מסכת נדרים דף ע״ז עמוד א׳

תנן התם במסכת שבת בפרק בתרא:

מפירין נדרים בשבת בעל לאשתו ואב לבתו:

ונשאלין לחכם:

שהן לצורך השבת כגון שנדרה מאכילה או מתכשיטין:

נדרה עם חשיכה משמע אפי' נדרים שלא לצורך השבת דמסתברא מילתא הואיל ונדרה בשבת עם חשיכה דלאו לצורך השבת נדרה דאי משום עונג אכילה ושתייה כבר אכלה מבעוד יום ואי משום תכשיטי שבת נדרה ההיא שעתא לאו זמן תכשיט הוא דהא משחשיכה רגילים להפשיט תכשיטי שבת אלא ודאי בנדרה שלא לצורך שבת קמיירי וקתני מפר לה עד שתחשך ואי אמרת שלא לצורך השבת אין מפירין בשבת מאי איריא דקתני דמשהחשיך אין יכול להפר אפי' כי נדרה בתוך השבת נמי אין יכול להפר שזה אינו לצורך השבת אלא דמדקתני דמפר לה עד שתחשך שמע מינה דמפירין אפי' שלא לצורך השבת וקשיא לרב דימי דאמר אין מפירין אלא לצורך השבת:

למ"ד כל היום אין טפי לא הלכך אפי' שלא לצורך השבת מפר שאם אינו מפר עכשיו בשבת שוב אין יכול להפר:

למ"ד מעת לעת קסבר שלא לצורך השבת אין מפירין כשנדרה בשבת מפני שיכול להפר אחר השבת:

כשלא היה להן פנאי לישאל עליהן מבעוד יום הוא דקאמר דנשאלין עליהן בשבת:

תנן התם מפירין נדרים בשבת ונשאלין לחכם בנדרים שהם לצורך השבת:

איביעיא להו מפירין נדרים בשבת כלומר ע"י בעל לצורך השבת דוקא הוא אבל שלא לצורך לא. דומיא דשאלה לחכם וכי קתני סיפא לצורך השבת אפילו אהפרה (א) מאי או דילמא מפירין נדרים אפילו (ב) לצורך השבת וכי קתני במתני' לצורך השבת אשאלה דחכם בלחוד קאי ופשטינן תנאי היא דלמ"ד הפרת נדרים כל היום טפי לא אפילו שלא לצורך השבת דאי לא מפר השתא לא מצי מפר למחר משא"כ בשאלה ולמ"ד הפרת נדרים מעת לעת דוקא לצורך השבת אבל שלא לצורך השבת לא דהא אפשר להפר למחרתו והויא לה כשאלה לחכם שאינו מתיר לדברי הכל אלא לצורך השבת:

כתב רבינו ז"ל וכבר איפסיקא הלכתא כמאן דאמר הפרת נדרים כל אותו היום הילכך מפירין נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת וכי תימא ותפשוט ליה ממתני' דקתני סיפא נדרה עם חשכה מפר עד שלא תחשך וכיון דעם חשכה נדרה מכלל דשלא לצורך השבת נינהו ואפילו הכי קתני דמפר בו ביום בשבת עד שלא תחשך וי"ל דאין הכי נמי ואורחא דתלמודא הוא למידק מחדא בבא מאי דתני באידך בהדיא וכדאיתא בפרק חזקת הבתים הא שלשה מביא וקורא וכדכתיבנא התם אי נמי דלא פסיקא ליה דילמא דהא דנדרה עם חשכה היינו ע"ש עם חשכה ולא ביום שבת כנ"ל:

כתב רבינו ז"ל והיכא דנדרה שלא בפני בעלה ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה הפרתו הפרה דתניא אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שהפר לה אביה או בעלה והיא לא ידעה והיתה שותה יין שהיא צריכה כפרה ותנן נמי האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמאה למתים הרי זו סופגת את הארבעים הפר לה בעלה והיא לא ידעה והיא שותה יין ומטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים:

תספוג מכת מרדות פירוש מדרבנן והלכתא כרבי יהודה דליכא דפליג עליה ע"כ:

ונשאלין לחכם לנדרים שהם לצורך השבת פי' אבל שלא לצורך שבת לא וחרמות שהצבור נוהגין להתיר במקצת מקומות דלא בעו שאלה כדכתיבנא בהאי מכילתא אומר מורי נר"ו שמתירין אותן בשבת דהוו להו כהפרה דלא בעי עיון ובדיקה וזימנין דלא אפשר להו אלא בשבת דהוי יום כנופיא דרבים ושאלה דחכם בנדרים שאינם לצורך שבת בדיעבד היתרא היא:

איבעיא להו בשלא היה אפשר להם מבעוד יום דוקא או אפילו בשהיה אפשר להם מבעוד יום נשאלין לצורך שבת מיהת תא שמע דאזדקיקו ליה רבנן לבריה דרב זוטרא בריה דר' זירא אפילו בנדרים שהיה אפשר להם מבעוד יום וכן הלכתא:

סבר רב יוסף למימר נשאלין לחכם נדרים בשבת ביחיד מומחה ופי' דגמיר וסביר כדפסיקנא בפרקא קמא [דף ח:] אבל לשלשה לא מ"ט משום דמיחזי כדינא א"ל אביי כיון דסבירא לן הפרת נדרים אפילו מעומד ואפילו בקרובים ואפי' בלילה לא מתחזי כדינא פירוש ואפילו כי הוי ברחוקים וביום ומיושב ולא חיישינן דטעו אינשי בהא:

זה שביארנו שנשאלין לנדרים לצורך השבת פירושו אף בשהיה להם פנאי מערב שבת לישאל וכשנשאלין בשבת לפני חכם אומר החכם לשון התר הנדר כדרך שהוא אומר בחול שלא נאמר טלי ואכלי אלא באב ובעל שהם שולטים עליה ומבטלים בלבם ומורשים לומר לה דרך הכרח שתאכל אבל חכם לא וכן נשאלין בשבת בין ביחיד מומחה בין בשלשה הדיוטות ואין אומרין שאם ישאל בשלשה הדיוטות יהא נראה כדן את הדין שהרי מכל מקום נשאלין אף בקרובים ואף מעומד ואף בלילה מה שאין כל אלו בדין ועומד שכתבנו יש אומרים שלא סוף דבר שהוא מתעכב אלא אפילו מהלך או מתעסק בדברים אחרים והוא שאמרו חייא בר רב שדי גירא ובדיק ר"ל שהיה מפריח חץ לשחוט את העוף הפורח ובודק בנשאל אם מתחרט אם לאו ויש למדין מכאן שהלכה כדברי האומר פותחין בחרטה שאלו היינו צריכים לפתח היה צריך לנו יישוב הדעת ולא היינו מתירין במעמד וכל שכן במתעסק או ברכוב ומהלך והוא שגורסין כאן והתניא ירד ר' גמליאל מן החמור ונתעטף וישב ותירצו רבן גמליאל סבר אין פותחין בחרטה כלומר ולפיכך ישב ומכל מקום יש גורסין בה ר"ג סבר פותחין בחרטה ומפרשים שהחכם פותח לו ומחזר אחריו למצא פתח שיתחרט עליו ואין זה כפותחין בחרטה דעלמא ומכל מקום יש אומרין שאף לדעת הפוסקים בעלמא אין פותחין בחרטה ומצריכים פתח שעליו יותר הנדר מעיקרו מודים הם שאף מעומד כן שלא הוצרך בגמרא לרבות מעומד אלא ללמד שאינו כדין ומכל מקום ישוב הדעת אינו נפקע בעמידה אלא שבמהלך או במתעסק או ברכוב אינו כלום אלא לדעת האומר פותחין בחרטה ויש אומרים שאף לדעת האומר פותחין בחרטה מכל מקום צריך שלא יתיר בהדיוטות והלכך כל שהוא רכוב או מהלך או מתעסק אסור ומעומד מותר ולדעת האומר אין פותחין בחרטה אף מעומד לא וכן כתבנוה בעירובין פרק הדר ס"ד ב' וכן עיקר:

רש"י שתחשך וא"א הד"א עליהן מבעוד הד"א בלילה הס"ד:

ברא"ש השבת הס"ד:

בד"ה מאי אריא כו' לחשיכה לא בעי למידק דאיכא כצ"ל מפר הס"ד לצורך הס"ד:

ואח"כ מ"ה ולמ"ד מעת לעת לצורך השבת אין שלא לצורך לא אם נדרה כצ"ל:

בא"ד ואף על פי שהיה יכול כצ"ל בשבת הס"ד בשבת הס"ד נדרים הס"ד:

ר"ן לשאלה הס"ד כדינא הס"ד טובא הס"ד:

בד"ה אשקיין כו' לו רבי אבא כצ"ל:

ונשאלין נדרים שהם צורך השבת כגון שנדר שלא לאכול והא כבוד שבת שיאכל. גבי חכם תני נשאלין ששואלין להם שיתירנו אבל בעל אפילו בלא שאלת אשתו מיפר לה. שטה.

תא שמע אין מפירין אלא לצורך השבת אלמא אתרויהו קתני דהא סתם קתני אין מפירין כלל אלא לצורך השבת. פירוש. ותימה אמאי לא מקשי בהדיא דקתני מיפר עד שלא תחשך ואי שלא לצורך אמאי יפר. ונראה לי דלאו מנדרה עם חשיכה מדקדק דמתני' שלא לצורך דעם חשכה נמי משמע מופלג מחשכה ועדיין צריכה לאכילה או לקישוט והוי היתר לצורך שבת הילכך קתני מיפר עד שלא תחשיך. אבל מזה מדקדק דמתני' שלא לצורך נמי קתני דיפר דקתני חשכה דוקא אינו יכול להפר הא לא חשכה אפילו סמוך רביע שעה יפר ואמאי שלא לצורך הוא דברביע שעה ליכא צורך שבת לא לאכילה ולא לקישוט הלכך לא מקשי אלא מדיוקא. ובשילהי שבת מקשי והא אנן תנן הכי ואינו מדקדק כמו שהוא מדקדק בכאן אלא סבירא ליה דמדקתני מתניתין כל היום ותו לא משמע ליה דשלא לצורך נמי יפר. ואיכא למימר שאותה סוגיא סדרה רב אשי אחרי זאת שתירץ התלמוד דתנאי היא ותלה הטעם דשלא לצורך לא למאן דאית ליה מעת לעת ומאן דאית ליה כל היום סבירא ליה אפילו שלא לצורך. ורבי פירש בענין אחר ואי אפשר לפרשה שבלשון הזה נראית ישרה ונכוחה וגם הוא לשון רבי כמו שפירשה מתחלה. הרא"ם ז"ל. וכתב רבינו ז"ל וכבר איפסיקא הלכתא כמאן דאמר כל היום הילכך מפירין נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת פירוש בהפרה דבעל. והיכא דנדרה שלא בפני בעלה ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה הפרתו הפרה דתניא אישה הפרה וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר וכולה כדאיתא בשלהי הלכות שבת. ותנן נמי האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמאה למתים הרי זו סופגת את הארבעים הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומיטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים. רבי יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות פירוש מדרבנן. והלכתא כרבי יהודה דליכא דפליג עליה. הרנב"י ז"ל בפירושו להלכות הרמב"ן ז"ל נדרים. אמר ליה ר' אבא לרב הונא אמר רב הכי (אפילו) פירוש אומר אתה משמו של רב רבך דבר זה או מדעתך. אמר ליה ענה לו רב הונא אישתיק פירוש כשדברתי דבר זה בבית המדרש אישתיק רב ונראה לי שהודה לדברי. אמר ליה ר' אבא אישתיקן קאמרת או שתיק' מחמת שהיו משקין אותו ולא היה יכול לענות לך והכי אמרינן בקדושין איכא דאמרי מישתא הוה שתי ריש לקיש ולא נודע אם חלק על רבי יוחנן אי לא אמר ליה רב הונא לר' אבא אישתיק וטעה ר' אבא ולא הבין לשונו יפה ואמר ליה אישתקן קאמרת או להשקותו אמרת שיפה שאלתי תא שמע שרב הודה לרב הונא. שטה.