והתנן משחרב כו' — ואמרינן מאי טעמא כו':
אמר רב נחמן רבן יוחנן בשיטת רבי יהודה אמרה — דאמר מן התורה הוא אסור לאחר חורבן ולאו משום גזירה שמא יבנה:
עצם — עצמו של יום:
קסבר חדש חוצה לארץ דרבנן — ולספיקא שמא למחר יהיה ששה עשר לא חיישינן:
רבנן דבי רב אשי — בעו לאמתוני עד שיאיר מזרח:
בצפרא דשיבסר — דאי נמי שיתסר הוא הרי התיר האיר המזרח:
דקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא — הלכך חיישינן לספיקא ולא אכלי מאורתא ובצפרא אכלי ליה ולא חיישינן לתקנת רבן יוחנן בן זכאי משום דגזירה דרבנן היא שמא יבנה כו' וחשו רבנן למיגזר ביום הנף גופיה ולספיקא לא תקנו להמתין כל היום:
וסבר לה כרבי יהודה — דאמר כל יום הנף אסור מן התורה וחדש אסור בחוצה לארץ דאורייתא הלכך חייש לספיקא להמתין כל היום:
מתני' מנחות — מנחת סוטה:
[מנחת בהמה] — מנחת נסכים [של בהמה]:
קודם לשתי הלחם לא יביא — מנחות משום דגבי שתי הלחם כתיב מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות והביכורים כדמפרש בפ' כל קרבנות (לקמן מנחות פג:):
ואם הביא כשר — בגמ' מפרש טעמא:
גמ' מה בין קודם העומר לקודם שתי הלחם — כלומר מאי שנא גבי עומר דאם הביא פסול וגבי שתי הלחם אם הביא כשר:
צהבו פניו — שמח:
פרס הפסח — שתי שבתות קודם הפסח דתניא (פסחים דף ו.) שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום רשב"ג אומר שתי שבתות על שם ששתי שבתות חצי ל' יום פרוס קרי להו לשון פרוסה:
נסכים ביכורים — מיין שביכר קודם לעומר והקריבם כשרין:
לדברי רבי יהודה בר' נחמיה — דתלי טעמא בהואיל ומותרין להדיוט הני נמי מותרין להדיוט קודם לעומר דעומר אינו אסור אלא מין דגן ולא יין והא דקתני מתני' ואם הביא פסול לאו אביכורים דפירות האילן קאי:
מהו דתימא התם — גבי מנחות קודם לשתי הלחם הוא אם הביא כשר:
משום דהותר מכללו — שנאסר להדיוט קודם לעומר והותר לאחר העומר אבל הכא דלא הותר מכללו להדיוט שהרי מעולם לא נאסר אימא לא:
מהו שיתירו שלא כסדרן — למקדש היכי דחליף עלייהו שתי הלחם קודם לעומר:
מביאין חובתן מן השעורים — עומר:
אין שתי הלחם ביכורים — שהרי תקרב למזבח מחיטי שנה זו ורחמנא קרינהו בכורים דכתיב וביום הבכורים:
ואם איתא דשלא כסדרן שריין משכחת לה — דבא עומר מן החטים והוו להו שתי הלחם בכורים כגון דזרע באייר דאשרוש קודם לשתי הלחם דאשתקד ושתי הלחם דהנך דזרע בתמוז דאשרוש קודם לעומר דהאידנא ולבתר שתי הלחם דאשתקד דהוו להו ביכורים לכל חטים דתלו בהם דהא לא קרוב מהנך חטין דתלו בשתי הלחם דהאידנא דהנהו חטין דאתא עומר מינייהו שרינהו שתי הלחם דאשתקד והאי עומר אתא מינייהו והנך שתי הלחם דהשתא הוו בכורים לכל מנחות הבאות מאותן חטים שבאין להתיר אלא מדלא אמר הכי שמע מינה אכתי לא אישתרי עומר הנך חטין דהנך שתי הלחם דאישתקד (לא) שרו להו ואי הוה אתי עומר מינייהו אישתכח דאכל בפסח מהנך חיטי דתלו בשתי הלחם דהאידנא ולא הוו ביכורים:
מי סברת — האי דבעינן שתי הלחם:
