מסכת שבת דף קל״ט עמוד ב׳

ולא ידענא אי מלפניה - אם חל י"ט בע"ש ומת בו ביום ומפני שלא יוכלו להתעסק בו למחר התירו לקוברו ע"י עממים:

אי מלאחריה - והוא מת בשבת ומפני שנשתהא כבר והיה מסריח התירו:

מת ביו"ט ראשון כו' - מת שנשתהא כגון שמת בשבת ולמחר היה יו"ט:

מה שאין כן בביצה - דאין ר"ה שוה לימים טובים של גליות דאילו ר"ה חמיר יו"ט שני דיליה ונולדה בזה אסורה בזה:

מתעטף אדם בכילה - שהוא כסדין ומתעטף בה דרך מלבוש:

וכסכסיה - רצועות התלויות בה ולא אמרינן הך רצועות לאו לצורך עיטוף נינהו והוה משאוי ההוא שעתא שאין כיסכסין עשויין אלא לנטותה באהל:

חייב חטאת - ואילו לא היתה מצוייצת כלל לא מיחייב דהא לבושיה הוא אלמא הציציות הויין לו משאוי הואיל ואינן כמצותו אינו צריכין לה ומן הבגד ממש אינן דליחשבינן כוותיה:

חשיבי - משום דשל תכלת הן ולא בטלי והוו בה משוי:

מערים אדם על המשמרת ביו"ט - לרבנן דאמרי אין תולין את המשמרת ביום טוב ואוקימנא דטעמא לאו משום אהל אלא משום עובדא דחול מערים ותולה אותה לצורך רמונים דלאו עובדין דחול נינהו ומסנן בה שמרים הואיל ונתלית דהא אמרינן נותנין לתלויה ביו"ט:

והוא דתלי בה רמונים - ברישא דמוכח מילתא דמעיקרא לאו לשמרים תלייה:

מטילין - ברשיי"ר בלע"ז:

במועד - בחולו של מועד:

מערים ושותה מן החדש - אלמא בלא שום הוכחה מותר להערים:

התם לאו מוכחא מילתא - דמילתא דאיסורא הוא דהרואה אומר לצורך המועד הוא שאין הכל יודעין שיש לו מן הישן הכא מוכחא מילתא לאיסור דסתם תולה משמרת לשמרים הוא תולה ואי לא יהיב בה רימונים ברישא להצניע בעלמא כי יהיב בה שמרים מוכח דלהכי תלייה:

ברא דתומא - צלע של שום:

ומנח בברזא דדנא - מקום שיש בו נקב בחבית והיין יוצא נותנו שם בשבת לסתום והוי כמתקן ומערים לכתחילה:

ואומר לאצנועיה - להאי ברא דתומא מיכוינא ועוד עביד אחריתי אזל נאים במברא בספינה רחבה העשויה לעבור המים והיא של נכרי ויודע הוא שיעבירנה הנכרי לצד האחר:

וסייר פירי - ומשמר שם פירות כרמו ונמצא שהנכרי מעבירו במים בשבת:

הערמה בדרבנן היא - ה"ג הך הערמה לאו באיסורא דאורייתא הוא אלא באיסורא דרבנן דא"נ עביד ממש בלא הערמה אדרבנן הוא דעבר הלכך דצורבא מרבנן הוא לא אחמירו עליה דהוא לא אתי למעבד לכתחילה להדיא בלא הערמה לעבור שם לפני הכל:

מתני' נותנין מים - בשבת ע"ג שמרים הנתונים במשמרת מבעוד יום:

כדי שיצולו - שיהו צלולין לזוב את היין מפני הקמחים שקורים יינ"ש:

בסודרין ובכפיפה מצרית - העשויה מצורי דקל:

כפיפה - סל:

ונותנין ביצה במסננת - שהחרדל נתון בה להסתנן וקולטת את הפסולת ואף הביצה החלמון שלה נוטף ומסתנן עמו והוה ליה לחרדל למראה והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה ורבינו הלוי פירש סינונה של ביצה לתוך תבשיל היא ולא לתוך חרדל ובמסננת של חרדל הוא דשרי משום שינוי ויורד לתוך הקערה שהוא כלי שני ומתלבן התבשיל:

אינומלין - פושו"ן:

לגין - גדול מכוס וקטן מחבית:

גמ' טורד - מערבב:

בין הגתות שנו - שכל היינות עכורין ושותין אותן בשמריהם הלכך אין כאן תיקון דבלאו הכי משתתי:

שלא יעשה גומא - מן הסודר בפי הכלי כי עובדא דחול אי נמי אתי לידי סחיטה:

שלא יגביה - הכפיפה מקרקעית כלי התחתון טפח כמדת אהל:

פרונקא - בגד ששוטחין על גיגית יין לכסותה:

אפלגא דכובא שרי - דלאו אוהלא הוי:

לא ניהדק איניש צינייתא בפומא דכוזני דחביתא - כלי חרס קטן שמערין בו יין מחבית לא יתן בפיו קשין וקסמים בחזקה לפי שאין לך מסננת גדולה מזו:

שפו שיכרא - כל היכא דתני לשון שפוי בנחת הוא והפסולת נשאר בשולי הכלי:

והאיכא ניצוצות - קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת שקורין בריי"ש והנהו מוכחן דבורר הוא:

ניצוצות כי רב פפא לא חשיבי - שחנוני מטיל שכר היה כדאמרינן בבבא מציעא (דף סה:) ובפסחים (דף קיג.) הלכך אינו מקפיד לניצוצות כל כך וכשמגיע לניצוצות משליך הן ופסולתן לחוץ ותחילת שפייתן מן הפסולת ניכר דלאו בורר הוא: