כדרבי אבהו - דאמר במסכת ערכין (דף כג:) גבי מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב וקתני התם דיהיב להקדש מידי פורתא וגבי בעל חוב דיליה ואמר ר' אבהו דהא דבעי למיתב להקדש מידי משום גזירה שמא יאמרו הקדש גמור יוצא לחולין בלא פדיון:

מכרו מכור - כולה הך ברייתא מפרש לקמן:

משעמד בדין - נשתעבד גופו לניזק ושלו הוא:

מכרו - מזיק:

אינו מכור - ואפי' לרדיא:

הקדישו אינו מוקדש - ואפילו מידי לא יהיב להקדש:

קדמו בעלי חובות כו' - מפרש טעמא לקמן:

מכרו מכור - אשור תם קאי עד שלא עמד בדין:

כדרבי אבהו - דיהיב דבר מועט:

נתנו במתנה מה שעשה עשוי לרדיא - כמכירה:

אלא שחטו - קס"ד מה שעשה עשוי לאפקועי מניזק קאמר דהתם ליכא למימר לרדיא:

נתנו במתנה מה שעשה עשוי לרדיא - כמכירה:

לפחת שחיטה - מה שנפחתו דמיו בשחיטתו אין המזיק משלם:

שעבודו של חבירו - קרקע המשועבדת לחבירו:

פשיטא - דמהכא שמעינן לה בלא מימרא דרב הונא:

ה"ג הא נמי רבה אמרה דאמר רבה - רבה אדם חשוב היה ומאדם חשוב כגון רב או רבה פרכינן כאילו כתיב במשנה או בברייתא:

כמאן דחפר בה בורות שיחין ומערות דמי - שהרי השחיטה נראית ונכרת:

בין הזיק עד שלא חב - עד שלא לוה בעליו המעות מבעלי חובין:

בבא קמא 33 עמוד ב

1כיון דמשעבד ליה לניזק לאו כל כמיניה? א"ל אינו מכור.

2והתניא: מכרו מכור! חוזר וגובהו. וכי מאחר שחוזר וגובהו, למה מכור? לרידיא.

3ש"מ לוה ומוכר מטלטלין ב"ד גובין לו מהם? שאני התם, דכמאן דעשאו אפותיקי דמי.

4והאמר רבא: עשה עבדו אפותיקי, ומכרו ב"ח גובה הימנו. שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה הימנו!

5עבד מ"ט משום דאית ליה קלא; האי נמי, כיון דנגח קלא אית ליה, דתורא נגחנא קרו ליה.

6תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו: מכרו אין מכור, הקדישו מוקדש.

7מכרו מאן? אילימא מזיק, ״מכרו אין מכור״ מני ר"ע היא, דאמר: הוחלט השור; והקדישו מוקדש אתאן לרבי ישמעאל, דאמר: יושם השור בב"ד׃

8אלא ניזק? ״מכרו אינו מכור״ מני רבי ישמעאל, ״הקדישו מוקדש״ אתאן לר"ע׃

9לעולם מזיק, ודברי הכל; ״מכרו אינו מכור״ אפילו לרבי ישמעאל, דהא משעבדא ליה לניזק.

10״הקדישו מוקדש״ אפילו לר"ע משום דר' אבהו; דא"ר אבהו: גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון.

ברייתא

11ת"ר שור תם שהזיק; עד שלא עמד בדין מכרו מכור, הקדישו מוקדש, שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי. משעמד בדין מכרו אינו מכור, הקדישו אינו מוקדש, שחטו ונתנו במתנה לא עשה ולא כלום.

12קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק, בין הזיק עד שלא חב לא עשו ולא כלום, לפי שאין משתלם אלא מגופו.

13מועד שהזיק בין שעמד בדין, בין שלא עמד בדין; מכרו מכור, הקדישו מוקדש, שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי. קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק, בין הזיק עד שלא חב מה שעשה עשוי, לפי שאין משתלם אלא מן העלייה.

14אמר מר: ״מכרו מכור״ לרדיא.

15״הקדישו מוקדש״ משום דרבי אבהו.

16״שחטו ונתנו במתנה, מה שעשה עשוי״; בשלמא נתנו במתנה, מה שעשה עשוי לרדיא; אלא שחטו ליתי ולשתלם מבשריה!

17דתניא: ״חי״ אין לי אלא חי, שחטו מנין? ת"ל ״ומכרו את השור״ מ"מ׃

18אמר רב שיזבי: לא נצרכא אלא לפחת שחיטה.

19אמר רב הונא בריה דרב יהושע: זאת אומרת, המזיק שעבודו של חבירו פטור.

20פשיטא! מהו דתימא, התם הוא דא"ל לא חסרתיך ולא מידי דא"ל זיקא בעלמא הוא דשקלי מינך; אבל בעלמא ליחייב; קמ"ל׃

21הא נמי רבה אמרה דאמר רבה: השורף שטרותיו של חבירו פטור!

22מהו דתימא, התם הוא דא"ל ניירא בעלמא קלאי מינך; אבל היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות, ליחייב; קמ"ל דהא הכא כמאן דחפר בה בורות שיחין ומערות דמי, וקאמר: מה שעשה עשוי.

23קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק, בין הזיק עד שלא חב לא עשה ולא כלום, לפי שאין משלם אלא מגופו.

24בשלמא הזיק עד שלא חב ניזקין קדמו. אבל חב עד שלא הזיק ב"ח קדים!

תוספות

משום דרבי אבהו - אבל בלא ר' אבהו לא קדיש משום דקדושת דמים אין מפקעת מידי שעבוד ומיירי הכא בבעל מום א"נ בתם וכגון שהקדישו לבדק הבית דקדוש קדושת דמים וכדאמרינן (תמורה דף ו.) המתפיס תמימים לבדק הבית מה שעשה עשוי וקשה מכאן לר"ת שמפרש דבכל קדושת מטלטלין מפקעת מידי שעבוד ואפי' קדושת דמים ואומר ר"ת דאלמוה רבנן לשעבודא דניזק כדאמרינן בהחובל (לקמן בבא קמא צ. ושם) אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל:

זאת אומרת המזיק שעבודו של חבירו פטור - ופליג אדרשב"ג דמחייב בהשולח (גיטין מא. ושם) לחד מאמוראי דהתם:

שמע מינה ב"ח מאוחר שקדם וגבה כו' - ודלא כבן ננס בפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צד.) דלדידיה כי היכי דבקרקעות עדיף ב"ח מאוחר משום נעילת דלת טפי מלוקח מאוחר הכי נמי אע"ג דמלוקח מאוחר גבי ליה ניזק כדאמר לעיל משום. דאית ליה קלא מב"ח מאוחר לא גבי ליה משום נעילת דלת:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

והלכתא בהא כר' עקיבא דסתם מתני' כותיה - בעא מיניה רבא מרב נחמן מכרו [מזיק] לר' ישמעאל מהו אמר ליה אינו מכור והתניא מכרו מכור. פי' אמר לו הא דתניא מכור חשוב הוא כמכור שאם עשה בו מלאכה הלוקח אינו יכול להוציא מיד הקונה שכירות אותה מלאכה שמכירתו מכירה היא אבל חוזר וגובה אותו מכח השעבוד שיש לניזק עליו ודייקינן לדברי ר' ישמעאל הניזק בעל חוב הוא וכי יכול המלוה לטרוף המטלטלין שכבר מכר הלוה וכי יש אחריות למטלטלי וב"ד כי האי גוונא גובין למלוה במטלטלין. ודחי' שנייא האי דכיון דנגח אית ליה קלא דתורא נגחנא הוא וכעבד שעשאו אפותיקי דמי אבל בעלמא ב"ד לא מגבו מטלטלי מכורין.

תני ר' תחליפא מכרו אינו מכור הקדישו מוקדש ופשטנא מכרו המזיק אינו מכור לר' עקיבא דהא כיון שהוחלט לניזק הוא. אלא לר' ישמעאל מכרו המזיק אינו מכור דהא משועבד ליה לניזק.

הקדישו מוקדש אפילו לר' עקיבא גזירה כדר' אבהו כו' - שאם תאמר לא הוקדש ויוצא לחולין הרואה אינו יודע ששור נגח הוא והוחלט לניזק אלא אמר מכיר זה השור שהוא שורו של פלוני זה המזיק הוא וראוהו שהקדישו ואחר כך יצא לחולין יבוא לומר הקדש יוצא בלא פדיון לפיכך גזרו להיות מוקדש משום הא דרבי אבהו. והא דר' אבהו בערכין פ' שום היתומין. הלכך מכרו המזיק לדברי הכל אינו מכור הקדישו מוקדש לדברי הכל גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. מכרו ניזק לר' עקיבא מכור לרבי ישמעאל אינו מכור הקדישו נמי אינו מוקדש ולא חייש שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון דהא שור זה אינו ידוע לניזק אלא למזיק והרואה אומר מפני זה יצא לחולין שהקדיש שאינו שלו ולדברי הכל אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו והלכה כרבי עקיבא:

ת"ר שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכור לרדייה הקדישו מוקדש כרבי אבהו:

שחטו כאילו שלו שחט אבל הניזק משתלם מבשרו ואינו משתלם ממנו דמי פחת שחיטה.

נתנו במתנה לרדייה - ודייק מדתני שחטו מה שעשה עשוי ואינו חייב לשלם פי' חי הוא שוה מנה שחטו הוא שוה מנה פחות סלע ותנינן אינו חייב לשלם לרבי ישמעאל דאמר שורו של מזיק הוא והוא משועבד לניזק זאת אומרת המזיק שיעבודו של חבירו פטור אם חפר בשדה שהיתה משועבדת לחבירו בורות שיחין ומערות וכל שכן השורף שטרותיו של חבירו דשחיטת השור כגון חפירות בורות:

קדמו בעלי חובות וגבו תם שמגופו משתלם לא עשה כלום דיכיל למימר ליה לבעל חוב בין חב קודם שיזיק בין חב אחר שיזיק. אילו תורך הוה ואזקן לאו מינך הוינא גבי ליה.

משעמד בדין דברי הכל בחזקת הניזק ובין מכר ואפילו הקדיש או שחט או נתן לא עשה כלום וחייב לשלם דמי פחת שחיטה ואם קדמו בעלי חוב המזיק ונטלוהו חייבין להחזיר בין קדם חובו להזיקן בין קדם היזק לחובן. והני מילי בתם דמשעמד בדין ונתחייב בדבר להחזירו עמד הדבר ההוא בחזקת התובע ונעשה קניינו אבל דין המועד אפילו אחר שעמד בדין אם מכרו או הקדישו או שחטו או נתנו במתנה מה שעשה עשוי ולא אמרינן בהא מכור לרדייה וחוזר וגובהו ואם קדמו בעלי החוב ונטלוהו ואפילו מה שלוה אחר שהזיק זכו ואין יכול הניזק להוציא מידם לדברי הכל מאי טעמא מטלטלי נינהו וש"מ בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מטלטלי מה שגבה גבה שדין שור המועד כיון דמן העלייה משלם זוזי הוא דמסיק ביה ולית ליה בתורא מידי אלא מלוה מסיק ביה והאי תורא כשאר מטלטלי דמזיק דמי וכל מה שעשה עשוי. וקיימא כי הא מתניתא:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא קמא דף ל״ג עמוד ב׳

מסכת בבא קמא דף ל״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 24 קטעים ממוספרים, כ־405 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–119)עמוד

היעד שנמצא: בבא קמא דף ל״ג ע״ב

פתיחה בקורא