מכלל דעבד כשר — וכי היכי דכשר להבאה להיות שליח להתגרש כך כשר לקבלה להיות שליח להתגרש שאין חילוק טעם ביניהם:
הא במילתא דאיתיה — כגון תרומה שאסור לעבד לאכול טבל ואם יש לו טבל שניתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו מפריש תרומה הימנו ותרומתו תרומה דעבד כאשה בכל מצות ותימא נמי דכשר להיות שליח לתרום:
שתרמו את שלהן תרומתן תרומה — ואסורה לזרים דסבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מקדושת מעשר והקדש העובד כוכבים הקדש כדילפי' (חולין דף יג:) מאיש איש לרבות את העובדי כוכבי' שנודרים נדרים ונדבות כישראל:
אפילו ברשותו — של ישראל שעשאו שליח אין תרומתו תרומה:
מאי טעמא — אינה תרומה:
לאו משום — דשליחות דתרומה דכתיב כן תרימו גם אתם ודרשינן מדמצי למכתב אתם וכתב גם אתם לרבות שלוחכם ואיתקש שליח לשולחו בהאי קרא למימר דמה אתם בני ישראל אף שלוחכם ישראל ומהאי מיעוטא איכא למעוטי נמי לעבד שתרם את של ישראל ברשות:
לא מה אתם בני ברית — מהולים ובאו בברית מצות:
אף שלוחכם בני ברית — לאפוקי עובד כוכבים אבל עבד בן ברית הוא דכתיב (דברים כט) מחוטב עציך וגו':
ואף ע"פ ששנינו — בברייתא במס' תמורה האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו לעובר בקבלת גט זה להיות משוחרר:
מאי אם היתה עוברה — מה ענין שחרור אצל גט אשה דקאמר אע"פ ששנינו הא ודאי בתורת שחרור איתיה:
ר' יוחנן תרתי אמר — חדא הא דגט אשה ועוד אחריתי ואמילתא אחריתי קאמר אע"פ והיינו מילתא אחריתי נראין דברים שהעבד מקבל גט שחרור לחבירו:
מיד רבו של חבירו — שאין רבו שלו דכיון דעבד איתיה בתורת שחרור שליח נמי מצי מיהוי:
אבל לא מיד רבו שלו — אם שניהם של איש אחד דיד עבד כיד רבו דמי וכשמסרו גט בידו לא יצא גט מרשותו ואע"ג דעבד מקבל גט לעצמו התם הוא דגיטו וידו באים כאחד דשיחרורא דידיה הוא אבל לאחרינא לא:
ואם לחשך אדם — באזנך להקשות ולומר הרי שנויה היא שאף מיד רבו שלו מקבלו לחבירו ששנינו אם היתה עוברה זכתה לו אלמא שפחה זו מקבלתו לצורך עוברה מיד רבה:
המשחרר חצי עבדו קנה — העבד אותו חצי:
וחד אמר — מוסיף ומסיים פירוש הדבר:
מאי טעמא דרבי בהא — הא לא חצי עבדו הוא דתרי גופי נינהו:
קסבר עובר ירך אמו הוא — והוה ליה כחצי גופה:
מתני' חמותה ובת חמותה כו' — בכולהו מפרש ביבמות דסניין לה ומכוונת לקלקלה ואין נאמנות להעידה שמת בעלה:
יבמתה — אשת אחי בעלה שונאה אותה ויראה ממנה שמא ימות אחד משני בעליהן בלא בנים ויהו צרות זו לזו:
ומה בין גט למיתה — דאמיתה לא מהימנין ואגט מהימנין:
גמ' בארץ — שאינה צריכה לומר בפני נכתב:
דאי אתי בעל מערער — ואמר לא כתבתיו:
משגחינן ביה — שהרי לא נתקיים בבית דין ואיכא למימר שזו מתכוונת לכך שתתקלקל:
בחוצה לארץ — שהצריכוה לומר בפני נכתב וזהו קיומו ותו לא חיישינן לערעור ואי מערער לא מהימן:
