הא דרב יצחק בר' יוסף בסנהדרין בשמעתא קמייתא (דף ד.):
היינו — דקא הדר רבי ואמר ועוד למילפיה בגזירה שוה:
פיסא — רגב גוש עפר כלישני"א בלע"ז:
ואתר תמרי — והשיר תמרים: באנו למחלוקת דהיינו דומיא דמן העץ המתבקע:
מהו דתימא — הא לרבי ככח כחו דמי ופטור שהרגב היה כח ראשון ונשירת התמרים היה כח שני קמ"ל שהרגב כגרזן והתמרים כקיסם הניתז:
לגרמא — הוא עץ החריות שהתמרים תלוין אצלו:
ומחיה לכובסא — הוא אשכול התמרים המקובצים יחד:
מתני' ר"א בן יעקב — מפרש טעמא בגמרא:
האב המכה את בנו — להטותו לדרך אחרת:
ושליח ב"ד — המלקה ארבעים לחייב מלקות:
גמ' ליפנות בה — בני אדם לנקביהם:
ואיכא דמיקרי ויתיב — ליפנות ביום:
ומצא — משמע שהוא שם ומצאו נשירת נשל הברזל:
פרט לממציא עצמו — אחרי כן הוציא הלה את ראשו מן החלון וקיבל האבן במצחו:
ומצא פרט למצוי — במוכר שדה אחוזתו (ובא לגואלו) כתיב והשיגה ידו ומצא פרט למצוי אם היתה גאולה זו מצויה בידו כשמכרה אין כופין את הלוקח להחזירה לו ליפדות:
השתא נמי — כי לא מצא חטובה אין החטבה מצוה אלא עשיית הסוכה:
לאו מצוה — להכותו:
לאו מצוה — להכותו:
לאו מילתא היא דאמרי — ראיה טובה מזו היה לי להשיבו מן המקרא עצמו דלאו בחטבה דמצוה איירי:
דאי בעי מיטמא אי בעי לא מיטמא — אותו חייב לך הכתוב כרת אם נכנס למקדש בטומאה זו:
ה"נ דפטור — מכרת:
