דאם אמר אדם לישראל נתנסך יינך ושתיק אפילו אין בידו לנסך מהימן דשתיקה כהודאה דמיא. ומכאן נראה שאם יש לתלות שתיקתו לפי שמחשב בלבו מה יענה דלאו כהודאה דמיא. וכן כתוב בתוספות שאנץ וזה לשונו: שתיקה כהודאה דמיא. נראה דלכל דבר שיש לתלות שתיקתו לפי שמחשב בלבו מה יאמר לא אמרינן שתיקה כהודאה דמיא ואם לא כן היה כל אדם נתפס שאין יכול למהר ולענות. ואפילו בהך דהכא אם טען ואמר מה ששתקתי לפי שהייתי מחשב בלבי להכירך אם אתה הוא אותו שגזלתי אם לאו הכי נמי דמהימן.

    אבל אם לא טעין לא טענינן ליה ואומר ה"ר יעקב מקינון דאם הוא מאמין בלבו שהוא אומר אמת דאין מועיל מה שמכחישו או מה שאומר איני יודע ועל זה נאמר ויראת מאלהיך. תלמיד הר"פ ז"ל.

    ושקלינן ליה ואזלי כלומר שיחלקו ביניהם והלא לא הניחה הוא אלא על דעת שתשוב הגזלה ליד הנגזל והרי לא שבה והאמר רבי אבא בר זבדא כל ספק הינוח וכו' ואף על פי שלענין אבדה נאמר להכא נמי גמרינן מינה כי מספק הניחה לכל אחד ואחד כי הוא לא הניחה אלא לאחד והשאר ספק ומספק אין להם ליטול כלום. אבל ודאי אם יודו כולם לאחד יטול אף על פי שמספק הניחה. אמר רב ספרא ויניח. פירוש כולם יניחוה ביד בית דין עד שיודו לאחד. והא דלא קאמר הכא יהא מונח עד שיבא אליהו כדקתני בזה מנה וזה מאתים ובשני כלים משום דהתם ביד הנפקד עצמו יהא מונח אבל הכא צריך שיוציא גזלה מתחת ידו. הראב"ד.

    וזה לשונו בסוף המסכת בהשמטה ושקלין ליה כולהו כלומר בלא שבועה חולקין אותה ביניהם מפני שהוא משיב אותו לכולם בשוה והא אמר רבי אבא וכו'. פירוש הא דרבי אבא לא אשכחן לה אלא גבי אבדה פרק אלו מציאות בענין גוזלות מקושרין אחר הגפה והן מדדין דאיכא למימר כיון דמקושרים בכנפיהן והם אחר הגפה שמא הונחו שם להצניע עד שיבא ויטלם ומשום הכי לא יטול דזה הקשר אינו סימן דכולי עלמא הכי קטרי ומקום נמי לא הוי סימן הואיל ומדדין ונמצאו אבודין לבעלים ואיהו כיון דספק הוא דדילמא לאו מעלמא אתו ומקומן הוא זה ואותו האיש היה סבור מוצנעים הם ואוחזם ואמצאם ולא נתייאש מהם אסורים לו ואם גזל לא יחזיר שמא כבר בא בעליו ולא מצאם ואם יחזירם שמא ירדו למקום אחר ויבא אחר ויטלם בהיתר אלא יהיו בידו שמא יתברר למי הם אלמא כל ספק ממונא באיסורא קאי וכל שכן הכא דאיכא רמאי טובא. אמר רב ספרא ויניח. פירוש ביד בית דין או לשליח בית דין. ונראה לי לעולם עד שיודו דהכא ודאי איכא רמאי טובא דלית להו בגויה ולא מידי ואי מסתבעי לשקרא משתבעי. ודאלים גבר נמי לא אמרינן אף על גב דאיכא למיקם עלה דמילתא דלמא מדכר האיך ויהיב ליה למאן דאית ליה ומשתבעי להנך בקושטא הא אמרינן דאי תפסיה לא מפקינן. עד כאן לשונו.

    והא אמר רבי אבא בר זבדא וכו' הא דלא פריך ממתניתין דאמר הכי נמי יהא מונח ולא אמרינן נפקינן ונישקלינהו כלהו. יש לומר דשאני מתניתין דבהיתרא אתא לידיה וכן פירש רש"י ז"ל דהכא באיסורא אתא לידיה. והא דלא פריך אמילתיה דרבא דלקמן בשנים שהפקידו אצל רועה דאף על גב דבהיתרא אתא לידיה אמרינן מניח ביניהם ומסתלק. יש לומר דההוא כדמסיק שהפקידו בעדרו שלא מדעתו ואפילו למאי דסלקא דעתין איכא למימר דרבא נקט לישנא דמתניתין דברייתא דפליגי לומר אף על פי שחולקין בגזל אחד מחמשה מודו הכא. גליון.

    אמר ליה אביי לרבא מי אמר רבי עקיבא וכו' אלמא מספיקא מפקינן ממונא ורמינהו נפל הבית וכו' ואם תאמר אביי דקארי לה מאי קארי לה. יש לומר דאביי מתניתין דאמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה קא קשי ליה דשמא ושמא הוא כדקא פריש בסמוך ופירושא הוא דקא בעי היכי מתוקמן כולהו מתניתין. מדאקשי אביי ממתניתין דנפל ומדמשני ליה רבא הכא ברי ושמא התם שמא ושמא ולא שני ליה גזל אירושה קא רמית גזל דעבד איסורא קנסינן כדאמרינן לעיל בריש שמעתין משמע דסבירא ליה לאביי דרבי עקיבא דינא קתני והא דאמר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה לדבריו דרבי טרפון קאמר כלומר בגזל מיהא דעבד איסורא אודי לי דאין זו הדרך מוציאתו וכו' והאי סוגיא אתיא כתנא קמא דרבי שמעון בן אלעזר דאמר התם ביבמות דאפילו בלקח פליגי ואליבא דידיה שקלינן וטרינן הכא בכולה סוגיין ואנן לא קיימא לן כוותיה אלא כרבי שמעון בן אלעזר ורב נחמן נמי דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור כרבי שמעון בן אלעזר אזלא. ואביי דשקיל וטרי הכא אליבא דתנא קמא דרבי שמעון בן אלעזר כוותיה סבירא ליה כדמוכח בפרק יש נוחלין גבי משנתנו דהאומר זה אחי אינו נאמן ונוטל עמו בחלקה דאיתמר לה בגמרא ואינך מאי קא אמרי ואוקימנא דאמרי אין אנו יודעים ואמר רבה זאת אומרת מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור ואמר ליה אביי לעולם חייב ושאני הכא דכמנה לאחר בידך דמי. הרשב"א.

    וזה לשון הרא"ש הקשה ר"מ אמאי לא משני כדמשני לעיל שאני גזל דעבד איסורא וגבי פקדון הוה ליה למידק. ואין לומר דמטעם הוה ליה למידק אין לחייב אלא בבא לצאת ידי שמים אפילו לרבי עקיבא ולהכי איצטריך לשנויי הא אוקים מתניתין בבא לצאת ידי שמים דאם כן מאי פריך לקמן מרועה לימא התם אינו בא לצאת ידי שמים אלא על כרחך היכא דהוה ליה למידק חייב לרבי עקיבא אפילו בדיני אדם. ויש לומר דלרבה לית ליה שנויא דרבא דלעיל דמפליג בין כרך אחד לשתי כריכות וקושיא דלעיל מתרץ רישא בבא לצאת ידי שמים. עד כאן לשונו.

    מי אמר רבי עקיבא לא זו הדרך מוציאתו וכו' פירוש ואוקימנא בתובעין ורבי עקיבא לישנא דעלמא נקט משום דאיירינן בדבר גזל שהוא דבר עבירה והוא הדין לכל עסק ולכולי עלמא פורע לכל אחד ואחד. כן נראה לי. משיטה.

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 37b · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1901 · Public Domain

    פני יהושע

    בגמרא אמר ליה אביי לרבא מי אר"ע כו' אלמא מספיקא מפקינן ממונא כו' ורמינהו נפל הבית כו'. ויש לתמוה דמאי קושיא הא משני לעיל דשאני גזל כיון דעביד איסורא קנסוהו רבנן ואף דאת"ל דאביי מקשה אליבא דת"ק דרשב"א דאית ליה ביבמות אפי' בלקח מאחד מחמשה דליכא איסורא אפ"ה נותן דמי מקח לכל או"א לר"ע אפ"ה הקושיא במקומה עומדת דהא משני לעיל דטעמא משום דה"ל למידק וזה לא שייך כלל בנפל הבית וממילא לא שייך נמי לתרץ כמ"ש מהרש"א ז"ל דהמקשה לא ס"ד לחלק דאכתי לרבא גופא תקשה אמאי לא משני הכי לאביי דהא איהו גופא שני הכי לעיל דטעמא משום דה"ל למידק ובשלמא לדברי הרי"ף והרמב"ם וסייעתם שכתבתי לעיל דההיא דה"ל למידק לא שייך אלא בפקדון דוקא משום שהוא לזמן מרובה משא"כ בלקח מאחד מחמשה אם כן י"ל דאביי מקשה אליבא דת"ק דרשב"א דלא שני בין גזל ללקח והא דמייתי מתניתין דיבמות דאיירי בגזילה י"ל דניחא ליה להקשות ממתניתין אבל ממילא משמע ליה דלאו דוקא גזל אלא ה"ה ללקח דהא ההיא מעשה בחסיד אחד מסייע ליה לת"ק דרשב"א ומעשה רב אבל לשיטת התוספות דלעיל דבלקח נמי שייך ה"ל למידק הדרא קושיא לדוכתא. ונלע"ד דלשיטת התוספות ע"כ הוי ידע אביי להא דאוקמינן למתני' בבא לצי"ש אלא דהוי סבר דהיינו דוקא לר"ט אבל לר"ע לעולם חייב מדינא שכן פי' התוס' להדיא דהכי הוי מפרש אביי להאי דמודה ר"ט דמאי דמחייב ר"ע מדינא מודה ר"ט שחייב לצי"ש וכה"ג מפרש נמי למתניתין דר"ט קאמר לה וה"ק בהאי בבא דרישא שהודה מפי עצמו מודינא לך דחייב לצי"ש אבל בסיפא דקתבעי ליה לדינא בהא פליגנא עליך דפטור מדינא ונמצא כיון דלר"ע אפילו בשמא ושמא חייב מדינא לא משמע ליה לאביי דליהוי טעמא משום דה"ל למידק דמהיכי תיתי נחמיר כ"כ להוציא ממון מחזקתו ואף דפשע קצת אין לקנסו מדינא כיון שאין אדם תובעו ברי אלא ע"כ סבר אביי דר"ע לית ליה כלל חזקה דמרא ואפילו בשמא ושמא ס"ל דטענת שניהם שוה והכא כיון דה"ל למידק גריע טענתו טפי ומפקינן ממונא מיניה. ועוד דלמאי דס"ד דאביי אין שום הכרח לחלק בין כרך אחד לשני כריכות אף לר"ט ומכ"ש לר"ע דהא מעיקרא לא אתינן לחלק בכך אלא מדקשיא רישא לסיפא והשתא כיון דבלא"ה א"ש רישא וסיפא דרישא איירי לצי"ש וסיפא איירי מדינא והיינו כמו בפלוגתא ומודה דר"ע ור"ט גופא תו לא צריכין לחלק בין כרך אחד לב' כריכות ומקשי שפיר ועל זה משני ליה רבא דלר"ע נמי אוקמינן לצי"ש בשמא ושמא והאי ומודה ר"ט דקתני היינו כמ"ש התוספות דה"ק ליה כי היכי דאמרת בשמא ושמא דחייב לצי"ש והיינו במתני' דהכא ה"נ מודינא לך בברי ושמא ואם כן דר"ע נמי איירי לצי"ש במתניתין דהכא ע"כ מיבעי לן לאוקמי נמי סיפא דמתני' נמי אפי' לר"ע ולענין לצי"ש דאפ"ה פטור משום דבשני כריכות ה"ל למידק וא"כ מ"ש התוספ' לעיל דלמסקנא שיצריך לשינויא דשני כריכות אמסקנא דהכא סמכו ודוק היטב וע' בספר תורת חיים:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 37b · Sefaria · מהדורה: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא מציעא, דף ל״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־282 מילים ב־11 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 11 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 127 מילים

      נפתחת ב״צווח. מ"ד הלה צווח, אבל שתיקה כהודאה.…״

    2. קטע 231 מילים

      נפתחת ב״אמר מר: מניח גזילה ביניהם ומסתלק. ושקלי…״

      חכמים: רבי אבא בר זבדא, רב ספרא, אבא.

    3. קטע 328 מילים

      נפתחת ב״א"ל אביי לרבא: מי א"ר עקיבא לא…״

      חכמים: אביי, רבא.

    4. קטע 429 מילים

      נפתחת ב״ורמינהי: נפל הבית עליו ועל אמו, יורשי…״

    5. קטע 528 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה, התם שמא ושמא, גזל אחד…״

    6. קטע 626 מילים

      נפתחת ב״וממאי דר"ע היא? דקתני עלה דההיא: מודה…״

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״וממאי דשמא ושמא הוא? חדא דלא קתני…״

    8. קטע 87 מילים

      נפתחת ב״הא אוקימנא לה בבא לצאת ידי שמים.…״

    9. קטע 938 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רבינא לרב אשי: ומי אמר…״

      חכמים: רב אשי, רב פפא, רבא.

    10. קטע 1012 מילים

      נפתחת ב״וכן שני כלים אחד יפה מנה ואחד…״

    11. קטע 1134 מילים

      נפתחת ב״דאי אשמועינן הך קמייתא: בההיא קאמרי רבנן…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף ל״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026